כ-20 נשים יושבות בסטודיו במעגל ומקשיבות בשקיקה לדבריו של מנחה כריזמטי. הוא מדגים להן באופן בוטה איך להיות יותר סקסיות ויותר בטוחות בעצמן ובמיניות שלהן, כדי שיוכלו לכבוש כל גבר שירצו. בשאיפה שיהיה אמיד כמובן, כדי שיוכל לממן אותן. המנחה, ולדימיר רקובסקי, מזכיר במהותו גורואים עכשוויים בסגנון טוני רובינס. בטוח בצדקתו הוא תופס אישה אחת ומצמיד אותה אליו בברוטליות, היא לא מתנגדת והם רוקדים באופן סקסי. לאישה אחרת לוקח זמן להיפתח, אבל גם היא משתחררת בסופו של דבר ומבינה את הכוח שבפיתוי.
כך נפתח הסרט התיעודי "בית ספר לפיתוי", שעוקב במשך שבע שנים אחר שלוש נשים שונות מסנקט פטרבורג, שכל אחד מהן "עברה" את הקורס. התיעוד החל ב-2008, אז הסמינר היה פופולארי מאוד ורקובסקי היה סוג של רוקסטאר ברוסיה הפוסט-סובייטית. "הוא חי במוסקבה והיה מגיע פעם בשלושה חודשים לסנקט פטרבורג כדי להעביר סמינרים בסוף השבוע. הנשים ממש שתו את המידע שלו וחיכו למפגשים האלה", אומרת במאית הסרט, אלינה רוגניצקאייה, בריאיון ל-ynet. אבל הסרט, שיוקרן בפסטיבל חיפה ובהמשך ב-yes דוקו, לא מתמקד בשיטות הפיתוי, אלא מציע פתח לדיון רחב יותר לגבי המשמעויות החברתיות שלו, סיבותיו ומקורותיו.
"עשיתי סרט קצר שעוסק רק בקורסים האלה, ואנשים כל הזמן שאלו אותי אחרי הצפייה מה קרה עם הנשים האלה ואם הן השיגו את המטרה שלהן. מאחר ששמרנו על קשר הצעתי לצלם המשך, וכולן הסכימו". כל אחת מהנשים שונה בדרכה, אבל כולן בשנות ה-30 לחייהן וכולן פנו לקורסים האלה מתוך הצורך בשינוי: לידה, רווקה שחיה עם אימה ומנהלת רומן עם גבר נשוי; ויקה שנמצאת בנישואים משעממים, ודיאנה, שחיה עם הבן שלה ועם סבתה החולה ותעשה כל מה שהיא יכולה כדי לצאת מחיי העוני שהגורל גזר עליה.
מי הגיעו לקורסים האלה?
"נשים שרצו לשנות משהו בחיים שלהן ולא ידעו איך. ברוסיה אישה חייבת גם לרצות את הגבר וגם להיות סקסית, אז הן פנו לקורסים האלה. חלק היו רווקות, חלק גרושות, הן הבינו שיש בעיה עם מערכות היחסים שלהן עם גברים והן רצו לתקן את זה. והוא עזר להן. בשיטות נוקשות מאוד הוא הכריח אותן להסתכל על עצמן באופן אחר, ואחרי זה להשתנות. זו הייתה תקופה של קפיטליזם, ונשים החלו לחפש את הדרך להיות עצמאיות".
המטרה באמת הייתה לתפוס גבר עשיר?
"בגדול המטרה הייתה לשנות את עצמך - להיות טובה יותר, להיות יותר סקסית, ללמוד איך לתקשר עם גברים. אבל הן לא רצו גבר פשוט, כל עוד הן היו צעירות הן רצו גבר עם סטטוס גבוה".
גם כיום יש קורסים כאלה?
"כיום יותר פופולארי בית ספר לאלגנטיות. זה הגל העכשווי, ובסרט אנחנו רואים שדיאנה הולכת לקורס כזה. אנשים לא רוצים להיות סקסיים, הם רוצים להיות אלגנטיים. לדעתי זה מפני שהגברים השתנו. אז הם היו אנשי עסקים חצי-קרימינליים וכיום הם יותר מעודנים, דיפלומטים כאלה".
מה לגבי המנחה?
"הוא הזדקן, אז הוא היה צעיר במלוא כוחו. הוא היה נוסע בכל ברית המועצות כדי להעביר את הקורסים האלה, וכולם רצו אז להיות שונים וטובים יותר. עכשיו הוא עושה טיפולי משפחות".
הסרט כאמור עוקב אחר שלוש הנשים במשך שנים, ועל כן ההתפתחויות בחיים שלהן מספקות נקודת מבט אחרת על הקורסים האלה, על רוסיה העכשווית ועל שאלות של אושר והגשמה עצמית. שתי הנשים שחלמו על חתונה הצליחו. הראשונה (לידה) שכנעה את הגבר הנשוי לעזוב את משפחתו ולהתחתן איתה, ואף נולדה להם ילדה ("לא האמנתי שזה יקרה", מספרת הבמאית, "גם אני וגם אמא שלה אמרנו לה שהיא צריכה להמשיך הלאה"), והשלישית (דיאנה) התחתנה עם פרופסור איטלקי שלוקח אותה לערבי גאלה יוקרתיים. אבל שלא כמו קומדיות רומנטיות שמסתיימות בחתונה, החיים לא נעצרים מתחת לחופה. על אף שהן הגשימו את השאיפה שלהן, חיי הנישואים מציבים בפניהן קשיים חדשים. לידה תקועה בבית עם הילדה וחושדת שבעלה בוגד בה, בעוד דיאנה לא מצליחה להסתפק במה שיש לה וחולמת על חיים יוקרתיים ועשירים יותר.
קל להעביר ביקורת על הנשים ועל הבחירות שלהן, אבל כאשר מבינים את הפערים המגדריים ברוסיה, נראה שקורס שכזה עשוי להיות הפתרון הטוב ביותר לחלק מהנשים. "רק דיאנה באמת רוצה גבר עשיר. לידה לעומתה, המשכורת שלה נמוכה מאוד ביחס למה שנדרש כדי לגדל ילד. נשים מקבלות מעט מאוד כסף כדי לעבוד הרבה שעות, והיא לא רוצה להשאיר את הילדה שלה לבד", מסבירה רוגניצקאייה, בעצמה אם צעירה שמתקשה לג'נגל בין העבודה למשפחה.
עד כמה גבוהים פערים השכר ברוסיה?
"גבוהים מאוד. כשאישה יולדת תינוק, היא נסמכת לחלוטין על בעלה כי הממשלה לא עוזרת בכלום. אז הגבר הופך למפרנס היחיד, במיוחד אם יש לך ילדים קטנים, כי הגנים מתחילים בגיל שלוש. זה מסובך מאוד: או שיש בעל עשיר, כך שאפשר לשכור מטפלת או לקחת את הילד לגן פרטי, או שמגייסים את הסבתא - אבל גם הסבתות עובדות".
אף אחת מהן לא נראית מאושרת.
"כן, אני חושבת שאישה צריכה להיות עצמאית כי אחרת היא תקועה. להישאר במטבח עם הסירים, יש בזה המון בדידות. היא נלחמה ונלחמה, ואז היא מרגישה שהיא מיותרת".
לאורך הסרט משולב נאומו של פוטין ליום האישה, שבו הוא כביכול מפאר את המין הנשי, אבל בעצם מחזיר את השיח המגדרי 50 שנה אחורה. "הוא מאמין שנשים צריכות להישאר במטבח, שזה עולם של גברים שבו נשים צריכות להיות יפות, ואז הכול יהיה טוב. ראש המדינה אומר את זה ודוחף לנו את הסטריאוטיפים האלה", מסבירה רוגניצקאייה למה הכניסה את הקטעים.
אבל ברוסיה נשים צריכות להיות משכילות ולעבוד, וגם להיות אימהות למופת.
"כל השלוש משכילות. לידה סיימה תואר בפרמקולוגיה ועבדה בחברה שווייצרית, אבל המשכורת שלה הייתה נמוכה והילדה שלה הייתה חשובה לה יותר מהשכר. אם נשים היו מרוויחות יותר, הן לא היו מוותרות על העבודה בקלות".
מה חשבו על הסרט הנשים שמשתתפות בו?
"ויקה ולידה צחקו ואהבו, אבל באיזשהו מקום הן הצטערו שהחיים שלהן עצובים. דיאנה לא אהבה את הסרט, ואמרה שהוא לא הציג אותה כמו שהיא. היא לא אהבה שהתמקדנו בנעליים שלה, אבל הסרט הוא על יחסים בין גברים לנשים ברוסיה, וזה מה שראיתי אצלה".
לאחרונה הוקרן הסרט בפסטיבל הסרטים בציריך, ורוגניצקאייה הופתעה לגלות עד כמה הוא רלוונטי גם למדינות מערביות ועשירות. מובן שהבעיות לא פוסחות גם על ישראל. "הפתיע אותי שבשווייץ יש אותן הבעיות - נשים עם ילדים עד גיל חמש יושבות בבית כי אין להן אפשרות אחרת, מפני שהכול יקר. הסרט ממש עורר דיון וכל הכרטיסים נמכרו, הקהל דיבר והתווכח בתום הצפייה, ואף אחד לא נשאר אדיש".
מה קורה עם הנשים כיום?
"לידה עדיין מגדלת את הילדה. היא הולכת לשלושה חוגים והיא באמת ילדה חכמה מאוד, אבל לידה גם עוסקת בטיפוח ציפורניים ורוצה לפתוח סלון יופי, כלומר היא מנסה למצוא משהו עצמאי. ויקה הלכה ללמוד בימוי ורוצה להיכנס לתעשיית הסרטים. היא מאוד מוכוונת מטרה ויש לה הרבה תארים. גם דיאנה מבינה שהיא צריכה להיות עצמאית יותר, היא כתבה ספר על נשים בקולנוע האיטלקי והפכה לבמאית משנית. היא מפיקה ממש טובה. הן הבינו שהן צריכות להיות יותר עצמאיות, והתחילו לחפש יותר משמעות עבור עצמן".
