כמעט עשור אחרי הפרק האחרון של "אבודים", רשתות הטלוויזיה האמריקאיות, כל מה שהוא לא HBO, עדיין מחפשות משהו שאפילו יתקרב למגה-להיט ההוא. במקביל יוצר הסדרה, דיימון לינדלוף, עדיין שומע מאנשים ששנאו את פרק הסיום שלה. אבל חבל להם על המאמץ. הוא לעולם לא יתנצל על הפינאלה ההיא. "לקהל של 'אבודים' היו הרבה דרישות שונות", אומר לינדלוף, שרוב השיחות איתו הן במעמד צד אחד כי הוא יכול לדבר 24 שעות ברציפות. "אני די בטוח שכל סיום היה שנוי במחלוקת. אני לא יכול לקום בבוקר ולקבל החלטות יצירתיות על בסיס 'מה ישמח את האוהדים', גם כי אני לא יודע מה ישמח אותם. אבל זה העניין, לא משנה מה חשבת על הסיום של 'אבודים', עובדה שעד היום מדברים על זה. על כמה סדרות אחרות מתווכחים שנים אחרי שהן הסתיימו?"
החיבה של לינדלוף לפנטזיה, למציאות אלטרנטיבית ולטשטוש בין חיים למוות, הופכת אותו ליוצר מעניין ומלהיב, ובו-זמנית שנוי במחלוקת ומעורר אמביוולנטיות. אפשר היה לראות את זה גם בסדרה הגדולה הבאה שלו אחרי "אבודים", "הנותרים", שאת הפינאלה שלה כולם דווקא אהבו - ובכולם הכוונה היא בעיקר למבקרים, כי הקהל דווקא לא נהר בהמוניו. ולכן, אפשר להבטיח שגם הפרויקט החדש שלו לא יעבור חלק. הפעם הוא צפוי להרגיז חובבי קומיקס אמוציונליים מדי המצוידים בכוחן של הרשתות החברתיות שלא היו חזקות כל כך לפני עשור. לינדלוף, מצידו, מבטיח שהוא מוכן לכל מה שיבוא.
את הרומן הגרפי Watchmen ("השומרים"), סדרה בת 12 גיליונות שפורסמה ב-1986, כתב אלן מור האנגלי. הקומיקס מתאר היסטוריה חלופית שמתרחשת בשנות ה-80 ובה ארה"ב ניצחה במלחמת וייטנאם, פרשת ווטרגייט לא נחשפה כי העיתונאים בוב וודוורד וקארל ברנשטיין נרצחו, התיקון ה-22 לחוקה - שקוצב נשיאות לשמונה שנים - בוטל, ריצ'רד ניקסון כיהן חמש קדנציות, וארה"ב וברה"מ נמצאות על סף מלחמת עולם שלישית. במציאות הזאת, חיים בארה"ב גיבורי-העל שהופיעו בשנות ה-40 וה-60, ומאז פרשו או עברו לעבוד בממשלה. כשאחד מהם, "הקומיקאי", נרצח, "השומרים" חוזרים מהפנסיה כדי לחפש את הרוצח.
"השומרים" הפך ללהיט מיידי בדרך החכמה שבה ניפץ מיתוסים של גיבורי-על ואזרחים שלוקחים את החוק לידיים, והעביר סאטירה חריפה ורלוונטית לאייטיז. אולפני "פוקס" רכשו במהירות את הזכויות להפקת סרט, אבל לקח יותר מ-20 שנה עד שזה קרה. רק ב-2009 יצא הסרט, שנראה כמו רוב הסרטים של הבמאי זאק סניידר - קצת טוב, הרבה רע, לגמרי נשכח. אלן מור, היוצר המקורי, כלל לא רצה בעיבוד הזה, סירב להיות מעורב בו ולדבריו אפילו לא צפה בסרט עד היום.
מה שמביא אותנו לפנייה של HBO ללינדלוף לעבד את הקומיקס לסדרת טלוויזיה, שאמנם תהיה כנראה רק בת עונה אחת, אבל מקבלת מהערוץ טיפול של "משחקי הכס" מבחינת היקפי תקציב ושיווק. בראיונות אמר מור שגם מעצם קיומה של הגרסה הזאת הוא "לא מתלהב". אבל לינדלוף, שבחר להמשיך בכל זאת, מדגיש שבכל מקרה הדמיון למקור יהיה מינימלי. "אין טעם לספר שוב סיפור שכולם מכירים וגם ראו בקולנוע לפני כמה שנים", הוא אומר. "רצינו לעשות משהו חדש ומקורי, אבל אם כך, למה לקרוא לזה 'השומרים'. אז הגרסה הזאת היא הילד או הנכד של 'השומרים' המקורי. אנחנו חולקים די-אן-איי וכמה תכונות, אבל אנחנו אנשים בפני עצמנו, גם אם יש לנו אותו שם משפחה. אין לי יכולת לעשות את מה שאלן מור עשה, הייתי חייב ליצור משהו שיהיה שלי".
אלן מור ישנא את הסדרה?
"בוודאי. לעבד את מה שהוא כתב יהיה לא מוסרי, אבל נראה לי נכון ומעניין לדמיין מה קרה אחרי 30 שנה בעולם שהוא יצר. הוא בטח רוצה שאני אמות ואני לא נוטר לו על כך. הזהות שלי מבוססת על מערכת יחסים מורכבת מאוד עם אבי, שאני יודע שלעולם לא אצליח להוכיח את עצמי בפניו, ועכשיו אלן מור נמצא במשבצת הזו. האדם שהכי חשוב לי שיאהב ויאשר את העבודה הזאת שלי, הוא מישהו שלעולם לא ייתן לי את זה".
"השומרים" - טריילר
ניסית לדבר איתו?
"כן, רציתי להסביר לו מה אנחנו עושים. הוא הבהיר שהוא פשוט לא רוצה שזה יקרה, ואני מנסה לכבד את זה. אני חושב שאם מישהו היה אומר לאלן מור לא לעשות משהו, הוא היה עונה 'פאק יו, אני עושה את זה'. אז אני לוקח את הרוח של אלן מור כדי לומר לו, 'פאק יו, אני עושה את זה'".
הסדרה של לינדלוף, שתשודר בישראל בסלקום טיוי, HOT ו-yes החל מ-21.10, מתרחשת במציאות של ימינו ומציגה הרבה דמויות חדשות. אם אצל מור האווירה הייתה פחד מעימות גרעיני עם הסובייטים באייטיז, לינדלוף מרים את הגפרור הבוער ביותר באמריקה של 2019: יחסים בין-גזעיים. והוא עושה זאת עם דמיון רחב ואומץ אמנותי.
המציאות האלטרנטיבית הפרובוקטיבית שלו מתחילה במקרה אמיתי של הטבח הגזעי החמור ביותר בהיסטוריה של ארה"ב. ב-1921 תקפו כנופיות של אנשי עליונות לבנה רובע שחור משגשג בעיר טולסה שבאוקלהומה. עשרות בתי מגורים ובתי עסקים של שחורים נהרסו, ולפחות 100 איש נהרגו. המספר האמיתי כנראה גבוה יותר, אך הנתונים מעולם לא נבדקו לעומק.
לינדלוף, ליברל לבן משכיל, לא ידע על הזוועה הזאת, עד שקרא לפני כמה שנים מאמר של הכותב השחור המוערך, טה-נהסי קואטס, שהשתמש בטבח בטולסה כדי להדגים את הנזק הכלכלי המתמשך שנגרם לשחורים בעקבות העבדות. בבסיס המאמר, הסביר קואטס מדוע יש לפצות כלכלית את צאצאי העבדים - אחד הדיונים הציבוריים המפלגים ביותר באמריקה. "המאמר של קואטס שינה את כל הדרך שבה אני רואה את ההיסטוריה האמריקאית", אומר לינדלוף. "קיבלתי דברים שעד אז לא רציתי להכיר בהם. קראתי כל מה שיכולתי על הטבח בטולסה וזה נשאר בראש שלי".
כמו כל סיפורי גיבורי-העל, גם זה מתחיל ברגע של טראומה אישית גדולה, עם ילד קטן אחד שמצליח להינצל מהטבח. מיד לאחר מכן קופצים ל-2019, שבה רוברט רדפורד, השחקן הידוע, הוא נשיא ארה"ב (רדפורד לא רק מגלם את הנשיא, הוא עצמו הנשיא). תחת הנשיא רדפורד עבר חוק שמעניק פטור ממס לכל החיים לצאצאיהם הישירים של קורבנות אי-הצדק הגזעי לאורך ההיסטוריה. כמובן שהרבה מאוד אנשים לא מסכימים עם החוק הזה, וטרוריסטים מארגוני עליונות לבנה מנסים לפגוע בשוטרים ששומרים על מקבלי הפיצויים.
בסיפור שלך המשטרה שומרת על השחורים ונרדפת על ידי קבוצות של עליונות לבנה. זה הפוך ממה שקורה היום באמריקה.
"זה בהחלט לא אמור להיות עולם שאתם מכירים. אחד הדברים שלדעתי הופכים את 'השומרים' ליצירה כל כך מעניינת, הוא הבריחה מחלוקה לטובים ורעים. זו בחינה של מוסדות ותרבות ופוליטיקה".
אם דונלד טראמפ לא היה נשיא, עדיין היית שם את רוברט רדפורד בבית הלבן?
"כן. בסוף הקומיקס המקורי רדפורד מתכוון לרוץ לנשיאות, כך שזה ממש המשך של הסיפור. רצינו לחקור מה היה קורה אם גבר לבן ליברלי מאוד, בעל כוונות טובות, היה נשיא במשך 27 שנה ברציפות. אנחנו מנסים לשקף עולם שבו אנשים לבנים מנסים לשפר את מצב היחסים הגזעיים, ואנחנו מפילים על הצופים את התוצאות הבלתי צפויות של הכוונה הזאת. ליברלים בטוחים שאם היינו שולטים כל הזמן, העולם היה מושלם, אבל ברור שזה לא נכון. זה טוב שיש שני צדדים וחובה להתפשר".
תן דוגמה לכוונות ליברליות טובות שנגמרות רע.
"נגיד שרדפורד נשיא ולוקחים לכולם את הרובים. במציאות שלנו זה נשמע רעיון ממש טוב, אבל אולי יהיו לזה השלכות קשות מאוד. מאידך, בעולם הזה שבו רדפורד הנשיא אין בעיה של התחממות גלובלית, כי הוא העביר את כל החוקים הנחוצים. בגדול, עניין אותי לראות את הצד השני של הכוונות הטובות".
קיבלת אישור מרוברט רדפורד להשתמש בו ככה?
"לא, אני מניח שהוא ואלן מור נמצאים עכשיו בחדר אחד, נועצים סיכות בבובת וודו שלי".
לתפקיד הראשי בחר לינדלוף ברג'ינה קינג, שלקח שנים עד שהכישרון העצום שלה זכה לכבוד שמגיע לו. בארבע השנים האחרונות היא זכתה באוסקר על הסרט If Beale Street Could Talk, ובעוד שלושה פרסי אמי. קינג, האישה השחורה הראשונה שמובילה סדרת קומיקס בסדר גודל שכזה, מגלמת את הבלשית אנג'לה אבר, המכונה Sister Night, שכל העולמות שלה, שחורים ולבנים ומה שביניהם, מתנגשים כשהיא רואה רצח נוראי של אדם אהוב. לינדלוף שלח לקינג את התסריט הביתה והוסיף מכתב שבו הסביר שזה הפרויקט הכי חשוב בחייו והוא לא יכול להתחיל אותו עם אף אחת אחרת.
"עבדתי קשה מאוד להגיע למקום שבו אני יכולה לבחור עם מי אני עובדת", אומרת קינג בת ה-48, שנמצאת בכושר פיזי כל כך טוב, עד שכפילת הפעלולים שלה הייתה בת 26. "אני מרגישה בטוחה מספיק כלכלית כדי לבחור רק תפקידים מעניינים, והתפקיד הזה היה בחירה קלה".
נושא הפיצויים לצאצאי עבדים חם מאוד בעולם האמיתי. את בעד?
"אם רעיון כזה יעלה אי פעם להצבעה, אני מניחה שאצביע בעד, אבל אני נמצאת מספיק שנים על האדמה הזאת כדי לדעת שזה משהו מאוד קשה ונפיץ, עם תוצאות שאנחנו לא יכולים לדמיין. זה גם מאוד מסובך מעשית, כמה הפיצויים, מי צריך לקבל ומי לא, מי נחשב צאצא של עבדים ומי לא, איך בכלל מתחילים. האפשרות לשחק עם הרעיון הזה הייתה אחד הדברים שמשכו אותי לפרויקט".
את קינג מקיף קאסט מרשים שכולל בין היתר את דון ג'ונסון, ג'רמי איירונס, טים בלייק נלסון, הונג צ'או, ג'ין סמארט ולואיס גוסט ג'וניור בן ה-83, שנולד רק 15 שנה אחרי הטבח בטולסה. "גדלתי בתקופה שאחרי 'השפל הגדול'", הוא אומר, "כולנו הערצנו את סופרמן, קפטן מארוול, באטמן, שיחקנו בייסבול עם מקלות של מטאטא, וכל מה שהיה לנו זה אחד את השני ואת הקומיקס. כשהייתי ילד חשבתי שאני לא יכול להיות גיבור-על כי אף אחד מהם לא נראה כמוני. חבר לבן אמר לי, 'מה אתה מדבר, גם אתה סופרמן'. האמנתי לו וכשהגעתי להוליווד התנהגתי כאילו אני סופרמן, בסביבה שהייתה כל כך גזענית, עד שפעם קשרו אותי לעץ. הגזענות כמעט הרגה אותי, כעסתי, ניסיתי להרוס את עצמי, הפסדתי שנים רבות בקריירה בגלל זה. אני לא עושה את זה יותר, אני לא מוכן לתת לגזענות לאכול אותי, ואני חושב שהסדרה הזאת יכולה לעזור לנו להבין קצת יותר טוב אחד את השני".
אבל עם כל הכבוד לשחקנים, הם ימשיכו הלאה לפרויקטים אחרים, ולינדלוף יצטרך להתמודד עם הריקושטים.
אתה חושש שהמעריצים של "השומרים" יהיו יותר אכזריים מאלה של "אבודים"?
"אני לא אוהב לקבל מכות, אבל אני נמשך לנושאים ששמים אותי בעמדה כזאת. אנחנו נמצאים ברגע בתרבות שלנו שיש לנו יחסים מאוד מסוכנים עם נוסטלגיה. כולם מתלוננים שיש רק סיקוולים וריבוטים, אבל ממשיכים ללכת לראות אותם. אני לא יודע איך לשבור את המעגל הזה חוץ מאשר לשים ספין מקורי על נוסטלגיה. ואני גם רוצה להגיד משהו על אמריקה כאן ועכשיו. אני גבר לבן, המרוויח הגדול ביותר של כוח ועושר שיצר הניסוי האמריקאי, אבל הכוח והעושר האלה הושגו על ידי ניצול אנשים לא-לבנים שהובאו למדינה הזאת נגד רצונם. העובדה שמעולם לא התמודדנו באמת עם הפצע הזה, היא אחת הסיבות לכך שאמריקה נראית היום כמו שהיא נראית".
פורסם לראשונה: 08:03, 18.10.19
