אחרי 40 שנים של הופעות, מינימל קומקפט משוכנעים: "יש חיים אחרי המוות"
באחת ההופעות של מינימל קומפקט, חבורת גלוחי ראש הקיאו על הבמה ויידו בקבוקים, וזה אפילו לא היה הרגע הכי מוזר בקריירה שלהם. בריאיון לקראת האיחוד השישי שלהם סמי בירנבך ומלכה שפיגל מסבירים את הטירוף התמידי סביבם ומסתכלים אחורה בסיפוק: "היינו די קשוחים"
לפני יותר מ-30 שנה, מינימל קומפקט הסתובבו ברחבי אירופה בנסיעות אינסופיות בוואן, שגם תועדו בשיר של פורטיסחרוף "לייפציג ברצלונה", והפכו את החוויה לדבר מוחשי עבור המעריצים הישראלים שלא היו שם בזמן אמת. במהלך אחד מאותם סיבובים, הלהקה הגיעה לליכטנשטיין. "זה ממש רחוב. פונה ימינה זה אוסטריה, פונה שמאלה זה שוויצריה", אומר סמי בירנבך בריאיון. אבל אף אחד לא הכין אותם לקהל שיקבל את פניהם. לפני שעלו לבמה, חבורה של גלוחי ראש הפריעה ללהקה שהופיעה לפניהם, חבריה זרקו בקבוקים, הקיאו על הבמה והסכימו לפנות את האזור רק אחרי שקיבלו ממנהל ההופעה ארגז בירה שלם.
הסיפור הזה הוא הראשון שקפץ לראשם של בירנבך ומלכה שפיגל לשמע השאלה על סיטואציה מוזרה שחוו אז, אבל הוא ממש לא היחיד. בפעם אחרת המתוארת בסרטו התיעודי של נתן מנדלבאום על הלהקה (וזמין לצפייה ביוטיוב) הם פספסו הופעה חשובה בפסטיבל בריטי רק בגלל שהציוד שלהם והמתופף - היו תקועים בסופת שלגים בדרום אנגליה. ובל נשכח גם את הסיבה שבגללה לא זכו לפרוץ באמריקה - הם פשוט לא קיבלו ויזה. "היו הרבה מצבים מוזרים, אולי סמי יכתוב ספר פעם, כל אחד יותר מוזר מהשני", אומרת שפיגל. "אתה לא יודע מה יקרה, אתה נוסע ונוסע ונוסע ומגיע למקום, זה לא כמו בארץ שמסודר ומאורגן, זה בלאגן. אבל זה חלק מהעניין. היינו די קשוחים אה?", היא שואלת ובירנבך עונה לה, "ממש, זה לא ייאמן כשאני חושב לאחור".
הקשיחות הזו היא שאפשרה לבירנבך (הסולן וכותב המילים) ולשפיגל (הבסיסטית שגם שרה) להצעיד את הלהקה יחד עם רמי פורטיס, ברי סחרוף ומקס פרנקן המתופף, לגבהים שעולם המוזיקה הישראלית לא הכיר עד אז ובקושי רב מצליח להגיע אליהם היום. אף שפעלה רק 8 שנים והוציאה 4 אלבומי אולפן, מינימל קומפקט הפכה לאחת מחלוצות הפוסט-פאנק באירופה והשפיעה על מוזיקאים רבים בארץ ובעולם. היא גם הייתה אחראית על התנעת הקריירות המצליחות של פורטיס וסחרוף בארץ, אך בניגוד לצמד הזה, שפיגל ובירנבך המשיכו את החיים שלהם מעבר לים.
בירנבך חי ויוצר בבריסל תחת השם די.ג'יי מורפאוס. בשנה האחרונה גם הוציא אלבום חדש בעברית בשם "מילים בודדות" ואף השיק אותו בארץ. שפיגל חגגה 25 שנה לאלבום הבכורה שלה "ראש בלטה" בשנה שעברה. היא חיה ויוצרת בברייטון עם בן זוגה קולין ניומן, המוכר מלהקת WIRE שיופיע עם מינימל קומפקט בסבב האיחוד הנוכחי והשישי במספר. הוא גם חתום על הפקת האלבום החדש אליו נגיע עוד מעט (וגם על האלבום המוכר ביותר של החבורה - Raging Souls). אך השיחה שלי עם השניים מתקיימת כשהם מחוץ לחדר החזרות בתל אביב, מתכוננים לאיחוד (ומסתיימת כשגשם חזק מתחיל לרדת על גג הפח שמעליהם - "גשם אלקטרוני", מכנה אותו בירנבך). הפעם האיחוד יכלול לא פחות משש הופעות, ברידינג 3 בתל אביב, בהיכל התרבות ובפסטיבל האינדי So Low בחיפה.
יכול להיות שהסיפור של מינימל רק גדל עם השנים?
"כן, יש חיים אחרי המוות", צוחק בירנבך ושפיגל מוסיפה: "כל פעם זה נמכר ואז אנשים יותר בפאניקה וככה זה גדל".
כנראה שזה חלק מהסיפור. מאז התפרקה מינימל קומפקט ב-1988 נדמה שבכל פעם הטירוף סביב ההופעות שלהם מתעצם. הכרטיסים נמכרים כמו לחמניות טריות ומשום מה על אף הפוטנציאל הלא מבוטל, ההופעות מצליחות להימנע מהאפקט המאוס של הנוסטלגיה, ולייצר משהו חדש. על אחת כמה וכמה הפעם, כשלסיבוב נלווה אלבום חדש.
"זה פשוט שירים קלאסיים של מינימל שקיבלו ממד חדש", אומר בירנבך. הממד הזה הוא ניסיון להביא אל האלבום שכולל כמה מהשירים האהובים של הלהקה - Statik Dancin', Not Knowing ו-Raging Souls - את הצליל של מינימל קומפקט בהופעה. זה שהופך את ההופעות שלהם לסולד אאוט כל פעם ושקנה להם מלכתחילה את קהל המעריצים, אבל בולט פחות באלבומי האולפן. אה, ויש גם שיר חדש - Holy Roller.
איך עשיתם את זה מהמרחק? כל אחד עבד לבד?
שפיגל: "קודם כל, לשיר החדש היינו כאן לפני שנה והקלטנו ספונטני, יצא מאולתר, לא ממש תכננו כלום אבל אחר כך קולין עבד על זה באולפן. בחצי יום עשינו שיר שנשמע כמו מינימל קומפקט שאנשים אוהבים".
בירנבך: העניין הוא שכשמינימל מתאחדים יש את זה, כלומר האלכימיה נמצאת - זה מוכיח שהאלכימיה נמצאת".
"אנחנו בהווה נצחי... תודה שנתתם לנו להמציא את עצמנו שוב", נשמע קולו של פורטיס בסוף השיר החדש בציטוט שהוקלט באיחוד האחרון שלהם מ-2016 וסוגר את האלבום. "זה רלוונטי להרגשה שקיימת בינינו ובין הקהל. כי זה תמיד חוזר ותמיד רלוונטי", אומרת שפיגל.
למינימל בהחלט יש ערך מוסף שמאפשר לה להמשיך להיות רלוונטית גם כשחבריה נכנסים לעשור השביעי והשמיני בחייהם וגם כשיותר ממחצית מחברי הלהקה חיים מעבר לים (מלבד בירנבך ושפיגל, גם מקס פרנקן חי באמסטרדם) והחלק הנותר מתחזק קריירות פעילות בארץ. הרלוונטיות הזו ודאי קשורה לעובדה שכל חברי הלהקה עדיין פעילים ויוצרים, אולם היום, הם טוענים, קשה יותר מבעבר להצליח - במיוחד אם אתה אמן צעיר.
"כל אחד כוכב, מוציא תקליט אבל אין קהל גדול", אומרת שפיגל. "כל אחד באינטרנט אומר הנה האלבום החדש שלי, אפילו לא עושים הדפסה פיזית, אז זה איבד את הכוח והמשמעות. מי שמוציא אלבום היום, אין לזה את הכוח של פעם. ללהקות היותר מבוססות זה יותר קל באיזשהו מקום מלאמנים חדשים".
"אנחנו פעלנו בתקופה של פוסט פאנק, שהייתה תקופה שיכולתי לעשות את זה בלי ללמוד באוניברסיטה בבלגיה, רק הרצון", אומר בירנבך ושפיגל מחזקת. "היו אפשרויות, הכל היה מסובסד, מועדונים מסובסדים, השוק לא היה מוצף. היום אנשים כבר לא יודעים מה לשמוע, עם האינטרנט נהייתה התקפה היסטרית".
אתם מאזינים למוזיקה ישראלית?
בירנבך: "אני שומע כמה דברים פה ושם, יש דברים מעניינים. המסך הלבן אני מאוד אוהב, אני אוהב את פיי שפירו, אני חושב שהיא מאוד מקורית. ובחורה בשם ויקטוריה חנה שמה שהיא עושה מאוד מעניין".
בשבועות הקרובים הם יעלו שוב על הבמה בהרכב מלא עם קולין ניומן ויונתן דסקל שילווה בקלידים. עד אז הם מנצלים את הזמן לחזרות עם החבורה שכבר הפכה למעין משפחה שנייה שלהם. "דברים כאילו נשארים ואז צריך להיזכר קצת, אבל ההרגשה היא אותה הרגשה של קרבה וחיבור", אומרת שפיגל. לאלבום החדש Creation is Perfect נוסף גם ספר עם צילומים וסיפורים על הלהקה, והחבורה תופיע אפילו בפריז (שמאז ומתמיד היה מעוז מעריצים שלה), לראשונה מזה זמן רב. ואם אתם תוהים מתי זה יקרה שוב בארץ, הם בעצמם לא יודעים, "אנחנו לא מתכננים או חושבים שנעשה משהו ככה וככה או שקורה או שלא קורה אצלנו. זה הסיפור", מסכם בירנבך.
מינימל קומפקט יופיעו ברדינג 3 ב-9,3,2 וב-10 בנובמבר (כל הכרטיסים להופעות אלו אזלו), ב-6 בנובמבר בהיכל התרבות בתל אביב וב-13 בנובמבר בפסטיבל SoLow בחיפה.
