"חומריו האפלים": פחות "משחקי הכס", יותר "הארי פוטר"
מסע צפונה, נערה תואמת אריה סטארק ודובי קוטב במקום דרקונים. נקודות ההשקה הרבות בין הסדרה החדשה של HBO למיתולוגית, יוצרות ציפיות שעלולות להותיר את הצופה מאוכזב, במיוחד אם הוא ציפה לסצנות מין ואלימות שהיו מקור כוחה של "משחקי הכס". מנגד, הילדים שלכם בהחלט יכולים ליהנות
בעיצומו של הפרק השלישי של "חומריו האפלים" נושא אדם בשם ג'ון נאום מלא תשוקה אל מול קהל של גברים, נשים וילדים שמביטים בו בעיניים בורקות. "אנחנו יודעים שזה יהיה מסוכן, אבל אנחנו גם יודעים שאנחנו חזקים", הוא קורא בנחרצות ונענה בקריאות נלהבות ורקיעות רגליים. "אני המלך המערבי ואני מבקש מכם להתכונן למסע צפונה, להתכונן להילחם ולהתכונן להחזיר את ילדינו הביתה". ג'ון הוא מנהיגם של שבט צוענים המכונים "סוענים" (Gyptians), אשר נודדים צפונה נחושים להתקיף את אויביהם המסתוריים, חוטפי צאציהם. מלך שסוחף את שבטו למלחמה בצפון, נשמע כמו סדרת המשך ל"משחקי הכס". ואכן העיבוד לטרילוגיית ספרי הפנטזיה אמורה להיות כזו עבור HBO, לא המשך עלילתי ישיר אלא מיזם חדש שיילך בעקבות הפלא הטלוויזיוני ההוא. אלא כפי שהמלך המערבי הוא אדם נטול כריזמה, ותומכיו הם אנשים (וחיות) ורפים, כך גם "חומריו האפלים" הלא אפלה במיוחד מחווירה ביחס ל"משחקי הכס".
שלושת ספרי "חומריו האפלים" של פולמן יצאו לאור בסוף שנות התשעים וזכו להצלחה כבירה. בימינו, רשתות הטלוויזיה האמריקנית תרות נואשות אחר תכנים חדשים ובעיקר מחודשים מתחום הפנטזיה, ממנו שואבים כל כך הרבה צופים השראה והתלהבות בכל העולם. אל מול נטפליקס שמציגה לראווה את The Witcher ואמזון עם Carnival Raw, שלפה רשת HBO את היקום של "חומריו האפלים" והפקידה בידי ג'ק ת'ורן את עיבודו למסך הקטן עם ההצלחה המסחררת שנחלו דיוויד בניוף ודי.בי. ווייס בראש. ואכן, יש כמה וכמה אלמנטים שיקפיצו את חובב "משחקי הכס" הממוצע: נערה רבת תושייה, עצמאית, סקרנית ונטולת פחד, תואמת אריה סטארק, מאבק בין ממשל מושחת ואלים לפשוטי העם, אישה רבת עוצמה ודי מנוולת שהיא גם אמא מבולבלת, המבטא הבריטי המוגזם, המסע לצפון לרגל קרב ענק המובטח לנו. אפילו ג'יימס קוסמו (ג'אור מורמונט) פה. אה, במקום דרקונים יש לנו דובי קוטב לוחמניים - סימן הזיהוי של הסדרה החדשה.
לא רק דובי מלחמה יש לנו ב"חומריו האפלים" (שמשודר בארץ ב-yes, HOT וסלקום TV). בעלי חיים הינם חלק בסיסי ומהותי בסדרה, שמציגה בפנינו עולם בו לכל בן אנוש נלווה דמון, ישות שמבטאת את נשמתו ומקבלת צורה חומרית מעולם הטבע. כלבים, חתולים, חמוסים, קופים, ציפורי שיר, עופות דורסים, זוחלים ואפילו חרקים - בכל הנוגע למגוון הזואולוגי אי אפשר לבוא בטענות, וגם לגרפיקה הממוחשבת שממחישה אותם על המסך. דווקא דימויים אלו, יצירי תוכנות אנימציה משוכללות, מפיחים חיים ותנועה בנוף האנושי הקפוא של הסדרה. הם מבטאים מצוקות, קשיים, פחדים, התלבטויות והרהורים מתוך ראשם ולבם של הגיבורים. יש להם קשר סימביוטי, כמעט דו-קוטבי לפעמים. הם גם שותפים למאבקים שלהם, כשכל דו-קרב הופך בהגדרה למאבק טאג-טים. אדם מול אדם, דמון מול דמון. ולרוע המזל, הם גם מדברים - בקולות אדם. תדמיינו את עצמכם מתלוצצים עם דורבן, או את ג'ון סנואו עורך שיחת נפש עם זאב הבלהות שלו. דווקא עורבים בעלי שלוש עיניים אין פה.
הדמון של ליירה בלקואה הוא סמור והוא מספק לה ליווי צמוד, כפי שהעלילה וכך גם אנחנו הולכים בעקבותיה. ליירה בת ה-12 (דפני קין, "לוגאן") היא נערה שובבה שגדלה ללא אב בקמפוס ג'ורדן קולג' באוקספורד, מוסד שנהנה ממגננה חינוכית - שמעניק לו הגוף השלטוני הארכאי והתקיף המכונה מג'יסטריום מתוקף הסכם ארוך שנים. מי שמטלטל את הסטטוס קוו הוא לורד עזריאל (ג'יימס מקאבוי), דודה של ליירה, אשר חזר ממסע בצפון הנידח עם תגליות בלתי נתפסות שעלולות לערער תפיסות עולם, אמונות וסדרי שלטון. אל מול פריצת הדרך המדעית שעשויה לשחרר את בני האנוש מהתודעה הכוזבת שהנחיל המג'יסטריום, עמלים מדענים מטעם הממשל על מחקר משלהם. ליירה, שנזנחה על ידי דודה והנמר שלו שפנו שוב צפונה בלעדיה, מתפתה להצטרף למריסה קולטר (רות ווילסון) והקוף שלה במעונה שבלונדון. כל שבידה הוא החמוס ואלית'יומטר - מצפן מוזהב שמורה על האמת.
עוד ביקורות טלוויזיה:
הדרמה בחייה של ליירה מתחוללת על רקע התפתחויות חברתיות ופוליטיות בבריטניה, שהקרע שהיא עוברת מאפיל אפילו על משבר הברקזיט שהיא חווה בימינו. המג'יסטיריום נלחם בכל כוחו בבקיעים שמסתמנים באחיזתו, ומנגד האוטונומיה האקדמית נפגעת. תופעה מדאיגה של חטיפת ילדים צעירים הולכת ומתרחבת. החשודים המיידיים הם כנופיה מסתורית של ברנשים מפוקפקים המכונים גובלרים. יש מי שמעוניין להשתיק את העדויות ולהפחית בחשיבות גל החטיפות, אולם כשילד בן סוענים נעלם, בוחרים בני שבטו לצאת מהמרחבים המוריקים והמגוננים של אוקספורד, ולקחת את העניינים לידיהם. המלך המערבי ויועצו הנאמן פארדר קוראם (קוסמו) מובילים משט לאורך תעלה בדרך ללונדון. הסוענים הם לא דות'רקים, והדוגיות שלהם מתגמדות ביחס לצי הברזל. למרות זאת, כשהם לא מוצאים את מבוקשם בבירה, הם מחליטים להמשיך צפונה ולהסתער בכל העוצמה. למען האמת, היא לא מאיימת או מרשימה מדי.
אל מול נקודות ההשקה הרבות, יש כאן הבדלים ניכרים שהופכים את "חומריו האפלים" לאכזבה. אולי לא הגון מבחינת HBO להכיר בכך, אך ההתנעה של "משחקי הכס" והכוחות המניעים מאחוריה היו אלימות קשה וחסרת רחמים, וסצנות מין בוטות ונטולות רסנים. לא לכולם נוח להודות בכך, אך אלו גם הכוחות הקמאים שמניעים ומענגים אותנו. לפעמים לא משנה אפילו מה הסיפור. ובכן, ב"חומריו האפלים" אין דבר מכל אלה. אמנם יש הבלחות של אלימות מדי פעם, אבל היא אינה גרפית או מדממת. על סצנות מין אין בכלל על מה לדבר. בסופו של דבר, מדובר בתוכן שמיועד לילדים ובני נוער. כאלה שלא מפחדים לפחד קצת, ואפילו מסתקרנים מסקרנות מסוכנת. ילדי "הארי פוטר" סטייל.
ואכן, הרבה יותר משהיא מהדהדת את ההתרחשויות בווסטרוז, הסדרה מתכתבת כמעט ישירות עם העולם של ג'יי.קיי. רולינג. לעתים נדמה שאנחנו נמצאים בהוגוורטס בנוכחות ליירה תואמת הרמיוני גריינג'ר, או לחילופין בבית הספר למוטנטים של צ'רלס אקסווייר כשלורד עזריאל בסביבה (מה שמתבקש בהתחשב בכך שג'יימס מקאבוי גילם את פרופ' אקס בכבודו ובעצמו בסרטי ה"אקס-מן" המאוחרים). לפעמים אפילו לא ברור מאיזה ארכיון או קאנון תרבותי נלקחו הרגעים והאלמנטים השונים.
עלילה ודמויות בצד, אלימות ומין מאחור, בקדמת הבמה יש הפקה יומרנית אך צנועה ביחס לסטנדרטים שהורגלנו אליהם לאחרונה. היא לא גדולה מהחיים ואין לה סדר גודל קולנועי. אם אתם מצפים למרחבים עצומים, נופים מפעימים בים, באוויר וביבשה, ולקרבות עצומי מימדים - סביר להניח שתתאכזבו. שלושת הפרקים הראשונים מתחוללים רובם ככולם בחללים סגורים, במדשאות של אוקספורד או בסמטאות חשוכות של לונדון הקודרת. אלו זירות התרחשות שראינו כל כך הרבה פעמים כסביבה טבעית לג'ק המרטש או שרלוק הולמס. העובדה שמעל מעופפים צפלינים בשמיים גם היא דבר שנחשפנו אליו באינספור יצירות בעבר. רוח קרירה מנשבת ומתלהטת החל מהפרק הרביעי כשזירת ההתרחשות עוברת לצפון, אולם האם אפשר לצפות לחזיונות ראווה מסעירים, זוועות פתייניות ואקשן מרהיב? בהתחשב בנאום המלחמה הרפה של מלך המערב, הרגע המכולל שמוציא אותנו לדרך, לא הייתי בונה על כך.
ההחלטה של HBO לעבד את "חומריו האפלים" אולי מתקבלת על הדעת כשהרשת מנסה לנווט את עצמה לאורך השובל שהותירה אחרי הסדרה הגדולה ביותר שלה אי פעם, "משחקי הכס", אולם יש פה סיכון גדול ולא בהכרח מחושב. רק לפני 12 שנים יצא לאקרנים "המצפן המוזהב", עיבוד למסך הגדול של הספר הראשון בטרילוגיה של פולמן. זו הייתה הרפתקה קולנועית של ניו ליין סינמה, חברת הבת של אולפני האחים וורנר שהייתה מעורבת בעבר בהפקת טרילוגיית "שר הטבעות". תקציב אדיר בסך 180 מיליון דולר וצוות שחקנים מרשים בראשות דניאל קרייג, ניקול קידמן, אווה גרין, סם אליוט, איאן מקלן ואיאן מקשיין לא הצילו את הסרט שכשל בקופות, כשברקע הבמאי כריס וויץ האשים את מפיקיו בהתערבות בוטה בשיקוליו. חודשים ספורים לאחר מכן, הכריזו ראשי האחים וורנר כי ניו ליין סינמה יתמזגו באולפנים ולא יפעלו יותר כגוף אוטונומי עצמאי, קצת כמו היחסים המעורערים בין המג'יסטריום לג'ורדן קולג' בסדרה.
האם הסדרה החדשה תביא לטלטלה נוספת ב-HBO שמשנה פניה בימים אלה על רקע המיזוג עם ענקית התקשורת AT&T? ייתכן, אבל אפשר לצפות במידה רבה של ביטחון שהיא לא תביא טלטלה גדולה ומשמעותית לחייכם. ספק אם היא תשתלט על השיח כפי שעשתה "משחקי הכס" בעבר הלא רחוק, ו"השומרים" כיום. העולם של "חומריו האפלים" מוצג בתוך הסדרה כיקום מקביל לזה בו אנו חיים כיום. יש בודדים המסוגלים להתנייע מלונדון המדומיינת לזו המודרנית של היום. מקורות החיבור הזה בין הבדייה למציאות רק מחריב את הפנטזיה, ופוגע בחוויית הצלילה לעומקה. תארו לעצמכם לדוגמה, כמה מוזר יהיה לראות את סירסיי לאניסטר מהלכת במנצ'סטר. מצעד הבושה הזה יהיה כואב אף יותר מקודמו במעלה מלך.
גם בגלל זה אבל לא רק, ספק אם אתם כצופים תצליחו להיטמע בתוך היקום של "חומריו האפלים". לא אחרי הרף הגבוה שגיבשתם כצופים מבוגרים בתוכן הטלוויזיוני המורכב והנועז של היום. אם אתם מחפשים אלימות ומין לגוף ולנשמה אולי שווה לכם להמתין ל-The Witcher (חדי העין יבחינו באורגיה המתחוללת מאחורי צייד המכשפות הנרי קאוויל בטריילר החדש של הסדרה). אם אתם מעדיפים מסרים פוליטיים מורכבים תמצאו אותם ב"השומרים". דובי קוטב? בשביל זה יש נשיונל גאוגרפיק.
