"בשורות טובות": יישאר איתכם הרבה זמן אחרי שתצאו מהקולנוע
הבמאי ארז תדמור יצר סרט אישי ורלוונטי, על בני זוג שמתקשים להביא ילדים לעולם ונאלצים לעבור טיפולי פוריות - תחת עיניהם הבוחנות של בני משפחתם. בזכות שחקנים נהדרים, עריכה מהודקת ופסקול מוצלח, הצפייה ב"בשורות טובות" נעימה ולא נופלת לדידקטיות מיותרת
סרטיו של ארז תדמור מעמידים במרכזם את הגבריות הישראלית. בין אם מדובר בשוטר המנסה למנוע לינץ' במחבל פלסטיני המאושפז בבית החולים ("ארץ פצועה"), ימאי הנאבק בשחיתות ברציפים ("נמל בית"), או חבורת גברים שמנים המוצאים דרך מקורית להתמודד עם הדימוי הגופני השלילי שלהם ("סיפור גדול" אותו ביים יחד עם שרון מימון). לא פעם, ישנה בסרטיו רלוונטיות שנדמית כאילו נלקחה מכותרות העיתונים. ישנה בהם מידה של דידקטיות, אבל כזו שאינה משתלטת על הסרט, ולא הופכת אותו ליצירה נצלנית ורדודה.
"פתאום זה הצחיק אותי שהרופא צחק על הזרע שלי ועל הביציות של אשתי": ריאיון עם ארז תדמור
עתה, בסרטו החדש, "בשורות טובות", תדמור בוחר לגולל סיפור אישי יותר, אך גם הוא בדרכו משתלב בדיון אודות הגבריות הנאבקת על הגדרתה. זהו סרטו השישי של תדמור מאז ביים את סרטו הראשון, "זרים" ב-2006 (יחד עם זוכה האוסקר, גיא נתיב), ומהבחינה הזו, כפי שכבר נכתב כאן, הוא ללא ספק אחד הבמאים העסוקים והפוריים בקולנוע הישראלי.
פוריות היא אכן אחד מנושאיו של "בשורות טובות", שצמד גיבוריו הם זוג צעיר, לירן וטלי (רועי אסף ונלי תגר), שרוצים להביא ילד לעולם. המטרה הזו מסתברת כמסובכת יותר ממה שחשבו לאחר שבדיקת זרע מגלה כי אצל לירן יש בעיה. מכאן והלאה מתאר הסרט את מערכת הלחצים אליה נכנסים השניים. הוריו של לירן (שמיל בן-ארי ואוולין הגואל) הכמהים סופסוף לנכד, אחיו ובן-זוגו המבשרים בארוחת ליל שבת המשפחתית על כוונתם לפנות להורות משותפת, וגם אביה האלמן של טלי (רמי הויברגר), שאמה נפטרה בלידתה, החרד מפני טיפולי ההפריה שעוברת בתו.
"בשורות טובות" מבוסס על סרט קצר ויפה שביים תדמור, "נפילות" (2017), אף הוא בכיכובו של אסף, שבו חווה זוג צעיר מתקפת טילים על ישראל בעיצומה של הזרעה. עתה הורחבה היריעה, ואל הסיפור הוצמדו דמויות וסיטואציות שלא כולן מתחברות באופן אינטגרלי (למשל, סדנת מודעות עצמית המבוססת על אכילת קליפות שבה משתתפת אמו של לירן). מאידך, כמה מהתוספות הללו מעצבות דיוקן מבהיל של המשפחה הישראלית שרואה באישה לא הרבה יותר מאשר רחם המגויס לשירותה. דומה שאיש אינו מתעניין באמת במצוקתה של טלי – גם לא בעלה התומך-לכאורה, או אביה – וכך מוצגת היא, ולא הגבר, כקורבן האמיתי של עקרותו.
עוד ביקורות סרטים:
ואמנם, תדמור ואסף, שחולקים את הקרדיט על התסריט, אינם הופכים את משבר הגבריות שחווה לירן למרכזו של הסרט, ואת דמותו – למעוררת רחמים. אדרבא, בגילומו המדויק של אסף, אחד השחקנים הטובים בקולנוע הישראלי היום, זוהי דמות מעט בלתי נסבלת. במקביל לטיפולי הפוריות, לירן מנסה לקדם פרויקט תמ"א שהוא אחראי לו במסגרת עבודתו כסוכן נדל"ן שמנסה להוכיח את עצמו (הוא אף עוטה זוג משקפים שאינו נזקק להן כדי ליצור רושם רציני). הוא מחובר כל העת לטלפון הנייד שלו, גם תוך כדי מתן זרע, ובכך אולי מחווים תדמור ואסף את דעתם על הישראלי הממוצע שאינו מסוגל להתנתק לרגע.
שחקני המשנה מצליחים להנכיח את תפקידיהם, ובמיוחד אמורים הדברים ברופא המטפל בשניים (אלי גורנשטיין הנהדר), ששב ומספר לפציינטים שלו אותו סיפור שספק אם אכן קרה על פגיעה באשכיו ועל התאומים שנולדו לו אחרי מסכת ארוכה של טיפולים; ואילן דר כקשיש ערירי ודמנטי שמתקשה להבין את משמעותו של פרויקט פינוי-בינוי. הפגישה עמו מחוללת שינוי בלירן, שהוא אולי נוח מבחינה תסריטאית, אך רחוק מלהיות משכנע.
"בשורות טובות" מבוסס על סיפורם האישי של תדמור וזוגתו, ולזכותו של הסרט ייאמר שהוא לא לוקה ברגשנות יתרה הנובעת, לא פעם, מנגיעה בחומרים אינטימיים. ניכר שתדמור מצליח לשמור על ריחוק נכון מהחוויה הזוגית המכבידה, וסרטו נע על הגבול הקומי מבלי לגלוש להתנגשויות דרמטיות מופרזות. על כן הבחירה למקם את הסרט על רקע מתקפת רקטות על הדרום נדמית מעט תמוהה. בני הזוג, אחרי הכל, מתגוררים בתל-אביב, והסיבה היחידה לשרבב פנימה את המצב הביטחוני נועדה להסביר את הגעתה של משפחת הבעל מהדרום להפוגה קצרה בבית הזוג – הפוגה שרק מוסיפה למתיחות שהם חווים, וממילא אינה מוכיחה את עצמה אחרי שדווקא אז נשמעת אזעקה גם בתל-אביב. לעומת זאת, בסרט הקצר "נפילות", המשמעות הדרמטית והסימבולית של "צבע אדום" הייתה יעילה יותר.
"בשורות טובות" נהנה גם מפסקול מוזיקלי מוצלח (פרנק אילפמן וז'אן-לופ פינסון), מעבודת עריכה מהודקת (עינת גלזר-זרחין), וצילום יפה (דניאל מילר). בעיקר הוא מצליח להעביר את ייאושם של בני הזוג, שנדמה כאילו כל מגע מיני ביניהם לא נועד עוד למטרות הנאה, אלא מימוש של משימה שכמו נכונה להם מרגע שכוננו את הזוגיות באופן רשמי. זהו בהחלט סרט נעים לצפייה, ואפילו כזה שלא נמוג מהזיכרון בתומה.
