את הבית של אמנית הקרטון אליאן (לולה) קצ'קה (35) מזהים בקלות. כבר מהכביש הראשי בולטים מיצגי קרטון מרשימים המעטרים את הדרך. הקרטון הוא המוטיב המרכזי גם בתוך הבית: דלתות חדר השינה, המיטה, ארון הבגדים, הספרייה, ארונות המטבח, המנורה, השרפרף הקטן בצד, הכיסא ואפילו שולחן המחשב עשויים גם הם מקרטון. "כמעט הכול פה בנוי מקרטון", היא מכריזה, "אני כבר לא זוכרת מה כן ומה לא".
זה עשר שנים היא גרה בישראל, שאליה עלתה מאורוגוואי. בזמן הזה היא הספיקה לעבור 14 דירות, ודווקא ב"דירת הקרטון" היא חיה את הזמן הממושך ביותר. "החיים שלנו זמניים וגם קרטון נתפס כחומר זול וזמני, מעניין שדווקא בתוך הזמניות הזאת נשארתי הכי הרבה", היא אומרת.
בית מקרטון
עולמה האמנותי והמקצועי של קצ'קה סובב כולו סביב הקרטון. מלבד מגוריה בדירה שכל רהיטיה עשויים מקרטון, היא מחזיקה בעסק בשם "קרטון סטודיו" שבו היא עובדת על פרויקטים כמו פסלים, תפאורות במה, תלבושות ומוצרים שונים. "עם הזמן, כשהפרויקטים נהיו יותר ויותר גדולי ממדים ועמדו בהובלות ובנסיעות, התחלתי באמת להאמין בקרטון ולהבין עד כמה הוא חזק", היא מסבירה.
ולמה בכלל התחילה לעבוד עם קרטון מלכתחילה? "זיהיתי עד כמה החומר הזה נוח מבחינת משקל, עד כמה הוא זמין וחוסך סיכון כלכלי. כשאני עובדת עם קרטון אני לא צריכה מכונות וכלים חשמליים. מספיק דבק חם, סכין יפני ושולחן". וישנו גם הנימוק הסביבתי: "קרטון הוא חומר אקולוגי. נראה לי שכבר אי אפשר להתעלם מזה שצריך להתייחס לסביבה ולהשתמש בחומרים מתכלים ולא מזיקים. שאריות הקרטון הולכות לגריסה, הופכות לנייר ולבסוף שוב לקרטון".
אהבתה ההולכת והגוברת לקרטון הייתה זו שהובילה אותה להחלטה המשמעותית לגבי עיצוב ביתה. "כשנכנסתי לבית החדש החלטתי לא לקנות אף רהיט. את כל מה שאני צריכה אבנה מקרטון. לקחתי את זה כפרויקט. בניתי בהתחלה את המיטה ואחר כך את הספרייה, הנחתי לאט-לאט את הספרים מהקלים לכבדים, ושוב נוכחתי עד כמה זה חזק".
איך ידעת שהמיטה תהיה מסוגלת לשאת את המשקל של המזרן ושלך?
"אני מחשבת כמה אני צריכה לחזק כדי שהדבר הזה יחזיק את המשקל, זה ניסוי וטעייה על עצמי. אני ישנה על מיטת הקרטון כבר שנתיים והיא במצב ממש פיקס", היא אומרת ואפילו מדגימה בקפיצה על המיטה: "הדבר המשותף לכל הרהיטים האלו הוא שהם כמו פאזלים גדולים שבאים מקופלים בצורה שטוחה ואז מרכיבים אותם. בניתי מיטה לחברה, פשוט שמתי לה את החלקים באוטו והרכבנו בבית. הרהיטים בסופו של דבר קלים מאוד, ילד בן שלוש יכול להרים אותם".
מה יקרה במקרה של הצפה או שריפה?
"זה לא יהיה נחמד, אבל אנחנו לא חיים באמצע הכפר, כמה פעמים באמת הייתה לך הצפה או שריפה בבית? עדיף שלא אקרב את התנור למיטת קרטון, אבל גם אם הייתה לי מיטה רגילה לא הייתי מקרבת אליה את התנור. עצם זה שיש לי רהיטים מקרטון גרם לי להיות יותר מודעת לפעולות שלי ביומיום. אני מתייחסת לכך שאני חיה בבית כזה ועדינה בתנועות שלי. אני לא זורקת דברים בארון אלא מניחה אותם. ואם יקרה משהו? לא נורא, זה בסך הכול קרטון... אני קוראת לזה 'קארדבורד סטייט אוף מיינד' – אפשר לטעות ולנסות מחדש. לא חייבים להיות בטוחים ב-100%".
את חושבת שילדים יכולים לגדול בבית כזה?
"בהחלט. פה לא צריך להסתיר את פינות הרהיטים כדי למנוע מהילדים להיפגע, כי החומר רך. מקסימום הפינה של הקרטון תישבר, אבל הילד לא ייפגע. ילדים הרי כל הזמן משתנים, אז למה להביא מיטה כבדה מעץ ולהחליף אחרי שנה-שנתיים כשאפשר ליצור בעצמך את המיטה?"
אז מה מבחינתך הצעד הבא?
"וואו (משתהה וחושבת)... נורא בא לי להקים יום אחד מוזיאון מקרטון שבו אוכל לשים את כל הפסלים שמפוזרים פה ולתת השראה לאנשים. במישור האישי אולי יום אחד אגור בבית שכולו עשוי קרטון, יש כבר תכנונים, אבל אל תגלי".
