אש אימתנית אוחזת בשלושה מוקדים. חמישה ילדים, אחת מהם על סף איבוד הכרה, נחנקים מעשן ומכסים את פניהם ביד אחת וביד השנייה מנופפים לעזרה, מבוהלים עד עמקי נשמתם. עשן שחור וסמיך מיתמר מעל, החלונות מתנפצים מעוצמת החום, הורים בוכים עומדים בחוץ חסרי אונים, ללא יכולת לסייע לילדיהם. ואי שם בשנת 1987 ישבו ארבעה גברים, שניים מהם כבאים לשעבר, בחדר קטן בדרום לונדון, ואמרו לעצמם: "כן, נראה לנו שזה יכול להיות אחלה תוכן לילדים מתחת לגיל שש".
ההצלחה של 'סמי הכבאי' היא אחת החידות הגדולות בעולם תוכניות הילדים. מצד אחד, בניגוד למתחרים כמו 'מטוסי על' או 'מפרץ ההרפתקאות' — שם הדרמה מסתכמת בעפיפון שהלך לאיבוד או בארנבים חמודים שמשתלטים על דוכן הירקות — בכל פרק של 'סמי הכבאי' יש ילדים שחייהם נתונים בסכנה אמיתית. מצד שני, בניגוד לסדרות האחרות שבהן יש גיבורי־על, מטוסי־על או חיות מדברות, סמי הכבאי הוא, ובכן, כבאי. וזהו.
לתמהיל הזה תוסיפו אם חד־הורית כדמות ראשית, ילדה בכיסא גלגלים, זוג עם נישואים מעורבים ומשפחה אסיאתית, והנה לכם הצעה לסדרה שלכל ערוץ מסחרי אמור להיות קל מאוד לסרב לה.
אלא שכבר 33 שנים הלהבה של סמי הכבאי היא אש תמיד בוערת. בניגוד לכל הסיכויים מדובר במותג שהצליח להבעיר את העולם ומשודר ב־155 מדינות וביותר מ־40 שפות, המכניס מיליארדים כל שנה לחברת 'מאטל'.
על אף שהוא אהוד בעולם כולו, בישראל מדובר בתופעה ייחודית. למעשה, סמי, המשודר בערוץ הופ! - שמציין החודש 20 שנה לשידוריו - הוא מותג הפעוטות והילדים החזק ביותר כיום. עם יותר ממיליון צפיות בחודש ביוטיוב והתחפושת הפופולרית ביותר מאז שנת 2014, סמי הכבאי הוא, ובכן, תופעה לוהטת.
ולעשן הזה אין שום כוונה להתפזר בקרוב.
מאז עלתה ב־1987 כיבה סמי הכבאי 91 שריפות ב־226 פרקים וחילץ 155 בני אדם ב־246 אירועים, נתון די מדהים בהתחשב בעובדה שהעיירה פונטיפנדי, שבה הוא פועל, מונה 26 תושבים בלבד, חמישה מהם בצוות הכיבוי.
"האמת היא שבכל פרק מחדש הדבר שהכי מדאיג אותי הוא פרמיות הביטוח של פונטיפנדי", צוחק פול לרסון, אחד משני הכותבים הראשיים של סמי הכבאי ב־12 השנים האחרונות. "כאילו, אני אומר לעצמי, יגיע הרגע שאנשים יעזבו את העיירה. האירועים דווקא לא מפחידים אותם, אבל מתישהו סוכני הביטוח יעלו להם את המחירים עד כדי כך שהם יגידו, 'זהו, די, אנחנו עוזבים ועוברים למקום אחר'".
"'סמי הכבאי' לא הייתה שורדת אם היא לא הייתה מצחיקה", חורצת לורה בומונט, שותפתו של לרסון לכתיבה. "אנחנו מנסים בכל פרק להצחיק גם את הילדים וגם את ההורים, ואני חושבת שמעריכים את זה. יש איזשהו פרק שמייק פלאד, אחד התושבים, צועק, ׳הו, לא, המחסן שלי נשרף. שוב', וזו קריצה שמיועדת רק להורים. בנוסף, בניגוד להרבה סדרות אחרות יש לנו קווים עלילתיים שנמשכים כל העונה, והצופה עוקב אחר הדמויות ורוצה לדעת מה הן עושות. אנחנו זוכים לראות את החיים הפרטיים שלהן, ואני חושבת שזה מה שמבדיל אותנו מסדרות אחרות. תחשוב מה אתה יודע על ריידר 'ממפרץ ההרפתקאות' או על ג'ט מ'מטוסי על', בהשוואה למה שאתה יודע על הדמויות שלנו. אצלנו ילדים נקשרים ודואגים לדמויות".
לא שקשה להסכים עם הניתוח של בומונט, אבל בואו נגיד את זה בעדינות: במקרה של פונטיפנדי יש סיבה אמיתית לדאגה. אחרי מספר תלת־ספרתי של אסונות, מותר לתהות מה עוד יכול לקרות לאנשים המסכנים האלה, ואם אין סיכוי שפעם אחת כולם ייצאו לפיקניק ויחזרו בלי פיח על הבגדים. "בכל פעם שמתקשרים אלינו ואומרים לנו שיש עונה חדשה אני חושבת לעצמי, ׳הו, לא. אני לא יכולה לחשוב על עוד אסונות", אומרת בומונט.
"גם אצלי זה ככה", מודה לרסון. "כל פעם אני חושב: די, זהו, הגענו לתחתית הבאר. אין יותר. אין שום סיכוי שנצליח לחשוב על עוד דברים נוראיים שיכולים לקרות לאנשים שם".
"אבל אני כן חושבת שמצאנו פריצת דרך ופתחנו אפשרויות", משלימה בומונט, ושניהם צוחקים. "היום אנשים נתקעים מתחת לאדמה, נתלים מצוקים. עבורנו נפתח עולם חדש ומסעיר".
עם כל הכבוד לאתגרים, מי שעדיין אחראי על רוב האסונות בפונטיפנדי הוא אדם פרייס, ילד ג'ינגי' בן שבע, בן לאם חד־הורית קשת יום, שפיתח לעצמו תחביב משונה — להצית שריפות כמעט בכל פרק. הכל בטעות, כמובן.
"אין ספק שמישהו צריך לדבר עם מר פרייס הצעיר", אומרת בומונט. "הוא נפש מאוד סוערת וילד מאוד שובב".
שובב? הילד הזה כמעט הורג מישהו כל פרק.
"אוקיי, אז קצת יותר משובב. אני די בטוחה שסמי אומר לעצמו שהוא היה יכול לקחת חופש מדי פעם, אם הילד הזה היה קצת יותר זהיר".
אחת התיאוריות שמעסיקה לא מעט הורים ברחבי העולם בכל הקשור לפרייס היא אם יכול להיות שאביו של פרייס הוא לא אחר מסמי הכבאי, וכל עניין ההצתות הבלתי נגמרות בעיירה הוא סוג של תסביך אדיפוס לא פתור.
העובדות, לכאורה, מדברות בעד עצמן. פרייס הוא הג'ינג'י היחיד בפונטיפנדי מלבד אחד, נו, בטח כבר ניחשתם מי, וכל זאת כשזהות אביו של אדם מעולם לא נחשפה. "וחוץ מזה", אמר הקומיקאי הבריטי ג'ייסון מנפורד, שנחשב לאבי התיאוריה, "אין שום הסבר אחר לשאלה למה סמי הכבאי מלטף לו את הראש כל פעם אחרי שהוא שורף משהו במקום להרוג אותו. אם זה לא היה הילד שלו, הוא כבר היה הורג אותו".
"הרבה מאוד אנשים חושדים שאדם הוא הבן של סמי", מודה לרסון, "אבל האמת צריכה להיאמר: אנחנו לא יודעים".
מה זאת אומרת לא יודעים? אתם הכותבים.
"אני יודעת!" אומרת בומונט בהכנעה, "אבל אני נשבעת שזו האמת. עם יד על הלב: זה מעולם לא עלה. זו אחת הנקודות שהכי חשוב לנו שיישארו לא מפוענחות, ולכן זה נושא שאסור בתכלית האיסור לשוחח עליו בחדר הכותבים. אם אנחנו לא נדע, אף אחד לא יידע".
איך אתם יכולים להתאפק?
לפעמים אני אומר לעצמי שזה יהיה אירוע מיוחד אם נגלה מי אבא של אדם", אומר לרסון. "אבל אני יכול להתאפק כי חרד לקסם שיש בסדרה. זה כמו שאנשים שואלים האם סם והכבאית פני מוריס יהיו יחד, אבל ברגע שתעשה משהו כל כך מהותי לסדרה שרצה כל כך הרבה זמן, הדינימיקה תישבר. וחוץ מזה, אנחנו אחת הסדרות היחידות שמציגה אם חד־הורית כדמות מרכזית, ואנחנו אף פעם לא דנים על זה, זה פשוט ככה. אין על זה שאלה. לעולם לא נדע מי אבא של אדם. אני יודע שאני מאכזב המון פורומי אמהות, אבל זה משהו שלא נתעסק בו לעולם".
בהיעדר אפקטים מיוחדים או כוחות־על, סמי הכבאי כבר מזמן היה אמור להיות מופרש אל מחלקת הפנסיונרים של הגיבורים הטלוויזיוניים, אלא שהוא לא עושה סימנים שיש לו כוונה לנוח.
"הייחודית של סמי וההצלחה של התוכנית לאורך זמן רב כל כך, למרות הטרנדים המתחלפים, טמונה באיזון המדויק בין ריאליזם לפנטזיה ובין הרפתקאה גדולה מהחיים לגיבור האנושי. סמי הוא גיבור שהילד מזדהה איתו ושואף להיות כמוהו", אומרת אלונה אבט, מנכ"לית ערוץ הופ!. ובומונט מוסיפה: "אני חושבת שכל הקסם של סמי קשור לעובדה שהוא איש אמיתי. ילדים מפחדים מאש ומתאונות, אלה לא דברים שאנחנו ממציאים, ויש משהו הרבה יותר מרגיע בלדעת שלא גיבור־על יבוא להציל אותך, אלא איש אמיתי, בשר ודם. ילדים אוהבים את העניין הזה כי סמי הוא כמו אבא שלהם. או לפחות הוא היה יכול להיות אבא שלהם, באופן תיאורטי".
וכאן מגיעים לנקודה הכואבת של הסדרה: אי־אפשר לראות את ההערצה לסמי בעיני הילד שלך ולא להרגיש כמו כישלון אבהי מוחלט. סמי הכבאי הוא אחלה גבר, והרבה בנים היו רוצים להיות כמוהו. ממדגם אקראי של אבות בדור הנוכחי, אני מניח שהילדים שלנו כבר הבינו שמאיתנו לא מומלץ להם לקחת דוגמה.
"אני חושבת שזה מדויק", מאששת בומונט את התיאוריה. "סמי הוא האבא הקולקטיבי של כולנו. הוא מצחיק, יש לו אישיות טובה, הוא תמיד רגוע, ואני חושבת שזה מה שילדים בגיל הזה מחפשים באבא. אנחנו חיים בעידן מאוד מלחיץ ורוב האבות, אתה יודע, הם פשוט בני אדם, וסמי הכבאי הוא לא גיבור־על, וזה כנראה היתרון הגדול שלו. האמונה הזאת שאיפשהו ומתישהו יהיה גבר שלא יאבד את העשתונות ויציל את היום והוא לא גיבור־על אלא סתם שכן מהבית הסמוך. אני חושבת שגברים כאלה קצת חסרים לילדים של היום".
ובעוד גברים כאלה חסרים לילדים של היום, גם למבוגרים של היום סמי מציב לא מעט בעיות. כבר כמה חודשים מוצא עצמו סמי במרכזה של שערורייה, שבשיאה הובילה לדיון בפרלמנט הבריטי, והסתיימה בהדחתו כקמע הרשמי של שירותי הכבאות בחלק מהערים באנגליה.
הסיבה: הוא, ובכן, גבר. וב־2020, בעידן שבו גם נשים יכולות וחלק מהן גם רוצות להיות כבאיות — המסר שיש רק מגדר אחד שיכול להשתלט על ילד ג'ינג'י בן שבע לא ממש מתקבל בברכה.
"זה טריקי", אומר לרסון. "לתוכנית קוראים 'סמי הכבאי'. היו דיונים אם צריכים לשנות את השם שלה, אבל 'סמי הכבאי' כל כך מזוהה עם הסדרה הזאת, כך שזה לא באמת אפשרי. אני חושב ששוכחים שפני היא באותה דרגה של סמי. היא לא עובדת בשבילו, היא לא מתחתיו, ויש לה תפקיד מאוד גדול בחילוצים ובהצלות".
"אנחנו מנסים לדחוף את הדמויות הנשיות כמה שרק אפשר", אומרת בומונט. "אין אחד בסדרה שמעורב בסדרה הזאת שזה לא חשוב לו, אבל גם יש באלאנס שצריך לשמור עליו כי סמי הוא הכוכב של הסדרה, וזה לא עומד להשתנות. זו תוכנית שקיימת כבר יותר מ־30 שנה, יש לך סט דמויות שאתה עובד איתו הכי טוב שאפשר, ואם מתחילים להתעסק עם הפורמט ייווצר חוסר איזון. אז אני לא יודעת מי צודק. אני חושבת שסך הכל אנחנו עושים עבודה טובה".
אתם חושבים שיש סיכוי שיהיה עולם ללא סמי?
"ממש לא. להפך. יצא לי לראות כמה וכמה תוכניות ילדים לאחרונה, והן כל כך צבעוניות ורועשות ומהירות ומבלבלות. באמת, אני לא מצליחה להבין מה קורה שם, אז איך ילד בן חמש אמור? וככל שהסדרות האלה משתלטות על הטלוויזיה, כך פונטיפנדי נחוצה יותר לילדים האלה, כי זה מקום מאוד שלו".
מקום מאוד שלו שיש בו שריפה כל חמש דקות.
״אני יודעת, אבל חוץ מזה די רגוע שם, לא? אז נכון שזו קהילה שכמעט מתים בה כל יום, אבל אני באמת חושבת שהקהילתיות משדרת משהו חם ואכפתי. אני לא רוצה להגיד דברים גדולים מדי על העולם שבו אנחנו חיים היום, אבל אין ספק שילדים צריכים את תחושת הקהילתיות שהסדרה מספקת. זו קהילה שאתה רוצה להיות חלק ממנה, וזה כנראה גם הקסם שלה. אם כבר לעלות באש כל יום, אז עם האנשים האלה".
פורסם לראשונה: 08:32, 13.03.20
