גורי אלפי הגיע לתוכנית המשותפת עם לוסי איוב היישר מתוך דירת בידוד עם שלושה חברים בתל־אביב. "נשמע כמו סוג של מסיבת רווקים", אומרת איוב. אלפי מחייך, אבל מספר שדווקא שם הוא נשבר. "זה היה מצב שבו כל אחד מסתיר את העצב שלו. הייתי בסוג של דיכאון שם. הרבה סיוטים, לא הצלחתי לישון, כל מיני מחשבות אפוקליפטיות וגעגועים למשפחה, כי הייתי כמעט חודש בלי אשתי והבנות גם ככה, ואז הבידוד האריך עוד את הפרידה הזאת. אז הן באו, וראיתי אותן מהמרפסת למעלה, וזה היה לא הגיוני, כל הסיטואציה. באותם ימים רק התחלנו את כל הדבר הזה שנקרא קורונה, לא הבנו לאן זה הולך. לחשוב עכשיו שכולנו יחד בכל זה, ועל ההורים שלי שלא ראיתי תקופה. זה לא פשוט, בן־אדם".
היו דמעות?
"בטח. אני בוכה כל הזמן. בדירה ההיא, בבידוד, זו הייתה הפעם הראשונה בתקופה הזאת. אלה היו שבועיים מפרקים רגשית. הזמן בלי הילדות ובלי הילה לא עשה לי טוב".
לוסי: "גם לי היה רגע משבר כזה. החברים מהעבודה אירגנו מסיבת קריוקי בזום וזה היה נורא נחמד וכולם עלו לשיר, אבל בכל זאת, זום. כשזה נגמר הרגשתי ריקנות ממש עמוקה ובכיתי. דווקא אחרי הביחד. פתאום הבנתי איפה אנחנו חיים. שזה פשוט לא זה".
לחיים בעידן הקורונה לא חסרים צדדים רעים. אבל יש גם כמה צדדים משמחים, אפילו בעולם הגווע של הבידור. הנגיף המקולל איחד את חברי "זהו זה!" ו"הקומדי סטור" ועכשיו גם החזיר את גורי אלפי לכדור הארץ הלייט־נייטי לצד לוסי, המטאור של תאגיד "כאן". ההצעה לככב ב"הלילה עם גורי ולוסי" שלוש פעמים בשבוע (בימי ראשון, שני וחמישי) תפסה את אלפי ואיוב כשהלו"ז שלהם פנוי לגמרי, אחרי הרבה מאוד זמן. אלפי קיבל את הטלפון מהתאגיד כשהיה בבידוד, אבל לא מיד היה לו ברור שהוא הולך על זה. "בדיוק חזרתי מניו־יורק ומוושינגטון והיינו גם בבולדר, קולרדו - חור מדהים שבו ברגע זה מסתובבות פומות שהרגישו שבני-האדם פינו את מקומם - נכנסתי לבידוד כי היינו בסביבת שני חולים, ופתאום כל ההפקות התחילו לקבל ברקסים. הייתי אמור לצלם את "הטבח" ב־yes, אחרי זה את "שקופים" ב־HOT, סדרת דוקו שנקראת "היהודי הטוב" בתאגיד והבימוי של "האחיות המוצלחות שלי", העונה הרביעית. בום, הכל נעצר", מספר אלפי. "אבל כששאלו אותי, 'מה אתה אומר על לעשות תוכנית לילית עם לוסי?' אמרתי שאני צריך לחשוב לרגע כי לא חשבתי לחזור למשבצת של הלילה".
למה?
"כי עשיתי, אהבתי והמשכתי הלאה. הסיפור די ידוע. התוכנית עלתה יותר מדי כסף ביחס לשעת השידור שלה, נהנינו, משם המשכתי לארצות־הברית ואחרי שנה חזרתי להפקות שרציתי לעשות. כשקיבלתי עכשיו את ההצעה הייתה התייעצות ביתית עם הילה. אני מאוד אוהב את לוסי, למרות שלא נפגשנו לפני. ראיתי אותה באירוויזיון וכמובן בקליפ של רביד פלוטניק, שזה הדבר הכי טוב שהיא עשתה".
לוסי: "כי הוא מעריץ את רביד".
גורי: "הרגיש לי שיכולה להיות הזדמנות לעשות משהו שלא עשיתי כבר הרבה זמן. לעבוד בצמד פתאום, עם מישהי שלא באה מהעולם של הלייט-נייט. שזה יכול להיות מרענן וזה עדיף על להיות בבית בחצי השנה הקרובה. אנחנו עדיין מגששים, וזה תהליך של פירסט-דייטים על המסך".
לוסי: "אני בכלל הייתי אמורה להתחיל צילומים לסדרה בחינוכית, "שוסטר ושוסטר", עם מיכאל הנגבי, וזה נדחה עד להודעה חדשה. אנחנו בתקופה של המון אי־ודאות ואנשים מאבדים את העבודה שלהם, אז בקטע אירוני פתאום מציעים לי עוד עבודה. עבדתי מהבית, לדיגיטל של התאגיד, כמעט בלי יציאות החוצה. התקשרו ממחלקת הטלוויזיה, אמרו שבוחנים אפשרות ללייט־נייט, ואם אני מעוניינת, ואני בתקופה כזאת שאני מנסה להיות חיובית".
כי בדרך כלל את לא?
"אני חושבת המון לפני כל צעד, ועושה טבלאות של בעד ונגד. מלמעלה ריחפה העובדה שאני מעריצה את גורי. הוא אומר שזה גורם לו להרגיש מבוגר אבל אני יכולה לצטט כל דבר שהוא עשה בעבר".
גורי, למה זה גורם לך להרגיש מבוגר?
"היא מעריצה אותי מילדות, אז הייתי צריך להיות לפחות בן 20 כדי שהיא תכיר אותי מילדות, אתה מבין את הפער? היא נולדה ב־1992, ואני ב־1993 כבר הייתי ב'פלטפוס'".
לוסי: "הייתה לנו קלטת וידיאו בבית, ולשם נכנסו 'פלטפוס' ו'ילדים סורגים' ואסי וגורי, שהגיעו יותר מאוחר. ראיתי הכל".
לקראת שידור התוכנית ניסו אלפי ואיוב לשמור על אותנטיות של דייט ראשון במפגשים המצולמים. לנסות להכיר זה את זה יחד עם כל הצופים. "נפגשנו, אבל אפילו נמנענו מלדבר על כל מיני דברים, כדי לשמור לצילומים", אומר אלפי. "אני מאוד מאמין באותנטיות של המפגשים שלנו על המסך".
לוסי: "היה לנו חשוב להנכיח את העניין שזה לא חיבור שנוצר אורגנית. אנחנו באולפן מאולתר, בציוות מאולתר".
גורי: "ובזמנים לא הגיוניים, אז אנחנו עושים ניסוי חברתי שאתם יכולים לצפות בו. הקבלנו את זה ל'חתונה ממבט ראשון' ואמרנו שבסוף העונה הזאת גם אנחנו ניפרד".
לוסי: "או שכולנו נהיה בבידוד".
לא הכרתם בכלל?
לוסי: "לא, אבל הכרתי את אחיו. הייתי המדריכה שלו בסימולטור בחיל האוויר. מניחה שהוא היה טייס טוב, עד כמה שאני זוכרת אותו. הייתה לו תדמית של קשוח מאוד וכולם אמרו כזה, 'אין מצב שזה אח של גורי'".
גורי: "גם לי יש תדמית של קשוח. מה, לא?"
תגידו, איך לא נופלים למלכודת של המנחה המנוסה וזו שאיתו כסייד־קיק?
לוסי: "גורי לא נותן לזה לקרות ואני ממש מרגישה שהוא במודעות מלאה לסטיגמה הזאת".
גורי: "אנחנו שותפים. אם כבר, מבחינת יחסים קומיים, אני הסייד-קיק שלה. בלוסי יש משהו יותר אחראי וממלכתי וזה נותן לי לגיטימציה להפריע".
לוסי: "אנחנו באמת מדברים על זה. לא חושבת שיש פה מנחה ראשי וסייד־קיק. אולי זה עוד יתפתח לשם. אני לא יכולה להיות מצחיקה כמו גורי".
גורי: "ואני לא יכול להיות חכם כמוך".
הו, כמה אהבה.
לוסי: "להגיש לייט־נייט לא דומה לשום דבר שעשיתי, אז אני כן במודעות לדבר הזה וכן קצת מרשה לעצמי להישען פה על גורי וללמוד ממנו".
גורי: "אין פה חלוקת תפקידים. אנחנו שותפים מלאים, יושבים, כותבים, חושבים ואז מצלמים".
נראה מהצד שנבנה בתוכנית שלכם מתח מיני.
גורי: "מה? לא, לא. אנחנו לא מנסים לבנות שום דבר כזה. אין כאן קונסוליום שאומר, 'אוקיי חברים, מה שחסר לנו זה מתח מיני, בואו נשב על זה'. אנחנו לא עובדים עם גרף מיניות ואומרים, 'בוא נעלה את זה ל־80!' בוא נגיד ככה, להומור תמיד יש איזה סיבוב שהוא עושה סביב טאבואים והסיבוב הקל...".
לוסי: "זה מוות ומין".
גורי: "וחרדה, ולפעמים זה שם. אתה משתמש בזה בעיקר כשאנחנו גבר ואישה. אבל אני רוצה להזכיר שגם כשהייתי בצמד עם גבר, עדיין היו בדיחות מיניות ואנרגיה מינית בסגנון הזה".
לוסי (צוחקת): "לדוד ותקווה היה יותר מתח מיני".
גורי: "אני ואסי התנשקנו ב'שידורי המהפכה׳. היינו הרי זוג מנחי חדשות שהם יחד, שניר ושניר, ומגיעים אורחים ומשיקים כוסות. מערכת היחסים הזאת הייתה מאוד טבעית ולא היה בה משהו לוחץ או גרוטסקי. זה היה מאוד עדין וגם הנשיקה, זה משהו שקרה על הדרך ובטבעיות. היינו די הראשונים שעשו את זה על המסך".
אתה זוכר תגובות?
"רק טובות, כי לקהל היה נוח לדעת ששנינו סטרייטים. אתה מבין כמה הקהל הוא שמרן? יותר נוח לו לראות ששני סטרייטים מתנשקים. זה היה לפני 20 שנה והעולם השתנה מאז ולטובה. היום זה לא היה אישיו".
לוסי, אמרת בתוכנית שלגורי יש "גוף פריך". זו מחמאה?
"אני לא יודעת מה זה אומר. העורך ישב לי באוזן ואמר לי את זה ובלי לשים לב זה יצא לי מהפה. הוא דיבר דרכי, ואז קלטתי מה אמרתי. למה הוא התכוון? אין לי מושג".
גורי: "אני בעד החפצה גברית בטלוויזיה, כמה שיותר. תן למטוטלת הזאת לעוף לצד השני לתקופה עד שהיא תתייצב".
מתוך "הלילה עם גורי ולוסי"
האם הקהל סוף־סוף בשל לזוגיות טלוויזיונית שוויונית בין גבר לאישה בתוכנית בידור, אחרי שנים של המבוגר האחראי והצעירה שלידו?
לוסי: "הקהל מקבל את מה שנותנים לו, וזה באחריותנו. מה זה הקהל בסופו של דבר? שנים הוא קיבל דבר מסוים, אז אתה מניח הנחה על הקהל, שצריכה להיות על גב גופי השידור. האם הם מוכנים לזוגיות כזאת? אם התשובה היא כן, הקהל מיישר קו".
גורי: "אני חושב שאנחנו הרבה אחרי זה, אבל אני לא אישה. לפעמים אנשים שהם לא מהצד הנפגע יכולים להגיד, 'אבל כבר אין קיפוח ואפליה'. אז אני לא יכול לדעת במקרה הזה. אני כן מקווה ומייחל לזה שזה לא יהיה אישיו, במיוחד כאבא לארבע בנות, במקום שאני כן רואה את העולם משתנה ומקבל אותן אחרת".
לוסי: "לפני כמעט שלוש שנים הייתה בתאגיד תוכנית עם ארבע מגישות נשים, ובסוף היא הוחלפה במגיש אחד, גבר, אבל זה לא משנה. אני כן מסכימה שבבידור יש גישה שגברים יותר מצחיקים, וזו גישה שהגיע הזמן לשנות".
גורי: "תום יער, עלמה זק, ליאת הר לב, נלי תגר, גיתית פישר, אנחנו מוצפים בכוחות מדהימים של נשים מצחיקות כי זה מצחיק. אין כאן עניין של הומור נשי. יש כאן נשים וזה מצחיק נקודה והלאה".
צריך להזכיר שלוסי גם הובילה לבד את תשדיר בחירת השיר לאירוויזיון, רק אחרי ש"קשת" שמו וטו על ארז טל.
לוסי: "אהבתי לעבוד עם ארז והייתי שמחה אם היה בא גם לזה. לא חשבו עליו כי הוא גבר מבוגר אלא כי יש לו ניסיון וזה שידור חי ורעד לי הפופיק להגיש לבד. בסוף הוחלט שאעשה את זה לבד, ושמחתי. לפעמים מישהו מבחוץ צריך להגיד לך, 'אתה בסדר, אתה יכול לעשות את זה'".
לא התאכזבת כששמעת שמחפשים לך פרטנר?
"הייתי בעד להגיש את זה כזוג. הרגיש לי לא הגיוני להגיש משדר לייב לבד וכל הזמן חשבתי, נניח, 'אבל מה קורה אם אני מועדת בדרך לבמה ואין גיבוי'. אבל בסוף היה בסדר".
אפשר לומר שההצעה לשלב את טל במשדר בחירת השיר לאירוויזיון הייתה מפתיעה בהתחשב בכך שאיוב כבר עברה את טבילת האש הגדולה שלה. 150 מיליון צופים ראו אותה עומדת על הבמה בתל־אביב בתחרות המוזיקלית הגדולה בעולם. "המשדר של בחירת השיר לא הרגיש קטן אלא אחרת", היא אומרת. "למדתי המון מהאירוויזיון וזה כן נסך בי ביטחון. ידעתי שיש לי את זה בארסנל, כלומר מבחינת הכלים שיש לי לצלוח שידור חי. בגלל זה לא הייתי קוראת לזה פחד ממש, אולי לחץ טוב. כי אם אני אפסיק להרגיש את ההתרגשות לפני שידור, אדע שאני צריכה להחליף מקצוע".
הוצפת במחמאות אחרי ההופעה באירוויזיון.
"היה מאוד כיף לקבל מחמאות. תשאל את גורי, הוא כל היום צריך להחמיא לי (צוחקת). גם שם כל הזמן ניסיתי להגיד לעצמי, סבבה, זה עוד משהו בדרך, זו עוד אבן דרך במסע. לא קיבלו אותי לגלי צה"ל, גם לא ללהקה צבאית. באתי לאודישן, שרתי את 'היום' של אהוד בנאי, והייתי גרועה ממש. בצדק רב לא קיבלו אותי. ירדתי מהניסיון לשיר".
לפחות לא מהניסיון להנחות.
״מרגע שאמרו לי שאני הולכת להנחות את האירוויזיון, נכנסתי למוד מאוד משימתי. טכנית, יש לך טקסטים ואתה צריך לדקלם אותם, ויש לך אנשים לראיין, והכל מתוכנן מראש, אין מקום כמעט לאלתור".
גם שמו לכם פרומפטר.
"רק יום לפני הודיעו לנו שיהיה בחלק מהמקומות, היה אכן בחזרות, ואז עלינו לשידור הראשון ונפל הפרומפטר. מסך שחור. מזל שידענו הכל בעל פה. אבל איתי, בן הזוג שלי, ואני חשבנו המון בבית איך להתכונן מעבר לזה. נגיד, לקחתי שיעורי אנגלית. בכל שבוע הייתי הולכת למורה ומדברת איתה שעה וחצי כדי לתרגל, לשפר את הביטחון ביכולות השליפה. הלכתי לשיעורי משחק ותנועה ופיתוח קול, דברים שלא קשורים בהכרח".
גורי: "כי את בן־אדם מתודי ומבינה שלא צריך לסמוך על המזל וזה היופי".
לוסי: "התחלתי להתאמן בטירוף, שלוש פעמים בשבוע, והרגשתי שמה שיגרום לי להרגיש הכי טוב לקראת, זה אם אגיע בשיא הכושר והביטחון. בסופו של דבר הייתי מרוצה מזה שאני מסתכלת אחורה ויודעת שעשיתי את המיטב"
.
לקח לך זמן לצפות באירוויזיון אחרי.
"בשבוע של האירוויזיון הייתה כזאת אופוריה, ככה שפחדתי להסתכל ואז להתחיל להיתפס לקטנות ולייצר חוסר ביטחון. אחר כך טסתי לשבוע, חזרתי לתקופת בחינות וזה היה הכי לנחות בבום. לא לצאת מהבית חודש. חזרתי לעבודה והיה משהו בפנים, סוג של דיכאון מודחק, אנטי־קליימקס. בכמה חודשים האלה פתאום הכנסתי לעצמי לראש שכל המחמאות שקיבלתי היו סתם, שאנשים התלהבו רק כי לא הכירו אותי".
גורי: "אהבת את התוצאה?"
לוסי: "במשך שעתיים שלמות לא הצלחתי להפסיק לבכות. התפרקתי לגמרי, כל מה שהדחקתי יצא החוצה. וזה בסדר שהדחקתי. אין יותר מדי מקום לרגשות האלה באותו מעמד. אבל זה פוגג לי את המיתוס שבניתי בראש שלא באמת היה טוב ושסתם התלהבו. לא יודעת מאיפה הבאתי את זה. ראיתי את הכל, את שני החצאים והגמר. במרחק של כמה חודשים כבר יכולתי להגיד שזה היה טוב ושם היה פחות טוב. אבל בסך הכל הייתי מרוצה".
בזמן אמת קלטת ש־150 מיליון צופים בך?
"אתה לא יכול לחשוב על זה ש־150 מיליון צופים בך. אני זוכרת שהיו רגעים שאסי עזר עמד לידי ואמר, 'איך את לא מתרגשת?' אמרתי לו שכן, אבל לא באמת קלטתי את זה. אני חושבת שאם הייתי מבינה את המעמד ומודעת אליו באותו רגע, היה לי קשה לתפקד. משהו במעמדים כאלה מביא לי קור רוח של 'עכשיו זו משימה, אחרי זה חושבים או מרגישים".
רגע, ולמה לא התקבלת לגלי צה"ל?
"באופן גורף לא התקבלתי לכל תפקידי הדוברות. שלחו מכתב מהצבא שאומר: 'נמצאת לא מתאימה לתפקידי דוברות'. זה היה האורך של המכתב. לא יודעת למה. שמתי בעדיפויות את גל"צ ו'במחנה', רציתי לכתוב שם, אבל אמרו שלא. לא ניסיתי לברר למה. כשהתחלתי לעבוד בתאגיד הייתה לי מחשבה שאולי חבל שאין לי את הקטע של הגל"צניקיות, שהם עברו משהו שאני לא, ושאני קצת באה ממקום שמבין את המערכת פחות מהם. אבל היום אני חושבת שזה מגניב שיש אנשים מרקעים שונים וזה מביא זוויות אחרות".
לאיוב זו הייתה שנה של פריצה גדולה בעוצמתה בתעשיית הטלוויזיה, כזאת שנדיר לראות. משם די אלמוני, שסומן כהבטחה, היא הפכה - כמו שהגדיר את זה אלפי - לטאלנט שלא היה שנים בישראל. ההופעה המצוינת שלה באירוויזיון הביאה גל של הצעות, כמעט מכל גוף תקשורתי, אבל בסופו של דבר איוב בחרה להישאר בתאגיד "כאן". "כל הדברים האלה עוברים מעל הראש שלי לפעמים", היא אומרת, "לכולם זה היה נורא מובן מאליו שהאירוויזיון ייגמר ואני אעבור לעשות טלוויזיה מסחרית. לי, כמו תמיד, היה ברור שאני אעשה את מה שאני חושבת שעושה לי טוב. זה מה שעשה לי טוב באותו רגע וזה עדיין עושה לי טוב, וכיף לי. לא ראיתי בכזאת חדות את מה שלכולם היה נורא ברור".
קיבלת המון הצעות. אפשר להתבלבל.
"זו הרגשה מדהימה להיות מחוזרת, הרגשה נהדרת, אבל היא לא יכולה לנהל אותך בקריירה. אני בן־אדם מאוד שכלתני. וזה משולב עם זה שהלב שלי נמצא במקום הנכון".
גורי: "יש החלטה שקיבלת בחיים באינסטינקט? כשהשכל אמר לא? עניינים רומנטיים זה גם טבלת אקסל?"
לוסי: "זה זורק אותי ישר לטיול שלי במזרח. נסעתי ב־2015 לנפאל, הייתי שם חודש והיה מדהים ואז הייתה רעידת אדמה והכל די קרס. זו הייתה סכנת מוות שנכפתה עליי. אפשר להגיד שהבחירה במקצוע שלי הייתה סוג של אינסטינקט. הייתי רשומה ללימודי הנדסה בטכניון ודווקא הטיול ורעידת האדמה הבהירו לי שאני לא יכולה לנהל את הכל באופן שכלתני, שזה לא יכול להיות הדבר היחיד שינהל אותי. תמיד הייתה לי תשוקה לכתיבה, אבל בכלל לא חשבתי על טלוויזיה. גם מגיל מאוד צעיר - הייתה חשובה לי עצמאות כלכלית ופרנסה. זה דברים שנכנסים למערכת השיקולים".
אם כך, היית מרוויחה יותר בטלוויזיה מסחרית.
לוסי: "אני מרוויחה מספיק".
גורי: "זהו, יש לנו כותרת משנה. בוא נמשיך".
לוסי: "אם הייתי מהנדסת, אז כנראה גם בשלב כלשהו בחיים הייתי מרוויחה יותר. זה מורכב מהרבה שיקולים יחד. זה לא הדבר היחיד שחשוב לי".
גורי: "לפעמים נותנים את המשוואה הזאת, ואני לאו דווקא מסכים, של מה אתה רוצה יותר - כסף או כבוד?"
לוסי: "כסף או כבוד? כי אני רודפת כבוד, ממש".
גורי: "היא לא זה ולא זה".
לוסי: "אולי אני גם וגם, אבל בגבולות".
אלפי נשוי ואב לארבע בנות, לוסי לקראת חתונה עם בן הזוג. ההתמודדות של שניהם עם ימי הסגר די שונה, אבל בסופו של דבר יש שם לא מעט תחושות זהות. "כשחזרתי מההפקה בארצות־הברית ונכנסתי לבידוד, זה שיחק לי בראש בצורה כזאת שאמרתי שאם כולנו נצטרך להיות ככה במשך תקופה, אני לא יודע אם נשרוד את זה מנטלית", אומר אלפי, "אני אוהב לעבוד, להיפגש עם אנשים, עם הקהל, אני אוהב שהלו"ז שלי מלא כך שאני מגיע לערב ויושב במרפסת ואומר, 'איזה כיף היה היום'. אנרגיות. אני גם אוהב לתת לעצמי את הרעיון של השבת החופשייה שלי, כבר עשר שנים, ממחשבה שמגיע לי פרס על השבוע שחלף. ולחשוב שפתאום הכל נראה כמו שבת ארוכה, עשה לי דאון רציני".
זה קורה לך?
"רק בתקופות כאלה, שהן כל כך נדירות ומשוגעות. אני יודע לא פעם להגחיך את הסיטואציה, גם אם היא מאוד קשה, להסתכל קצת מהצד כמו שקומיקאי יכול, לאבחן ולצחוק כבר באותו הרגע. אבל כשזה מסביבך ואתה רואה שהמשפחה שלך מתחילה בהתפוררות רגשית של הבנות שלך, סביב זה שהן לא עם בנות גילן, כי להיות עם ההורים זה נחמד אבל זה לא הגיוני להיות ככה כל כך הרבה זמן. כמה מונופול ומשחקים אפשר לשחק בלי שהן יתחרפנו?"
שאלה שאין עליה תשובה כרגע.
"והדאגה האמיתית הזאת, פיזית ומילולית, מדירה שינה מעיניי. אני לא ישן כמו שאני רגיל. ואני צריך לחיות כאן ברגע ולא במה יקרה בעוד שבוע או שבועיים, כי המחשבות מעוררת חרדה וגם אני צריך להיות זה שמצחיק ומפרק את החרדה הזאת. קודם רק המשפחה, ועכשיו גם במישור התקשורתי הלאומי. אז אני מנהל פה קרב עם שני רגשות מנוגדים ואפשר להגיד שהם אותו הרגש, שעליו יושבים גם החרדה וגם ההומור, אבל זה לא פשוט. לא מצב רגיל".
איך הייתה החזרה הביתה אחרי הבידוד?
"מרגשת, באמת. הן צוחקות ואני בוכה. בפעם האחרונה שזה קרה הלכנו לראות את 'נשים קטנות' בקולנוע. לקחנו את כל הבנות ואני לא מפסיק לבכות והן צוחקות עליי ומצלמות אותי".
לוסי: "אצלי זה שונה מאוד. קשה לי עם לא לראות את ההורים שלי כל כך הרבה זמן".
גם היית לקראת חתונה לפני כל זה. איפה זה עומד?
לוסי: "היינו מאוד מבסוטים מעצמנו כשהתעצלנו לקבוע תאריך. עכשיו זה באמת במצב של בוא נחכה ונראה איך יתגלגל".
גורי: "את רוצה הרבה ילדים?"
לוסי: "פעם רציתי הרבה, היום אני לא יודעת, אבל כמובן שאני רוצה ילדים. מבחינת הזוגיות, איתי עבר לעבוד מהבית וללמוד מהבית. והיה שבוע שגם אני עבדתי מהבית, וזה היה מדהים. הרבה מאוד זמן הרגשתי שאנחנו לא מתראים מספיק. שנינו מאוד עסוקים, מגיעים הביתה בתשע בערב ואנחנו עייפים, מקבלים רק את הרע אחד של השני. ואז זה שאנחנו שבוע שלם יחד בבית כאילו השלים איזה משהו שהיה חסר הרבה מאוד זמן. הלוואי שהנסיבות היו אחרות, וזה היה מינוס המתח והפחד והדאגה להורים".
חרדות?
לוסי: "היו לי הרבה בהתחלה. היה שבוע של החמרה בנהלים וחילקו אותנו לצוותים בעבודה ושבוע כולם עבדו מהבית, אז הייתי מחוברת לחדשות כמו שלא הייתי בחיים, מהדורות מהתחלה עד הסוף וטירוף של לנתח את הנתונים ופחד עמוק לאן זה יכול להגיע. היו סיוטים בלילה, זה בא עם כל החבילה, חלומות מוזרים שאני יוצאת והולכת לחבק חברה מהעבודה ובדרך עוצרים אותי שוטרים. מרגע שהתחלנו לעבוד על התוכנית, ונהייתה שגרה מחוץ לבית, אחרי שבוע פה קצת התנתקתי מהאתרים והחרדות ירדו. נשאר הגעגוע להורים שלי ולמשפחה. לא ראיתי את ההורים חודש ואת אחותי אפילו יותר. אני בדרך כלל כל שבת אצל ההורים שלי, וגם את ההורים של איתי אנחנו רגילים לראות. פתאום זה נקטע".
עד כמה הפחד להידבק מנהל אתכם?
לוסי: "יש חשש. אני שומרת עד כמה שאפשר, אבל הכי לשמור זה לא לצאת מהבית ואני יוצאת מהבית. אז אני כן חיה בתחושה שזה עניין של זמן עד שזה יגיע אליי ואז לכל ההפקה".
גורי: "לצערי, אני חושש שזה יגיע לכולנו".
לוסי: "באיזשהו מקום בא לי להידבק ולהחלים ולהשתחרר מזה".
גורי: "בדיוק, אבל כמובן שיש בזה גם סכנה וככל שנשמור, כבר יהיו הגנות או תרופות יעילות. אבל אולי כולם יצטרכו להידבק במחלה הזאת, לא יודע. הכל מוצף בפייק־ניוז, ואני ממש לא רוצה להמשיך בקו הזה. חרדה להידבק אין אצלי. זה יהיה משהו שיקרה לכולנו, ואני מקווה שיתפוס את כולנו מוכנים".
יש לכם גם חרדות כלכליות?
גורי: "לא במובן האישי, אבל במובן הלאומי זו חרדה כלכלית אמיתית, מצב של 20־30 אחוז מובטלים, אולי המשבר הכי גדול שחווינו. "תמיד היו המחקרים האלה שאנחנו בדירוג העוני הזה וההוא, וחשבתי לעצמי שזה אולי בולשיט של ניירת וגרפים, ושאולי זו מניפולציה כי אני לא באמת רואה בישראל את מה שאני רואה בארצות־הברית ברמה של האנשים ברחוב".
ספר.
"באל־איי הם עשו פינוי של רוב ההומלסים מאזורי סנטה־מוניקה, בוורלי הילס וכו', ממש טרנספר לדאון־טאון. אני לא ידעתי על זה. ויום אחד אני נוסע ומגיע לפגישה בדאון־טאון, ואני נכנס ורואה ממש סצנה מ'פישר קינג'. הכביש הוא הנהר ועל הגדות אוהלים ואנשים כמו בסרטים, עם הפח הזה והאש בפנים, וילדים רצים. אז אתה מסתכל ואומר, אוקיי, אני מבין עכשיו את כל הרדיפה הזאת של האמריקאים על היסטוריית אשראי טובה בבנק. ברגע שאין לך, נגמרו החיים בגדול. זה לראות איך המערכת פולטת החוצה אנשים ולא נותנת להם צ'אנס לחזור".
אם כי המדינה שלנו לגמרי לא כזאת.
"נכון, זו מדינת רווחה וסעד, עדיין יש בה משחק בין שוק חופשי למה ששייך למדינה, וזה כן מנוהל על ידי אנשים למען אנשים ואני עדיין נאיבי וחושב שלאנשים יש כוונות טובות. אבל אם אנחנו הולכים לקראת מצב שכל זה קורס, ואין לנו דרך באמת להתמודד עם זה, מאוד מלחיץ אותי לראות התפוררות חברתית שתבוא בעקבות זה ואיך פותרים את זה ומה עושים. אני חסר תשובות".
אז בסוף יהיה טוב? יהיה רע?
לוסי: "היום שאחרי מפחיד אותי. איך מוציאים את כל האנשים האלה מהבוץ? אבל יגדילו גירעון ויהיו קיצוצים ובסופו של דבר המדינה תצא מזה. אני כל הזמן תוהה איך אני אספר על כל התקופה הזאת לילדים שלי, מה יהיה הטון".
גורי: "תחשבי מה יקרה עוד שנה כשתקראי את הכתבה הזאת. מעניין אם היינו נאיבים או פסימים. לכי תדעי".
פורסם לראשונה: 07:54, 10.04.20
