גלגל המזל עכשיו אני שר / השמש זרחה לי, אני מאושר / זכיתי בטוסטר, אשתי בנפאל / תודה, תודה לך גלגל המזל! / גלגל המזל, עכשיו אני שר / השמש זרחה לי, אני מאושר / נהייתי בלונדינית, שיער מקורזל / תודה, תודה לך גלגל המזל!
(מילים: ארז טל ואולי עוד מישהו)
הוא החל כשעשועון טריוויה רגיל, אפילו לא מקורי, ששודר במקביל לשעשועונים אחרים בימים הראשונים של ערוץ 2 המסחרי. אבל המינוף שהושקע ב"גלגל המזל" והמוטיבציה של מי שעמד מאחוריו להשתמש בו כמעבדת ניסויים, הפכה אותו לאוניברסיטה לבידור, שהניחה את היסודות לתוכניות כמו "רק בישראל", "הכספת" ואפילו הפגינה ניצנים של ריאליטי כששפרה ובובליל עוד היו בשא"ש.
הפורמט המקורי של "גלגל המזל" נהגה בארצות הברית בתחילת שנות ה-70, על ידי איש האשכולות הטלוויזיוני, מרב גריפין. שעשועון הטריוויה הקודם שהגה גריפין, "ג'פרדי" ("מלך הטריוויה"), עמד לרדת מהמסך שנה לפני סיום החוזה שלו, וגריפין חיפש רעיון לשעשועון טריוויה חדש. "בתור ילד אני ואחותי שיחקנו שעות ב'איש התלוי' (משחק בו המתמודדים מנחשים ביטוי מסוים על ידי ניחוש האותיות שמרכיבות אותו) במהלך נסיעות משפחתיות ארוכות", הוא כתב באוטוביוגרפיה שלו, "והחלטתי לנסות ולהמיר אותו לגרסה טלוויזיונית".
גריפין הרגיש שחסר לו עוגן או גימיק שיהפוך את המשחק לטלוויזיוני ולכן נעזר שוב בזיכרון קצת פחות רחוק, הפעם מהימים בהם הופיע במלון הקזינו "ארמון הקיסר" בווגאס. שם, בין כל שולחנות הבלאק ג'ק ומכונות המזל הוא נמשך דווקא לגלגל הרולטה, ולכן החליט להוסיף גלגל דמוי רולטה למשחק ואז הציע את השעשועון למנהלת תוכניות שידורי היום של NBC דאז, לין בולן. בולן הסכימה לתת לו צ'אנס, בין היתר כפיצוי על הביטול המוקדם של "ג'פרדי", וביקשה מגריפין, אם זה לא קשה, להעניק לפורמט אופי זוהר יותר ולשלב אלמנט שיזכיר שופינג, כדי לקרוץ לקהל נשי שצפה בטלוויזיה במהלך היום.
ואכן בפיילוט הראשון שלו נקרא השעשועון "בזאר הקונים" (Shopper's Bazaar), והמתמודדות שוטטו באולפן שעוצב כמו מחלקה במשביר ובחרו את הפרסים עליהן יתמודדו. גלגל הרולטה הועמד אנכית, באופן שהמצלמה התקשתה מעט לתפוס, והוא סובב עצמאית על ידי ההפקה ולא על ידי המתחרות. בפיילוט השני והלאה השעשועון כבר קיבל את השם "גלגל העושר" (Wheel of Fortune) והמתמודדים גלגלו את הגלגל בכוחות עצמם. הרולטה, כמו גם לוח האותיות הזוהר, תצוגת הפרסים הראוותנית וכמובן האשה היפה בשמלת הערב הנוצצת שסובבה את האותיות, כל אלה נוצרו לסייע לצופים לדמיין שבדרך לפריים טיים הם עוצרים בווגאס.
"Wheele of Fortune" עלה שבוע אחרי ש"ג'פרדי" ירד, הוא שודר בהצלחה רבה במשבצות שונות ב-NBC (עם גיחה קצרה ל-CBS) עד 1991, אז עבר לשידור בסינדיקציה (כלומר נמכר לתחנות השונות ישירות מחברת ההפצה ולא הופק עבור רשת מסוימת), ואף שמר על משבצת השידור היומית שלו. בהמשך הוא היה השעשועון המצליח ביותר בארה"ב לאורך שנות התשעים וקיבע את מקומו בהיסטוריה כשעשועון עם מספר הפרקים הגדול ביותר בעולם (7,000 עד 2019), ששודר ביותר מ-60 מדינות, ועדיין מחזיק בתואר תוכנית הסינדיקציה עם הרייטינג הגבוה ביותר ששודרה בארצות הברית אי פעם.
בישראל נחת "גלגל המזל" בסוף 1993, ממש על התפר שהפריד בין ערוץ 2 הניסיוני לערוץ 2 המסחרי. שלוש זכייניות שזכו במכרז, קשת, טלעד ורשת, העבירו את השבועות שקדמו לעליה לשידור בליקוט תכנים שימלאו את לוח השידורים שלהן. Wheele of Fortune אומנם כבר לא שודר בארץ המקור שלו אבל עדיין היה אחד השעשועונים המצליחים בעולם, ואלכס גלעדי, שהיה אז מנכ"ל קשת ואחד ממקימי החברה, רכש את הזיכיון לשידור בישראל. הזיכיון הגיע עם חבילה יפה של הוראות מטעם "קינג וורלד", בעלת הזכויות שהפיצה את הפורמט, וקשת נערכה להפקת השעשועון בהתאם.
מנהל התוכניות של קשת היה אז בחור צעיר בשם ארז טל, בוגר גל"צ שהבייבי הטלוויזיוני שלו ושל אברי גלעד, "העולם הערב", אומנם רכש בייס נאמן של צופים אדוקים אבל לא באמת עניין אף אחת מהזכייניות. במקביל להיערכות לצילומי השעשועון, שקיבל את השם העברי "גלגל המזל", החלו בקשת החיפושים אחרי המנחה המתאים. אודישנים חוצי גבולות וערוצים נעשו, בעיקר לווטראנים יוצאי רוממה למיניהם, שהיו אנשי הטלוויזיה הכי מנוסים בסביבה, אבל אף אחד מהם לא הביא איתו את הגלאם שהצריך הפורמט. "מנחי השעשועונים שהיו אז בערוץ הראשון בפריים היו דודו טופז ומני פאר ולפניהם קצת אורי זוהר וטוביה צפיר", נזכר טל, "אבל כולם הגישו בסגנון של הערוץ הראשון. 'גלגל המזל' נראה אחרת. הסט היה נוצץ והפרסים היו גדולים, אפשר היה לזכות פה באוטו. הפורמט הזה דרש משהו אחר. שואו, כוח, זוהר".
ארבעה סבבים של אודישנים שננעלו ללא מנחה העלו אצל גלעדי את הרעיון שהאדם שהוא מחפש קרוב משחשב. במסגרת הניסיונות הראשונים שלו בטלוויזיה הנחה טל בערוץ הראשון 12 פרקים של שעשועון בשם ''מי לה שיא'', ששודרו ממש בימים האחרונים לפני עליית ערוץ 2 המסחרי. גלעדי צפה באחד הפרקים ופנה אל טל עם הצעה שאי אפשר היה לסרב לה, ליטרלי. "היה בלתי אפשרי להגיד 'לא' לאלכס בתקופה ההיא, הוא נהג לומר 'תחשוב על זה, ותחזור אליי מחר עם תשובה חיובית'".
וטל חשב. "הסתייגתי מהרעיון משום שזה לא היה שלי בשום צורה, הדבר הזה, אז כמה כבר אני אוכל להביע מזה משהו, לסחוב את זה לכיוון שאני אהנה ממנו?", הוא נזכר בסיבות שגרמו לו להסס ואז להסכים, "אבל מצד שני עולה פה ערוץ 2 מסחרי ואתה מנהל תוכניות, וכולם ינחו תוכניות ואתה לא תעשה כלום?". היתרון הגדול של "גלגל המזל" ומה שסייע להטיית הכף היה העובדה שהפורמט דרש מעט מאוד – ארבע תוכניות שבועיות שצולמו ביום צילום אחד בכל חודש. תנאים שאפילו מנהל תוכניות עסוק יכול לעמוד בהם. "חזרתי לאלכס ואמרתי לו 'בוא נעשה פיילוט ואם אני ארגיש שאני שלם אם זה, אז בסדר".
השלב הבא היה בחירת הבחורה שתענה על הדרישות של מנחת הגלגל – יפה, סימפטית ובעלת יכולות מוטוריות שיאפשרו לה לסובב את האותיות שבלוח. ההפקה סיננה את המועמדות עד שנשארה עם שתיים – אפרת רותם ומירב לוין, שכל אחת מהן ייצגה תפיסה אחרת של התפקיד. רותם הייתה זמרת אופרה במקצועה, והלוק שלה התאים מאוד לסטנדרט האמריקני. לוין היתה ישראלית קלאסית, בת השכן. בעלי הזכויות הבינלאומיות של השעשועון, שהיו מעורבים בכל צעד בהפקה, העדיפו את רותם. טל, שידע את נפש עמו, הרגיש שלוין תדבר יותר אל הישראלים. הפשרה שהושגה, אחרי מסע שכנועים של בעלי הזכויות, היתה כמו בצה"ל: שבוע-שבוע, כשרותם ולוין מנחות לסירוגין.
"צריך להבין שאלה היו ימים אחרים", מזכיר טל, "ועדיין הרגשתי לא נוח עם הסיפור הזה של 'נערת'. אז מעולם לא קראתי לזה 'נערת גלגל המזל', תמיד קראתי לזה 'מנחת', אבל אני לא יודע אם בבית המשפט יזכו אותי על הדבר הזה. גם מאוד התעקשתי שהיא תדבר, שיהיה איזה שהוא דיאלוג שלא היה חלק מהפורמט המקורי. אצל האמריקנים היא רק אמרה 'שלום' בהתחלה וסובבה את האותיות. אני התעקשתי כי אני מאמין בזה. בכל הקריירה שלי תמיד יש מישהו לצידי שאני מדבר איתו והרגשתי שזה יותר נכון. לא התיימרתי להגיד שזאת הגשה זוגית, כי בואו לא נרמה את עצמנו, אבל כן יש פה סוג של סייד קיק. לא רק פלקט".
"אין ספק שהמנחות פחות ביטאו את עצמן, בלשון המעטה", מוסיפה יעל סברדלוף, מי שהפיקה את "גלגל המזל" בכל עונותיה. "זה לא היה עובר היום. אבל ארז היה תמיד ג'נטלמן ונתן להן מקום. הן נבחרו כי הן נראו מאוד טוב, אבל מירב הביאה איכויות חדשות ליופי. היא לא הייתה דוגמנית והיה ויכוח מאחורי הקלעים אם היא תסכים לעשות את זה ואם הקהל יאהב אותה, אם הוא יקבל את הבחורה מהמכולת. ואני זוכרת שאני ומנהלת ההפקה נשבענו שנלך עליה ביג טיים, כי היא מלאת חיוניות. היא הגיעה עם כל קשת הרגשות ופשוט הייתה אחת שאת רוצה וגם יכולה להיות כמוה. היא הייתה מחוברת לחיים וזה היה חלק מהסיפור".
"גלגל המזל" עלתה כבר ביום השידורים השני של קשת, ב- 9 בנובמבר 1993, שנתיים לפני שרצח רבין יטרוף סופית את הקלפים לטובת הערוץ המסחרי החדש. כיוון שאיש מאנשי הערוץ עוד לא באמת שחה באמנות שיבוץ הפריים טיים, נשאו כולם עיניים לארצות הברית הגדולה, שם שובצו השעשועונים לפני הפריים. "גלגל המזל" שובץ בשבע בערב וכמוהו גם השעשועונים המקבילים של טלעד ורשת – "יותר מזל משכל" עם דני רופ, שבו התחרו שני זוגות בחידון טריוויה ואיסוף שטרות שעפו באוויר, ו"סטוץ" עם אקי אבני, שבו שלושה בחורים התמודדו על ליבה של ''נסיכת הערב''.
היום נמדד הרייטינג באופן אלקטרוני באמצעות הפיפל מיטר, מכשיר שמתעד העדפות צפייה של פאנל קבוע של צופים, אבל באמצע הניינטיז הדרך אל טבלת הרייטינג הייתה רצופה בשיחות טלפון לצופים, שבוצעו על ידי חברות סקרים בכל יום, אחת לחצי שעה עד 23:00. גם המספרים האלה הבהירו לקשת שעם ישראל אוהב את השעשועונים שלו, ולעומת זאת, תוכניות אחרות ששובצו בשעות הפריים הנצפות הצליחו פחות.
בקשת האמינו בלוח שידורים גמיש שצריך להתאים את עצמו לצופים ולא להיפך, ואחרי שלושה שבועות התקבלה החלטה להעביר את "גלגל המזל" לשמונה וחצי בערב, אחרי מהדורת החדשות. התוצאה הדהימה אפילו אותם. הזכיינית המתחילה מצאה את עצמה בסיטואציה שיכלה רק לחלום עליה - תוכנית זולה, שמצריכה יום צילום אחד בחודש, עם פרסי ענק שכמעט ולא עולים לה כסף, מרימה את הפריים ומביאה מספר גדול של צופים. מהר מאוד שודר"גלגל המזל" פעמיים בשבוע, כלומר בכל ימי השידור של קשת.
"גלגל המזל" לא היה תפקיד ההנחייה הראשון של טל בטלוויזיה. קדמו לו בין היתר "רואים 6/6" בחינוכית וכאמור, "מי לה שיא" בערוץ הראשון, אבל זאת הייתה הפלטפורמה הראשונה ארוכת הטווח שאפשרה לו לקחת את הסגנון שמזוהה איתו ולמתוח אותו אל מעבר להנחיה נטו. לכאורה מדובר בסתירה – מה לציניות הלגלגנית של יוצא גל"צ ולשעשועון נוצץ שלוקח את עצמו ברצינות? את הפער הזה יישב טל באמצעות הגשה שהיא על גבול הפארודיה, שבמקביל להובלת השעשועון גם תפסה ממנו ריחוק וסיפקה את הזווית האירונית. "אני חושב שהצלחנו ככה להביא שני סוגים של קהלים", מפרשן טל. "הקהל שקונה את זה כי זה נוצץ, וכי יש אוטו וגם את הקהל שאומר 'נו, בוא נראה איך הם התמודדים עם זה' ואוהב את הדאחקות הקטנות. אגב, לימים ב'רק בישראל' זה עבד ככה גם".
הערוץ המסחרי הלך והתבסס ואיתו "גלגל המזל", וכמה חודשים אחרי שעלתה לאוויר, כשטל המנחה הרגיש שהתוכנית יציבה מספיק, הוא ניגש לטל מנהל התוכניות והציע לו לשחק קצת עם הפורמט. הרעיון ישמע מוכר לכל מי שצפה אי פעם ב"עולם המופלא" או ב"רק בישראל" – ספיישל "גלגל המזל" שיתפרש על פני ערב שלם ויכלול פכים קטנים ומבדרים בנוסף למשחק עצמו. טל המנהל השתכנע והגיש את ההצעה להנהלה, כלומר לאלכס גלעדי, שאמר שאין בעיה. את בעלי הזכויות היה קצת יותר קשה לשכנע, אבל בסוף הם נעתרו.
הספיישל הראשון עסק בקולנוע ישראלי. שעה ו-45 דקות של אנשי קולנוע ישראלים צופים בקטעים מסרטי בורקס ועונים על שאלות, והרייטינג המריא. "אני זוכר שראיתי את הנתונים, שהגיעו אז בפקס", נזכר טל, "וחשבתי שיש פה טעות, זה לא יכול להיות. ואלכס אמר 'עכשיו כל חודש אתה עושה ספיישל', כשבעלי הזכויות ראו את הנתונים הם אמרו 'אוקי, תעשו מה שאתם רוצים'". מה שקשת רצו היה חמישה ספיישלים בשנה, כל פעם עם תירוץ אחר, שכללו בעיקר אירוח של סלבס שסובבו את גלגל המזל.
"אין כוכב שלא הגיע אלינו לגלגל המזל כמתחרה", נזכרת סברדלוף, "ידענו שזה המפתח להעלאת הרייטינג". במסגרת הספיישלים התכבדו ובאו מפורסמים ללא הבדלי גזע וסוגה – "הקומדי סטור", "החמישיה הקאמרית", "פלורנטין", מנחי ערוץ הילדים, אנשי רדיו, חברי כנסת, "מה שאת רוצה", היא נשבעת. "אנשים כבר ביקשו באיזה שהוא שלב להגיע, וכל מי שאנחנו התקשרנו אליו, הסכים. חלק מהחידוש היה אחריות חברתית תאגידית, הבנו שאם מארחים סלבס - המתנות בהן יזכו יועברו לתרומה". בעונת המלפפונים שהגיעה בהמשך כונן ה"גלגל ענק", שאפשר לטל להתפרע על פני קיץ שלם. בשנתיים הראשונות לקיומה של קשת הייתה "גלגל המזל" התוכנית היחידה שמעולם לא יצאה לחופשה.
פחות משנה לאחר שעלתה "גלגל המזל", החליט טל לפרוש מניהול התוכניות של קשת, החלטה שבמובן מסוים התקבלה גם בעקבות תובענות התפקיד מול הסתלבט של הנחיית השעשועון. "זאת היתה תקופה מאוד מסריחה להיות מנהל תוכניות", אומר טל. "לא היה כסף, נאבקתי עם הרשות השנייה על כל שטות, לא היה כיף. בספיישלים פתאום הרגשתי שיש לי מקום יצירתי, שאני לא רק בא ועושה 'גלגל המזל' אלא בונה את זה, השקעתי מחשבה ונהניתי מזה. התוצאות היו מטורפות ואמרתי 'אם אני יכול לשחק בטלוויזיה בפן היצירתי אז למה לא'". טל התפטר, המשיך למתוח את גבולות הפורמט של "גלגל המזל" ושנתיים מאוחר יותר הציע לקשת את הספיישלים מינוס השעשועון, או כמו שהוא קרא לזה, "העולם המופלא".
הספיישלים של "גלגל המזל" אולי זרעו את מה שקצר טל ב"עולם המופלא", "רק בישראל" ואפילו ב"כספת", אבל אין ספק שאם משהו ישאיר את "גלגל המזל" בזיכרון הקולקטיבי, זה יהיה פסטיבל החיפושים אחרי מנחת הגלגל החדשה, שאפשר לכנות בזהירות הריאליטי הראשון שנעשה בארץ.
שלושה חודשים הספיקו לאפרת רותם כדי להבין שהעתיד שלה אינו גלום בגלגול אותיות בשמלת ערב והיא פרשה והשאירה את מירב לוין לחלוש לבדה על תפקיד מנחת הגלגל. לוין היתה מנחה אידיאלית – יפה, כריזמטית, נבונה והכימיה שלה עם טל היתה מצוינת. באופן טבעי התכונות האלו בגיבוי החשיפה שקיבלה בתוכנית הביאו לפתחה שלל הצעות, ושנה וחצי לאחר עליית השעשועון היא ביקשה לפרוש לטובת הגשמת שאיפותיה האחרות. לטל זה הזכיר איך כמה חודשים קודם לכן, בסדנה הקבועה שארגנו בעלי הזכויות העולמיות של "גלגל המזל" למנהלי תוכניות ברחבי העולם, סיפר הנציג ההולנדי שהתמודדו אצלם עם מצב דומה - בשיתוף פעולה עם מגזין בידור פרסמה הפקת התוכנית תמונות של כמה מועמדות, הביאה את שלושתן לתוכנית ושאלו את הצופים מי הם מעדיפים שתשתחל לעמדת המנחה.
"וככה נבחרה שם היורשת", מסכם טל, "אז אמרתי 'בואו נעשה כזה אבל נגדיל'. מה עיתון? אנחנו בטלוויזיה. אז החלטנו לעשות 12 תוכניות, כל תוכנית עם מנחה אחרת ואז גמר, והצופים יבחרו את מי הם רוצים". רצים ועורבים נשלחו לסוכנויות הדוגמנות והשחקנים עם הבקשה לשלוח את מיטב בנותיהן לאודישנים ובמקביל הפצירה לוין עצמה בצופות שבבית שמוצאות עצמן מתאימות, לשלוח קלטות וידאו של עצמן כשהן מסבירות למה דווקא הן מתאימות לתפקיד, וקינחה בעצה לבבית - "בלי חארטות ופלאברות". הדבר הבא שקרה היה קריסה של מחלקת הדואר בקשת מעומס הקלטות. ההפקה ניפתה אותן (נערות לפני צבא ונשים גבוהות מדי נאלצו לוותר), ודוגמניות לצד עקרות בית זומנו לאודישן שכלל אלתור פתיח לתוכנית וסימולציה של הפיכת אותיות דימיוניות. אחת מנערות הקלטת אפילו הגיעה ל-12 הנבחנות הסופיות, אבל נפלה בטרם נגעה בפסגת שש הפיינליסטיות.
"הייתה היסטריה מוחלטת.לא צפינו כזה טירוף", נזכר טל, "הודענו לבעלי הזכויות ובשלב הזה הם באמת נתנו לנו לעשות מה שרצינו". כל מתמודדת מה-12 סובבה אותיות בתוכנית אחת, בסשן שהתפרש על פני שלושה חודשים (!), והקהל התבקש לבחור מתוכן את שש החביבות עליו. הבחירה, אגב, נעשתה בשיטות של העולם הישן – טלמסר טלפוני וכמובן הדואר הישן והטוב. "זאת הייתה חשיבה של ריאליטי", מאבחן טל. "אתה לוקח אנשים שאף אחד לא מכיר, הופך אותם לגיבורים ומאפשר לצופים לבחור את מי הוא הכי אוהב, אף אחד לא עשה דבר דומה לזה".
"עשינו שיתוף פעולה עם הדואר", נזכרת סברדלוף, "ואני זוכרת שהלכתי לפגוש את ראש הסניף. כי בצד הטכני זה התקיים כמו בחירות אמיתיות - אנשים שלחו מכתבים עם קוד והגיעו כל כך הרבה ששקלנו את השקים, לא ספרנו אותם". המתמודדות שהגיעו לישורת האחרונה היו הדוגמניות רות גונזלס; טל מן; סיגל שחמון; אינגריד פלדמן, שהייתה מלכת היופי של הולנד; ענת אלימלך זכרה לברכה, שחיפשה בתקופה ההיא נקודת כניסה לטלוויזיה, וגלית בורג, שהחזיקה ברזומה הופעה באירוויזיון כחלק מצמד "גילי וגלית" וגם היתה קשישת הפיינליסטיות – בת 26. כל אחת מהן קיבלה תוכנית נוספת וחגיגת הדמוקרטיה עמדה להגיע לשיא עם משדר הגמר שבסופו יוכרז שם הזוכה.
ספיישל הגמר, שארך כמעט שעתיים, כלל כמיטב המסורת אירוח של סלבס - שלישיית אסקימו לימון, שהתחרו בינם לבין עצמם במשחק. אחריהם עלו בנות "שישי חי" ואחרונה התמודדה מול הגלגל המלכה האם, מירב לוין עצמה. בין לבין קודם גם תהליך הבחירה שכלל תחנות שיפוט ברחבי הארץ, סטייל אירוויזיון, ששודרו לאולפן באמצעות לוויין, וכמובן הודעה על בחירת הקהל וההכרזה הסופית על המנצחת.
כהגמר צולם יומיים לפני השידור, וכדי למנוע הדלפות הכינה ההפקה שלושה סופים שונים שבכל אחד מהם ניצחה פיינליסטית אחרת. קהל של אלפים, שנכח באולפן הסינרמה, התבקש להריע שלוש פעמים – בראשונה לטל מן, בשנייה לרות גונזלס ובשלישית לסיגל שחמון. "הגשנו לשידור את התוכנית ללא ההכרזה על הזוכה. בחדר השידור של קשת עמד נציג של ההפקה ודאג להעביר לשידור ברגע האחרון את הקלטת עם הזוכה האמיתית", מסביר טל. את זהות מנחת הגלגל הנבחרת הסתירה ההפקה אפילו מהבנות עצמן. "רק שעה לפני השידור התקשרנו אליהן והודענו להן מי זכתה", הוא מוסיף.
המבקרים זעמו (הדה בושס ב"ידיעות אחרונות" כינתה את הגמר "אירוע חגיגי שעולה באיוולתו רק על האירוויזיון" ותהתה "מהם נתוני המלכה, והאם כישוריה אינם מתחילים ומסתיימים בידיעת האלף-בית ובשרירי ידיים מפותחים") אבל הבחירה במנחת הגלגל הייתה אירוע זוטר שהפך, ביחס הפוך לרמת החשיבות שלו, לאירוע לאומי שחגג את היותו נוצץ, מבדר וסוחף, שני אולי רק לקמפיין להחזרת "סמי וסוסו" ללוח השידורים, והרייטינג הוכיח שחלק לא מבוטל מהצופים השתלב בעליצות בחגיגה.
הזוכה, כמובן, הייתה רות גונזלס. "אני כן יכולה להגיד שהזכייה של רות היתה הפתעה", מודה סברדלוף, "אנחנו הימרנו על סיגל שחמון, זאת הייתה גם התחושה שקיבלנו מהקהל, אבל היא הגיעה למקום שני". שחמון לא נאלצה לחכות הרבה – שנה מאוחר יותר נפרדו דרכיהם של "גלגל המזל" וגונזלס, מסיבות שונות. או אז הגיע תורה של שחמון, שבינתיים כבר קיבלה תפקיד נאה ב"עולם המופלא", לקחת על עצמה את תפקיד מנחת הגלגל התובעני. ב- 1998 פרש גם טל מהנחיית הגלגל וגיל ססובר נכנס לנעלי המנחה. חצי עונה מאוחר יותר הלך גם "גלגל המזל" בדרך כל שעשועון וירד מלוח השידורים, אם כי הוא עדיין שומר בקנאות על תואר השעשועון המצליח ביותר של ערוץ 2, שגם הוא כבר לא איתנו.
אלמנטים שונים מהשעשועון המשיכו לחיות בפרויקטים אחרים של טל, חדי העין יכלו להבחין ב"גלגל ענק", שרץ קיץ שלם, ב''צלצול המזל'' – שבו ההפקה מתקשרת לאחד הצופים הביתה ומשחקת איתו באמצעות הטלפון, לימים ''כספת עד הבית'' וב"כספת". "זה היה בית ספר מעולה מבחינתי, הפורמט שלהם היה הבסיס ועליו שיחקנו והבנו מה עובד ומה לא", מסכם טל.
"זה היה משהו מאוד נושם", מוסיפה סברדלוף, שפרשה מעולם הטלוויזיה ועוסקת היום בפסיכותרפיה, בתנועה ובמדיטציה. "הרגשנו את הדופק למרות שזה לא היה מגובה במדיה חברתית. הרגשנו מה אנשים אוהבים ודי התפרענו. היו גם דברים הזויים כי תמיד היינו בין הומור לרגע לפני להיות פאתטיים, בעיקר כי זה שעשע אותנו אבל מתברר שגם רבים אחרים".
