האדם מתכנן תוכניות ואלוהים צוחק. או שוטר, כמו במקרה של גדי סוקניק. "לפני כמה ימים חרגתי מהתחום של המאה מטר אז נתקלתי בניידת", הוא מספר. "הלכתי עם חבר. והוא ישר נדרך. רצה רק להסתלק. כשאני יוצא היום אני שם כובע, מוריד אותו על הפנים ומשקפי שמש. בטוח שלא יזהו אותי".
נו?
"השוטר ממרחק של מאה מטר מוציא את הראש מהניידת וצועק, ‘גדי, בחייאת נו. אסור ללכת רחוק. למה אתם עושים לי בעיות?’"
מצחיק.
"ואני אומר לו, תן לנו כמה דקות ואנחנו חוזרים. אז הוא אומר לי, ‘אני אין לי בעיה אבל שם למעלה — הוא מצביע על בניין — יש את כל היפי נפש שמלשינים על מי שיוצא. שתדע’. בכלל, אנשים מפחדים. כשאתה נכנס לסופר אנשים לא מסתכלים לך בעיניים".
אולי כי הם מזהים אותך?
"לא-לא, הם הולכים מפוחדים עם עיניים מושפלות. כולם רואים בכולם איום פוטנציאלי. יש תחושה שכל אחד לנפשו. ממש הישרדות בסופר. שלא לדבר על מה שקורה לך כשאתה בבידוד. חזרנו מבולגריה כשהתחיל המשבר. שבועיים הייתי סגור. כל פעם המשטרה באה לבדוק שאנחנו בבית. פעם בטלפון ופעם הייתי צריך לנפנף להם מהמרפסת. מאוד חדשני".
כמה התחרפנת בבידוד?
"וואו. התחרפנתי. אני חייב לעשות ספורט וזו הייתה בעיה. שברתי את שיא העולם בכפיפות בטן ושכיבות שמיכה. הסתובבתי כמו אריה בסוגר. מצד שני, ברגע שהבידוד נגמר ויצאתי מהבית אני מסתכל על הכול כחוויה. אני אומר לעצמי, זה מדליק. הכבישים ריקים. אתה נוסע כמו נשיא פיליפיני שמגיע לביקור בארץ זרה. כמה הזדמנויות בחיים יש לנו להיות בשקט חוץ מיום כיפור".
יחסית לאדם שכל הזמן אומרים לו שהוא נראה מעולה פתאום באה הקורונה הזאת והופה, אתה באוכלוסיית סיכון. אתה אומר לעצמך, מה לי ולזה?
(צוחק). "יש בזה משהו. אנשים בני 60 פתאום נהיים קבוצת סיכון. זה מפחיד. אז אתה מתנחם בזה שאין לך מחלות רקע. אין לי סוכרת או בעיות במערכת החיסונית. אני נושם טוב. אני באמת בן אדם שלא יודע פחד. אני פוחד מדברים מוחשיים: למשל לטפס לגובה. פעם אחרונה לפני כמה ימים במרפסת. קומה חמישית. הסתכלתי למטה ולשנייה-שתיים החסרתי פעימה. אבל אין לי פחד מוות. כבר שנים אפשר לירות לי ליד הראש ואני לא אניד עפעף. זה לא מזיז לי".
דברים שפחות מזיזים לגדי סוקניק (67) מודל 2020: יריות ליד הראש. משבר הקורונה. המשבר הפוליטי. המשבר בענף התקשורת. את האחרון הוא עזב סופית לפני שנתיים. הגיע הכי גבוה שאפשר לגביע הקדוש: מגיש המהדורה המרכזית - "יעקב אילון הרוויח 120 אלף, אני הרווחתי יותר. אין היום סכומים כאלה" - כולל זוגיות על המסך עם מיקי חיימוביץ’ ויונית לוי. אחרי שש שנים הפתיע את כולם וחתך להיות פרזנטור של ‘בנק לאומי’. עד פרישתו בגיל 55 מכס המגיש הוא נחשב לעיתונאי מוכשר, מקצוען ומי שהצליח להוציא מנשיא המדינה לשעבר משה קצב את ההשתוללות המפורסמת במסיבת העיתונאים ההיא. "האמת היא שנמאס לי מתקשורת", הוא צוחק בטלפון כשנשאל למה לעזאזל עזב. "עשיתי את כל סוגי התוכניות, כולל בידור ואקטואליה. הגעתי לתחושת מיאוס. אמרתי לעצמי, אני רוצה לעשות עכשיו רק מה שמעניין אותי. ובאותה נקודה זו לא הייתה עוד תוכנית בעוד ערוץ".
הפלירט המתמשך הזה, בין קריירה עיתונאית מרשימה למפעלות עם ערך תזונתי נמוך, אפיין את שנותיו הבאות: קמפיין לפיקוד העורף. יועץ בכיר של יצחק תשובה. הנחיית שעשועון. במקביל עשה סרטי דוקו על אסון השייטת ועל רצח רבין, וחזר לעמדת המגיש לריקוד אחרון ופרידה מהתקשורת הממוסדת עם ‘'המטה המרכזי’' ו’'לילה כלכלי’', שירדה מהמסך לפני האיחוד של ערוץ 10 ורשת. מאז הוא נעלם. לאחרונה חזר לחיינו בתפקיד נחמן שי בסרטון של פיקוד העורף על הקורונה. אבל מהר מאוד מתברר שסוקניק אולי עזב את התקשורת, אבל כמו אקסית מיתולוגית אובססיבית, היא לא ממש עזבה אותו.
"כמי שצופה מהצד בטיפול של התקשורת במשבר ומבין איך הדברים עובדים, הרגשתי שההתמסרות התקשורתית לשלטונות הייתה מוגזמת”, הוא מרצין. “הרי התגלו מחדלים מההתחלה. כל הפרופסורים שיושבים באולפנים הם חלק מהמערכת. היו מעט מדי ערעורים על הגרסה הרשמית. ומי שכן עירער הוצג כאנטי-תזה ודעת בודדים. במשך ימים הסתכלתי על גרפים ואני רואה שהנתונים אצלנו לא דרמטיים, מלבד אצל החרדים. הם לא תואמים לאיך שמציגים אותם ראשי המערכת וראש הממשלה".
מה דעתך על פרופ’ גבי ברבש?
"בימים הראשונים גבי התחיל כדובר של הממסד ולאט-לאט התחיל להרים גבה. אחרי שבועיים הוא העיר פתאום הערות נרגנות לגבי נושא הבדיקות".
ומשה בר סימן טוב כזה, שנראה שהתאהב בדמותו על המסך?
"הוא בעיקר הילך אימים כדי להכניס אותנו למקלט. ולא צריך להגזים. אתה לא יכול למכור לי - לי! - סחורה כזו. בהתחלה אתה יכול להלך אימים, אחר כך זה מגוחך. כל יום מצטברות עוד עדויות שהעסק לא מנוהל מלמעלה. שאין ריכוז מאמצים. קשה לנהל ככה מאבק לאומי. אגב, לי לא היה חום כבר 40 שנה בערך. לא זוכר אפילו מתי כן”.
לא מדגדג לך להיכנס לחליפת המגיש ולהיות חלק מהמשבר?
"יש רגעים שאני אומר לעצמי, למשל בראיונות באולפנים, ‘אוף, כאן הייתי שואל את זה’. אבל זהו. גם ערד ניר וגם נדב איל עשו עבודה טובה. הם ביטאו את האמת בזמן שהנטייה המערכתית הייתה לדברר את הממסד הרפואי. העסק חלמאי ברמות-על. אתה כל כך מוקיר שההוא בא לאולפן שלך ולא לזה של המתחרים אז מה, עכשיו תשאל אותו שאלה קשה? הגיע הזמן להיות יותר ביקורתי. הייתה תקופה ארוכה שערד ניר ישב בחדשות 12 כמוכיח בשער, שכמעט מאבד את שפיותו נוכח המספרים וצועק ‘בדיקות־בדיקות’, ומיד אחריו חוזרים לגרסה הרשמית”.
אתה יוצא מהבית עם מסכה?
(נבוך) "עד עכשיו לא, אבל עכשיו יש את ההנחיה הזאת אז אני צריך לשקול מה אני עושה. זה מביך בעיניי. אבל בואי נזכור שעשיתי את התשדיר נגד הקורונה. יש לי אחריות. אם תהיה חובה אני אלך עם מסכה. כמו כולם".
שלא כמו כולם, שלובשים את אותו טרנינג כבר שבוע וחוששים ממצב העו”ש, סוקניק הוא מהבודדים שעושים כסף בתקופה הזאת: עכשיו הוא רותם את תדמיתו המהימנה כפרזנטור לטובת ‘מבט’, ביטוח בריאות בתפירה אישית. "זה בא לחסוך לאנשים כסף", הוא מתלהב. "לתת להם את המוצר הזה של ביטוח בצורה הכי אמינה ושקופה. אם אתה הולך לסוכני ביטוח אין לך מושג מי מפעיל אותם, עם איזו חברה הם עובדים ותמיד דוחפים אותך לכיוון מסוים כי שם הם מרוויחים הכי הרבה עמלה. ואתה בטוח מפספס הצעות יותר זולות. ועכשיו בא היזם הזה ומכריח את כל החברות לתת את המוצר הכי זול שלהם. לקחו אותי כי אני גדי מהחדשות — כנראה שאני נתפס כאמין. אני מרגיש מצוין כי אני לא מוכר כאן משהו שאני לא בטוח בו".
יש חששות כלכליים בתקופה הזאת?
"אין לי".
כלום?
"כלום".
אשריך.
"אני לא בן אדם חומרי. גם לא צריך הרבה בשביל להתקיים. חי בצניעות. מאז שיצאתי מהמסגרת הטלוויזונית האחרונה אירגנתי לי את החיים ככה שאני אהיה בלתי תלוי. גם נפרדתי מבת זוג וזה עוד אחרי גירושים מאשתי הראשונה, כך שבפעם השנייה נתתי גם את השאריות של הכסף (צוחק). זה לקח תקופה וכיום אני ישן בשקט. יש לי מספיק בשביל לחיות כמו שאני רוצה והכול בסדר. אבל מתכווץ לי הלבלב כשאני שומע סביבי חברים וחברות שמוטרדים מהמצב. מאוד מוטרדים".
כשסוקניק מדבר על "התקופה" הוא מתכוון בין היתר לייסורי הגמילה מחייו הקודמים. "במשך עשרות שנים הייתי רודף אחרי הרייטינג ברמה יומיומית ומסתכל גם על האחרים. ומשווה. ומנתח. זה מטמטם את המוח. זה לא מחיר כבד לשלם בקריירות האלה אבל זו משקולת שדבוקה לך לרגל. זה צל שמלווה אותך, קוף שיושב לך על הגב מהרגע שאתה קם בבוקר. זה אזיק אלקטרוני שמונח לך על הרגל. המנהלים שלך בכלל באינפוזיה עם זה. עד שאתה נפטר מזה ופתאום הכול לא חשוב. לקח לי זמן להשתחרר מזה. בהתחלה עוד הייתי ממשיך לעקוב. זו ממש הייתה גמילה".
מה עוד היה קשה בהתחלה?
"לא היה לי קשה. בשבילי להשתחרר ממסגרות ומהנחתות ופיצוצים ושינויים - הייתה בזה הקלה. אני שמח במקומי כי אני לא אוהב אי-ודאות ובוסים. עצם העובדה שיש הצעות ואתה חופשי זה דבר נהדר. מתאים לי. תמיד הייתי סוליסט, גם כשהייתי במסגרות".
מה עם להיפרד מהדימוי של גדי סוקניק מהטלוויזיה?
"אני מרגיש שהדימוי הזה הולך איתי אבל אין לי שום בעיה כשזה לא הולך איתי. הכנסתי לעצמי לראש עוד מרגעי התהילה הראשונים, שיום יבוא ואפגש עם כולם גם בדרך למטה".
ובכל זאת, יש דיבור על זה שבשנים האחרונות אתה לא מוצא את מקומך. אדם בשיא הקריירה פתאום חותך ולא בשביל לעשות דוקטורט או לכתוב ספר אלא בשביל קמפיין לבנק.
"כי נמאס לי. זה אני. והאישיות שלי לא תלויה בהערכה של אחרים. לי זה עובד מצוין".
אתה מבין למה לאנשים קשה להאמין לסיפור הזה?
"בטח. כל הזמן שואלים אותי, וזה עוד התעצם עכשיו עם תשדירי הקורונה, איפה אתה? אתה חסר. למה עזבת? אנשים לא מצליחים להבין איך אדם שיושב לבטח בחלון הראווה הכי מבוקש של התקשורת הישראלית קם והולך. ככה הסיסטם שלי בנוי. אני מיציתי. די. יש עבודות יותר גרועות, אבל גם יש דברים שידליקו אותי יותר. יום אחד באתי למערכת והסתכלתי ימינה ושמאלה והבנתי שחדוות העבודה ניטלה ממני. הלכתי למנכ”ל חברת החדשות אבי וייס ואמרתי לו שאני רוצה לפרוש. ככה. הוא היה בהלם קצת. מיד התחלתי לחפש אלטרנטיבות. בנק לאומי. תשובה. ‘הפוליגרף’".
לא ברור איך דווקא אתה מצאת את עצמך מחוץ לתקשורת.
"בתחנה האחרונה שלי עבדתי חמישה ימים בשבוע. שעות לא הגיוניות. וכשערוץ 10 התחיל לפרפר סגרו את תוכניות הלילה בהדרגה. והאמת? מאוד שמחתי. כבר רציתי לצאת לפני זה אבל איכשהו התגלגלתי עם זה. נורא שמחתי שזה נגמר. לי היה ברור שהערוץ לקראת סופו וכבר רציתי בלאו הכי לסיים את הלילות האלו".
אז לא נאבקת על מקומך?
“להפך! יצאתי משם בחיוך גדול ואמרתי, סוף-סוף מישהו הוציא לי את הערמונים מהאש. זמן קצר אחרי זה סגרו את הערוץ. רציתי להיות בלתי תלוי בעולם החיצון, לא במשכורות ולא בבוסים ולא ברייטינג ולא בכלום. ערוץ 10 בשנים האחרונות היה מקום עבודה מאוד-מאוד לא נעים. הייתה שם אווירה נוראית. אני כטאלנט במירכאות חוויתי את זה פחות מהעובדים מהשורה, אבל ראיתי את זה בכל המערכות שעבדתי בהן. כל הזמן התחלפו עובדים. האווירה שם הייתה הכי גרועה שראיתי".
היו עוד פרשות שהפכו את הערוץ למקום עוד פחות נעים. למשל, סיפור שרון גל שהחלפת ב'"לילה כלכלי".
"נכון. היו כמה חודשים שלא היה לתוכנית מגיש קבוע ורפי גינת (אז מנכ”ל הערוץ) וגולן יוכפז (אז מנכ”ל חברת החדשות) קראו לי, נתנו לי בריף קצר לגבי דברים שלא פורסמו לגבי המגיש שהיה עד אז".
מה דעתך על זה שהוא חזר לאותו ערוץ?
"מאוד הופתעתי, זה מה שאני מוכן להגיד. הגעתי למערכת אחרי תקופת אימים של קודמי בתפקיד. ואני לא אכנס לפרטים. המערכת הייתה סוג של אישה מוכה. מכל הבחינות. ובעיקר מנטלית. וכולם! גברים, נשים. וזה בתוך מערכת גדולה שהיא בעצמה מוכה. אז נכנסתי מאוד בזהירות. גייסתי את כל הטקט שלי והשכל הישר כדי להבהיר שאנחנו עובדים מקצועית. כולם מדברים חופשי. העיקר שהכול יהיה מכבד ונעים. פשוט נעים. אין יותר כל מיני התנהגויות קינקיות!"
הייתה לך היכרות עם שרון גל?
"היכרות שטחית".
אחרי שהוא פוטר מערוץ 10 הוא חזר להסתובב בבניין ברגע שנהיה איחוד.
"זה מטורף. אני לא מבין את זה משום בחינה”. (שרון גל העדיף לא להגיב לדברים).
עם עמנואל רוזן עבדת צמוד בעבר. יצא לך להתעמת איתו בנושא?
"לא. היה לפחות מקרה אחד שאני זוכר: פנתה אליי מישהי שעבדה בערוץ 2 בתפקיד זוטר, שבאה עם דמעות בעיניים. אמרה לי, ‘אתה חבר שלו, תגיד לו להפסיק’. הוא מירר לה את החיים. הלכתי לשלום קיטל ואמרתי לו שהוא חייב להתערב. אני הייתי הגבר היחיד שתמך בעיתונאיות כשהן הרימו את נס המרד בנושא של עמנואל רוזן".
אמרת שמה שפורסם היה קצה הקרחון. מה הקרחון?
"ידידה סיפרה לי שהיא סובלת ממנו מהטרדות טלפוניות. וזאת מישהי שהייתה בלב העשייה העיתונאית. אישה רצינית. דעתנית. כשזה התפוצץ אמרתי לה, תתלונני. היא אמרה לי, ‘התביישתי לספר לך’, תיארה לי את כל הסיפור. לקח אותה. התנפל עליה. אמרתי לה, אז על אחת כמה וכמה! תתלונני. אבל כמו הרבה נשים שאני מבין אותן היא לא רצתה. אמרה לי, ‘אין לי כוח לזה. הוא כבר מקבל את העונש שלו’".
זה רק אחד מכמה מקרים שבו הבוסים ידעו על מה שקורה והמשיכו להחזיק את המטרידים.
"אין לי הסבר הגיוני לחלק מהתופעות שמתרחשות בתקשורת ועל המסכים".
(מעמנואל רוזן נמסר בתגובה: “האיש הזה זו בושה לאינטליגנציה ולמקצוע. אני עברתי התקפה מכוערת שהוא היה מיוזמיה שהוכחה ככלום ושום דבר. אין לי שום כוונה להגיב על דבריו של אדם פתטי, מתוסכל ובעיקר לא מעניין”).
אז אתה תומך ב-MeToo?
"המהפכה הזאת היא טובה. כל זמן שזה נעשה בטעם טוב והמתלוננות הן נשים מאוזנות".
לפני כמה שנים באיזה כנס של הערוץ אמרת שבין יונית לוי לתמר איש שלום ההבדל הוא בסיכה שעל הבגד.
"בכפתור! (נאנח). ההנהלה רצתה לצלוב אותי. אמרתי שאם רוצים לעקוף את ערוץ 2 זה צריך להיות בתכנים. כי בזה שאנחנו שמים מולם מגישה, שההבדל היחיד בינה לבין יונית לוי הוא כפתור כזה או אחר, לא יוצרים תחרות אמיתית. צלבו אותי נורא".
והשידוך שלה עם אודי סגל?
"בואי נגיד שלא הייתי שם אותו לידה. נגיד ככה".
כמי שהגיש גם עם מיקי חיימוביץ’ וגם עם יונית לוי, מי הייתה פרטנרית יותר טובה?
"אי-אפשר להשוות. עם מיקי הייתי תקופה הרבה יותר קצרה, הגשנו יחד שנה, ועם יונית הייתי חמש-שש שנים. עם שתיהן הסתדרתי מצוין. כל אחת מהן הביאה משהו אחר למסך. לגבי מיקי, היה לי ברור תמיד שמתישהו היא תפרוש מהמקצוע. אתה צריך עור עבה מאוד כדי לשרוד בתקשורת. לגבי יונית אני מאוד מופתע שעד היום היא נשארה בתפקיד. הייתי משוכנע ששנים ספורות אחרי היא גם תפרוש ותלך לאקדמיה".
אתה זוכר את ההתחלה איתה?
"כשמיקי עזבה, שלושה חודשים הגשתי לבד. אני אוהב להיות לבד. זה יותר נוח. ואז שלום קיטל ואלה מעליו חשבו שיהיה יותר טוב אם זה יהיה זוגי. אמרתי בסדר. חיפשו, חיפשו. בסוף הגיעו למצב שיונית היא האופציה היחידה שבאה בחשבון. היא הייתה אז מבזקנית ועשתה את זה נחמד מאוד אבל הייתה בת 25 ואני הייתי 49. כמעט כפול בגיל. והיא סירבה. אמרה שהיא מפחדת להישרף. הזמנתי אותה אליי לדירה וישבנו לשיחה ארוכה. היא אמרה שהיא חוששת שאין לה מספיק ניסיון ושיחסלו אותה עם הביקורות. הסברתי למה זה לא יקרה ושאני אעזור לה. בסוף שאלתי, ‘תגידי לי את האמת: מפריע לך בזה שאני מנוסה ובגיל כפול ממך?’ אז היא הסתכלה לי בעיניים במבט מלא תוכחה ואמרה, ‘תגיד, כמה זמן אנחנו עובדים יחד?’ אמרתי, שלוש שנים. אמרה, ‘אז אתה עוד לא יודע שמנטלית אתה בן 12 ואני בת 70?’ אמרתי לה אוקיי. הרגעת אותי".
אמרת בזמנו על התוכנית של אופירה ברקו שזה פח אשפה. בתגובה ברקו אמר שאתה קנאי וממורמר. יצא לכם לדבר מאז?
"יצא לי לפגוש את ברקוביץ’. הייתי באיזו תוכנית וברקו ישב בכניסה. הוא עשה כאילו הוא לא רואה אותי אבל אני ניגשתי אליו, הסתכלתי לו בעיניים ואמרתי לו משהו כמו ‘טוב נו, תגיד מה שאתה רוצה ונגמור עניין ונלחץ ידיים ויאללה’. זה בילבל אותו לגמרי והוא המשיך את המיצג הקודם עם העיניים הצידה. אמרתי לו, ‘אם אני אתנצל זה יעשה לך טוב והכול יהיה בסדר?’ אמר כן. אז אמרתי שאני מתנצל. לחצנו ידיים וככה זה נגמר".
לפני שנפרדתם עוד השחלת שהתוכנית היא עדיין פח אשפה?
(צוחק) "מה אכפת לי. התוכנית הזאת משגשגת. היא תפסה מקום של כבוד. זה לא כבוד גדול למקצוע הזה. בואי נגיד שאני לא מקליט את התוכנית וגם לא ראיתי את התוכנית של שרון גל ורני רהב".
ומה אתה כן רואה?
"ספורט. הרבה דוקו. ‘ארץ נהדרת’".
בחיקוי האחרון שלך היה שם משפט מדהים: “אני הגשתי פעם את מהדורת החדשות המרכזית והיום אני פרזנטור של נגיף”. זה לא קצת צובט?
"זה היה מאוד מצחיק".
הוא יליד טבעון. בן למרדכי ז”ל, גיבור ואגדה מקומית, שהיה לוחם בקומנדו הבריטי ואחד משני הסיירים של קורס המפקדים הראשון של ההגנה. את שירותו הצבאי הוא עשה בשייטת, מקום שעד היום הוא קשור אליו ולאנשים בו בעבותות של אהבה ואחווה. אב לשלושה, העיתונאית ואשת הטלוויזיה תמר סוקניק וחנן שנולדו מנישואיו לנילי סוקניק, וזיו, בנו מהיחסים עם לימור פילו. הוא הכי פטריוט שיש ומנגד מלא ביקורת על המדינה וצה”ל. ועם זאת יש בחשיבה שלו משהו חתרני, שובב, תכונה שאיפשרה לו לעבור מתפקיד המגיש של המדינה למנחה השעשועון פורנו האמת ‘'הפוליגרף’', המוכר גם כטעות הגדולה של הקריירה שלו.
מעבר לתדמיתו המיושבת, כשהוא רוצה סוקניק גם יודע יפה למשוך בחוטים מפתיעים: למשל תמונות פפראצי בבגד ים זעיר יוצא ממלתחה בבריכה. לא ממש ספונטני. נטען שהיה מעביר אייטמים למדור רכילות ידוע ושהיה בקשרים חמים עם צלמי פפראצי. "אני לא שולח אייטמים אבל אני שומר על יחסים טובים עם אנשים. לא מתקוטט אלא אם אני חייב ואז אני אכנס חזיתית".
וצלמי פפראצי?
"תמיד נתתי כבוד לצלמי הפפראצי, והם נתנו לי כבוד בחזרה. כשיכולתי לעזור להם עזרתי. וכששכחתי פעם את הבן הקטן שלי בגנון, הצלם ברק פכטר שמר עליו עד שהגענו. כשנפרדתי מאמא של זיו כמעט שנה הם ידעו על זה ולא פירסמו, בגלל שאני ביקשתי, כדי לא לפגוע גם בי אבל בעיקר בילד".
אמרו שפכטר היה מביים איתך צילומי פפראצי.
"נכון, אבל גם כל הצלמים האחרים עושים את זה".
הוא בז למערכות גדולות, אבל במשך שנים היה חלק אינטגרלי מהן. לראייה תפקידו כיועץ של תשובה ב-2008. "עם תשובה היה חיבור אישי מאוד מעניין שנבע ממנו ונמשך און-אנד-אוף שנים מרחוק. ואז כשעזבתי את החדשות הוא הסתער עליי וגייס אותי. אני החלטתי שאני לא עובד איתו אלא רק חצי חבר-חצי יועץ חיצוני. אמרתי לו, ‘כל פעם שקורה משהו תקרא לי’. וזה באמת היה כסף קטן. אבל לא משנה. צברתי איתו חוויות מדהימות. למשל, הפיצוץ של מלון פלאזה בלאס־וגאס. כל העולם משדר את זה ואני עורך את התמונות מהאירוע".
מה היית ממליץ לו במשבר הנוכחי?
"זה כבר מאוחר מדי. הוא לא ידע שובע. היה צריך בשלב מסוים להפסיק למנף את עצמו כמו משוגע. הוא ונוחי דנקנר רק רצו למנף. אמרתי לו פעם תעצור, תיהנה מהחיים".
מה בעצם קרה שם?
"אחד מהם מצא גז והגז הציל אותו. השני לא נחלץ. נוחי איש נעים הליכות. מאוד מחושב. הוא ותשובה השקיעו בפרויקט המלון יחד. ונוחי הוא האיש שאמר לי באוזן במלון פלאזה בניו-יורק מאחורי הגב של תשובה, ‘מה אתה אומר עליו? זה שכל או מזל?’ אמרתי לו, ‘שמע, יש שם גם מזל, אבל גם הרבה שכל’. ואז נוחי חשב וחשב ואמר לי, ‘לא. הכול מזל שם’".
הייתה עליו הרבה ביקורת בנושא הגז. מה אתה המלצת לו?
"בואי נגיד שהיו לנו חילוקי דעות בנושא. הוא איש עסקים ממולח אבל עכשיו הוא בצרות עוד פעם. ואחרי הכול הוא איש צנוע וזה ייאמר לשבחו".
הוא לא צופה כבר שנים בסרטי מלחמה מתוך החלטה אישית. "אני מרגיש שאני כל כך רווי מזה שאני מנסה לנקות את עצמי מחומרים רעילים. לא מזמן נפטר חבר טוב שלי מהשייטת, ניר אבני. לפני כמה שנים הוא סיפר לי איך במלחמת יום כיפור היה איזה מבצע התאבדות גדול שתוכנן וכבר היינו במים ליד פורט סעיד, 100-200 חיילים. ברגע האחרון הלכנו לחפ”ק עם כל הקודקודים ואני צעקתי עליהם שזה מבצע התאבדות ושכולם פה ימותו. כבר היינו במים והחזירו אותנו".
יצאת גם להגן על מפקד שייטת 13 לשעבר שי ברוש, שהואשם במעורבות בפרשת הצוללות.
"שי ברוש ואני התגייסנו יחד באותו יום בבקו”ם. הלכנו לקורס יחד. אחרי זה היינו יחד ביחידת הצלילה של הקומנדו הימי. אני לא מאמין שהבן אדם הזה ישלח יד בכסף ציבורי או יעשה משהו שמתקרב לעבירה. אני לא יודע מה בדיוק היה שם בכל הפרשה, אני רק יודע שאני מאמין לחלוטין ביושרה של שייקה".
אמרת בריאיון, "אני לא מאמין לשנייה אחת שהוא עובר על החוק, אלא אם כן, חבורת הזבל הזאת, שאנחנו יותר ויותר נחשפים לעובדה שהיא גונבת לנו את המדינה מתחת לרגליים, הצליחה איכשהו לערבב אותו, כנראה בלי ידיעתו".
"ואני חותם על כל מילה עד היום. זאת חבורת הזבל. הסיפור של הצוללות מריח לי לא טוב. אני אומר בזהירות שאנחנו לא יודעים הכול. ואם יחקרו עד הסוף, לתחושתי יהיו עוד גילויים. אבל אני לא יודע אם יחקרו עד הסוף".
אפשר בכלל לצאת משירות כמו שהיה לך בלי פוסט-טראומה?
"אני מניח שלא. אבל אני לא מרגיש שום דבר ולא מודע לפוסט-טראומות שאני סוחב. יש לי סיפורים מסמרי שיער שחוויתי ולקח הרבה שנים בשבילי להבין שזה ממש לא טריוויאלי. סיפרתי אותם לידידה והיא אמרה לי, אל תספר את זה לאנשים. הם יקיאו. למשל שמישהו טבע ונרקב בתוך חליפת הצלילה שלו ואחרי שבועיים מצאתי את עצמי מנקה עם סכין את הבשר שלו מהציוד. זה בטח משאיר משהו. אני פשוט לא מרגיש אותו".
לא מזמן הוא נפרד מחברתו האחרונה, אורית דנקר, ועכשיו הוא שוב רווק. "אני לבד", הוא אומר, "בואי נגיד שאני עובד על זה".
מה אתה יודע על מערכות יחסים שלא ידעת פעם?
"שצריך להשקיע. שאסור להרפות. אבל אם האהבה נעלמת לא צריך להתפשר. רובנו עדיין זקוקים לזוגיות מונוגומית. לא ליותר מזה".
כמי שהיה בשוק בתקופות שונות, מה השתנה פה?
"היום הכול יותר קל במובן זה שאתרי הדייטינג מציעים יותר אפשרויות חיפוש. בשיחת וידיאו אתה יכול לדעת עם מי אתה מדבר. יותר קל למצוא פרטנרים, לא משנה לאיזה טווח ולאיזו מטרה".
השתמשת בזה? טינדר? אתרי היכרויות?
"אני מעדיף לא להיכנס לזה".
יש משהו משותף לשלוש נשותיך?
"לא. גבר צריך לצערי 200 שנות התנסות כדי להכיר את האישה. כנראה אני עוד לא שם. אני באבולוציה".
פורסם לראשונה: 07:54, 10.04.20
