יש אמנים שמוכרים ליודעי דבר בלבד, יש כאלה שהופכים לשם הכי לוהט בסצנה, וישנם אלו שפורצים מעבר לשדה האמנותי - והופכים לסופרסטארים בעלי שם עולמי. כזה היה הפסל והצייר מנשה קדישמן, שהיום מלאו חמש שנים למותו בגיל 82. קדישמן היה אחד האמנים האיקוניים והמשפיעים ביותר שידעה סצנת האמנות המקומית, ועבודותיו קנו לו שם גם מעבר לים, עוד בתקופה שבה זה היה הרבה יותר מורכב מהיום. "קדישמן היה אמן חד-פעמי", אומר אמיתי מנדלסון, האוצר הראשי לאמנות ישראלית במוזיאון ישראל. "הוא היה תופעה גם בשדה האמנות וגם ברמה האנושית. הוא היה אדם מיוחד במינו. הוא היה יושב בבית או בסטודיו עם הגלביה הלבנה שלו, ואנשים פשוט היו עולים אליו לרגל. אנשים מכל הסוגים - ממנהלי מוזיאונים ואוצרים חשובים מכל העולם, דרך אספנים וכלה באנשים הכי פשוטים שלהם הוא עזר במצוקות שונות. כל בן אדם היה חשוב בשבילו".
5 צפייה בגלריה
מנשה קדישמן
מנשה קדישמן
מנשה קדישמן
(צילום: עמית שאבי)
"ברמה האמנותית הוא חידש מאוד גם בארץ וגם ברמה הבינלאומית, והוא אפילו עשה את זה פעמיים - כלומר המציא את עצמו מחדש", אומר מנדלסון. "בפעם הראשונה הוא עשה את זה בתחום הפיסול המינימליסטי בשנות ה-60 וה-70. אחת הדוגמאות הכי מוכרות הוא 'התרוממות', הפסל שלו שמוצב ברחבת הבימה, שהוא עדיין אחד הפסלים החשובים שלו. הוא נותן ביטוי לעיסוק שלו בכוח המשיכה, בכוחות הטבע, וההתרוממות הזו כל כך יפה כי היא מראה, גם כיום, איך האמנות יכולה לעלות כלפי מעלה ולהתנגד לכוחות שמושכים אותה למטה. אני טוען תמיד שכאשר אמנות היא טובה וחזקה, היא על-זמנית והיא רלוונטית, וגם כיום אנשים עדיין צופים בפסל הזה וזה מרומם אותם".
אבל כאמור, זה היה רק הגל הראשון של מנשה קדישמן. "הפעם השנייה שקדישמן המציא את עצמו מחדש הייתה בסוף שנות ה-70, אז חל שינוי מאוד דרמטי בעבודה שלו והפוקוס, עד סוף חייו, עבר להיות על בעלי חיים ובעיקר כבשים", מסביר מנדלסון. "זה התחיל בביאנאלה בוונציה. הוא ייצג את ישראל בשנת 1978, ואכלס את הביתן הישראלי בכבשים חיות. זה היה דבר ממש מהפכני לעשות. אומנם היו אמנים שעסקו בבעלי חיים, אבל אני לא חושב שאף אחד עשה כזה מהלך בוונציה לפני כן. קדישמן יצר חיבור בין האמנות לחיים ובין אמנות לבעלי חיים, צאן וכבשים, שהן חיות שיש להן משמעות סימבולית גדולה גם בהקשר היהודי וגם בהקשר הנוצרי. העובדה שהוא החליט לקחת את החיה הזו ולהפוך אותה למרכז ההוויה שלו הייתה מאוד מעניינת, משהו שלא היה קיים לפני כן. הוא לקח את הכבשה והפך אותה לסמל, וזה אולי הסמל הכי משמעותי שהוא השאיר אחריו, לצד עבודות הפיסול המינימליסטיות".
5 צפייה בגלריה
המציא את עצמו מחדש. קדישמן עם פסליו המוקדמים
המציא את עצמו מחדש. קדישמן עם פסליו המוקדמים
המציא את עצמו מחדש. קדישמן עם פסליו המוקדמים
(צילום: באדיבות המשפחה)
"יש בפני הכבשה ממד של קורבן שמתקשר לשה הנוצרי, שהוא אחד הסמלים המוקדמים של ישו, אבל הוא הצליח לזקק את הישראליות אל תוך הסמל הזה. זו מעין המצאה גאונית, פשוטה ואפקטיבית שממשיכה להפעים. הפנים של הכבשה ילוו אותנו עוד הרבה שנים באמנות הישראלית. יש להן עוצמה שהיא מעבר ליומיום, היא עוסקת בדברים הכי קרובים אלינו, לא בצורה נרטיבית אלא בצורה שנוגעת בלב של הדברים".
אתה חושב שהמוות שלו הקנה לו איזושהי הילה נוספת באמנות הישראלית?
"קדישמן הוא מסוג האמנים שהיה אגדה עוד בחייו. והוא יישאר איתנו עוד הרבה מאוד זמן".
"האם הוא עדיין משפיע? זו כמעט שאלה רטורית", אומרת בתו של האמן, מאיה קדישמן. "הכבשים שלו הן כמו הדובדבנים על העוגה, הן מה שרואים מבחינה חיצונית, אבל העוגה עצמה הרבה יותר גדולה מזה". מאיה ואחיה בן משמרים את הסטודיו של אביהם בתל אביב באותו מצב שבו עזב אותו לפני חמש שנים. "מה שהיה, ככה נשאר", היא מספרת. "קשה לי לחשוב על לפרק את חדר העבודה שלו. כן יש לי מחשבות על מה נעשה אם נצטרך לעשות את זה בסופו של דבר, אבל בטוח שנשמר אותו בדרך כזו או אחרת". לדבריה, במשך השנים פוקדים את הסטודיו לא מעט אמנים ומבקרים שמבקשים לראות אותו, לחקור או לייצר שיתופי פעולה. "כל פעם שאני נכנסת אני אומרת 'היי אבא', יש הרגשה שהוא ממש חי. ולא רק בסטודיו - העבודות שלו חיות ובועטות בארץ ובעולם כל הזמן, כאילו הן כבר חלק מהעורקים של האמנות בארץ. אמנים פונים אליי כל הזמן כדי לבקר בסטודיו, לקבל השראה או לקבל אישור להשתמש באימג'ים".
יש עוד הרבה עבודות ששמורות אצלכם?
"יש בסטודיו עבודות, ואני דווקא לא בעד לפזר אותן בשום צורה. אנחנו מתייחסים אליהן כמו יהלומים. את רוב המאסה שהוא יצר הוא פיזר עוד בחייו. אני באופן יומיומי מקבלת פניות בפייסבוק מאנשים שיש להם עבודות שלו, הם שמחים ומשתפים, מראים ומספרים איך נתן להם עבודה או איזה קשר היה להם איתו. זה שצף אינסופי. אני שמחה על זה מאוד, כי בעיניי זו זכות להמשיך את המעגל הזה שלו עם האנשים. בסופו של דבר הוא היה אמן גם של אנשים ולא רק של מוזיאונים. העבודות שלו אומנם היו ועדיין נמצאות במוזיאונים החשובים בעולם, אבל גם בבתים הכי קטנים בעולם. הכבשים, למשל - הוא רצה שיהיו בכל בית. שלכל אחד תהיה כבשה. זה לא נבע ממקום כלכלי, כי הוא גם נתן אותן במתנה, וגם יצר עבודות קטנות במיוחד כדי שיותר אנשים יוכלו לקנות. זה הגיע מהמקום של רועה הצאן הגדול - אם לכל אחד תהיה כבשה כולם יהיו חלק מהעדר שלו, ואז הוא יוכל לשמור עליהם דרך האמנות שלו. גם הנושאים שבהם הוא עסק בעבודות שלו הם נושאים של בני אדם, כמו לידה ומוות וכאב וקורבן. לא הייתה, למשל, פעם אחת שפנו אליו בבקשה להציב פסל לזכרו של מישהו והוא סירב".
5 צפייה בגלריה
ההכרה הגדולה ניתנה לו על פסליו. עבודה של קדישמן במוזיאון היהודי בברלין
ההכרה הגדולה ניתנה לו על פסליו. עבודה של קדישמן במוזיאון היהודי בברלין
ההכרה הגדולה ניתנה לו על פסליו. עבודה של קדישמן במוזיאון היהודי בברלין
(צילום: עמוס בן גרשום, לע"מ)
את מגלה עדיין דברים חדשים שלא ידעת על העבודות שלו?
"כן, יש לנו ארכיון עם רוב האינפורמציה, אבל אני עדיין כל הזמן מגלה דברים חדשים וזה מרתק אותי. דברים כמו רישום הכנה לפסל שנעשה חמש שנים לפני הפסל עצמו, למשל. או גילויים שלפיהם פסלים ישנים הם רפרנס לפסלים חדשים יותר. אני לא יודעת אם אלה דברים שהוא בכלל עשה במודע, אבל היום כשאני מסתכלת במבט אחר על העבודות אני רואה המון הקשרים, למשל, בין עבודות שעשה בתקופה הגיאומטרית לבין כאלה שעשה בתקופת פסלי הברזל. פעם חשבתי שהוא פעל באופן לגמרי אחר בתקופות האלה, אבל לא - זה ממש המשך ישיר אחת של השנייה".
בשנה הראשונה לאחר מותו אצרת תערוכה גדולה שלו. יש תוכניות לתערוכות נוספות?
"כן. יש תוכניות כל הזמן, מכל מיני כיוונים. אני נמצאת בדו-שיח מתמיד בעניין הזה עם מוזיאונים בארץ ובעולם".
אחד הדברים הבולטים שמאפיינים את היצירה של קדישמן היא העובדה שיצר מספר עצום של עבודות, בעיקר כשמדובר בציורי הכבשים בשנים המאוחרות יותר. "אני זוכר אותו כילד יושב בבריכת גורדון, וכל אחד שהיה עובר היה מבקש ממנו משהו", מספר אמון יריב, בעלי גלריה גורדון, שעובד יחד עם מאיה ובן קדישמן על עזבונו של אביהם. "לפעמים זה היה מסתיים בציור על צלוחית פלסטיק של הבריכה, לפעמים במשהו אחר. נוצר מצב שלהמון אנשים נשאר משהו ממנו. הוא באמת ייחודי באימפקט של העבודה שלו, באומץ ובאיכות שלה וגם בהיקף של השוק. העבודה שלו תישאר תמיד רלוונטית להרבה אנשים כי הוא נגע בהרבה אנשים".
5 צפייה בגלריה
הפסל "התרוממות" בפורים
הפסל "התרוממות" בפורים
הפסל "התרוממות" בפורים
(צילום: מוטי קמחי)
מה מצב שוק העבודות שלו מאז מותו?
"השוק יציב למדי. עבודות מוקדמות משנות ה-50 וה-60 מקבלות מחירים יותר גבוהים מהשאר, אבל גם יתר העבודות יכולות להשיג מחירים גבוהים יותר ממה שנתפס אצל אנשים בדרך כלל. בהרבה מקרים עבודה של קדישמן היא סוג של כרטיס כניסה לעולם האמנות, הן חוצות קהלים ומבוקשות גם על ידי אנשים שהם לא חלק מעולם האמנות".
אתה צופה שהשוק שלו ימשיך להיות יציב?
"אני לא יודע לנבא מה יקרה, אבל אני חושב שיש צורך לראות אותו מוצג כמו שצריך באחד המוזיאונים, משהו שלא קרה 20, אולי 25 שנים. הוא אחד האמנים הגדולים של התקופה, ואני חושב שיותר מכל אמן הוא היטיב לתאר את הגורל ואת ההוויה הישראלית והיהודית של הדור שלו. אני חושב שמהלך כזה כמו תערוכה גדולה, אם יקרה, יחדש גם את העניין של אספנים שתופסים מעצמם רציניים ומשוכללים, שאת חלקם הוא איבד, וזו טעות מבחינתם בעיניי".
"אין ספק שהוא אחד האמנים הכי פופולאריים, שגם מוכרים הכי הרבה", אומר אמיתי חזן, מבעלי בית המכירות הפומביות "תירוש". "כמעט כל ילד יודע לזהות קדישמן, גם אם הוא נמכר באלף דולר, וממש לא יודע לזהות רובין שנמכר במאה אלף דולר".
האם ערך היצירות שלו עלה מאז שנפטר?
"המחירים שלו אף פעם לא היו גבוהים מאוד, באופן יחסי, אבל האקסיומה של מחירים שעולים כשאמן נפטר היא משהו לא נכון כבר די הרבה שנים. זה לא קרה במקרה של פיצ'חזדה, זה לא קרה במקרה של יוסל ברגנר וזה גם לא קרה במקרה של קדישמן. זה נכון גם אצל אמנים בינלאומיים, אגב. זה כן היה קורה באופן כמעט תמידי עד לפני 40-30 שנה".
5 צפייה בגלריה
קדישמן בסטודיו
קדישמן בסטודיו
קדישמן בסטודיו
(צילום: עמית מגל)
"כחצי שנה אחרי שהוא נפטר כן הייתה עלייה קלה של 20%-30% במחיר, והיו גם עבודות שהשיגו במכירות אצלנו מחירים ממש מצוינים, למשל פסלים שהוערכו בכאלפיים דולר ונמכרו ב-5,000 עד 6,000 דולר. אבל מהר מאוד ההיצע עלה, וזה גרם לכך שהמחירים קצת התחילו לרדת. הביקוש, מצד שני, לא ירד. הוא נשאר די יציב ויש הרבה קונים שמחפשים קדישמן, אחוזי המכירה שלו יחסית גבוהים - 80%-90% מהעבודות שיוצאות למכירה אצלנו נמכרות".
על איזה טווח מחירים עומדות עבודות שלו כיום?
"ציורי הכבשים המפורסמים בגודל 'רגיל', של 80 על 60 ס"מ, נמכרים כיום בדרך כלל בטווחים של 1,500 עד 2,500 דולר. אני מאמין שאם היה להן היצע יותר נמוך המחיר היה עולה, אבל באמת מדובר בהיצע בלתי נגמר. אין כיום הרבה גלריות שלא מחזיקות אצלן לפחות שניים, ארבעה או עשרה קדישמנים, וכשיש הרבה אפשרויות, קל לקונים לעשות השוואת מחירים ולהיות יותר בררנים. הציורים היותר גדולים שלו, שגם בהם לא פעם יש דימויים של רועי צאן או עדרים, נמכרים בטווחים של 9,000 עד 12 אלף דולר. שם ההיצע פחות גדול, ולפעמים עבודות נמכרות גם במחיר גבוה יותר מזה שבו הן מוערכות. אבל בממוצע הכללי, גם שם יש ירידה של 20%-30% במחיר בשנים האחרונות. היתה גם סדרה של ציורים שיצר כמחוות לאמנים ישראלים שונים, כמו משה קסטל או אורי רייזמן. לא הרבה אחרי שהוא נפטר, מישהו שהייתה לו כמות יפה של הציורים האלה הוציא אותם למכירה והם עשו מחירים מאוד גבוהים של 5,000 דולר ומעלה. מדובר בסדרה קטנה של ציורים, וככל שזה יותר נדיר ומיוחד, יותר אנשים רוצים לקנות ויש תחרות, אז גם המחירים עולים".
מה לגבי פסלים שלו? יוצא לכם למכור גם כאלה?
"כן. קדישמן אולי מוכר בעיקר בגלל הכבשים שלו, אבל הרבה אנשים שוכחים שבפרס ישראל הוא זכה בכלל על פיסול. הוא אולי אחד האמנים הישראליים הכי איקוניים בתחום הזה, ושם אפשר לומר שהמחירים די יציבים. יצא לנו למכור בעיקר פסלים קטנים שלו, בגובה של כ-30 עד 50 ס"מ, שעוסקים בדרך כלל בנושאים שונים של נוף ארצנו כמו ציפורים. העבודות הכי יקרות שלו הן הפסלים הגדולים, אבל הן כמעט שלא נמכרו אף פעם במכירות פומביות. המחיר שלהן יכול להגיע גם ל-30 עד 40 אלף דולר".
פורסם לראשונה: 08:12, 08.05.20