כמעט מדי יום, ברחבת המוזיאון העירוני בשטוקהולם (כמובן לפני עידן הקורונה) יוצא לדרך סיור מקיף בעקבות תחנות בחייה של דמות בדיונית לגמרי. הסיבה שאנשים מכל העולם מגיעים לבירת שבדיה ולוקחים חלק בסיור בעקבות משהו שמעולם לא קרה, הוא שהדמות הבדיונית הזאת היא אחת המרתקות שהציעה הספרות העולמית: ספק נערה ספק אישה, בתו של אחד הפושעים הגדולים שידעה שבדיה, גאונה, האקרית ברמה עולמית, פאנקיסטית, אנטי ממסדית, אמיצה, לוחמת צדק ובעיקר, דמות שלא ניתן אף פעם לצפות את הצעד הבא שלה.
האישה הזאת, ליסבת סלאנדר, היא כוכבת סדרת ספרי מילניום, אשר מוכרים יותר תחת השם "נערה עם קעקוע דרקון" וכל חמשת הספרים שבאו אחריו. היא, יחד עם העיתונאי החוקר, מיכאל בלומקוויסט, אשר בעצמם מנהלים יחסים מורכבים, מתמודדים עם עברה של סלאנדר כאשר ברקע צצות סוגיות הקשורות לצדק חברתי, פשע וביקורת על תופעות שונות הקשורות לעולם המערבי ולשבדיה בפרט.
5 צפייה בגלריה
דמות של פעם בחיים. ליסבת סלאנדר ומיכאל בלומקוויסט, גיבורי סדרת מילניום
(צילום: Merrick Morton, yes)
עד כמה שהספרים עצמם הם מותחים ובעלי עלילה מפותחת, הסיפור מאחוריהם הוא ממש לא רחוק משם. את הספרים הראשונים בסדרה כתב העיתונאי השבדי סטיג לרסון, שכמו גיבור אמיתי, לא זכה לראות את ההצלחה הפנומנלית לאחר שנפטר מהתקף לב בגיל 50. חובבי הקונספירציות אף טענו שמותו של האיש, שנודע בכתיבה עיתונאית מושחזת נגד גורמי ימין קיצוני, היה חלק מהתנקשות מתוחכמת, אך הדבר מעולם לא הוכח.
הספרים יצאו לאור רק אחרי מותו ויצרו שלל תיאוריות לגבי מי כתב אותם באמת ואולי חשוב מזה - מי יזכה ליהנות מהצ'ק השמן שהניבו מכירות הספרים והעיבוד לקולנוע? כמו כל סיפור טוב, גם כאן היה מאבק בין בת זוגו של לרסון, אווה גבריאלסון, שאמנם חיה לצדו שנים לא מעטות, אך מעולם לא נישאה לו לבין משפחתו שדרשה לקבל את הזכויות לספרים המניבים. מכיוון שלרסון לא הותיר שום צוואה, המשפחה זכתה בקופה הגדולה וקיבלה את הזכויות היקרות, כאשר גבריאסלון הסתפקה בבעלות על הדירה המשותפת ואולי חשוב יותר - בבעלות על המחשב האישי של לרסון שהכיל חצי מהספר הרביעי בסדרה.
"נערה עם קעקוע דרקון" - טריילר
מנגד, אביו ואחיו של לרסון, שלפי הדיווחים לא היו קרובים אליו במיוחד במהלך חייו, הפכו לעשירים בן לילה. הם היו כעת בעלי הזכויות של סדרת הספרים מהנמכרות בעולם, ויחד עם הסרטים שנעשו בעקבותיהם, הם צפויים לצ'קים שמנים שימשיכו לזרום וזאת מבלי שכתבו אף מילה. אולי חשוב מכך, הם גם זכו להחליט מה יקרה בהמשך – האם לסיים את סדרת הספרים עם מותו של לרסון, או כמו במקרים אחרים, לקחת סופר אחר שימשיך את קווי העלילה, ויסחוט את הלימון עד הסוף.
קשה לתת מספר מדויק על שווי הזכויות, אך בדיווחים שונים נטען כי מדובר בעשרות מיליוני דולרים, כך שמובן מדוע בני המשפחה לא רצו לעצור בשלושה ספרים, אלא לנסות להמשיך את הסדרה, שמכרה יותר מ-100 מיליון עותקים ברחבי העולם.
להיכנס לנעליים של סנסציה עולמית זאת משימה שמעטים ירצו לקחת על עצמם. הסיכון להיות חתום על כישלון או להיות מואשם בהרס הסדרה הוא עצום וכאשר הוחלט להמשיך הלאה עם סופר חלופי, לא היו הרבה מועמדים חזקים למשימה. את האתגר הזה לקח על עצמו העיתונאי והסופר דיוויד לגרקרנץ שחתם על חוזה לכתיבת שלושה ספרים נוספים בסדרה. מראש הוא הודיע כי הוא מכבד מראש את המורשת לרסון וינסה ללכת בדרכו, אך שהוא גם יצוק לתוך הספרים והדמויות גם דברים מתוך עצמו, כך שאין לצפות לכתיבה זהה לחלוטין.
ואכן, עם מיליוני עיניים דקדקניות, הספרים לא היו כתובים לגמרי באותו סגנון. הקווים המנחים של הדמויות נשמרו, העיסוק בנושאים חברתיים וביקורת על הממסד הופיעו גם בספרים החדשים, אך מעריצי "הנערה" הבינו שמדובר בהמשך אבל לא באותו דבר.
מבחינה מספרית, לגרקרנץ סיפק את הסחורה: הספרים נמכרו בעשרות מיליוני עותקים והאחרון בסדרה שכתב "הנערה שחיה פעמיים" (יצא לאחרונה בישראל) מככב בימים אלה ברשימות רבי המכר. במספר ראיונות הוא נשאל מדוע הוא מסתפק בשלושה ספרים והוא ענה כי הוא מרגיש מיצוי וכי לדעתו הגיע לשיא בספרו האחרון. לדבריו, הוא רוצה להתפנות לכתיבת סדרת ספרים משלו וכי למרות אהבתו לליסבת סלאנדר הוא רוצה לעבור לפרויקטים אחרים.
בראיון לעיתון גרמני הוא תיאר את רכבת ההרים שעברה עליו מרגע שחתם על החוזה לכתיבת הספרים: "אנשים בשבדיה היו בשוק. כולם חיפשו אותי ורצו להבין מה אני עומד לעשות. הייתה סערה תקשורתית עצומה. רק אז הבנתי עד כמה הספרים האלה השפיעו על אנשים. אני חושב שהסערה הסתיימה רק אחרי שהוצאתי את הספר הראשון והוא זכה לביקורות טובות. רק אז אנשים הצליחו לשים בצד את כל המחשבות ופשוט להיות שמחים מכך שליסבת חזרה".
אם תעצמו את העיניים ותחשבו על שבדיה בוודאי יקפצו לכם האסוציאציות של כל אדם מערבי: איקאה ו-H&M. אם תחשבו עוד קצת תוכלו לדמיין ילדים בלונדינים שרצים בין הרים מושלגים ושלווה מהסוג שדי קשה למצוא במזרח התיכון.
סדרת הספרים, שבכל אחד מהם יש עיסוק בנושא חברתי כלשהו וביקורת קשה נגד הממסד, נגד מיזוגניה, נגד קבוצות ימין קיצוני ופשע בינלאומי, חשפה לא מעט מאחורי הקלעים של הנעשה במדינה השקטה. אמנם מדובר כמובן בעלילות בדיוניות, אך התפיסה החברתית הליברלית של הסופרים והרקע של שניהם בסיקור התופעות האנטי חברתיות הללו, היוו בסיס לעלילה ויש לא מעט קווי יסוד אמיתיים שמתרחשים גם במציאות.
חוקרים רבים הצביעו על כך שהיכולת של הסופרים להעביר מסרים חברתיים מורכבים לקהל מיינסטרימי, התבססה לא מעט על הדמויות שנשאו את הבשורה – העיתונאי בלומקוויסט וליסבת עצמה, שתי דמויות שונות אך דומות, שכל אחת מהן דיברה אל קהל אחר של קוראים. עיתונאים וליברלים תמיד יאהבו את בלומקוויסט, הכתב החוקר החכם שהוא גם אליל נשים, ואילו הגיקים מכל רחבי הספקטרום יעריצו את ליסבת וכל מה שהיא מייצגת עבור אנשי השוליים.
לדברי חוקר אחר, "המטרה של לרסון הייתה לחשוף את אחורי הקלעים של החיים הסקנדינביים – העולם האמיתי מאחורי השלמות של איקאה, וולבו ואבבא. למרות התפיסה הסוציאל דמוקרטית של מדינת הרווחה, לרסון הזהיר מגידול של תנועות ימין קיצוני ושנאת מהגרים".
אחד הקולגות שלו סיכם יפה את פועלו של לרסון: "היה בו ניצוץ שאני לא אשכח, ניצוץ שחי בתוכי ובכל אחד שנדבק ברוח הזאת. ניצוץ ששואף לשבדיה פתוחה וסובלנית. זאת שבדיה שלרסון רצה. זאת שבדיה שבה הוא רצה לחיות". ואולי ההצלחה העולמית מבוססת גם על זה – מסרים חברתיים ששואפים לעולם טוב יותר, גם במדינות שבהן הכל לכאורה נאור ומתקדם, ובטח במדינות שבהן יש עוד דרך ארוכה עד לשיפור אמיתי.
