"די. אני מתחנן. אני לא יכול לשמוע עליהן יותר. מיציתי, שבעתי, רוויתי. המשפחה הזו יצאה לי מהאף", כתב מדם ליבו ש', פלוני בן 30 מרמת גן, בתגובה לכתבה נוספת הסוקרת את מעלליהן של בנות משפחת קרדשיאן אי שם בקיץ שעבר. לאחר שנצליח להתנער מהמראה הסוריאליסטי של קים, קיילי, קנדל ושות' בוקעות בשורה מנחירו של המגיב התשוש, נוכל לשאול אם ידע שבעודו כותב שורות אלו, הוא מרפרר לאחד הטקסטים המקודשים ביותר בהיסטוריה. התיעוד הראשון של "יצא מהאף" מובא מפי לא אחר מאשר בורא עולם, בכבודו ובעצמו.
זה קורה אי שם בספר "במדבר". בשנה השנייה לנדודיהם, בני ישראל מואסים באכילת מן ומביעים געגוע לבופה המצרי המגוון, שכלל מטעמים ים-תיכוניים כמו דגים, קישואים, אבטיחים, חציר, בצלים ושום. משה נוקט את שיטת "אני רק שליח", ומעביר את התלונות ליושב במרומים. העונש האלוהי מגיע במהרה, ובצורה של בשר. המון בשר. "לא יום אחד תאכלון, ולא יומיים; ולא חמישה ימים, ולא עשרה ימים, ולא, עשרים יום. עד חודש ימים, עד אשר ייצא מאפכם, והיה לכם, לזרה: יען, כי מאסתם את ה' אשר בקרבכם, ותבכו לפניו לאמור, למה זה יצאנו ממצרים". אז אתה שומע, ש'? תהיה חזק. מה זה אייטם על החבר החדש של קלואי לעומת איום שמיימי?
ביאליק ניסח את זה יפה: "בני אדם זורים בכל יום לרוח, בכוונה ולפי תומם, מילים חומרים-חומרים, אותן ואת צירופיהן השונים, ורק מועטים מהם יודעים או מעלים על לב מה היו המילים ההן בימי גבורתן". ואכן, איננו מכירים את המקור של רוב המילים שאנחנו משתמשים בהן. זה תקף, כמובן, גם בנוגע למילות סלנג, שפעמים רבות אפילו לא מוצאות את דרכן למילונים. העקבות של חלקן ייוותרו כנראה עמומים לעד (מי היה הראשון שאמר "קללל" ולמה?) – אבל במקרים אחרים, החוקרים הגיעו לפיצוח.
מילה כל כך שגורה בעברית, שכבר לא שמים לב שאומרים אותה. היא הגיעה מערבית, שבה כותבים אותה אחלא – ומשמעותה המקורית היא "המתוק ביותר". פתאום הביטוי "אחלה גבר" נשמע עדין במיוחד.
דרך זריזה להתעשר. המילה, שנקלטה באנגלית כהגדרה למרבצים עשירים של מתכות כמו כסף וזהב, עברה דרך ארוכה. היא הגיעה מספרדית, במשמעות של "מזג אוויר נוח עם ים שקט", אבל מקורה בלטינית כהלחם של "בונוס" (טוב) ו"מלאציה" (ים רגוע). בשנות ה-60 וה-70 המילה "בוננזה" זכתה לתהילת עולם הודות למערבון הטלוויזיוני האמריקני באותו שם.
שפה חסרת פשר, או על פי האקדמיה ללשון העברית, קשקשת. היא הגיעה מאנגלית, שבה נפוצה הסיומת "-יש" לשפות, ותועדה לראשונה כבר במאה ה-16. הפרשנות המקובלת מזהה קשר בין ג'יבריש לפועל To Gibber, שמשמעותו לפטפט, אבל חוקרים אחרים מזהים את מקורה בניבים צועניים או איריים. תיאוריה מעניינת קושרת את הג'יבריש בשמו של הכימאי הפרסי בן המאה השמינית ג'אבר בן חיאן, שנקרא בלטינית Geber ושכתב את גילוייו בכתב סתרים.
הגיעה לעברית מגרמנית דרך היידיש. כדאי להיזהר בשימוש בה, כי גם אם היא נשמעת כמו קללה מתונה יחסית ("שמעת את האלבום החדש של דרייק? איזה דרעק!"), משמעותה למעשה היא "צואה", ומכאן ש"חתיכת דרעק" היא חתיכת חרא. ובכלל, כידוע, מילים רבות בעברית הגיעו אלינו בכלל מגרמנית, ולפעמים התקבעו דווקא כסלנג. כזו היא גם דוך, שנכתבת במקור durch ומשמעותה "פריצת דרך". אז איך אתם מנגבים חומוס, כמו בהמבורג או בברלין?
זו לא המילה הראשונה שעולה בראש כשחושבים על סלנג, אבל היא לגמרי קשורה בעולם הזה. "הסגברה" (במקור Mansplaining, שילוב של הסברה וגבריות), היא התופעה הזו שבה גברים מסבירים לנשים משהו שהן כבר יודעות – ולפעמים אפילו מתמחות בו. למה? ככה. המונח נעשה נפוץ בבלוגים בארצות הברית בסביבות 2008, ובשנת 2014 המילה נכנסה למילון אוקספורד. כדרכו של סלנג, לא ברור מי המציא אותה - וגם לא מי תרגם אותה לעברית.
השפה והתרבות קשורות בקשר הדוק, והקהילה הלהט"בית יודעת איך להחיות את השיח שלנו בשלל חידושים והברקות. בהומואית, וודג' הן הפנים. לראיה, בשירם של דורון מדלי ומרגול: "את לא מלונדון או אמסטרדם / הוודג' שלך מותק הוא מבת ים". ועל משקל "איזה צורה יש לזה", ניתן לשאול: "באיזה וודג'?". אטימולוגיה: ווג'ה – פנים בערבית.
זה מה שהפז"מניקים עושים לחיילים חדשים, או כל מקרה אחר שבו קבוצה מתעמרת ביחיד. המקור של התופעה המגונה הזו מעיד על הקשר שלה עם העולם הגברי. בערבית פלסטינית מדוברת, זובור היא המקבילה לבולבול – איבר המין הזכרי בשפת הילדים.
בימינו הוא חפיפניק, אחד שלא משקיע עד הסוף במה שהוא עושה, אך כשהמילה רק נכנסה לשימוש בעברית, היא התייחסה לבעלי עסקים שמנסים לצוד לקוחות, כמו בעלי מסעדות, מדריכי סיורים או נהגי מוניות. אחר כך "חאפר" התייחסת ספציפית לרכבים בלתי מורשים הנוסעים בנתיבי תחבורה ציבורית ומנסים לאסוף נוסעים. אם כך, לא מפתיע שכאפ ביידיש זה לתפוס או לחטוף, וכאפר הוא מעין "חטפן".
באינטרנט הוא השילוב המרגיז והמשעשע בין הבלגניסט למיתמם. זה שמפציע משום מקום כדי לשטות בכל השאר, להבעיר את הדיון בפרובוקציות ובסרקזם, ובסופו של דבר ברור לכולנו שהוא בסך הכול צמא לתשומת לב. רבים סבורים שההשראה נקלחה מהמפלצת הנורדית המיתולוגית, זו עם הפרווה, אבל ככל הנראה התשובה נעוצה בכלל בטרולינג, שיטת דיג שבה משתמשים בכמה חכות ומחכים שאחת מהן תתפוס מישהו. גם הטרול בן ימינו משליך שלל פתיונות, ומקווה שאחד מהם יתפוס.
בלשון העם היא אישה רכלנית, פטפטנית וחסרת נימוס. במקור יאכנע היה שם חיבה לאישה יהודייה, בעיקר קיצור לשם יוכבד. לפי הסברה המקובלת, הוא נפוץ במשמעותו המוכרת בעקבות המחזה "המכשפה", שכתב אברהם גולדפדן במאה ה-19. שם, לאחת הדמויות קוראים בובע (כלומר סבתא) יאכנע – וכשמה כן היא. אגב, דמות אחרת, של גבר ישר ותם, נקראת הוצמך – מילה שהשתרשה גם היא בקרב הצופים בהצגה, בצורה "יוצמך". כיום המילה יאכנע, בדומה למילה קלפטע, נדחקה לשוליים הן בשל ירידת קרנה של תרבות היידיש והן בגלל הפולטיקלי קורקט, או פשוט הטעם הטוב. כשאהוד יערי כינה כך את הקולגה שלו דנה וייס לפני כמה שנים, במהלך שידור טלוויזיוני – רבים התרעמו.
יש שיגידו שזו התנהלות ישראלית מאוד. לצאת ידי חובה, להתנער מאחריות או לטשטש עקבות, בתקווה שאם נעשתה טעות – יאשימו את כולם חוץ מאשר את המכסת"ח. רבים יודעים שאלו הם ראשי התיבות של כיסוי תחת, אבל פחות מודעים לכך שהביטוי הישראלי כל כך הזה מתורגם אחד לאחד מהביטוי האנגלי to cover your ass, שנעשה פופולארי בשנות ה-60.
בלוף, חרטוט, מתיחה, אבל במקור זו אטרייה. היא הגיעה לעברית מיידיש בצירופים "למכור לוקשים" או "להאביס בלוקשים", כלומר לדחוף לסועדים אטריות במקום לספק מנה עיקרית עשירה וראויה - ובהשאלה, להלאות את בן השיחה בסיפורים חסרי שחר. לקונוטציה השלילית של המילה תרמה בוודאי גם העובדה שבימי הצנע של שנות ה-50, תלושי המשכורת כונו "לוקשים" מכיוון שהודפסו על ניירות ארוכים וצרים.
מסומם, המקבילה אפופת האדים (או אבקה) של שיכור. מכאן נגזרו גם המילים סטלן, סטלה ואפילו השורש המרובע להתמסטל. בלשנים מסכימים שיש זיקה בין המסטול לבין המילה הערבית סטל, שפירושה דלי, אבל לא כולם בטוחים מה טבעו של הקשר. לפי הפרשנות המקובלת, המסטול מתהלך ומתנהג שמי שראשו מכוסה בדלי, אך אחרים מציעים שבשובו מן הבאר, מי שסוחב דליים בידיו או באמצעות אסל מדדה מצד לצד – בדיוק כמו אחרי שאכטה.
לא רק הפיצ'ר בשעון המעורר שגורם לכם לאחר לעבודה, אלא גם הקולגה שממטיר עליכם מבול של שאלות ברגע שאתם נכנסים למשרד. המילה התגלגלה לעברית דרך היידיש, ולשם הגיעה דרך שפות אירופיות. בפולנית, "נודה" זה שעמום, ונודניק הוא זה שאימץ את השעמום כתכונת אופי.
צפיתם באולימפיאדה ונפלט לכם "איזו סלטה"? נראה שזה קרה גם לרבבות איטלקים וספרדים. המילה סלטה מגיעה מהשפות הלטיניות, וגם בהן משמעותה היא קפיצה או דילוג.
נעשתה בשנים האחרונות אחת המילים הטעונות ביותר בשפה העברית. רבים טוענים שהיא גזענית ונועדה לסמן מזרחים בלבד, בעוד שאחרים מתגוננים וטוענים - "מה פתאום, אני לא רואה צבעים! יש גם ערסים אשכנזים!". בערבית ערס הוא רועה צאן, ובהשאלה – סרסור ("רועה זונות"), עיסוק שנקשר כמובן בהתנהגות עבריינית, וכנראה גם באופנה מסוימת. בישראלית הוא מתאר התנהגות שמזוהה כמאצ'ואיסטית. בארץ נפוצה גם הצורה ערסוואת, שאין לה משמעות בערבית.
הפכה למילה כל כך מקומית, שכבר לא ברור מאין הגיעה. השערות דווקא יש, ובשפע. ראשית, frei בגרמנית הוא חופש, וייתכן שהפראייר הוא אדם פנוי (כלומר לא עסוק) שניתן לנצלו. שנית, יש עדויות לכך שגם בפולנית וברומנית פראייר הוא מעין אדם תמים, פתי ובזבזן. הצעה שלישית, מבוססת יותר, גורסת שפרהייר הוא בעל אצולה בדרגה זוטרה, ומכאן גם אדם שומר חוק וצייתן. לבלשן רוביק רוזנטל יש הצעה רביעית, ולטעמו היא גם המדויקת ביותר. לפיו, פראייר הוא גבר המרבה לחזר אחרי נשים (frau בגרמנית), שקל לסובב את ראשו, ואם הוא פוקד בתי בושת – גם לשדוד אותו.
הטבה כלשהי, פרס או מתנה. משתמשים בה רבות בתנועות נוער, אבל גם בעולם התעסוקה ובמסגרות חינוכיות. ניתן לשער שלצ'פר זה מעין שכלול של לשפר – מתנות משופרות הפכו למתנות מצ'ופרות, שמצ'פרות לכולם את היום (השי"ן התחלפה בצ'ד"י, כמו בצ'עמום או בצ'כונה). עם זאת, מחובתנו להביא בפני קוראינו גם את העובדה שבספרדית, chupar זה למצוץ. ולא, אנחנו לא שותפים למחשבותיכם הגסות.
ביידיש זה "בוא, שב". עד כדי כך פשוט. בתקופת הפלמ"ח היא קיבלה משמעות ייחודית של התקהלות סביב מדורה, והפכה לאחד מסמלי התרבות הישראלית המתגבשת. ומה מספרים סביב המדורה? צ'יזבט (מערבית - כזבים. שימו לב לדמיון בין המילים).
זו הדרך של ישראלים רבים להגיד – על אפו ועל חמתו, או בעל כורחו. זה מגיע מערבית, בדיוק כמו שזה נשמע, אבל עם עיוות כל כך גדול שכבר לא נותר קשר למקור. הביטוי המקורי הוא "רסבן ענהו", כלומר להכריח מישהו לעשות משהו באופן שמרגיז אותו. ישראלים שאינם דוברי ערבית שמעו את זה, אבל לא ממש הבינו מה הם שומעים, ולכן המציאו ביטוי חדש, שהוא לכאורה בערבית אבל בעצם בג'יבריש (ראה ערך).
קיטש – תוכן סנטימנטלי שעוטף את העיקר, בניסיון לסחוט עוד קצת רגש, בין אם ביצירות אמנות או בנאומים. אבל עוד הרבה לפני כן, שמאלץ היה השומן של בשר העוף, ששימש במטבח האשכנזי כתחליף לחמאה. יש שמרחו אותו על לחם, ויש שהשתמשו בו לטיגון. כשהיהודים נאלצו להגר מאירופה – בעיקר לישראל ולארצות הברית – המילה נדדה איתם, וכשהמטבח השתנה נותרה רק המשמעות המטאפורית - כאמור, משהו מעט מעורר דחייה שעוטף את העיקר.
עלולה לתעתע. רבים חושבים שמקורה בערבית, אבל היא בעצם מילה בעברית. זו פשוט הדרך שבה דוברי יידיש ביטאו את המילה תכלית – מכיוון שיהודים באירופה נהגו לבטא ת' בסוף מילה כמו ס' (מכאן גם הגיע המילה דוס שמשמעותה דת, ודוסים הם בעצם דתיים). במקרה הזה, אגב, קרה דבר מעניין – וגם הוא לא מאוד נדיר – והגרמנית אימצה את המילה לחיקה. אם תגידו לגרמני "רידי מאל תכלס" (דבר תכלס), הוא יבין למה אתם מתכוונים. ואנקדוטה לסיום: בנאומו המפורסם באו"ם משנת 2011, ראש הממשלה נתניהו פנה לאומות העולם: לטס טוק דוגרי. אחר כך אנשים מסביבתו חשפו כי מאחורי הקלעים התמודדו עם בחירה אימתנית: האם ללכת על תכלס או על דוגרי. לבסוף התכלית נזנחה.
פורסם לראשונה: 08:35, 28.05.20
