זו הייתה אחת הסערות הציבוריות העזות שפקדו את ישראל בתקופה שבין מלחמת ששת הימים למלחמת יום הכיפורים. ב-1970, במהלכה של מלחמת ההתשה, העלה תיאטרון הקאמרי מחזה סאטירי נוקב שכתב חנוך לוין ושמו "מלכת אמבטיה", שלעג לגאוותנות הישראלית וגם שחט על הדרך כמה פרות קדושות. המועצה לביקורת סרטים ומחזות אף פסלה שני קטעים במחזה, אך בסופו של דבר התירה לקאמרי להציג אותו במלואו. עם זאת, את מה שלא עשתה הצנזורה עשתה מחאה ציבורית רחבה, שהביאה להורדת ההצגה מהבמה לאחר 19 הופעות בלבד.
מעט רקע על התקופה והמחזה, או כפי שמוטב לקרוא לו בעגת התיאטרון - רביו (Revue), ז'אנר של מחזות זמר המשלבים קטעי שירה וסאטירה. במלחמת ששת הימים ב-1967 ישראל רשמה את הניצחון הצבאי המשכנע והמוחץ ביותר בתולדותיה. בתקופה שלאחר המלחמה, ולמעשה עד למלחמת יום הכיפורים ב-1973, שררה בקרב הציבור אווירת אופוריה. לוין, מחזאי נוקב, יצא ב"מלכת אמבטיה" נגד מה שזיהה כתחושת זחיחות. המחזה שכתב מורכב מ-21 קטעי שירה ורב-שיח המבקרים בגרוטסקיות את הלך הרוח בעם. בין הקטעים היו כאלו שביקרו את היחס המלגלג לאוכלוסייה הערבית, שיר המספר על זניחת ערכי המוסר שהוצגו לנו בעשרת הדיברות, שיר רווי דימויים מיניים על המלחמה הגוזלת את נעוריהם של הילדים ועוד.
"כשעבדתי עם לוין על 'מלכת אמבטיה' הרגשתי שהפעם זה משהו אחר" נזכרת תיקי דיין, ששיחקה בהצגה בהיותה בת 20 יחד עם יוסי גרבר, ז'רמן אוניקובסקי, ישראל גוריון ונחום שליט. "לפעמים הייתי שואלת את לוין למה לא לכתוב על נושאים קלילים יותר, כמו אהבה שבין גבר לאישה".
רבים בציבור לא קיבלו יפה את החומרים הטעונים של המחזה. כבר בהצגת ההרצה הקהל מחה בחריפות, ולקראת חציה השני של ההצגה החל חלק מן הקהל להתפרע, לצעוק צעקות בוז ולשרוק. חלק אחר ניסה להשתיק את המתפרעים, ובאולם פרץ ויכוח קולני. למרות המהומה לא הצליחו המוחים לפוצץ את ההצגה, וזו נמשכה עד סופה. "כבר מהפעם הראשונה הקהל נחלק למחנות", מספרת דיין, "הרגשתי שלכולם חשוב להראות מה הם חושבים. זה היה מפחיד. היינו מגיעים כל השחקנים יחד לתיאטרון כי פחדנו שיפגעו בנו. כל הזמן קיבלנו איומים".
אחד האירועים החמורים סביב ההצגה נרשם ב-3 במאי 1970, כשסטודנטית בת 19 מבת ים השליכה פצצת סירחון באולם. היא הועמדה לדין, והשופט דב לוין התחשב בנסיבות המיוחדות שהועלו במהלך המשפט וקנס את הצעירה בקנס סמלי של 50 לירות. "הבעת דעה והשמעת מחאה היא אחת התכונות המאפיינות משטר חופשי", קבע השופט, "אבל צריך להשמיע זאת בצורה נאותה, בגבול הטעם הטוב ובגבולות החוק".
"אני זוכרת שבאחת ההצגות עלה לבמה צופה וחטף את המיקרופון. בעיתון נכתב בבוקר שאחרי: "כרגיל ב'מלכת אמבטיה': מהומות באולם". זה כבר נהיה חלק מהעניין", אומרת דיין. שיר שהרגיז את הקהל במיוחד היה "רגעים יפים" בביצועה של דיין - שיר ציני שקונן על כך שמרוב מלחמות כבר אי אפשר למות מסיבות אחרות. "זכור לי שבאחת ההצגות ההתפרעויות התחילו לפניו, ואמרתי לצופים בחיוך: 'חכו, זה השיר הבא'".
"צ'מבלולו" ו"רגעים יפים" מתוך "מלכת אמבטיה"
"בלילה בלילה, באין רואה
לאור ירח חיוור
יוצאים אנשי בסדר לגן
לתקוע נודות כחלחלים של סיפוק עצמי
לגביעי הפרחים"
- מתוך השיר "אנשי בסדר"
גם בכירי השלטון באותם ימים הביעו את דעתם על המחזה השנוי במחלוקת. "זו לא הצגה - זו תופעה", אמר שר הביטחון דאז משה דיין לאחר שצפה בהצגה בקאמרי. "הייתי רחוק מאוד מלהיות שותף לאותו חלק בקהל שהזדהה עם השחקנים וההצגה. לא הייתה לי הנאה תיאטרלית".
סגן ראש הממשלה ושר החינוך דאז, יגאל אלון, אמר: "לא ראיתי את המחזה אך קראתי את הטקסט. איני מתיימר להיות מומחה לביקורת. אשריי שזה אינו כישור הכרחי לשר החינוך. אך כאוהב תיאטרון מן השורה, אני מוכרח לומר כי כאשר קראתי את טקסט המחזה – לא גדל תיאבוני לראותו. זהו מחזה וולגארי, שאינו בעל רמה, אינו בעל ערך מחנך ואינו סאטירה שיש לה מה לומר. הוא אינו סאטירה אלא סטירה".
גם הרמטכ"ל דאז, חיים בר-לב, נדרש לסוגיה: "לפני ימים אחדים נשאלה שאלה כזאת בתעלה. 'המפקד', אמרו החבר'ה, 'תביא לנו את המלכה – את האמבטיה נעשה לה פה'. מה שהם התכוונו לומר בכך, ואני מסכים איתם, הוא שהמוראל של חיילי צה"ל אינו תלוי באמבטיות ובמחזה כלשהו. הם יותר מהאוכלוסייה שבעורף יודעים ממש מה קורה, כי הם מחזיקים את היד על דופק ההתרחשויות ממש. חיילי צה"ל ממלאים תפקידם בהכרה מלאה כי זה הדבר הנכון לעשותו". הרמטכ"ל דאז הוסיף כי הוא לא ראה את ההצגה.
נכי צה"ל דרשו בתוקף להוריד את ההצגה. הם שלחו מכתב אל הנהלת הקאמרי ובו תבעו להסיר את הקטעים "המבזים, המבישים והפוגעים במשפחות השכולות, ביתומי המלחמות, בפצועים ובנכים ובכל אדם יהודי הכואב את כאבנו והשפלתנו על ידי הקאמרי". שולחי המכתב אף איימו כי אם התיאטרון לא ייענה לבקשה, "נבוא להצגה בעגלות נכים ועם קביים ובלעדיהם ונאלץ אתכם למלא את תביעתנו זו, בכל מקום ובכל אולם שם תציגו את ה'אמבטיה' שלכם". מי שהסכים עם הדרישה להוריד את ההצגה הוא ראש העיר תל אביב דאז, יהושע רבינוביץ, שאמר כי יש לצפות שהנהלת התיאטרון תוריד בעצמה את ההצגה.
והייתה אפילו ביקורת מבית: בקרב חלק משחקני התיאטרון הקאמרי נתעוררה תסיסה, וחלקם דרשו להוריד את ההצגה. מוקד התסיסה היה בין שחקניו הקבועים של התיאטרון, הנמנים עם מועצתו. "הציבור ברחוב מזהה את כלל שחקני הקאמרי עם ההצגה ועם הפגיעה בהורים השכולים", אמר אחד השחקנים ל"ידיעות אחרונות". "לא היה לנו חלק בהכרעה על העלאת 'מלכת אמבטיה', ואין אנו רוצים להיות מזוהים איתה בעיני הציבור".
"אז קומו, עורו, תינוקות בני תמותה
אכול ושתֹה והרטב מיטה,
ולושו היטב-היטב את שדי אמכם-
שעתכם היפה כבר כמעט מאחוריכם"
- מתוך השיר "היה זה בגיל שלוש"
בעקבות הביקורת הקשה נגד ההצגה כינסה הנהלת הקאמרי מסיבת עיתונאים שבה נאמר בפירוש כי היא לא תיכנע ללחצים מכל הסוגים, והתיאטרון לא יוריד את "מלכת אמבטיה". מנהל התיאטרון דאז, ישעיהו וינברג, אמר כי הקאמרי אינו חייב להזדהות בהכרח עם כל מה שכתוב במחזה, אבל הוא נוטל על עצמו את מלוא האחריות להעלאתו ורואה בו מסגרת תיאטרלית לביטוי לגיטימי סאטירי – של דעת מיעוט אומנם – של ביקורת חברתית ורוחנית על תופעות לוואי למלחמה שאנו נתונים בה, הנראות שליליות למחזאי.
וינברג הוסיף כי "מלכת אמבטיה" היא המבחן לכושרה של הדמוקרטיה הישראלית בימי מלחמה, בכך שהיא נותנת ביטוי לדעה חריגה שאינה מקובלת על רוב הציבור. לדעתו, סאטירה חייבת להיות מצליפה, חריפה ומכאיבה, אחרת אין בה טעם. הוא דחה את הטענה כי ההצגה פוגעת במוראל של צה"ל. "מי שטוען זאת", הוא אמר, "מזלזל בלוחמים ובמוראל". בסיום דבריו הוא הצהיר: "ההצגה תימשך כל עוד יימצא לה קהל".
מנכ"ל הקאמרי טען עוד כי חלק מהביקורת, לרבות זאת של חבר מועצת עיריית תל אביב דאז מנחם סבידור, נשמע מפי אנשים שלא ראו את ההצגה, ושהם מדברים על קטעים שלא מופיעים בה. הוא דחה בעיקר את הלחצים המופעלים על העירייה להתנות את המשך תמיכתה בתיאטרון בהורדת "מלכת אמבטיה" מעל הבמה. הוא הדגיש כי התיאטרון חסין מכל התערבות חיצונית בשיקוליו האמנותיים.
למרות ההתנגדות שלו בהתחלה, הקאמרי החליט בסופו של דבר להוריד את ההצגה ב-19 במאי. זלמן לביוש, אחד מחברי המועצה של התיאטרון דאז, הסביר: "אם הייתה זו סאטירה פוליטית גרידא הנאמרת בצורה אינטליגנטית, לא היינו נוקפים אצבע, אבל אנחנו נגד חילול הקודש. אנו מתערבים רק משום שהעניין הפך לסקנדל ציבורי, ומשמיצים את הקאמרי מכל צד". התיאטרון למעשה הופתע מעוצמת התגובה. הוא לא היה מוכן לתגובות הנרגשות ולעלבון התהומי של ההורים השכולים, ולא למערכה הציבורית הנרחבת נגדו.
"הכל קרה מהר, זה היה בסך הכול חודש שבו הספקנו להעלות את המחזה רק 19 פעמים לפני שנפסל", נזכרת דיין. "אני זוכרת שכל אחת מהפעמים הייתה מלווה בתגובות אלימות. ככה תמיד מגיב הציבור לנביאי זעם – וזה מה שחנוך לוין היה. הוא הרגיז אנשים כי הוא היה גאון יחיד בדורו. הוא אמר שהמעשים שלנו יובילו אותנו לעתיד קודר – וצדק".
הסופר יורם קניוק, שצפה בהצגה, כתב אז טור ב"דבר" שבו התייחס למחזה עצמו לאחר ההחלטה להורידו: "בביקורת אמנותית גרידא עליי לומר שלבד מכמה קטעים משעשעים, שהם פארודיות יותר מאשר סאטירות, הרי רובו המכריע של החומר הוא לדעתי אינפנטילי ועוסק בבעיות גדולות מבלי לגעת בהן. פארודיה על ממשלת ישראל היא לגיטימית, אולם להציג את שר התחבורה כאידיוט מחטיא את המטרה... יודע חנוך לוין כי השר אינו טיפש, ובמקום להתמודד עימו הוא מעמידו בצורה טיפשית ומחטיא את המטרה".
חודש לאחר שההצגה ירדה הודו חנוך לוין ומחבר המוזיקה זוהר לוי בכישלון מאמציהם לחדש את ההצגה מחוץ למסגרת הקאמרי. לוין ולוי כתבו: "במשך כחודש, מאז החלטת תיאטרון הקאמרי להוריד מעל בימתו את 'מלכת אמבטיה', ניסינו אנו – חלק מן הצוות המקורי – להמשיך ולהעלות את ההצגה בדרכים אחרות. לאחר שהופעלו לחצים ונשלחו איומים לאמרגנים פרטיים, שרצו ליטול את הטיפול בהצגה לידיהם, ועקב כך הם פרשו מכוונתם, ולאחר שלא הצלחנו אפילו תמורת כניעה למחירי סחיטה לשכור אולם עם רישיון ולהעלות בו את ההצגה, ולאחר שהבמאי ואחדים מהשחקנים והמנגנים מצאו שהשעה כשרה לנטוש את ההצגה ולא יכולנו – חרף גילויים של הזדהות מילולית – למצוא להם מחליפים, ולאחר שבגלל כל אלה החלטנו להודות כי נכשלנו במאמצינו להמשיך את ההצגה, נשמח, במסגרת חופש הביטוי, לנצל את זכותנו היקרה לשתוק".
"מלכת אמבטיה" אומנם לא עלה על הבמה שוב בתצורתו המקורית, אך ברבות השנים כמה הפקות סטודנטים ופרינג' שחזרו את החומרים מהמחזה המקורי. התקליט של שירי ההצגה הפך לאחד התקליטים הנדירים ביותר בארץ, ולפריט אספנים מבוקש. ב-2006 יצאו שירי המחזה מחדש, הפעם על גבי תקליטור.
פורסם לראשונה: 08:41, 28.05.20
