התחזית: "היום העבודה היחידה שלך זה לשמור על הביקורת העצמית שלך בשליטה. התאמני על סיווג פנימי קשוח!" (האפליקציה האסטרולוגית קו סטאר).
ביקורת עצמית היא רדיו שחור שנשאר פתוח כל הזמן. אני יודעת, כי מאתמול אני מקשיבה לשידורים שלו מהדהדים ברחבי הבית ובתוך הגוף שלי, די מדהים שהאפליקציה שלי ידעה את זה. בתשע בבוקר פתחנו עם התוכנית "בוקר טוב גוש של כלום", בצהריים שודר הלקט "ממש התקלקלת ונהיית מאכזבת עם השנים", ובלילה האזנתי ל"ציפורי לילה משוחחות על כמה את פשוט לא מספיק טובה".
אני אפילו לא יודעת מאיפה התחילה ההתקפה הזאת. בעצם אני כן. אתמול היינו בארוחת ערב עם חברים. לא ראינו אותם בערך שנה, אף אחד בגילנו כבר לא פוגש את החברים שלו יותר, ולכן הופתעתי מאוד כשאורית סימסה לכולנו, "סוף־סוף זה קורה! הנכם מוזמנים למסיבת סיום הסגר! עכשיו נוכל להיפגש, לצחוק, להתחבק".
כשהגעתי לחצר שטופת הדקלים הננסיים שלה, גיליתי שם עוד זוג חברים שלנו, והפתעה - חבר־עבר שמזמן לא ראינו, עיתונאי פוליטי קשוח. לא כל כך עפתי על ההפתעה הזאת, אני אוהבת לקבל התראה של לפחות שבוע לפני שאני פוגשת מישהו שלא ראיתי חמש שנים. אני יודעת שכולנו מזדקנים והכול סבבה, אבל הייתי שמחה להתאפר טיפה, לשים שמלה שמחמיאה לי. הוא אמר לי שלום, וחייך, ואז נהייתה שתיקה כזאת של אוקיי, על מה מדברים עכשיו. אז הוא פשוט עשה את מה שאנשים עושים במצבים כאלו, פתח את הפה שלו ולא הפסיק לרכל.
הוא רצה לדעת מה אני חושבת על דנה ויס. רביב דרוקר. איש השלג הטיבטי. טוב, עליו הוא לא רצה לדעת, אבל לשמה זה הלך. הוא סיפר לי סיפורים נוטפי מוגלה כולל על בחורה אחת שרק לפני שבוע יצא לי לפגוש בדרך לרופא השיניים. מתברר שהיא אל”ף בן אדם מגעיל שגונב קרדיטים לכולם ובי”ת מנהלת רומן עם הבוס הגדול. וזה כבר היה יותר מדי, היא הייתה כל כך נחמדה אליי, אז איך אני יכולה לשבת עכשיו ופשוט לנתח את הגופה שלה באכזריות כזאת איתו? זו תחושה שאני פשוט לא יכולה לסבול, להרגיש את הצביעות מתפשטת בגוף שלי כמו כספית.
ניסיתי להישאר חיובית. השיחה הצהובה שהוא ניסה לנהל איתי כל כך נתקעה, שבסוף הוא נתן בי מבט מאוכזב ואמר מילה אחת, "התקלקלת". אחרי זה הוא הסביר לי שלזה הוא לא ציפה ממני, שאני אהפוך לאחת מהלקקניות האלו שאוהבות את כולם וכותבות רק ציוצים חיוביים בטוויטר. "נו טוב", אמר בסוף, "את בטח מנסה לשרוד, הפכת לפוליטיקאית".
ממש לא הסכמתי איתו. אבל באוטו, בדרך חזרה הביתה, לא הפסקתי לחפור לרן על האם לדעתו הוא צודק, ומאז כל היום זה בדיוק כמו בתחזית היומית שלי, שנאה עצמית נון־סטופ. "התאמני על סיווג עצמי קשוח!" אני אומרת שוב ושוב לעצמי, אבל מה זה בדיוק? איך מצפים ממני, שתמיד לא ברור לה אם זה בסדר שהיא מרגישה את מה שהיא מרגישה, לקטלג את הרגשות שלי מרחוק כמו ספרנית?
וזאת, חברים, הסיבה שבגללה אני שונאת להיות סרטנית. אני בחיים לא אשכח את היום שבו גיליתי שנידונתי לחיי סבל אסטרולוגיים. בכיתה שלי הסתובב עותק של ''סימני שמש'', ספר האסטרולוגיה הראשון שהגיע לרשימת רבי־המכר של ה’'ניו יורק טיימס'’. הספר, מאת האסטרולוגית לינדה גודמן, היה שייך לאמא של הילדה הכי קולית בכיתה, יונית, שהייתה מזמינה את המקובלות לערב קריאה בו. כשסוף־סוף הוזמנתי, יונית הקריאה קודם כל את המזל שלה. כנראה שהיא לא יכלה שלא להשוויץ במשפטים כמו "כמו ג'יין פונדה, כל הקשתיות מקרינות עוצמה וחופש". אחרי זה הגיע התור של החברה הכי טובה שלי דאז, בת מזל אריה, שקיבלה תארים כמו "מנהיגה טבעית". בשלב הזה, די הבנתי שגודמן ניחנה בתכונה החשובה ביותר לאסטרולוגית באשר היא - היא ידעה לגרום לכל אחד שקורא, לא משנה מאיזה מזל, להרגיש שהוא ניחן באישיות של מובי־סטאר. ולכן, הייתי נרגשת כשפתחתי את הספר במזל שלי. אלא שהמשפט הראשון שעיניי נחתו עליו זכור לי כ"הסרטנית היא נערת ירח ביישנית, מהנערות המיושנות והעדינות האלו שכל גבר חולם בסתר ליבו להתחתן איתן".
זה היה כמו לחטוף בוקס לנשמה, ההבנה הזו שמבחינת האסטרולוגיה, במקום להיות פאם פאטאל אני תמיד אהיה מישהי שהכישרון הכי גדול שלה בחיים זה לזכור לסגור את הברכיים כשהיא יושבת. כשהמשכתי לעלעל גיליתי לזוועתי שהתחביב העיקרי שלי הוא להישאר בבית ולטפח את המשפחה שלי. מזל גדול שלצורך המשימה הזאת, לחיות לפחות שבוע על פי ההורוסקופ, סוף־סוף גיליתי את האופק שלי, כלומר הדרך שבה אני מציגה את עצמי, מדברת, מתלבשת. האופק נקבע על סמך שעת הלידה, שאמא שלי לא זכרה, "מי זוכר את הלידה השלישית שלו בכלל?" טלפון אחד לכוכבית 3450 במשרד הפנים ותוך דקה וחצי, התגלה סוד קיומי. התברר שאני אופק אריה, וזה אולי מסביר למה תמיד הרגשתי יותר מעניינת ודרמטית ממה שההורוסקופ טען. ואגב, אריאנה גרנדה היא פאקינג מזל סרטן, היא כבר הוכיחה שיש לסרטניות תקומה ופלפל.
התחזית: "היום, השתעשעי עם התשוקה שלך ללמוד משהו חדש. הכוכבים אומרים שהספונטניות תביא לך המון אושר. למעשה, יש סיכוי שתפגשי אנשים שיחלקו איתך רעיונות מוזרים ומקוריים שאולי לא היית מקשיבה להם ביום אחר. זמן שמבלים אותו בלחדד את הסקרנות תמיד שווה את זה". (האפליקציה nebula)
זה עתה חזרתי מלחדד את הסקרנות שלי בחדר של הילדה. לא ראיתי אותה יומיים כי היא הייתה אצל אבא שלה וממש התגעגעתי אליה. אז התיישבתי על קצה המיטה שלה, נזהרת לא לגעת בטעות בכפות רגליה המתבגרות. מאז שמלאו לה 13 היא הפכה לרפובליקה העצמאית של מזרח מאיה, אסור לפלוש אליה עם חיבוקים, רק אם מבקשים רשות. ואז, בעדינות רבה שאלתי אותה: "מה העניינים איתך, מאמי, מה קורה?" והנה התשובה שקיבלתי:
" לא".
את רוצה שאסגור מאחוריי את הדלת?
"לא".
אני מדדה לחדר העבודה, חושבת שהספונטניות הזאת שהפגנתי בהמלצת האפליקציה כשהחלטתי להסתכן בכניסה למאורת הדרקון שלה אכן הביאה לי סל אושר רענן. אני אפילו יותר מדוכאת ממה שהייתי קודם עכשיו. תודה לך, נבולה, באמת.
האמת היא שבכלל לא תיכננתי להסתכן בשיחת אמא־בת איתה. אני כבר לא נעלבת ממנה, לא רצה אחריה, ואנחנו מנהלות בינינו קרב אגו דומם וקריר. רק שהיום זה היום השני שבו אני אמורה לחיות לפי ההורוסקופ שלי, אז לאיפה אני אקח את "התשוקה שלי ללמוד משהו חדש?" מי יחלוק איתי, בבית הזה, "רעיונות מוזרים ומקוריים"? אולי כלבת הרועים שלנו תתברר פתאום כסימון דה בובואר?
התחזית: "נסי להתחמק מהמלכודת של לראות את עצמך כמו מושיעה ואבירה על סוס לבן. היאחזי חזק, לא משנה מה מישהו גזל ממך" (האפליקציה קו סטאר)
היום יצאתי עם הגדולה של רן למעדנייה הטבעונית ליד הבית. היא עברה לתזונה של גלוטן־פרי, סוכר־פרי, טעם־פרי, וחשק לחיות־פרי. אבל אני מעריצה אותה. יצא 450 שקלים, שממש אין לי בחשבון אחרי פרעות הקורונה. האם אני מתנהגת שוב כמו מושיעה על כרטיס אשראי לבן? מה היה דחוף לי למלא את הסלסילה בזרעי צ'יה שעולים כמו חצי דירה ביהוד, ולמה זה כל כך יקר, זה לא בעצם אוכל פושטי של קנריות? אבל אני פשוט לא יכולה להגיד לה כלום, כי היא בת 22, וכזאת יפה ומותק ובאמת שהיא נראית כמו מדריכת יוגה עם כל תזונת האוגרים החדשה. אז בסדר, נתעלם מקו סטאר, זה כל כך כיף לשמח את הילדים שלנו. בהם אני נאחזת חזק, לא משנה מה מישהו גזל ממני. הבנק עדיין לא זיהה שאני על המסגרת של לפני המגפה הזאת, ומה אם הגבר שלי עדיין לא עובד.
התחזית: "האם הזנת את המטרות המשותפות שלך עם אחרים בחייך? הליין־אפ השמיימי של היום מעודד ומגרה פריצות דרך בדינמיקות שלך עם בן הזוג" (האפליקציה סנקטוארי)
הדינמיקה שלי עם בן הזוג הלכה עד הרגע ככה: נגמרו לי הסיגריות, יכול להביא לי כשאתה יוצא עם הכלבה? היי מאמי, עשיתי קפה. אתה לוקח היום את דניאלה? למה אתה עצוב ככה? אה, כלום?
לא תמיד יש על מה לדבר, לא תמיד יש זמן לדבר על זה. רן יושב במטבח על הלפטופ שלו, שאסור לי לגעת בו מאז שהצלחתי לשבור לו איכשהו את האות ת"ו. הוא עסוק בלהכין את שיעור הכתיבה בזום שלו להיום, לי יש תחקיר לעשות על המרואיינת שלי. ובין לבין אנחנו נפגשים, כמו שתי ספינות מצריות שמפליגות בשלווה בנילוס, חרטום נוגע בחרטום וזה נעים, ריקוד הבלט הזה של שני אנשים שחיים יחד, אבל גם צריך לא להגזים עם זה. כי את לא יודעת מתי זה נהיה לבן הזוג שלך דל ומשעמם. את לא יודעת מה מצטבר בתוכו עד שיום אחד הוא קם ואומר - התרחקנו.
אז פריצת דרך, כן, "הליין־אפ השמיימי של היום", קוראים לזה. רק שמה אפשר לשאול מישהו שאתה גר איתו עשר שנים? "אני מצטערת שעוד לא החזירו אותך לעבודה", אני אומרת. "אם היית יכול לעשות אחרת, עדיין היית הולך על תסריטאות, או שבוחר להיות משהו אחר? חוקר שואה באקדמיה?" הוא מסתכל עליי כאילו שאני שאלון באזפיד מוזר שקפץ עליו מהמחשב שלו. "תוציאי בשר טחון מהמקפיא", הוא אומר. "מאיה עוד שנייה חוזרת מבית ספר".
"אבל תענה לי", אני מתעקשת. "הייתי עוזב את הארץ ונוסע בגיל 24 לגור בלונדון", הוא אומר. "אבל ככה לא היית מכיר אותי". "ברור־ברור" הוא אומר, יש נימוס כזה בין זוגות טובים. אף פעם לא מתחרטים בגלוי על זה שנהייתם יחד.
אין מה לעשות, אסטרולוגיה היא כלי שמיועד בראש ובראשונה למי שמחפש אהבה, או למי שכן נמצא בזוגיות ולא יודע אם להישאר או ללכת. או כמו שכינה את זה הפסיכולוג האמריקאי גרהם טייסון - "אפקט הלחץ". במחקר שערך ב־1989 הוא גילה שאנשים שצורכים אסטרולוגיה עושים את זה בעיקר כתגובה למצבים של חוסר ודאות ושאלות קיומיות בחיים ובמיוחד, כך כתב, "למי שנמצא תחת לחץ במערכות היחסים. גם אם הוא כופר בקיומה של האסטרולוגיה ברגע שנכנס לחץ לחיי האהבה שלו הוא ילך לקרוא את התחזית שלו".
מכל המצבים הכי מלחיצים בחיים, מחסור בבן זוג שיאהב אותך הוא מסוג הדברים שאין לגביהם שום עצה טובה שאפשר לתת, למרות שאמהות יהודיות רבות עדיין סבורות שכן, ולכן את נאחזת בכל דבר שאומר לך שהוא יכול לזרז את בואו. זאת גם הסיבה שלאורך כל שנות ה־20־30 שלי שבהן חלמתי כבר להכיר את האחד, עקבתי באדיקות אחרי ההורוסקופ. אסטרולוגיה גם מסבירה לך מאיזה מזל כדאי לך להתרחק, ואיזה מזלות יכולים להתברר כאהבת חייך, אז גם אני למדתי לברר מה המזל של הבחור שיושב מולי בדייט, אבל בלי להיראות כאילו אני אשכרה מאמינה בשיט הזה.
כשהעזתי לשאול את רן באיזה מזל הוא, הוא החליט שזה הזמן הנכון להשתעשע איתי כשאמר, "לא יודע, אבל נולדתי ב־14 לרביעי", כלומר טלה. וזה כמעט חיסל אותנו, אני מתביישת להגיד, כמעט החמצתי את הרומן הכי משמעותי שהיה לי כי אני לא יוצאת עם גברים רתחנים שנולדו באותו מזל כמו היטלר. שנייה לפני שניתקתי את השיחה, רן צחק ואמר סתם, אני מאזניים. וגם זה לא מצא חן בעיניי, כי מאזניים הם מין מזל מוס כזה, אוורירי, לא החלטי, אבל זה נהיה ממש חזק ואינטימי בינינו, ואני הפסקתי לחפש סימנים ללמה לא והתחלתי לחפש סימנים ללמה כן, כמו לקרוא שגם יהודה לוי ונינט, הזוג המלכותי, הם מאזניים וסרטן. חודשיים אחרי זה הם נפרדו, אבל אני כבר הייתי תפוסה חזק.
זה נשמע כל כך מטופש, להתאהב על סמך מיקום הכוכבים בשמיים כשהוא צרח את הצרחה הראשונה שלו, אבל האמת היא שאסטרולוגיה היא כלי מעולה לחשוב דרכו על אנשים ואהבה. "קצרנות רגשית", קרא לזה פסיכולוג אחד, "האסטרולוגיה מפשטת מודלים פסיכולוגיים מורכבים לכמה מילים קצרות ומאפשרת לך לסדר את הרגשות שלך".
"אסטרולוגיה נותנת לאנשים מילים וכלים להבין את העולם", אומר לי איתי בן שמחון, טלה בן 32, המנהל של קבוצת הפייסבוק שהתמכרתי אליה ''אסטרולוגיה זה אמיתי'', ושל עמוד האינסטגרם ''אסטרולוג'י רוסט''. "זה עוד שפה לאינטראקציה עם אנשים ועם היום־יום שלהם. בחוויה שלי כחלק מקהילת הלהט"ב, אנשים/ נשים/ להט"בים/ אנשים שהם לא במיינסטרים מוצאים באסטרו קהילה. המון פעמים חסרים לנו ייצוגים שלנו בחברה, אבל באסטרו יש את כולם. לפעמים זה ממש מרגיש כמו שפה סודית. אנחנו חיים בעידן שבו להכל יש הסבר, ופתאום יש משהו קסום שהוא לא יותר מדי היפי. מאוד נגיש, מצחיק, יש ממים, יש ידע והכל יחד יוצר חוויה".
פסלת אנשים בגלל המזל שלהם?
"לצערי לא. כל האקסים שלי מזל דלי, וההיסטוריה מלמדת שהייתי צריך לפסול אותם. פעם מישהו התחיל איתי בבר, עצרתי אותו אחרי משפט אחד ואמרתי לו, ‘שמע, זה מרגיש לי שאתה מזל דלי, אני לא יודע אם יש לי כוח’. ואז הוא שאל אותי אם אני מזל טלה, וכשאמרתי כן הוא אמר, 'טוב, עזוב, עדיף שלא נשבור את הלב אחד לשני'. חבל, היה יכול להיות עוד אקס דלי אחד".
התחזית: "כדאי לצאת לעולם ולפזר אליו מהאור שלך. היכולת שלך להיות נועזת תוך שמירה על טאצ' של עדינות תשיג לך דברים מדהימים היום" (קו סטאר)
יש לי מצב רוח נוראי ובחוץ מזדחל לו עוד יום חמסין כמוש כלטאה. תיכננתי להסתגר בחדר העבודה שלי, כך שלצאת ולפזר "מהאור שלך" ממש לא היה בתמונה. וגם איזו נועזות אני אמורה להפגין עכשיו? לא לפחד כשאני לוחצת על המקף?
אני כל כך עסוקה בלכעוס על האפליקציה שלי שלא לקחה בחשבון שלא לכולם יש חיים, כשאני זזה אחורה עם כיסא המחשב ושומעת צליל פצפוץ כזה של משהו נמעך. אלה האוזניות היקרות של רן. אתמול ביקשתי ממנו שישאיל לי אותן. הוא לא כל כך רצה, אבל אני סחטתי אותו רגשית כדרכן של סרטניות ואמרתי לו, "אני אסתדר כבר לבד". ועכשיו שברתי אותן, שזה בדיוק מה שהוא כל כך חשש ממנו. למה לעזאזל הייתי צריכה להשליך אותן על הרצפה? "אל תתבאס", אני אומרת כשאני מראה לו מה קרה, "נצא עכשיו ונתקן אותן או נקנה חדשות, אני מבטיחה".
רק בכניסה לחנות הדגל הענקית של המותג, אני נזכרת באור ובעדינות הנועזת שהמליצו לי ליישם. ולכן, כשאני נכנסת אני לא מתמסרת לצד הקורבני של הנפש שלי. אני מורחת על עצמי חיוך, מחליטה להפוך את עצמי למגנט שמושך אליו יחס טוב. וזה עובד, הקסם האישי שלי פתאום נדלק, ובעל החנות בכבודו ובעצמו ניגש אלינו. הוא מקשיב לסיפור, צוחק, וישר נותן לרן אוזניות חדשות, חינם בלי כסף. זה לא אומר שהאפליקציה שלי באמת ידעה מה יהיה, זה כן אומר שיש שם עצות שכל אחד שיישם אותן אולי ישנה קצת את היום שלו.
לאסטרולוגיה היו שתי תקופות פריחה עיקריות בעידן המודרני - שנות ה־70 המכונות גם עידן הדלי, והיום. מדובר בתעשייה משגשגת שמגלגלת על פי ה"ניו יורק טיימס" 2.2 מיליארד דולר בשנה, בזכות אפליקציות, בלוגים, פודקאסטים ופגישות עם אסטרולוגים. אפשר לראות את זה אפילו בהתעניינות של בני דור המילנאלס בהורוסקופים. בפריחתם של הדפסי מזלות על מצעים בחנויות בברלין ובחולצות טי שכתוב עליהן "מלכות נולדות במרץ". בטוויטר יש האשטאג פופולרי ''היפסטר הורוסקופס''. חפשו אותו ותוכלו לראות איך בני 30 פלוס כותבים שם דברים כמו "השבוע כדאי לך לצאת מאזור הנוחות שלך ולנסות משהו חדש, אבל בעצם ישן כי כל מה שחדש הוא מיינסטרים", או "הבוקר יהיה לך חשק לדקונסטרוקציה".
המילניאלס משתמשים באסטרולוגיה ככר ליישם עליו את הידע הנרחב שיש להם בהיותם ילדים שההורים שלהם ממש השקיעו בהם, ובמקביל כמצע פרוע לשנינויות. כמו למשל השם המצחיק של הקבוצה שהקימה הכותבת המבריקה שיר ראובן בפייסבוק: ''הורוסקופים בין חברים לפני שמשתגעים כי לא יודעים איך להרגיש''.
"הפריחה הזאת התחילה יחד עם הגל של המחאות החברתיות", אומרת ראובן. "בארץ זה היה מחאת האוהלים, ויחד עם זה, התחיל גל חדש שאפשר גם לסמן אותו כפמיניזם פייסבוק. נגיד קבוצות כמו 'גברים באוטובוסים', 'גברים בסקס', פתאום הייתה תקופה כזאת של נשיות שאמרה, זה לא בסדר שגברים שואלים 'גמרת?' באמצע או יושבים באוטובוס בפישוק רחב. אם לוקחים את הגל הזה של הנשיות הגאה, אפשר לראות את הנשים ממש חוגגות את הדבר הנלעג, זה שתמיד הגברים בזו לו. האסטרולוגיה, למשל. המון דברים שפעם להתעסק בהם היה נחשב רדוד, עשו להם סוג של ריקליימינג ואמרו, אתם לא תגידו לי מה חשוב ומה לא חשוב. ונראה לי שזה כמו אצל הדור שלי, שמתחיל משהו בחתרנות, גם פה זה התחיל באופן אירוני עד שזה מפסיק להיות אירוני ומתחיל להיות רציני".
וזה לא גם קצת מחסור בקסם?
"זה לא מחסור בקסם, זה מחסור בוודאות. ואני חושבת שבכל תקופה שבה הייתה אי־ודאות גדולה, הקסם השלים אותה. אם כבר מגדירים את בני דורי, אנחנו כל הזמן בהמתנה למתי נהיה מבוגרים. ההתקדמות הטכנולוגית המשוגעת מאפשרת לנו להישאר באיזה פוך, השפע, הנוחות. אני כבר עברתי את הגיל של ההורים שלי כשהיה להם אותי, ואני עדיין לא בתחושה שאני מבוגרת מספיק. ככל שאת צורכת אסטרו במנות גדולות יותר, ככה אי־הוודאות והכאוס שאת חשה מתפוגגים קצת. וההפך, ככל שאת יותר בכאוס, ככה את צורכת אותה יותר".
התחזית: "רגשות של חוסר מנוחה יגיעו אלייך היום, את עלולה לגלות שמשהו בדירה שלך השתנה במהלך היום הזה, או שיהיו בעיות עם המשפחה או עם דמות נשית משמעותית בחייך שתשתנה פתאום" (nebula)
דמויות נשיות משמעותיות, מה זה אומר לעזאזל? גולדה? חנה סנש? אופירה אסייג והכרישה היפה ההיא מהכרישים? היחידה שאני יכולה לחשוב עליה זו אמא שלי. לא דיברתי איתה כבר שבוע מרוב שהייתי עסוקה בעבודה, ועכשיו כבר לא נעים לי להתקשר. הקול שלי שבור לגמרי, כל כך העליב אותי מישהו היום, אז מה אני אגיד לה, "הילדה שלך, זאת שאת חושבת שהיא ווינרית, אחרים מדברים אליה לפעמים כאילו שהיא אפס?" שאלה מעניינת, מה מספרים לאמוש ומה לא? את כל הכאבים, את כל חוסר הביטחון? זה לא שהיא לא תנחם אותי, תזכיר לי שאני חכמה, מצטיינת, זה פשוט שלפעמים בא לי שהיא תחיה בגן עדן של שוטים, לפחות מבחינתי.
רק שהיום שבת, ומהון להון עבר שבוע. מי לא מדברת עם אמא שלה שבוע? ועוד בתקופה שהיא בסגר מרצון עם אבא שלי בבית, אין יוצא ואין בא, לא ברידג' ולא קפה. אם אני אתקשר עכשיו, היא כבר תכעס עליי. זאת תהיה ההשתנות שנבולה דיברה עליה. היא תגיד לי משהו ציני כמו "או, הבת האובדת, כבר חשבנו שמישהו חטף אותך", ולמרות שזה יהיה בצחוק, אני אדע שהכאבתי לה. ואני מתקשרת. "אמא?" אני אומרת ."דנה, איזה כיף שהתקשרת", הקול שלה נפתח אליי כמו סכר. אמהות לפעמים סולחות לך לגמרי בחינם, ואף אסטרולוג שיושב בתוך שרת מזמזם לא יכול לנבא מתי זה יקרה.
התחזית: "במהלך השבועות האחרונים נפתחת למסרים שמגיעים אליך מהיוניברס. היום עלייך להאמין במסרים שאת מקבלת גם אם אין לזה עדיין שום הוכחה" (סנקטוארי)
באותו יום ממש התפוצץ לנו דוד השמש והשכנים התלוננו שבגללנו, "יש שלולית מסריחה ליד פח האשפה המשותף". נאלצתי להתקשר לעשרות טכנאים ולהתחנן אליהם שיסכימו לבוא למרות העומס שהצטבר להם בעקבות המגפה. וככה ישבתי לי במטבח, מנהלת שיחות משמימות שאשכרה איימו לקלף לי את האונה כמו "איפה הדוד שלכם? הוא דו־שלבי או חד־שלבי?" כשההתראה הזאת הגיעה. "אפשר לחשוב שאני איזו מיליונרית פנויה שיושבת בגינה המהממת שלה ויש לה זמן להסתכל על השמיים ולקבל תשדורות קוסמיות", אמרתי לרן שבדיוק הגיע למטבח כדי להכין קפה. איזה מסרים מהיוניברס בראש שלהם? אפילו ג'וני מיטשל לא הייתה מצליחה למצוא שום מסר היפי בשיחה עם טכנאי דודים עצבני בשם דודי, כמה הולם.
התחזית: "את מרגישה רכה כרגע, מעוכה. תני לעצמך רשות לתת למישהו לטפל בך. את לא צריכה להעניש את עצמך על זה שאת בהיפר־מודעות לגבי מה שאנשים אחרים מרגישים, אבל את צריכה להיות בסופר־התכווננות על זה. תפסיקי לנסות לגרום לכולם לחבב אותך". (קו סטאר)
באמאשלי, אני לא יכולה יותר. אני מבינה, מדובר בסרטנית, כולנו יודעים שמדובר ברכיכות והיום אפילו קראתי בטוויטר מישהי שטוענת שסלינה גומז בטח נזרקה גם על ידי ג'סטין ביבר וגם על ידי הוויאקנד, כי סרטניות הן פשוט שטיחון אמבטיה נרצע של גברים. משהו בי התקומם כשקראתי את זה, כי אפשר להגיד עליי הכול, עם בנים אני לא פראיירית, ואיכשהו נדמה לי שגם סלינה לא.
מחשבה יוצרת מציאות, והמחשבות שלי, לפחות כרגע, מוכתבות על ידי האפליקציה השטנית הזאת. אז לא, לא היום, קו סטאר, אין לי שום כוונה להקשיב לך. יש לי ירח בטלה, אופק באריה, מספיק אלמנטים של אש כדי לפוצץ סירת דיג קטנה בעזה. אני משוכנעת שכל מה שקראתי הוא מדויק לגביי, ויש לזה גם הסבר מדעי, קוראים לזה "אפקט ברנום". זוהי תופעה פסיכולוגית שאנשים שונים נותנים ציונים גבוהים של דיוק לניתוחים אישיים שכביכול נתפרו במיוחד בשבילם. הם לא שמים לב שתכונות האופי הן בעצם כלליות, כי הם ממהרים לפרשן אותם ככה שיתאימו להם באופן הכי אישי שיש. מה גם שאם מה שקראת על המזל שלך לא מסתדר, יש גם אופק, ומזל ירח, ומיקום של שבתאי ושל מאדים. האסטרו תמיד באה מגובה. היא כמו הבחור הזה בטיולים עם האולר השוויצרי.
וכך, משהו אטום לבריות נוחת עליי, פשוט לא אכפת לי. במקום לחזור הביתה ולהתנצל על קיומי אני צופה ברן מבשל ארוחת צהריים ואפילו לא מציעה לו עזרה. "אני הולכת לעשות את ההתעמלות שלי", אני אומרת לו, עולה לגג, פותחת ביוטיוב את קלטת הניינטיז של אהובתי, דוגמנית־העל סינדי קרופורד, ומתחילה במתיחות. אם אני רק אקפיד על ההתעמלות הזאת, אני אהפוך לאלילה שזופה, חטובה ורן יהיה מאושר, לא יהיה אכפת לו שאני לא מנקה את האמבטיה מספיק. "יפה לך", הוא אומר כשאני יורדת, מבטו חולף על המכנסונים שבגילי כבר מותר לי ללבוש בלי שאף אחד יעמוד עם סרגל בכניסה של בית ספר. וזה עובד, זה ממש עובד, פשוט לקחת, לא לבקש סליחה. להיות.
