ריאליטי הוא ז'אנר טלוויזיוני שנוי במחלוקת. יש המכורים לדבר – ויש כאלה שלא מסוגלים להכיל את מה שקורה שם. מודה, אינני נמנית עם מעריצי הז'אנר, אבל בכל הקשור ללימוד שפת גוף מדובר בהזדמנות פז. תוכניות הריאליטי מספקות חגיגה אמיתית לחושים, קרקע פורייה לאין-ספור זליגות וניואנסים אותנטיים בשפת הגוף. עצם העובדה שמשתתפי התוכנית אינם מגלמים דמות בדויה, אלא מופיעים בתור עצמם כמשתתפים בסיטואציות חברתיות/רגשיות, מאפשרת לשפת הגוף לחגוג שבעתיים.
שפת הגוף היא שפת הרגש, והיא תייצג את מצבו ואת תחושותיו של האדם גם אם ינסה להסתירם. "הישרדות" טובה במיוחד ללימוד שפת גוף בגלל השילוב בין קושי פיזי, רעב וקור למשחק תחרותי בין הפרטים והשבטים השונים. השילוב הזה מייצר מעין כור היתוך חברתי ורגשי, שמביא את החברים בו לקצוות מבחינה רגשית. גם אם מטעמים אסטרטגיים הם מנסים להסתיר את מה שהם חושבים ומרגישים, גופם יספר לנו אחרת.
"הישרדות" משמשת סוג של מעבדה, מיקרוקוסמוס ללמידה מדויקת וחשובה בנושאים כגון ניהול נכון של משא ומתן, אסטרטגיות ותקשורת בין-אישית, דווקא מהזווית של התקשורת הבלתי מילולית. אם היינו יודעים לזהות סימנים ואיתותים שונים בשפת הגוף בחיים עצמם, כנראה היינו חוסכים מעצמנו הרבה כאב לב ולא מעט כסף - ואני אומרת זאת מתוך ניסיון אישי.
בשנות ה-20 לחיי נעקצתי פעמיים במאות אלפי שקלים. בפעם הראשונה על ידי שותף עסקי, ובפעם השנייה על ידי רואה חשבון שכמה חברים וקרובת משפחה המליצו לי עליו בחום. בשני המקרים הייתה לי תחושת בטן קשה במפגש ההיכרות, מעין כיווץ, שלא הצלחתי אז להסביר. למרות התחושה שהחיבור איננו נכון, ההיגיון הבריא אמר לי שאין לי שום סיבה לחשוש.
על אף שהבטן אמרה לי אחרת, בחרתי להדחיק את התחושות שלה וללכת עם השכל וההיגיון. זה הוביל אותי למינוס של 350 אלף שקל בגיל 22, ולחובות בסדר גודל של כמעט מיליון שקל מול הרשויות בגיל 30. זה היה הטריגר עבורי ללמוד שפת גוף. מאותו הרגע נשבעתי לעצמי כי לעולם לא אמצא את עצמי שוב בסיטואציות כאלו. למדתי, חקרתי, בחנתי וניתחתי שפת גוף ללא הרף.
עוד על הישרדות ב-ynet:
- למה "הישרדות" מתעקשת לחקות את "האח הגדול"?
בחזרה ל"הישרדות": ישראל אוגלבו, בן 29 מתל אביב, הוא בחור צעיר וצבעוני. למרות גילו הצעיר, הוא מספר על חוויות רגשיות ומצבים לא פשוטים שבהם התנסה בחייו הקצרים, הכוללים פנימיות, אלימות, פשע ועוד. כפי שאומרים, אין חכם כבעל ניסיון. התרשמתי כי ישראל יודע לשחות במים סוערים. כחיית רחוב הוא למד כי הנאמנות היחידה שקיימת בעולם היא לעצמו. ניכר כי הוא מבין היטב את רזי המשחק האסטרטגי וניהול תהליכי המשא ומתן של החיים. המטרה מקדשת את כל האמצעים, וכל האמצעים כשרים - כך מאמין ישראל.
ישראל הוא כריזמטי, בעל קסם אישי, רגיש ושובה לב. פעם אחר פעם הוא משתמש בתכונות שלו כדי להפיל אותנו בפח, ולגרום לרובנו להאמין בו וללכת שבי אחריו. איך בכל זאת ניתן לזהות את כוונותיו האמיתיות? חשוב להדגיש כי קסם אישי, כריזמה וכו' הן תכונות מבורכות, אבל לא הן ולא אחרות יכולות להסתיר את כוונותיו האמיתיות של אדם, גם אם הוא שחקן מעולה. לכל היותר הן ישמשו כמיסוך, יטשטשו ויבלבלו אותנו מלראות את האמת הנגלית באמצעות שפת הגוף.
בקטע הראשון ישראל וליטל צועדים על חוף הים. לפחות למראית עין הם החברים הכי טובים, כמעט אחים בדם (לפחות כך חשבה ליטל). ליטל היא מסוג האנשים שיקפצו מהגג עבור מי שיקר להם, והיא אכן מבצעת מהלך אסטרטגי לטובתו של ישראל. ישראל לעומת זאת ממנף את הנאמנות הזאת לטובתו האישית, ומשקר לליטל במצח נחושה.
ברובד הגלוי ישראל אומר לליטל מילים חמות כגון: "רציתי להגיד לך שהגדלת ראש", "התחלת לשחק את המשחק יפה", "ליטל, ריספקט". הוא אף משתחווה כלפיה כפי שמשתחווים למלכה. למרות כל אלו, ברובד הסמוי צפים וזולגים להם סממנים אחרים לחלוטין. שבריר שנייה לפני משפטי ההערצה והמחמאות של ישראל, ניתן לזהות כמה סממנים המעידים על שקר.
1. ישראל אינו מישיר מבט ואף עוצם את העיניים (העיניים הן האיבר היחיד בגוף שלא ניתן לשלוט בו, והוא נתפס בתת-המודע כראי לנפשו של האדם). ברגע שאדם משקר או שאינו מתכוון למסר שהוא אומר, הוא יתקשה להישיר מבט, ובכל דרך אפשרית ולא מודעת ינסה להסתיר את העיניים. זה יכול להיות מצמוץ איטי וארוך, עצימת עיניים, הסטת המבט, הורדת מסך (הורדה של העפעפיים לחצי מגובה העין) ועוד.
2. הסרת לכלוך דמיוני - אקט פיזיולוגי שבו ננסה להסיר מגופנו או בגדינו לכלוך שאיננו קיים. מחווה גופנית זו תשקף חוסר נוחות או מבוכה. בהקשר לסיטואציה זו, קיים בישראל חלק מסוים שבו הוא מרגיש כי הוא בוגד בליטל ואינו חש בנוח עם זה, מה שמעיד אגב שלא מדובר באדם בעל רגש שטוח (האופייני לפסיכופתים למשל).
ישראל משקר לליטל
ישראל משקר לליטל
ישראל לא שיקר רק לליטל. הוא משתמש בכלי השקר השכם והערב. אל תיתנו לבייבי-פייס שלו לבלבל אתכם, את השקרים שלו רואים באופן ברור - רק צריך להסתכל.
חברת הכנסת לשעבר נאוה בוקר הייתה מעין דמות אימהית המחבקת את ישראל הקטן, עד כדי כך שהיא ויתרה על מקומה בתוכנית כדי לאפשר לו להמשיך לסלול את דרכו קדימה, אבל ישראל לא קטן ולא תמים. באופן גאוני הוא מצליח לייצר נאמנות בלתי מתפשרת של אנשים כלפיו. נאוה בסך הכול נפלה ברשת, היא ויתרה על מקומה, וכל שביקשה היה שיעשה הכול כדי להישאר במשחק ולשמור על חבריו לשבט.
שימו לב להסטת הראש והעיניים של ישראל כשהוא נותן את מילתו והבטחתו. הוא מסיט את ראשו ועיניו לצד ההפוך, מה שמעיד על כך שמדובר במילים כמו חול. זכרו, הגוף לעולם לא משקר.
האם ישראל יעמוד בהבטחה שלו?
האם ישראל יעמוד בהבטחה שלו?
ישראל הוא לא היחיד שיודע ומסוגל לנהל את המשחק כמו שצריך. גם סמיון גרפמן יודע לייצר מניפולציה, ולגרום לאחרים לחשוב ולהאמין במה שהוא לא מאמין ולא באמת חושב. שימו לב כיצד סמיון מנסה לפרגן לבני ברוכים ולרומם את רוחו (שנתפס כילד התמים והחלש בחבורה), על אף שאינו מאמין כהוא זה למילה שיוצאת לו מהפה. איך מזהים את השקר ממש ברגע האמת? מסתכלים לו בעיניים.
מה באמת חושב סמיון?
מה באמת חושב סמיון?
בני ברוכים הוא איש רך מלא ברגש, עגול ותמים עד כדי טיפשות אבל בהחלט לא טיפש. שאלתי את עצמי, מה הקשר שלו למשחק ריאליטי? הוא לא ניחן בשום יכולת מניפולטיבית, מה שהוא מרגיש זה מה שיוצא החוצה, גם ברובד המילולי וגם ברובד הרגשי. הוא כל כך תמים עד שלרגע בא לקום מהספה ולגונן עליו, ואולי אפילו לתת לו איזו סטירת לחי מצלצלת כדי שיתעורר.
שימו לב כיצד נראית הלימה מוחלטת בין המלל (הרובד הגלוי) לזליגה של מיקרו-הבעות (הרובד הסמוי). בני נואם לירדן ג'רבי עד כמה המשחק הזה אינו מתאים לאופי שלו - והוא בהחלט צודק. ברגע שהוא מציין את מאפייני המשחק כמו אינטריגות, תככים והתלחששויות, זולגת לו מיקרו-הבעה של סלידה. כלומר לא רק שהוא מבין שהוא לא מתאים למשחק, הוא גם סולד באמת בכל ליבו ממהלכי המשחק המתבקשים. סביר להניח כי בני לא ישרוד זמן רב, אבל אולי לשם שינוי דווקא בגלל אופיו הטהור והעדין המשתתפים יתעלו על עצמם כבני אדם, וייתנו לטוב ולטהור לנצח.
משחק הלִחשושים - הבעת סלידה
משחק הליחשושים - הבעת סלידה
כמו בני ברוכים, גם עידן חביב משאיר רושם של אדם עדין ורגיש, אך בשונה מבני הוא איננו אדם חלש אלא חזק. מתוך השקט הפנימי והניקיון ממניפולציות הופך עידן חביב לחביב הקהל, ולאחד כזה שברור כי בכל רגע נתון אפשר להישען עליו.
עידן נטול המניפולציות ובעל הלב הרחב מצליח לגרום לבני ולקהל להתאהב בו. הבחינו כיצד מנהלים שיחה מלב אל לב עם כוונות אמיתיות. אדגיש כי זוהי הזדמנות מעולה ללמוד כיצד מנח הגוף משפיע וחשוב ליצירת תחושה של אמון וביטחון באדם שמולך. עידן משוחח לאור שקיעה עם בני, כוונותיו האמיתיות והנקיות משתקפות במנח גופו (חזה וברכיים מופנים ישירות כלפי בני), ומחזקות את ההלימה בין המלל לתשדורת הבלתי מילולית שהוא מקרין.
החלק היפה בשפת הגוף הוא היכולת ללמוד להתנהל איתה נכון כדי להשיג מטרות. אני משערת שעידן באופן אינטואיטיבי ישב לשיחה עם בני כשמרכז החזה שלו פונה למרכז חזהו של בני, וכך גם הברכיים. איברים אילו מסמנים כוונות. כשאדם מתכוון למה שהוא אומר, החזה והברכיים יופנו במלואם כלפי האדם שניצב ממול. אם הכוונות הן אחרות ומנוגדות למלל, נבחין בהטיה/הפניה קטנה או גדולה של החזה והברכיים לכיוון ההפוך מהאדם שניצב ממול. כך, בפשטות, ניתן מצד אחד לזהות כוונות אמיתיות או לחילופין ללמוד להעביר מסרים כשהחזה והברכיים מופנים לאדם שמולי, ובכך לחזק ולהעצים את המסר שאני מעביר לו.
בני ועידן חביב בשיחה כנה
בני ועידן בשיחה כנה
את שפת הגוף של אנשים רגישים כמו של בני ברוכים ועידן חביב די קל לנתח. משהו בטון הדיבור הנמוך והמכיל ובתנועתיות העגולה מסגיר את אופיים הרך. שלא כמו עידן ובני, ישנם אנשים שמסע החיים הפך אותם לנוקשים, כואבים וסגורים. ישראל הוא דוגמה טובה.
בכתבות ובמדורי הרכילות נכתב כי ישראל הוא אדם מנותק רגשית, אסטרטג בכל רמ"ח אבריו, אדם קר ומחושב. ליטל, חברתו הפגועה והנבגדת, אמרה עליו ש"ימכור את אמא שלו בכדי להשיג את שלו" - ואני תוהה, האם באמת מדובר באדם מנותק?
כמומחית לשפת גוף אני יכולה להגיד בכמעט מאה אחוזים שישראל איננו מנותק. מדובר בילד רגיש מאוד, שכנראה ניסיון חייו אילץ אותו להסתיר ולצמצם את הרגשות שחווה. גם אצל אדם כזה יהיו זליגות.
בקטע הבא, ישראל מתנצל (אומנם זה לא בא לו בקלות) בפני רגב הוד על התנהגותו המחפירה כשהגיע למחנה שלהם. ישראל מתנצל, ולשם שינוי מתכוון למה שהוא אומר. רגע לפני שהוא מתנצל בפני רגב, עיניו פונות לכיוון שמאל למטה - מצב המעיד על חיבור לרגשות חזקים ובדרך כלל שליליים כגון עצב, חרטה וכאב. קיימת הלימה מוחלטת בין המסר המילולי (ההתנצלות) לבין המסר הבלתי מילולי שבפניית העיניים לכיוון שמאל למטה.
האם ישראל באמת מתחרט?
האם ישראל באמת מתחרט?
למה אני חושבת שישראל הוא בחור רגיש מאוד, למרות הניסיונות (המוצלחים, חובה לציין) שלו להסתיר זאת? בפרק הבא שתצפו בו, שימו לב שישראל מסתכל המון לכיוון החזה - כלומר למטה. בשפה המקצועית אנחנו קוראים לזה התנהלות בערוץ הרגשי.
אדם שמסתכל הרבה למטה (לכיוון החזה) הוא אדם רגיש מאוד המעבד את האינפורמציה מהסביבה בערוץ הרגשי, כלומר קודם כל דרך הרגש, ורק אז דרך השכל. טיפ: אם תזהו אדם המתנהל בערוץ הרגשי (כלומר לאורך השיחה איתו עיקר המבטים יופנו לכיוון החזה או למטה), תקשרו איתו דרך רגשות ולא דרך השכל.
אחרי שישראל עובר לשבט אנטינג-אנטינג, הוא משוחח עם אסי בוזגלו ורגב הוד לגבי אפשרות לתוכניות עתידיות משותפות. הוא היוזם והדובר בתהליך זה, הוא מציע את העסקאות העתידיות, הוא בעמדת ה"מוכר". התוצאה אינה חשובה, אלא ההבנה וקריאת המפה כראוי.
שימו לב למנח גופם של השותפים למשא ומתן. רגב הוד כפי שרואים בתמונה משלב את ידיו, כף ידו מאוגרפת והאגודל מבצבץ החוצה. זהו מנח המעיד על אדם המתבצר בעמדתו לגבי המסר שמועבר לו. הוא אינו באמת פתוח לקבל את ההצעה, וכל זה נובע ממקום של אגו.
אם ישראל היה לומד שפת גוף, הוא היה מבין באותה השנייה כי הוא אמור לגרום לרגב לפתוח את ידיו. הדרך לשם תיעשה דרך פנייה חיובית לאגו של רגב. אסי, לעומתו, פתוח לקבל את ישראל באהבה גדולה.
אסי בוזגלו, כדורגלן לשעבר, הוא דמות דומיננטית בעונה הזו של "הישרדות". בסצנה הזו הוא משך את תשומת ליבי כשנגע לעצמו שוב ושוב בזקן. בשפת גוף ישנן מחוות גופניות שאנחנו מאמצים לעצמנו במהלך החיים. הן הופכות להיות חלק מאיתנו, ויחזרו על עצמן שוב ושוב בסיטואציות ספציפיות. מחוות אלו הופכות לטביעת אצבע בשפת הגוף שלנו, בדיוק כמו טביעת האצבע הייחודית לכל אחד מאיתנו. אצל אסי המחווה היא נגיעה חוזרת בזקן. בכל פעם שאסי מנסה להתרכז ולחשוב, הוא נוגע בזקן.
אסי נוגע בזקן
באחד הקטעים בפרק האחרון, נתקלתי בתמונה ייחודית ונדירה של שני אנשים שונים שעוצרים את עצמם מלדבר. מדובר בסמיון ובירדן ג'רבי, שהאזינו בקשב רב לחבריהם בשבט אבל החזיקו את עצמם ממש חזק לא להגיב. איך אני יודעת? גם הפעם שפת הגוף מספרת הכול.
כשאדם אוחז את תנוך אוזנו תוך כדי הקשבה לאדם אחר (כפי שעושה ירדן בתמונה), מעיד הדבר שבתת-המודע הוא מזכיר לעצמו שיש לו שתי אוזניים ופה אחד, ולכן כרגע, על אף שהוא משתוקק להגיד משהו, עדיף שישתוק ויקשיב. לעומתה סמיון מניח אצבע מורה על הפה, כלומר מסמן לעצמו באופן אלים וחד-משמעי (שימוש באצבע המורה) כי עליו לסתום את הפה ולהקשיב.
אחרון חביב שהדליק את תשומת ליבי הוא זוהר שטראוס. זוהר שחקן מצליח, חתיך ומקרין המון ביטחון עצמי - אז זהו, שלא תמיד. במסגרת משא ומתן בין השבטים נאלץ זוהר לשבת ולשוחח עם מי שלא סבל מהרגע הראשון, אותו אדם שהוא זוקף לזכותו את הדחתו, אסי בוזגלו.
במשחק כמו במשחק צריך לשחק (כפי שיודע שחקן לעשות...), הרי זה מה שלמד, לא? שפת גוף לעולם תשקף את הרגשות האמיתיים שמציפים אותו, אפילו אם מדובר בשחקן מנוסה. בתמונה הבאה ניתן לראות ולשמוע את זוהר מחמיא לאסי על המהלכים שעשה, ועל ההזדמנות להיפגש כדי ליישר את ההדורים ביניהם. במקביל ניתן לראות כי שפת הגוף שלו מעידה על ההיפך. שפת גופו של זוהר מספרת לי כי הוא מאוד מאוים ולחוץ מהמפגש. איך אני יודעת? זוהר מגדיל טריטוריה (בשפת גופו) כפי שניכר בתמונה, נשען ואוחז בחוזקה בסד הכיסא. טונוס שריריו גבוה מאוד. כל אלו מעידים על לחץ, על קושי ועל צורך להגדיל את עצמך לנוכח האדם המאיים שנמצא מולך, בדיוק כפי שיעשה חתול שנתקל בכלב מאיים: יסמר את שערותיו, יקמר את גבו ויחשוף את שיניו.
- עוד ניתוחי שפת גוף של מעיין פולק בשן: מעבר למילים הקשות: מה אמרה שפת הגוף של נתניהו בפתיחת המשפט?הילד באמת שמח כשהוא רואה את הגננת? כך תקראו את שפת הגוף של ילדכם
