רק שעתיים לתוך השיחה, אני סוף-סוף מעיזה לשאול את ישראל אוגלבו אם הוא אכן היה חשפן פעם, כמו שנטען בכתבה שנשאה את הכותרת: "הסוד הכמוס של משתתף 'האח הגדול' נחשף". בתמונות רואים את ישראל נטול חולצה, מנפח את שרירי הקיבורת האכן-מאוד-יפים שלו בצורה שגורמת לי לחשוש שהנה, אוטוטו הם מתפוצצים עליי מהמסך בעננה שזופה של שייק חלבונים. וכן, זה נראה כמו תמונות מקצועיות של חשפן, עם קולר שחור מסביב לצוואר.
עוד כתבות למנויים:
סלבים אף פעם לא עונים על שאלות כאלו. ברור, לרובם יש עבר וכבר נחשפנו אליו כחלק מהטקס הרגיל של הריאליטי לחפור החוצה את כל השלדים של המתמודדים. וכאן אוגלבו מצליח להפתיע אותי. במקום להעיף אותי לכל הרוחות, להתנהג כמו סלב איי־ליסט רגיל עם כלב פומרניאן ונפיחות עצמית של מישל אובמה, הוא יושב מולי ומישיר אליי מבט. הוא אפילו לא ממצמץ כשהוא אומר, "כן, זה נכון, עבדתי אז בתור ברמן במקומות מסוימים, וקיבלתי הצעות לעלות על הבר ולרקוד. הייתי צריך כסף, ולא התביישתי באיך שאני נראה, אז עשיתי את זה".
לא כיף לרקוד חשוף לפני להקת שיכורות ושיכורים חרמנים.
"הייתי מאוד מנותק רגשית באותה תקופה, ראיתי את המשכורת בסוף הערב, וזהו. כל השאר לא עניין אותי", הוא אומר ופתאום הוא מוסיף, "זה לא שלוחם ביחידה קרבית רוצה לעמוד על הבר בלי חולצה. כשעמדתי להשתחרר מגולני, חלמתי לעבוד בשב"כ, או במשהו ביטחוני למען טובת המדינה. אבא שלי הוא אברך בכוילל, אבל הוא בעיקר מחזיר בתשובה. הוא מעולה בזה, יודע לדבר יפה לכל סוגי האנשים ולשכנע אותם לעבור לצד שלו, ואני די דומה לו, וחשבתי שהכי מתאים לי להיות סוכן מגייס בשב"כ. רק שבגלל שהיה לי רישום פלילי, לא קיבלתי שום הצעה כזאת".
איך בכלל הגעת לצבא? בגיל 17 עדיין היית מכור לסמים.
"התגייסתי כי רציתי להתחיל מחדש. בדיוק סיימתי גמילה וכמובן שהלכתי ישר לנערי מקא"ם. ישבה מולי מפקדת בת עשרים ואמרה לי 'תשמע, יש לך דרך למחוק את התיקים הפליליים שלך. תהיה לוחם קרבי, ואחרי שתצא מהצבא תצא לרישום פלילי נקי'. נכון שהייתי גמור, אבל האמנתי שאני אצליח. ובאמת, הרגשתי שניצחתי, קיבלתי חייל מצטיין. כשיצאתי מהצבא, הגעתי לעבוד כמאבטח בבית חולים, ואמרו לי, 'אין לך אישור לנשק'. ופתאום אני מבין שהרישום הפלילי שלי שריר וקיים. שלחתי מכתבים לנשיא המדינה, נסעתי לתחנות משטרה בצפון שהייתי רשום בהן בכל מיני הסתבכויות עם החוק, והתחננתי. שלוש שנים נלחמתי במערכת כדי לקבל אישור לנשק".
הרגשת שאתה טוב בשביל להחזיק תת־מקלע במארבים, ולא מספיק טוב כדי לשמור על מחלקת יולדות ולהתפרנס?
"המלצרות היתה בשבילי מכה לפנים. ממקום שבו אני מסייר בגבול עזה ויכול לחטוף כדור כל רגע, לעמוד עם המגש ולתת ללקוח לטרטר אותך בשביל עוד סוכר, זה היה כאפה אדירה. אבל לא נתתי לזה לעכב אותי. אני בן־אדם שמבין את הסיטואציה מהר, אני יודע להילחם טוב, אפילו מעולה, וכנראה שאני יודע גם למלצר. ומפה לשם נהייתי ברמן. עבדתי בשלושה ברים שונים, עם השלמת הכנסה כחשפן, וכל הזמן חשבתי שיש לי מטרה. אני אשיג כמה שיותר כסף ואסדר לעצמי חיים טובים".
מה רצית, בית?
"כן. ולא בית מי יודע מה, כולה ארבעה קירות, מקום לשים את הדברים".
ככה אתה שורד, אתה לא מתווכח עם המציאות. לא רצו אותך בביטחון המדינה, אז הלכת לאבטח את עמדת הקוקטיילים.
"כן, ואני לא רוצה שום הנחות, אני לא אשתמש במה שעברתי להצדיק את עצמי. אני גם לא רוצה להסביר את המצבים שלי בטראומות. אני רוצה לקחת אחריות עד הסוף. וחוץ מזה, בחושך הזה גם מצאתי את האור. הדבר הכי חזק שנשאר לי מהדת, זו אמונה באלוהים. כל דבר שאני עומד לעשות, אני מהמר 50־50. 50 אני אומר, אני אעשה את ההשתדלות שלי, ו־50 אני אומר לאלוהים, אתה תחליט מה שבא לך. וזה עזר ברגעים של ספקות. עבדתי ממש קשה, הבר הזה מתחיל משתיים בלילה עד שמונה בבוקר, והבר השני, המשמרת שלו מתחילה בחמש אחר הצהריים, ובין לבין אני צריך גם להספיק להתאמן, כי אני חייב להיראות טוב. ואז כשסיימתי משמרת ואמרו לי, יש אפטר, בוא תוריד חולצה ותעלה על הבר ותרקוד, תקבל 800 שקל, ברור שגם את זה הכנסתי ללופ של העבודה. אתה רץ כמו על גלגל של אוגרים, מחכה לאור מסוים, והאור הזה הגיע ב'האח הגדול'. אלוהים בא, לקח לי את היד, אמר לי, 'בוא תיכנס, פשוט תהיה אתה, אין לך מה להתבייש'. זיהיתי פה הזדמנות כלכלית, 17 לאחד זה הימור מעולה'".
נפלת פעם להימורים?
"דווקא בזה לא נגעתי אף פעם".
ואיך הרגשת שם?
"בהתחלה פחדתי לדבר. אני לא בן־אדם שאוהב לשתף. שתביני, בערים מסוימות בארץ אנשים חשבו שקוראים לי בכלל שון. כמו סוכן מוסד הייתי".
הבדיחה הקבועה אצל הצופים היא מתי יגידו בפעם הבאה שישראל הוא חתול רחוב. אבל אתה נשמע יותר זאב בודד.
"אני אוהב לשמור על עצמי, ולא במובן שאני מפחד ממה שיגידו עליי. מעצמי. אני רוצה לישון בשקט בלילה ולדעת שלא הצפתי לעצמי עכשיו עוד דבר. 'האח הגדול' הציף בי דברים שקברתי, ואני אלוף הארץ בהדחקות".
אוגלבו, 29, הוא בראש ובראשונה חייל. חייל של גולני, חייל של הרחובות, חייל של החיים, וסליחה אם אני נשמעת כמו שיר של רגב הוד. מבחינתו, להיות חזק וקשוח כלפי חוץ זה מאסט, גם כשאני שואלת אותו מה דעתו על הביקורת הקשה שהוא חוטף על האגרסיביות שלו ב"הישרדות" (שבוע האיחוד של 'הישרדות VIP' משודר ברשת משבת ועד שלישי).
גם אם לוקחים בחשבון שהוא די ירש את המשבצת של שי חי וכבר יש "צבא האמת של ישראל", מיליציה של אלפי מעריצים שמגינים עליו, סצנות בכיכובו זוכות לעשרות תלונות ברשות השנייה ואין-ספור טוקבקים מזועזעים של גינוי. כמה דוגמאות מהטוויטר: "ישראל אוגלבו הוא חרא טיפוס". "הוא הפרצוף המכוער של רבים מאזרחי ישראל". וככה כתבה עליו חברת הכנסת לשעבר מרב בן ארי: "וואו וואו מה עוד נותר לומר על ישראל, האיש הדוחה ביותר שראיתי לא רק ב'הישרדות' אלא בטלוויזיה בכלל". שלא לדבר על השחקנית רונה לי שמעון שכתבה בפייסבוק שלה "למה ממשיכים ללהק את גוש האלימות הזה?"
ועם כל זה, אוגלבו לא יתנצל. "אני שם פס על מה שאנשים אומרים", הוא אומר,"גם בגלל שיש המון אהבה ומעריצים, וגם כי כל עוד אני מניח את הראש על הכרית ואני שלם ונוח לי עם עצמי, כולם יכולים להתפוצץ מצידי".
לשנינו ברור שילד רחוב חטף מן הסתם אי אלו מכות שנשארו איתו, אבל אוגלבו לא יגיד בשום פנים ואופן שעוד לפני שהוא בא לפיליפינים לנסות להיות השורד האחרון, הוא כבר היה השורד האחרון על אין־ספור איי תנועה. "מהרגע שהחלטתי, החלטתי", הוא אומר, חוזר לנוקשות הזאת שבה אמר לאלינה "מצטער, דעתך חשובה אבל לא נחשבת".
למשל, התקרית של הברזנט. נרפרש את הזיכרון: רגב הוד קיבל משימה, לשדוד חפץ יקר ערך מהשבט השני, זה של אוגלבו. בהיותו השובי-דובי האהיב והנחמד הוד רצה לקחת איזה תרווד סמלי, אבל אסי בוזגלו שיכנע אותו שזה חייב להיות הברזנט. כולם ידעו, ובכל זאת קיבלו את הודי-חמודי בסבר פנים יפות, תרבות ונימוס זה ערך אצל רוב האנשים. אבל ישראל דפק שם השתוללות בסדר גודל וזוב, כולל קללות ומשפטים שנאמרו בשפת גוף מאיימת של מי שעומד להפוך את רגב לעיסה עוד דקה.
"שם כן טעיתי", הוא אומר עכשיו. "זה עורר בי דברים מהעבר, אני מודה. כל אחד יש לו את בית הספר שהחיים העניקו לו. לי היו סיטואציות יותר קשוחות, והמטרה שלי היא ללמוד מהן ולתקן. לקחתי את עצמי לקצה תמיד. יצאתי ממקום שלא התאים לי, שזה הדת והבית, והלכתי לחפש קצוות אחרים. כל קצה שהגעתי, בין שהיה טוב או רע, שילמתי עליו את המחיר. ב'אח' ראו צד שהוא מאוד נעים, בואי נקרא לו הצד השירותי. אבל פה יש מצב שהוא מלא אינטריגות ותחרותי מאוד, ואם אתה עושה עליי מניפולציות ייצאו ממני דברים כאלו".
מישהו אי פעם ניסה לקחת לך את הברזנט?
"בואי נגיד שאני מכיר מאוד טוב ריבים על טריטוריה. כי כשאתה ישן במקלט ציבורי והוא אמור להיות הבית שלך להלילה, אתה לומד להילחם כמו נמר על כל פיסת רצפה ועל כל גג שיגנו עליך מהגשם".
למה בכלל ללכת ל"הישרדות" כשאתה יודע שזה יכול להעיר זיכרונות לא נשלטים?
"רציתי. אמרתי - אני מוחק את העננה הזאת של המאמי ובא דוגרי מי שאני. תאהבו או לא תאהבו. אני חושב שהגישה הזאת היא מה שגרם לי לשחרר כל רסן בהתחלה. יש דברים שעשיתי בהתחלה שהם לא לגיטימיים לאישיות שלי. כי אני תיקנתי בחיים האמיתיים המון דברים רעים שעשיתי, אין סיבה שעל האי אני אחזור אחורה מבחינה התנהגותית. הריב עם רגב, למשל. שנים לא רבתי עם בן־אדם ככה. זה היה משהו מהעבר שלי, יבוא ישיר מהביבים. וידעתי שב'הישרדות' אני אגיע למשחק שבו יש סיטואציות שדומות לעבר שלי בצורה כמעט מפחידה. היו לי אלף ואחד שלבים עם אלף ואחד פרצופים, ואני יודע להשתמש בכל דמות בזמן המתאים. היתה רק דמות אחד במשחק שהתחרטתי עליה, זאת שגורמת לי לחרדה ולהגן על עצמי ולהיות אקסטרה־כוח".
אוגלבו הוא כנראה הבן־אדם היחיד בארץ חוץ מנינט שיכול לכנות חוויה נחשקת של להצליח להיות המאמי הלאומי בביטוי "עננה". "נדמה לי שאתה פשוט לא סובל שמנסים להגדיר אותך", אני אומרת, "שברגע שנדמה לי שהבנתי אותך, אתה מיד אומר: חשבת שהבנת? לא הבנת כלום". הוא מחייך ולא אומר כלום, ואני חושבת שאולי גם זאת טקטיקה של הישרדות. לא לתת להם לפצח אותך, כל הזמן להשתנות, כי ברווז שיושב הוא מטרה, נמר שלא מפסיק לזוז הוא איום. אני נזכרת בעוד סצנה קשה שלו. הרגע שבו עידו קוז'יקרו ניסה לשים עליו יד מרגיעה ואוגלבו אמר, "תוריד ממני את הידיים" והתנער.
יש בך משהו שמתנער מחיבוקים.
"קוז'יקרו הנכיח את עצמו בצורה של גורו, של אני חכם, אני יודע הכל. אבל אם אתה אבהי שבסופו של דבר דואג לעצמו, אתה לא אבהי".
אתה שלם עם הסצנות הראשונות שלך כשהייתם אמורים להיאבק אחד בשני בשביל החפצים? לזהר שטראוס נשברו שלוש צלעות.
"לא אני שברתי לו אותן. אני יכול להראות לך ביוטיוב".
אז למה חשבו שזה אתה?
"כי אנשים בדקו עליי לפני, ידעו שאני חתול רחוב ואני חזק פיזית. כשאחד כזה מגיע ל'הישרדות', אתה עושה הכל כדי להעיף אותו דבר ראשון. נותנים לך בום כזה גדול של שיפוט על האלימות שלך על ההתחלה, שזה ימתן אותך".
אתה אומר שזו אסטרטגיה שתחשוש להראות את הכוח שלך?
"הגעתי עם כזו מטרה על הגב, והגעתי גם עם מטרה מול העיניים. אני רוצה להיות השורד האחרון. זהר שטראוס עשה עבודת דמות על כל אחד מאיתנו, וככה התנהל במשחק, לא שזה עבד לו. מבחינתו, זה היה להחליש אותי על היום הראשון. אהבתי את המהלך".
שפת הגוף שלך נראית לאנשים ממש מאיימת.
"אני יודע, אני מכיר טוב את המבט החייתי שעולה לי בעיניים כשאני נלחם, ולכן אני נזהר לא לשרת את הסטיגמה ומשתדל להיות מאופק. נגיד בהתחלה על האי, שמעתי את ירדן (ג'רבי) אומרת לעידן (חביב) עליי: 'אני יכולה להבין את ההתנהגות שלו לאור העבר'. זאת אומרת שיש לך סטיגמה. ובסוף, בקרב ההוא, ג'רבי זרקה שם מישהו על העץ, השליכה אותו באיפון מטורף. הטילה אותו כמו בובת סמרטוטים. אני מה עשיתי? כולה ניסיתי להוריד את הגיטרה. זה המבט החייתי הזה שלי שנותן לסיטואציות נפח יותר גדול. אני בן־אדם נחמד, אני אהוב, הופה, בואו נתפוס על האגרסיביות שאכן קיימת בי ושאפשר לנפח. יש אגרסיביות מנומסת שהיא לא פחות רעה. אלינה (לוי), למשל, ניסתה לבנות את האסטרטגיה שלה בצבעים של עקרונות. וכל מה שאמרתי לה היה - סבבה, צבעת את עצמך כערכית, תעמדי מאחורי העקרונות האלו. ואם זו אסטרטגיה, אני אתייחס לזה בגלוי".
ומה קרה עם בוזגלו? אתם עדיין חברים?
"תכלס? כל הקאסט של 'הישרדות' בקשרי צביעות. אף אחד לא אוהב אף אחד. חוץ ממני ומעידן (חביב) שיש לנו חברות רגשית של הנפש, אף אחד לא סובל את השני. אנשים רואים עכשיו את הפרקים, וחיים את המשחק שוב. אני בטוח שאסי כועס עליי כי הוא אמר אצל יעל בר זוהר שהוא היה בשוק שלילי ממני".
אני אומרת לו שמה שהכי קשה לי אישית זה מה שאני חווה כאכזריות מיותרת מצידו. כמו הקשיחות שבה דיבר לאלינה כשהיא באה אליו בוכייה בגלל מעמדה המעורער בשבט. כמו כשכינה את דוד דביר "סמרטוט. סמרטוט לפעמים הוא על השיש, לפעמים על הרצפה". "בעוצמות ובמצבי קיצון של המשחק נאמרו הרבה דברים", אוגלבו אומר, "על חלקם אני מתחרט. לא על המהות, אבל כן על השפה".
איפה הכבוד שלך למבוגרים? גם עם אילנה אביטל היית קשוח שלא לצורך.
"אני מתייחס לכל מי שמגיע לשם כאילו שהוא מאוד־מאוד חזק. והנה, הוכיח לנו דוד דביר שעם זה שהוא בן 70, הבן־אדם פאקינג הכי חזק פיזית בשבט. אם אני בגולני, ואתה איתי בגולני, אני מצפה ממך שיהיה לך כוח להחזיק את האלונקה ביחד איתי. אין פה נפצעתי ברגל. שורד לשורד זאב. אין פה רלוונטיות, לא של 'את אישה ואני גבר', לא 'אתה זקן ואני צעיר'. הגעת להתמודד? תתמודד עד הסוף".
ועדיין. אתה מתייחס לקפטן נבחרת ישראל בכדורסל ולמדליסטית אולימפית בזלזול.
"ירדן באמת חזקה, עידן באמת חזק. עידו הוא נספח לכוח החזק באזור, בלי עידן ובלי ירדן הוא לא שווה כלום. במשחק, הכוונה. דיברת על הישגים. רגע, ההישגים שלי בחיים לא ראויים לכבוד? איך הוא אמר לי במועצה, 'מה אתה כבר עשית בחיים שלך חוץ מהאח הגדול'? אמרתי לו, 'ניצחתי את החיים'. אני לא אתחיל לספר לו איפה ואיך ניצחתי אותם".
כמו למשל שהצלחת להיגמל מסמים. כמה זמן אתה נקי?
"12 שנה בלי ליפול. עכשיו, אני לא שופט אנשים לפי הטייטלים. ליטל (סמדג'ה) וניקול (רזניקוב) הן על אותו הטייטל שלי, אבל מאחורי ליטל מסתתרים חיים עם הרבה מאוד ניצחונות וגם מאחורי ניקול. אליי דברים כאלו מדברים יותר מבן־אדם שחונך לדבר אחד. הפילו לעידו הכל ישר לתוך הפה, כולל להכין לו את השייק חלבון שישתה בבוקר, אז אם היו מטפלים בי ברמה כזו הייתי מר עולם. סבבה? אל תזלזל בהישגים שלי, כי אם היית עובר מה שאני עברתי, אני לא בטוח שהיית נשאר בן־אדם כמוני. יש לי פאקינג עשר מדליות, ואני לא יכול להראות אותן. לירדן יש מדליה פיזית, לי יש מדליה פנימית על הרבה דברים שניצחתי: הסמים, הרחוב, עשיתי צבא, שירות קרבי, סיימתי בהצטיינות עם חברים לכל החיים. בואנה אחי, בזמן ששיחקת כדורסל אני נלחמתי כדי שתהיה לך מדינה שתוכל לשחק בה. זה היחס הזה שאני קורא לו התנשאות".
את ליטל ידעת לבוא ולחבק כשהיא נשברה ורצתה לפרוש. אבל לעדי ביטי עשית במועצת שבט סימן פנטומימה של "חכי, הנה אני מוציא את הכינור".
"עדי היא גיבורה בפני עצמה. זה לא קשור, ניגנתי בכינור לצלילי השפה המכובסת. מה הבעיה להגיד: אני מתה להדיח אותך בכל מחיר? מרוב שכבות אף אחד לא מדבר את האמת. הפוליטיקלי־קורקט מטשטש את הכנות. אנחנו דור של חרטטנים. אבל לא אני".
באיזה עולם חסר חמלה אתה חי?
"אני חי בעולם מלא חמלה. כשליטל נשברה, אני ניגשתי אליה וחיבקתי אותה".
הזהירו אותי מפניו. אמרו לי שהוא הצ'ארמר הכי גדול שיש. שאיך שהוא עבר לשבט 'אנטינג אנטינג' הוא הצליח להקסים את כולם, גברים, נשים וסרטני נזיר על החול. אבל הוא בכלל לא מנסה להקסים. הוא פשוט אומר את מה שהוא חושב. אני שואלת אותו למה לא התנצל בפני ליטל וניקול על שנטש אותן ועבר שבט, והוא עונה, "אין לי בעיה להודות כשאני טועה, אבל אם אני יודע שדפקתי אותך, אני לא אבוא ואתן לך חיבוק. קשה לי עם רוך על פארש. זה כמו לכתוב פתק הדחה ולצייר עליו לב. אחי, זה עתה בעטת אותי הביתה, מה אתה מצייר לי לב, נשמה? תצייר גולגולת, אני יותר אכבד אותך".
ואולי הוא גם מקפיד על כנות ללא פשרות כחלק מתוכנית האב שלו, כי לאוגלבו יש תמיד, אבל תמיד, תוכנית אב גדולה. הוא כמובן חולם לזכות בעונה הזו אבל חוץ מזה יש לו עוד חלומות: להיות שחקן, להרוויח מספיק כסף כדי להיות סוף־סוף רגוע ולקנות לו ולבת זוגו, קארין סנדל, חיים טובים. הנה, עכשיו הוא פרזנטור של חברת 'אשת טורס', שמתמקדת כעת בתיירות פנים בגלל הקורונה, הוא עומד לככב בסרט חדש, 'במיטה', כתל־אביבי הולל שמנהל רומנים גם עם גברים וגם עם נשים, והוא לוהק לסדרה חדשה, 'מלכת היופי של ירושלים'.
נדמה לי שהכנות הלא־מתנצלת היא גם אסטרטגיה. אתה יודע שנמאס מסלבים שמטיפים לך לתמוך במחאת השחורים בארה"ב מביתם במגדלי יו.
"המצלמה היא מכונת אמת. ביומיום אני יותר מבליג, אבל בריאליטי אני לא מוכן לשחק דמות. אני את 'האח הגדול' יכול לראות מאה פעם ולא להתבאס אפילו פעם אחת. מי שאומר זה לא אני, זו העריכה, זה בגלל שהוא רואה את הזיוף של עצמו".
אתה מנסה להיות הכי אמיתי שיש, אבל מלא סלבים התחילו לגנות אותך בפייסבוק.
"תראי, הם יודעים שהריאליטי ממנף. כל אודישן שאני הולך אליו יש עשרות שחקנים נחשבים שנמצאים שם ואומרים לי 'וואלה, הייתי צריך לעשות כמוך'. ריאליטי מזרז עבודה. הרי זהר בא גם כדי שתהיה לו עבודה".
להופיע בריאליטי קשה כמו להיות שחקן תיאטרון?
"כן, כי אתה בא וחושף את עצמך ואתה מתעמת עם אנשים, אוכל טוקבקים וגיהנום. אף אחד לא יודע שהם הלכו עשר שנים לאודישנים ואז קבלו את הכן היחיד שלהם, ואז יכול להגיב להם על זה בטוקבקים, כי זה לא היה מצולם".
למה לדעתך אתה מעורר כל כך הרבה אמוציות?
"'הישרדות' זו פלטפורמה שבה אני נותן דוגמה וילדים רואים אותה, אז אני אדבר אך ורק אמת. בגלל זה אני מעורר כל כך הרבה אמוציות. אני רואה טוקבקים עליי עם מלא שגיאות כתיב, וזה לא בגלל שהם מטומטמים או דבע. מתי יש לך הרבה שגיאות כתיב? כשאתה באמת כועס. ולא רק עליי, כל אחד מאיתנו מייצג ניואנס בחברה, וזה יוצר את כל הרעש והבלגן ברשתות, כי זה משקף להם את עצמם".
אתה מסכים עם ליטל שאתם מייצגים את ה'עמך' בשבט והם את המתנשאים? אוגלבו זה שם טורקי, אמרת. עד כמה אתה מרגיש בזהות מזרחית, אם בכלל?
"זה לא קשור למזרחים ואשכנזים. ירדן ג'רבי היא מזרחית. זה עניין של סגנון. סמיון יכול לקרוא לזה 'תרבות', אבל בואי, תוכנית ריאליטי, לא חושב שיש פה אנשים יותר מדי תרבותיים. זהר היה לוחמני, אבל קוראים לו שטראוס, והוא מתנסח במילים בסגנון גבוה מאוד. ואני, אוטומטית נוצר מסביבי וייב של אצבע מאשימה. 'הוא אלים'. למה? כי אליי התלווה מבט מאיים של ערס, ולזהר שטראוס התלווה מבט מלומד לפצצות שהוא הביא לאנשים".
מדי פעם, מתפלקים לו רגעים של רוך. רמזים לבחור ההוא שקארין סנדל, בת זוגו, קפטן נבחרת ישראל לכדורגל נשים, אמרה עליו שהוא בן הזוג הכי מפנק ואמפתי בעולם. למשל כשאני סוקרת את כיסוי הסמארטפון שלו, שחור עם גולגולת גדולה, משהו שמתאים יותר לטינאייג'רית. "נתנה לי אותו ילדה בת 15, פגשתי אותה כי היא חולה והיא ממש מקסימה", הוא אומר. או כשהוא מדבר על סקאר, הכלב שלו, פיטבול, איך לא, כלב עדין ורגיש שמואשם בתוקפנות מפלצתית. אוגלבו אומר שאפשר לראות איזה אבא הוא יהיה, שהוא מפנק את סקאר בצורה כמעט שערורייתית.
כמו אדם שראה את האנושות מהצד של המוגלה, הוא לא בוטח כמעט באף אחד. על רקע זה יפה לראות את האהבה העזה שהוא רוחש לסנדל. "הכרתי את קארין במשימה ב'האח', כשנבחרת ישראל לנשים נכנסה כדי לשחק מולנו כדורגל. וכבר אז היא נראתה לי מאוד מגניבה ומאוד יפה. נדלקתי ברמה החברית. אני לא חובב כדורגל, אבל המיומנות שלה, ואיך כל הגברים שם התעייפו כי הייתה שמש והיא לא ספרה את השמש בכלל. אבל הייתי אז בזוגיות אחרת (עם מגי טביבי), רק שהיא נגמרה בשנייה שיצאתי מהתוכנית".
למה?
"כי היא יצאה חודשיים לפניי, והזמן בריאליטי הוא כמו שנים. אתה יוצא החוצה, ואתה כבר לא זוכר מה היה ביניכם".
היה נראה שזו זוגיות של שני יצורי פרא סוערים.
"נכון שבבית זה נראה כמו שאמרת, אהבת חיים, אבל כשאת נמצאת בריאליטי זה כל העולם שלך, ולכן אין פלא שאני נראיתי לה כמו הגבר האחרון עלי אדמות והיא בשבילי האישה היחידה בעולם. תראי, אני לא יכול לדבר עליה, רק על עצמי ועל האהבה הכי אמיתית שהייתה לי בחיים, קארין סנדל".
יש לקארין יופי מאוד טבעי. לא מאופר. לא בוטוקס. היא מי שהיא.
"לגמרי, כל המחשופים האלו, האיפור, זה לא מדבר אליי. לא אוהב את הנשים שמתאמצות מדי. כל המאמץ לשדר סקס הוא חוסר ביטחון. אני מחפש את השותפה השווה שלי, ובמקרה של קארין את זו שהיא שעשר רמות מעליי".
איך זה התהווה?
"פגשתי את קארין שוב במסיבת יומולדת של ליקי, מאמנת של סלבים. ראיתי אותה שם עם אחותה, והיה שוב את המבט הזה שהיה גם בבית 'האח', מבט כזה של הבנה בלי מילים. ניגשתי אליה ואמרתי לה, 'אני זוכר אותך, ואת מדהימה בעיניי, אני רוצה להכיר אותך'. יצאנו ופשוט דיברנו בחוץ שעה וחצי. וזהו, נשאבנו לזוגיות מהממת. היא ממש עושה לי שקט בנפש. החוזק שלה, המבט העוצמתי הזה. אתה רואה מולך בטון. אני אוהב שאומרים לי את האמת בפנים, והיא תמיד תגיד לי את האמת. אני יודע שהיא אוהבת אותי, ולדעת שמישהו אוהב אותך בוודאות זה בשבילי הכל".
לא מתפלק לך לפעמים הפרא איתה?
"היום כבר אין מקומות של חוסר אמון שבהם אני נושך. לא איתה. זה לא שהפסקתי להיות ישראל הישן בשבילה, אני מסתכל לה בעיניים ויודע בדיוק מי עומד מולי, וזה באותו הרגע מפורר לי את כל המגננות ואת כל השדים של לא לסמוך על אנשים".
הבנתי שנפרדתם קצת לפני שנסעת ל"הישרדות".
"נפרדנו לקצת, אבל לא ממניעים של אמון. שנינו היינו באותה תקופה בפיק של עשייה, וברגע שהתחיל להצטמצם הזמן שלנו ביחד, התחילו לצוץ בעיות. כל אחד רצה זמן עם עצמו כדי להתאזן, וזה היה נכון וחכם ואמיץ".
רצו שמועות על רומנים שניהלת על האי עם שתי שורדות.
"איזה רומנים? חשבתי רק עליה. כשהייתי באי הבנתי כמה קארין חסרה לי. התגעגעתי לקרקע האמיתית שהיא נותנת לי. ואני רוצה להקים איתה בית. אני כבר די שם, אני כרגע יכול לקנות בית. אבל קארין ואני, אנחנו מחפשים את המקום האמיתי שלנו. יכול להיות שזה לא יהיה בתל־אביב".
אתם תתחתנו?
"לגמרי".
מתי?
"כשאני ארגיש מוכן להיות אבא".
אתה פמיניסט?
"אני מחזיק מפמיניזם, אבל פמיניזם אמיתי. אלינה שנאמה על עוצמה נשית ובסוף באה להתחנן אלי ואל אסי זה פמיניזם בשקל וחצי, אוקיי? אביבית בר זוהר היא פמיניסטית אמיתית. היא אמנם עושה את התדריכים האלו של איך תתנהגי עם גבר, אבל בבפנים שלה הבחורה פייטרית, מפרנסת את המשפחה שלה לבדה. זו בחורה שנפגעה כל כך הרבה, וממשיכה לחפש אהבה וגם לתת המון אהבה, אני קורא לה הציפרלקס של הטבע. מעריץ אותה".
כן, אבל למה היא חייבת להגיד לילדות שצופות בה שחשוב להמתין עם תבשיל חם ודברים חמים אחרים לגבר שלך?
"המסר האמיתי מאחורי הסרטונים הוא שימי פס על כל העולם. אז מה אם היום חייבים לדבר בפמיניזם פוליטיקלי־קורקט?"
אתה נחשב לאחד הבחורים הכי יפים בארץ כרגע. מנסות לפתות אותך בחורות? אמרת פעם שאתה לא מאמין במונוגמיה.
"לפני קארין באמת לא האמנתי במונוגמיה. בחיים הקודמים שלי הייתי סוליסט בעולם הזה. האמנתי שכל דבר שייכנס לחיים שלי ממילא לא יהיה אמיתי. ואם הוא לא אמיתי אז למה לסחוב אותו איתי למסע שלי. קארין היא נס שלא ציפיתי לו בגלגול הזה. אז תפסתי את הנס הזה בשתי ידיים, ומחקתי את כל פילוסופיית העולם של השורד. הזאב הבודד. יש לי פה נמרה אמיתית, מישהי לרוץ איתה, ורק תשמור על כושר לרוץ איתה ביחד, כי היא טסה".
