בית קפה בחולון באמצע היום. גבר צעיר ניגש אל אחד השולחנות, שולף אקדח ויורה למוות באחד מיושבי המקום. מהומה אדירה ובהלה פורצות באזור נוכח רעש הירי. ברשתות החברתיות מתחיל לצוץ סרטון המתעד את ההתנקשות שבוצעה במקום הומה האדם.
עוד כתבות על "מנאייכ" למנויים:
- רועי עידן: "עשיתי את 'מנאייכ' גם כדי להראות שהמשטרה היא מערכת בעייתית"
- עמוס תמם: "את כל חברי הכנסת צריך להעיף קיבינימאט"
- אורנה פיטוסי: "יש שחקנים שחיים טוב, אני לא התנהלתי נכון"
אפשר להירגע. הבהלה והמהומה אומנם היו אמיתיות מאוד, אבל החיסול לא. ההמון הסוער בסך הכול חזה בצילומים של סצנה מבוימת אבל ריאליסטית מאוד, עם אקדחים אמיתיים טעונים בכדורי דמה, לסדרת המשטרה "מנאייכ".
ימים יפים עוברים על מחלקת הדרמה של "כאן". רק לאחרונה הסתיימה העונה הראשונה של סדרת הריגול "טהרן" שזכתה לפופולריות רבה, ומיד לאחריה שלף התאגיד אס נוסף – "מנאייכ", הסדרה של רועי עידן שזכתה לאהבת הקהל ולשבחי המבקרים.
ז'אנר סדרות המשטרה הוא ז'אנר ותיק ועמוס מאוד. מ"בלוז לכחולי המדים" הקאלטית, דרך "חוק וסדר" הפופולרית ו"הסמויה" שמככבת בכל רשימה של הסדרות הגדולות בהיסטוריה ועד ל"בלש אמיתי" העכשווית. הטלוויזיה תמיד אהבה לעסוק בעבודת המשטרה, במרדף אחרי הפושעים ובקונפליקטים האינסופיים שאיתם מתמודדים השוטרים. גם בישראל כבר נעשו סדרות משטרה כמו "מרחב ירקון", "המיוחדת" או "אחת אפס אפס".
העיסוק האינטנסיבי של הטלוויזיה במשטרה מגביל כמובן את היכולת לחדש ולהביא רעיונות מקוריים לז'אנר. "מנאייכ", עם זאת, עשתה זאת בהצלחה כשהפנתה את הזרקור אל מח"ש, המחלקה לחקירת שוטרים, הגוף שמטרתו לחקור שוטרים שסרחו או שחרגו מסמכותם.
דרך דמותו של חוקר מח"ש איזי בכר (המגולם על ידי שלום אסייג), המגלה כי חברו הטוב קצין המשטרה ברק הראל (עמוס תמם) חצה את הקווים ומנהל למעשה ארגון פשע מתוך המשטרה, נחשף לעיני הצופה עולם מושחת שבו ההבדלים בין הפושעים לשומרי החוק מיטשטשים.
הרעיון לסדרה עלה לרועי עידן, תסריטאי שעבד במספר רב של סדרות ויצר בין השאר את "כפולה" עם נועה קירל ואת "זה לא הגיל" עם מירי מסיקה, בתקופה שבה התנדב במשטרה. בריאיון ל"ידיעות אחרונות" הוא סיפר: "נחשפתי באופן חלקי לחקירת מח”ש ואמרתי, 'בוא'נה, יש פה קטע'. אני לא יכול לספר על זה, אבל מדובר בחקירת מח”ש על הסתבכות פלילית של שוטר. זה הצית את הדמיון שלי, אמרתי לעצמי, 'איזו דרמה זו שוטרים שחוקרים שוטרים'. זה היה הטריגר לפיתוח הסדרה, אבל העלילה היא בדיונית".
עידן מדגיש שהעלילה בדיונית ובכך עונה על שאלה שלבטח צצה אצל צופים רבים במהלך הצפייה. האם השחיתות הנוראה ותאוות הבצע המוצגות בסדרה הן מנת חלקן של משטרת ישראל גם במציאות? אז אומנם אין קשר ישיר בין האירועים בסדרה לאירועים שהתרחשו במציאות, אבל באופן טבעי עידן כן שאב השראה לדמויות שכתב מדמויות שפגש במהלך התנדבותו במשטרה.
כתיבת הסדרה ארכה שנתיים, שבסיומן הציע עידן את התסריט שכתב למפיק יואב גרוס, ויחד הם ניגשו עם הסדרה לתאגיד. לגרוס היה ברור מהתחלה כי הוא רוצה את שלום אסייג לתפקיד של איזי בכר, והוא לא היה מוכן להתפשר על כך. ב"כאן" דרשו תחילה שאסייג יעבור אודישן, אך גרוס המשיך לעמוד על שלו, והתאגיד נאלץ להתפשר ולהיענות לבקשתו.
"אסייג הוא איש שכיף לעבוד איתו, איש חכם עם המון ידע וניסיון", סיפר עידן על העבודה עם אסייג. "זה כאילו יש לך עוד מוח על הסט שנותן עבודה בקטע טוב, עם רעיונות, הצעות איך לשפר סצנה. שלום מבין כתיבה, מבין דרמה ומבין סיטואציות, והכול בסופר-נחמדות".
הקונפליקט של בכר בסדרה הוא לא רק בחקירה מול מי שהיה חברו הטוב אלא גם מול אשתו, אתי, קצינת משטרה שמתנגדת למעורבותו של בכר בחקירה. "בהתחלה לא היה לי קל לשחק אותה, להיות היא", סיפרה בריאיון ל"ידיעות אחרונות" אורנה פיטוסי המגלמת את אתי. "בצורת החשיבה אני דומה לדמות של שלום, כמו איזי. אני סאקרית של מוסר וצדק, והיה לי קשה עם עצימת העין של הדמות שלי ועם יישור הקו שהיא עושה עם המערכת שהיא חלק ממנה. היו פעמים שאפילו התווכחתי עם הבמאי, כי היה לי חשוב להבין את המהלכים שלה. בסוף החלטתי שהרי אין רע וטוב - כמו בחיים, אין צד אחד שהוא אשם בלעדית. אני יכולה להבין אותה, את הרצון לשמור על הבית שלה ועל העבודה שלה ועל המסגרת שבה היא חיה, שהכול יהיה רגוע, ששום דבר לא יתערער - כי ברגע שאיזי יוצא נגד החבר הכי טוב שלהם, הוא מאיים בעצם להרוס לה איזשהו גן עדן שהיא בנתה לעצמה".
"מנאייכ" - טריילר
כמו זה של אסייג, גם הליהוק של עמוס תמם לא עבר חלק. גרוס היה מעוניין בתמם לתפקיד השוטר המושחת ברק הראל, אבל הבעיה הייתה שבתסריט המקורי דמותו של הראל הייתה אמורה להיות מבוגרת יותר – דמות של קצין שגדל יחד עם אסייג במשטרה. הליהוק של תמם אילץ את עידן לשנות את התסריט ולהצעיר את הדמות של הראל. כך השתנה סיפור הרקע שלו, ובמקום שהשניים יגדלו יחד במשטרה, בכר הוא זה שגייס את הראל למשטרה וטיפח אותו.
אחד הליהוקים המעניינים בסדרה הוא של הראפר סאבלימינל (קובי שמעוני), לתפקיד העבריין תמיר שמעיה. בארצות הברית, אגב, ליהוק של ראפרים לסדרות משטרה/פשע הוא פרקטיקה מקובלת, למשל הראפר מת'וד מן שמגלם בסדרה "הסמויה" את סוחר הסמים צ'יז. מי שחתומה על הליהוק של סאבלימינל היא מלהקת הסדרה הילה יובל, שהתחשבה גם במראה החיצוני שלו שהתאים לתפקיד אך בעיקר באודישן המצוין שלו, שהרשים את אנשי ההפקה.
תקציב הסדרה עמד על 750 אלף לשקל לפרק, עלות סבירה יחסית במושגים של דרמה ישראלית. אף שלא מדובר בתקציב מופרע, ההפקה בכל זאת נקלעה לקשיים כלכליים, ונאלצה לקצר את העונה הראשונה בשני פרקים, מ-12 לעשרה, ובכך לחסוך 1.5 מיליון שקלים. מובן שהקיצור שנכפה על ההפקה אילץ את עידן לשכתב את התסריט ולהוריד כמה פרטים מהעלילה. העלות הכוללת של העונה הראשונה עמדה על 8 מיליון שקלים.
עידן לא הסתפק בכתיבת הסדרה: הוא לקח חלק כמעט בכל ימי הצילומים שלה, סייע בפעילות לוגיסטית כמו הסעה וניוד לצורכי ההפקה ואף משחק בה בתפקיד קטן.
בסך הכול נמשכו צילומי הסדרה 50 ימים, וכל יום צילום ארך בערך 12 שעות. כמה מימי הצילומים נערכו בעיר האוקראינית אומן, שאליה הספיקו להגיע עוד לפני הקורונה.
השחקנים מתאמנים בנשק
כדי להתכונן לתפקיד ולהעניק לשחקנים מראה אמין ככל הניתן כשוטרים, הקאסט של הסדרה עבר אימוני נשק ונפגש עם שוטרים אמיתיים. עם זאת, לא הייתה אף פנייה רשמית מצד הסדרה למח"ש לשיתוף פעולה. לירז חממי המגלמת את טל בן הרוש, שוטרת קשוחה מהיאחב"ל המסופחת לחקירה של מח"ש, נפגשה באופן פרטני עם חוקרת של מח"ש כדי להיחשף לעבודתה ואף צפתה בסדרה "החשוד העיקרי", סדרה בריטית שלאחר מכן יצאה גם בגרסה אמריקנית, על בלשית מחוספסת שלמרות הישגיה מתקשה להשתלב בחברה הגברית במשטרה.
"החוקרת שעבדתי איתה עשתה לי סדר מבחינה מקצועית – איך הדברים נראים מבפנים", הסבירה חממי בריאיון ל-ynet. "בהרבה סצנות לא הבנתי למה הדמות שלי מתנהגת כפי שהיא מתנהגת ומה מנחה אותה. היא עזרה לי להבין מה האמונה הפנימית של חוקרת. היא אמרה שיש בחוקרים משהו שחייב לדעת את האמת, ואני חושבת שיש את זה גם לטל וגם לאיזי - אתה חייב לדעת, גם אם תשלם מחיר אישי מאוד כבד. אחת המחמאות הכי גדולות שקיבלנו זה שהדמויות שלנו מאוד אמינות. קציני לה"ב אמרו לנו את זה".
עוד אנקדוטה חביבה הקשורה בפרק הראשון היא סצנת הקריוקי, שבה השחקנים שרים את "איביזה" של סטטיק ובן-אל. זה לא מקרי - מפיק הסדרה יואב גרוס הוא גם המנהל של צמד כוכבי הפופ. הבחירה בשיר הייתה מתוך מחשבה למכור את הסדרה לחו"ל. כשסדרה נמכרת לרשת זרה, היוצרים צריכים לקבל אישור זכויות מיוצרי המוזיקה שלה. אם מדובר במוזיקת רקע, ניתן כמובן להחליף אותה אם מתקשים בקבלת האישורים – אבל ברגע שהשחקנים הם אלו ששרים, לא ניתן להחליף את השיר, והתשלום על זכויות היוצרים עלול להיות גבוה מאוד. החיבור המקצועי בין גרוס לסטטיק ובן-אל הבטיח כי להפקת הסדרה לא יהיו בעיות עתידיות בעניין הזה.
עד כמה "מנאייכ" נאמנה למציאות?
אבל מעבר לסיפורים שמאחורי הקלעים של הסדרה, את הצופים שסיימו זה עתה לצפות בעונה הראשונה מעניינת אולי יותר מכל השאלה הבאה – האם תהיה עונה שנייה? אם כן, אפשר להירגע – בכר ושות' יחזרו אלינו לעונה שנייה, שכבר הוזמנה ונמצאת כעת בכתיבה. עידן גילה שהדגש בעונה הבאה יהיה על פשיעה כלכלית. עם זאת, עדיין לא ידוע מתי צפויה העונה השנייה להגיע למסכים.
