לפני שנה וחצי גיא לרר מצא את עצמו בתפקיד שלא הכיר: איש מת מהלך. זה היה אחרי האיחוד של ערוץ עשר ורשת, ולרר שיצא למאבק משפטי מכוער נגד המנהלים שלו לשעבר בערוץ עשר - על הבעלות של עמוד הפייסבוק החזק של ''הצינור'' – קיבל אותם עכשיו, אחרי שהביס אותם בבית משפט, בתור הבוסים החדשים שלו. זה לא היה נעים. "היו גורמים בהנהלה שניגשו אליי במסדרון ואמרו לי, 'תתכונן. אתה לא תהיה פה בקרוב. אתה תקעת אותנו, השפלת אותנו ציבורית. כן חוזה לא חוזה, אתה לא תמשיך פה באופן הזה. לא תעשה את התוכנית הזאת'. וייב של סגירת חשבון".
- חדש! לא רוצים לפספס אף כתבה?
הגעת כבר להתייעצות משפטית?
"לא ישנתי בלילה. הייתי כבר בליווי משפטי. ואף אחד בערוץ לא ידע מה עובר עליי. לא רציתי שמישהו יידע. זוועת עולם. יש לי מוד שאני לא מפעיל הרבה וזה מלחמת קיום. אתה קיים רק בתוך תודעת הקרב שלך, אתה רק בזה 24 שעות. אבל זו הבדידות הכי גדולה. כל ההנהלה התחלפה וכל מי שמעליי היה מי שהייתי איתו במלחמה. והייתי כלוא בתוך זה כי אם אני אתחיל לדבר, יתחיל דיבור. הייתי לבד".
כתבות נוספות למנויים:
מה היה הרגע הכי קשה?
"עשינו ספיישל לסוף שנה שזה תמיד צחוקים, ולא הבנתי איך אני מעביר את השידור כשאני כל כך פוחד ומבואס ועצוב, ועוד עם פפיון ורקע של זיקוקים מאחוריי? איך?! לא האמנתי כמה קשה לי. הייתי בטוח שאני מסוגל טו גט מיי שיט טוגדר, ופשוט הרגשתי שאני לא מצליח. התחושה הייתה שהבניין תכף ייפול עליי. זו הייתה דרמה מטורפת. לזכותו של יוסי ורשבסקי (המנכ"ל לשעבר של ערוץ עשר ושל רשת), אדם שהגעתי איתו לבתי משפט, הוא החליט להתעלות והסכים לעשות איתי סולחה, וכנראה בניגוד לעצת אנשים סביבו שלא רצו לסלוח לי".
ואיך זה נגמר?
"ורשבסקי קיבל החלטה להישאר איתי במתכונת הנוכחית, אבל הובהר לי שצריכה להיות נראות חיצונית לזה שאני משלם מחיר על מה שהיה. אז הורידו לי את המשכורת בשיעור משמעותי מאוד. אני לא נכנס למספרים, אבל לא הייתה לי בעיה לשלם מחיר. בכל זאת עזבתי ערוץ, הייתה מלחמה פומבית, לקחתי משהו שהם חשבו ששייך להם וניצחתי. אז אמרתי בסדר. הכסף הוא חשוב אבל זה לא תכלית הכול. ומשם המשכנו הלאה. ומי שאיים עליי סתם את הפה".
עכשיו הוא כבר יכול להרשות לעצמו לשחרר חיוך ניצחון. בשנה וחצי האחרונות הוא מיצב את עצמו כאחד העוגנים המשמעותיים בערוץ המאוחד, ובתשעת החודשים האחרונים ''הצינור'' (מדי ערב ברשת) היא תוכנית הלייט־נייט הנצפית בישראל, עם ממוצע של 9.8 אחוזי רייטינג. עד למשבר הקורונה, התמהיל נע על הספקטרום שבין סרטונים של אנה זק לקמפיינים נגד תאגידים, מזגזג בין סרטוני יוטיוב של אוגרים מרקדים והובלת מאבקים חברתיים למען חלשים ומוחלשים.
מה שבהתחלה היה נדמה למבקרים כחוסר יכולת להתחייב על זהות התוכנית נראה בהמשך כמו אסטרטגיה. לרר זיהה שעטיפת הצלופן הטראשית מאפשרת לו להחליק בגרון הצופים חומרים מחוספסים, בעלי סקס אפיל מופחת. וכך מיצב את עצמו, לא מעט בזכות הדף הפופולרי של התוכנית, כאקטיביסט שפועל מתוך המסגרת הקפיטליסטית של ערוץ מסחרי, וגם מצליח לא פעם לשנות מציאות. המקרה הבולט ביותר היה כשהתגייס למאבק בעד הקנאביס הרפואי. אבל את החותמת הסופית להפיכתו של לרר לרובין הוד מקומי הוא חייב לקורונה.
הפרויקט הנוכחי שיזם, "תעבירו את זה הלאה", גייס מעל 18.2 מיליון שקל לטובת אזרחים שנקלעו למצוקה כלכלית בעקבות המגפה. במקום שבו הממסד גילה אימפוטנציה מוחלטת, לרר ומערכת התוכנית שלו הפכו למשרד רווחה עצמאי. הם חילקו חבילות מזון לנזקקים. דאגו לסיוע כלכלי בתשלום חשבונות ובשוברי מזון לרעבים. הקימו ועדה לבדיקת קריטריונים לזכאות למענקים ומוקד לפניות הציבור. והם כולה תוכנית טלוויזיה.
"אתה רואה תמונות שלא עוזבות אותך", הוא מספר, "הגענו למשפחה באשדוד, בשיכונים כמו בגלזגו. אתה נכנס לדירה של חדר וחצי עם שישה ילדים שנערמים אחד על השני. זרוקים שם. הם ישנים על הרצפה. הגענו אליהם דרך זה שניתקו להם את החשמל, אז הם רק עם נרות. אין מקרר, כל האוכל בחוץ בארגזים. זה נראה כמו מחסן. ומתבגרת בת 15 הבינה שהיא לוקחת על עצמה את האירוע. מה שלמדתי על עוני, והוא מאוד מכאיב, זה שמספיקות שתי תקריות חיצוניות, גם למשפחה מצוינת שרוצה לעבוד, כדי להתמוטט. אתה יוצא משם עם מועקה שמחלחלת לתוכך. מישהו אמר לי שאחרי סט של חוויות כזה אני חייב טיפול. זו ממש טראומה משנית. אני רואה את זה גם במערכת על כל מי שנמצא מעורב בפרויקט. רואה איך הוא קמל. עצוב. אנשים נפלו. זה משפיע עליי פיזית".
מתי זיהית מצוקה לאומית ברמה קטסטרופלית?
"עוד בגל הראשון, מהדברים שמגיעים אלינו. הגיעו לאינבוקסים שלנו מאות אם לא אלפי פניות. אתה מזהה דפוס. המילה 'רעב'. מישהו כותב לך, 'אני רעב. צריך לאכול. לא רוצה כסף, לא סיוע, לא ביורוקרטיה. צריך עזרה באוכל'. וזה לא היה לנו אף פעם. ברגע שזה התחיל לחזור על עצמו וכולם עוד התעסקו רק עם הנגיף מהבוקר עד הלילה עמדנו ערב־ערב ואמרנו, 'רבותיי, לא נעים להשתמש במילה הזאת בקלות, אבל אנשים רעבים'. גם כל ארגוני הסיוע קרסו. אז חברנו אליהם והחלנו לעשות שיירות סיוע. זה להגיע לעיר, לקרוא לאנשים בפייס להגיע ולהעיף שם חבילות מזון באלפים. בכל מקום שהגענו היה פקק תנועה מטורף. בבאר־שבע אמרתי, פאק זה יותר מדי. פקק של קילומטר. נחש. ואנשים אמרו, זה בסדר נחכה פה גם שעתיים".
מאז דודו טופז שחילק פרסי ענק לעניים בתוכניתו ''הראשון בבידור'' לא היה טאלנט בערוץ מסחרי שנרתם לפילנתרופיה בהיקפים כאלה. וכמו טופז, היו שפיקפקו במניעים של לרר. טענו שהוא מונע מכוח, רייטינג, פופוליזם, רצון להתחבב, רצון למנף את עצמו. כאדם שמודע לביקורת, הצעד הראשון שלו בפרויקט היה להקים ועדה שתנסח קריטריונים למי מגיע וכמה, ותרחיק אותו מהפוזיציה המסוכנת של האחראי הבלעדי לברז של הכסף.
"כינסתי ארבע נשים נפלאות, מרים פרץ, עדינה בר שלום, ענבל חרמוני יו"רית איגוד העו"סים ועדי אלטשולר מ'כנפיים של קרמבו'. צירפתי אותן כי יש משהו במגיש טלוויזיה שתמיד מעלה טענות על הרייטינגיזציה של העוני או חשש שנעשה מזה ריאליטי. לא הסכמתי עם חלק מההחלטות שלהן, אבל התיישרתי".
החיבור בין ערוץ מסחרי ואקטיביזם יכול להגיע מהר מאוד לסנסציוניות, למקומות שמכנים "פורנו עוני".
"מה שמכונה פורנו עוני - אני בעדו. עשינו אייטם על ילדה בת שמונה שדיברה על עוני. הייתי מוכן לביקורת, וגם התייעצתי. אלי כהן, מנכ"ל פתחון־לב, אמר לי, 'מה זה פורנוגרפיה של עוני? אני שונא את המשפט הזה! זה הורג אותנו. הרי יש פורנוגרפיזציה של כל דבר אחר: פורנו של רצח. של פיגועים. אבל עוני אסור! אתה תראה אישה נרצחת, אתה תצלם אמא בוכה בלוויה של חייל, אבל עוני? מה קרה?' הוא אמר, 'אני לא נכנס לקונספירציות, אבל זה נוח לכולם. זה אחלה דיל. לא להראות עוני ולהסתכל לצד השני'. הוא אמר לי, 'אני מבקש ממך תראה פורנוגרפיה של עוני. שיצעקו, שיבכו, תיכנס לבתים, תפשפש במגירות ותפתח את המקרר'".
תסכים שיש בנדבנות הזאת משהו דודו טופזי. יש איזו התמכרות רגשית לתחושת המלאך שמשנה חיים של אנשים.
"כן. אני לא יכול להרשות לעצמי להתנשא על מה שדודו טופז עשה, אני לא יכול לשפוט גם את המערבולת שהוא היה בה. גם זה שהוא היה מכור לקוק ומתמודד־נפש ונרקיסיסט לא מבטל את האפשרות שהייתה לו מגירה של טוב לב. להגיד שהתכלית של זה בשבילו הייתה רייטינג זה משהו שאני לא יכול לדון אותו לחומרה".
למה התמכרת? לתחושה שאתה משנה חיים, לזה שאוהבים אותך?
"לזה שאתה יכול לעזור. ואז כשאתה לא עוזר זה בדיוק כמו בהתמכרות, משהו מתחיל להציק לך. אהבה זה דבר נעים אבל במינון מסוים היא גורמת לי מבוכה. לכן אין שום חשש שהתמכרתי. אני לא דודו טופז".
קיבלת הרבה ביקורת על זה שהתוכנית לא החליטה מה היא, צהבת או מאבק חברתי. יחסי ציבור לפרק חרם ב''הישרדות'' או תחקירים נגד תאגידים.
"אני אומר לאנשים, אנחנו תוכנית שאמורה לבדר. זה המנדט. האם יצאנו מהבית הזה להרפתקה וקצת טעינו בדרך? יכול להיות. אבל זה הבסיס. ולכן אני לא מבין למה מישהו מזדעזע שיש אייטם על 'הישרדות'. אני עוסק בזה גם כי אני אוהב את זה. לא הכרזתי אף פעם שאני רוצה להיות משהו אחר מבידור. לא רוצה שיצפו ממני להיות סוכן שינוי, כי אז מה אתם נותנים במה לליטל סמדג'ה. זה מעצבן אותי. תנו להיות תוכנית בידור שזה האקסטרה שלה ולא להפך".
זה שאתה לוקח את הדברים האלה לידיים לא מנוון סופית את המנגנונים של הממסד? נותן להם גושפנקה לא לעשות כלום? לרר יסדר.
"המדינה פשטה רגל הרבה לפני זה, בצורה שיטתית ובהיקפים רחבים הרבה. אין מדינה. אנחנו במערכת מעט אנשים, ודי מצליחים בזה. זה גורם לי לחשוב על כל המקומות שזורקים עלינו זין. מקומות שאתה מחכה שעה בתור. תמיד הייתי בטוח שאני מחכה שעה בתור כי מסכנים, יש עליהם המון עומס. אנחנו עכשיו ביקשנו פניות מפאקינג כל מי שבמצוקה במדינה. אז אפשר לעשות את זה. למה אתם לא עושים את זה? פתאום אני מבין שזה לא שהם מסכנים ועמוסים. הם פשוט לא שמים עלינו".
בשבת שעברה, בסגר, הוא חגג 41. הייתה עוגה שהבנות הכינו. "בגל הראשון הייתי מעט מאוד בבית, הרגשתי שאני ממש מפריע לאשתי ולשתי הילדות", הוא מגחך. "אבל היו לי רגעים של אחרון ההיסטריים. אחד הכתבים כתב בקבוצת הווטסאפ הפנימית של החדשות שרשתות השיווק אומרות שיש בעיה. באתי לאשתי ואמרתי לה, 'הנה, הולך להיגמר פה האוכל!' יצאתי לאחד הסופרים, עמדתי בתור וקניתי פסטה ואורז וזה, ואני חוזר הביתה והיא אומרת, 'מה עשית?! מה אני אעשה עם כל האוכל הזה? יא מטומטם! לא ייגמר האוכל!' שמעי, זה דפוק. אבל יש לך שתי ילדות קטנות, אז אתה מתחרפן".
ההתחלה שלו בטלוויזיה הייתה צנועה. הוא נחת ב־2005 בחדשות עשר ככתב ספורט, אחרי עבר במקומוני ''ידיעות תקשורת'' ושנת מגורים בלונדון. עם הזמן החל להגיש פינה קטנה בחדשות השבת בשם ''הצינור''. זו הייתה אזוטריקת רשת מתוקה, כולל כל החשודים והחתולים המיידיים. חמש שנים לאחר מכן הפכה הפינה לתוכנית שהמנדט שלה הוא סיקור תרבות אינטרנט. הפרסונה האקטיביסטית היא משהו שהתפתח אצל לרר תוך כדי תנועה. ויש גם די־אן־איי משפחתי שלא הזיק, אביו, ד"ר טוביה לרר ז"ל, הקדיש את חייו למאבק בחברות הסיגריות, למרות שהוא בעצמו היה מעשן.
הקנאביס הרפואי היה אולי הקמפיין הכי מוצלח שלו. קמפיין שהתנהל בכמה פלטפורמות במקביל, וכלל הפגנה בכיכר רבין וסיקור אובססיבי במסגרת התוכנית. זה עבד. "עכשיו יש הסכמה בין כחול לבן לליכוד ללכת על הלגליזציה".
זה ההישג הכי גדול שלך עד היום?
"מבחינת העוצמה הציבורית ועד הפרויקט הנוכחי, זה היה הדבר שעשה הכי הרבה אפקט. אבל זו עדיין לא הצלחה. ההצלחה תהיה כשנסיים עם זה. משרד הבריאות כשל באופן מחפיר. היו לי הרבה שעות במשרד הבריאות עם גרוטו וברסי. אנשים מאוד אנליטיים, יותר מדי בשבילי. פיספסו את הסיפור של הקנאביס הרפואי. עשו עבודה רעה. הקנאביס יהיה כתם על הקריירה של משה בר סימן טוב, גם אם זה לא נראה לו כרגע. מה שהם עשו לכמה אלפי המטופלים האלה לא יישכח. את ליצמן לא פגשתי אבל אני חושב שהוא חי בניתוק מוחלט. הוא איפשר את הדברים המחפירים שנעשו במשרד הבריאות בזמנו וברסי היה המנכ"ל של הדבר הזה".
כמה אתה מרגיש את הפוליטיזציה ברשת שמדברים עליה? נגיד, ההחלטה שלך לראיין ככה את שמעון ריקלין ומאי גולן, זה חלק מזה?
"ממש לא".
אמרו לך פעם מה לעשות בערוץ הנוכחי?
"לא".
כלום?
"כלום".
מה עם מהמפוטרים של חדשות רשת, כמו עורך חדשות השבת שהעיד שביקשו ממנו יותר אייטמי ביביסטיות ואלירז שדה?
"ממני לא".
למה לך לא ולו כן?
"אני חושב שאפשר לפרש את כל מה שקרה עם המהדורה, הפיטורים, ההאשמות על פוליטיזציה בשתי דרכים: אחת, זה להגיד שיש פה התערבות פוליטית בוטה. שתיים, זה להגיד שאלה החלטות עריכה. לבוא ולהגיד, 'אני רוצה ערוץ יותר מאוזן וצריך ביטוי ליותר קולות מהימין' זה לגיטימי. אפשר להסתכל על זה כעל ראש הממשלה ששלח את ידו לתוך הערוץ. ואפשר להגיד שזו החלטת עריכה".
איזה הסבר ענייני יש לפיטורים של עיתונאי כמו ברק רביד? או אבי עמית שהדבר האחרון שהוא עשה זה אייטם על הדרימליינר, שאומרים ששרה ראתה את זה וזה הרס לה את השבת?
"מההיכרות שלי עם השטח, אני לא מאמין ששרה נתניהו ראתה את זה, צילצלה למישהו ופיטרו מישהו בערוץ. אולי אני נאיבי. לא מאמין שזה עובד ככה ובטח לא בערוץ 13. שאלתי את מי שהכי מכיר, הכי חתרן, הכי אופוזיציוני, הכי נלחם, מתן חודורוב, והוא אמר לי שיש דברים שגם הוא לא אוהב בהחלטות אבל שהוא לא חושב שזו התערבות פוליטית ברמה כזאת".
ואם היית יודע שקורה כזה דבר?
"לא הייתי שותק. ואף אחד מהעיתונאים האלה לא היה שותק. כשהיו דברים כאלה בעבר הם התפוצצו".
וזה ששרון גל הוצנח פתאום מלמעלה, מעל כל אותם אנשים שבגלל היחס אליהם פיטרו אותו, זו החלטת עריכה?
"יש לי עבר מאוד קשה עם שרון גל, עד כדי אלימות. אבל שרון הוא איש תקשורת מוכשר. הוא מגיש טוב. זו הדעה הרווחת בקרב מבקריו. זה כישרון שאתה רוצה על מסך".
אמרת שלא הכול פלילי. שיש גם משפט ציבורי, מוסרי. לגיטימי שמחזירים אדם שהואשם בדברים כאלה לעבוד באותו מקום?
"אני חושב שיש דרישה אינסופית לדם, שוכחים את הפונקציה של סליחה, מושג חשוב עבור אנשים שפשעו מוסרית וייתכן שמגיעה להם מחילה בגלל מי שהם היום. בעיניי הוא השתנה. תראי את עמנואל רוזן, זה איש שמרצה עונש. כל המהפכות הנפלאות שהרבה מהן דורשות לחרב את גופו של אדם עד אחרון הנקבים. צריך גם מידה לפעמים".
עשיתם סולחה?
"נפגשנו במסדרון, ישבנו לדבר. אני מקווה שאני לא אתברר כנאיבי, אבל האיש נראה אחר לחלוטין וניכר בו המאמץ להשתנות".
ומה עם התוכנית של שליין?
"שוב, אני לא יודע אם זו החלטת עריכה".
אגב אקסים, אמרת על רני רהב שהוא אדם נתעב שמשמן אנשים. הוא אמר עליך שהגיע הזמן שתודה שחלק ממה שמניע אותך זה כסף. והנה גם הוא חזר להיות קולגה לרגע. יצא לכם להגיד שלום?
"(צוחק) קודם כל הוא עיצבן אותי נורא על ההתחלה. הוא חנה לי בחניה! אפשר לעשות את זה, עושים לי את זה ובדרך כלל אני פשוט מחפש חניה אחרת. אבל כשאני רואה בחניה שלי טנק ענק שתופס שתי חניות אני מתרגז. אוטו שלא ראיתי כדוגמתו. בלי שידעתי, ישר אמרתי רני רהב. אז פשוט חסמתי אותו והלכתי".
ואז?
"מאז הוא לא חנה לי בחניה".
גם בקמפיין שניהל בעד הקנאביס הרפואי לרר לא חשש לקחת את זה לקצה. "העליתי ציוץ שאומר, 'רבותיי, אני רוצה כך וכך זני קנאביס לילדים שזקוקים לו, ואני בא אליכם לאסוף את זה', ציוץ שהוא מוכן לעבור על החוק פר אקסלנס, והיועצת המשפטית של הערוץ אמרה לי בניגוד לרוח הגבית שאני מקבל בדרך כלל, 'גיא לא'. ובכל זאת עשיתי את זה. הייתי בטוח שאני נעצר באותו יום. קודם כל, המשטרה שונאת אותי. גם ביקרתי אותם, גם חקרו אותי בעבר על שטות עם ברק כהן ולקחו טביעות אצבע וחקירות. נסעתי בישראל ובמושב ליד הנהג מלא שקיות עם גראס. חצי קילו. מה יותר טוב מזה כדי להיפטר ממני לשנה־שנתיים? הכנתי תיק למעצר. והם לא באו. ואני מעריך אותם על זה".
המשטרה זימנה אותך לחקירה בגלל מה שכינו פרסום חומרי חקירה אסורים.
"זה היה סרטון סאטירי של ברק כהן נגד שוטר בתחנת מוריה בירושלים. לצערם, זה לא השפיל אותי. חשבו שיבזו אותי מול כולם. כל המחשבה שלי הייתה, איפה אני אוכל בירושלים. והיה לי ברור שאני יוצא משם ומצטלם ועושה פוסט שהבנתי שיהיה מגה־ויראלי ואני אומר, 'טיפשים, מה אתם עושים? אתם לא מבינים את העולם הזה'".
דורון ידיד, משטרת ירושלים, הביקורת עליהם כרגע במסגרת ההפגנות בבלפור על התנהגות אלימה. זה חלק מאותו הדבר?
"במחוז ירושלים יש מסורת של לא להבין איך הדברים עובדים. הם מחרידים. דורון ידיד הקפיץ את הווליום של המחאה וגרם לעוד אנשים לבוא".
אבל עם כל הכבוד למשטרה, במהלך השנים הוא צבר אויבים מסוכנים יותר. לפני כשנה דיווחה אילנה דיין ב''עובדה'' כי חברת HOT, שלרר ביקר באגרסיביות את שירות הלקוחות שלה, שכרה את שירותיה של חברת "בלאק קיוב" במטרה להפיל אותו באמצעות נערת פיתוי. באופן די מדהים, זה בדיוק מה שקרה לאבא שלו עם חברת דובק באייטיז.
"עם אבא שלי, בהתחלה, לא לגמרי האמנו. יום אחד הוא חזר הביתה ואמר, 'נדבקה אליי משאית עם אורות מסנוורים, כאילו ניסתה להוריד אותי מהכביש'. הוא היה נסער. חשבנו שהוא חי בסרט. זה נראה לנו יותר מדי. כשהגיע הסיפור של נערת הפיתוי שלו הבנתי שזה לא יותר מדי. כשזה הגיע אליי הבנתי שחייתי באלחוש מסוים לגבי הסכנות במקצוע. גם הדברים המפחידים עברו כמו צחוקים של תיכוניסטים. העלינו תמונה של פרארי חונה בחניית נכים. היה את המספר ואמרנו נעשה מצוד, שינסו להגיע לנהג. ניגש אליי אחד מכתבי הפלילים חיוור, ואמר, 'אתה יודע שזה של ג'רושי'. בדקנו ואכן. וכל היום צוחקים במערכת. ותבדקו מתחת למכוניות אבל וואלק, אתה מתעסק עם אנשים שלא הנידו עפעף בפעמים אחרות. או הייתה מישהי שכתבה לי החודש הודעה, 'אני אגמור אותך, אגמור את אמא שלך, את שתי המפלצות הקטנות שיצאו מהזרע שלך, אני אקיז את דמך'. או כשעורכת דין שהייתי בסכסוך איתה שלחה לי הביתה שליח שדפק בדלת, כאילו הגיע בטעות. ואז צילם את הבית בנסתרת. ופתאום אחרי כמה דקות היא שלחה לי תמונות של הבית מבפנים. ובאיזה גן הבנות שלך. ואני באה אליך הביתה".
הלכת עם זה למשטרה?
"לא. אני לא סומך על המשטרה. אין לי שום תקווה שהם יעזרו לי. אתה מתייחס לכל האיומים כאל אסופת בדיחות שיכורים. אז אחרי נערת הפיתוי קצת העברתי את זה למגירה אחרת. שאולי אתה קצת קל דעת. בכל זאת ישבו מיטב המוחות וחשבו איך להרוס לך את החיים. התחלתי להיות קצת יותר פרנואיד. מסתכל. הייתה תקופה שחשבנו שעוקבים אחרינו, אני והעורך. רצו לשים לנו אבטחה מהערוץ. כיום אני מבין שהאופציה הזאת קיימת, שמישהו יטאטא אותי ומשהו רע יקרה לי. זה קיים".
אתה חושב על זה?
"לא ממש (צחוק גדול), אבל זה כי אני קצת מטומטם".
