קצת אחרי שליאור דיין הסניף ריטלין בשידור חי, הוא ואביו, אסי דיין, נשלחו לעבור גמילה מהתמכרות לריטלין בחוות בריאות בגליל במסגרת התוכנית "פעם בחיים". כי מה יותר מצחיק מאב ובן שעושים סמים יחד, אבל בשביל המצלמות מוכנים גם שלא.
כתבות נוספות למנויים:
זה היה ב-2006, ולמרבה ההפתעה, הדיינים דיווחו על הצלחה מסחררת בגמילה ובטיפול עשרת אלפים לגוף ולנפש. דיין האב נהג אז לדרוש את התשלום עבור עבודתו מיד ובבת אחת, ולא כפי שנהוג בדרך כלל בהפקות הישראליות: שוטף פלוס נראה מתי. בדרך הביתה עצרו השניים ליד הבנק, משכו את הכסף במזומן - 90,000 שקלים – חילקו אותו ביניהם, והלכו דיין-דיין לענייניו.
6 צפייה בגלריה
ליאור דיין. ''כשאתה מתנהל בעולם ללא מוסר, אתה לא נשאר נקי לרגע''
(צילום: משה נחומוביץ')
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
"באותו יום אני כבר חגגתי עם סמים, ואז נרדמתי", מספר ליאור. "הדבר הבא שאני זוכר זה צלצולי טלפון בלתי נגמרים". בקו השני הייתה ורד, אשתו לשעבר של אביו. "היא צעקה, 'תתקשר לאמובלנס! הוא עומד למות!' לא הבנתי על מה היא מדברת. יצאתי מהחדר וראיתי את כל הפרקט מלא בטיפות דם, מזרקים ושקיות קוק. בצד, אבא שלי מוטל ללא הכרה ועם מזרק בתוך היד. בדיעבד, הבנתי שהוא התקשר אליה ואמר לה שהוא הולך להתעלף".
לא היה יותר פשוט לקרוא לך מהסלון?
"הוא אפילו לא ניסה להעיר אותי. כשהוא היה מזריק הוא לא היה עושה את זה לידי. זה מצחיק להגיד, אבל שם היה הגבול. החיים שלי היו 'כמו להציל את טוראי ריאן', רק שלסרט שכיכבתי בו קראו 'להציל את אסי דיין'. זאת הייתה המשימה שלי בחיים. כמה פעמים נמאס לו ב'בטיפול', והוא פשוט עזב את הסט. למי התקשרו? אליי. היה משהו ממכר בזה שאני היחיד שיכול להשתלט על המפלצת שנקראת אסי דיין".
ומה לגבי המפלצות הפנימיות שלך?
"באותו זמן הן רק גרמו לי להרס גדול יותר. זוכר החלטה מודעת שאני עומד למות ממנת יתר. הייתי הולך לישון עם חומר ליד המיטה, שלא יקרה מצב שאני קם ולא יהיו לי כדורים. שנים הייתי בטוח שאם בטעות אהיה נקי, אני אצטרך להתמודד עם עצמי".
ספוילר: בסוף, דיין התמודד עם עצמו דווקא לא רע. עד כדי כך שהסצנה המטורפת שבה אבא שלו ומזרק תקועים באמצע הסלון, היא אחד משיאי "נורמלי", הסדרה שכתב במשך שש שנים, ותעלה השבוע (רביעי וחמישי ב-22:15 ב-HOT3 וכן ב-VOT VOD וב-NEXT TV).
את הסיפור שלו אתם מכירים: נסיך למשפחת האצולה הישראלית שנמסר בגיל שלוש למשפחה אומנת בקיבוץ כי אבא שלו היה עסוק בסרטים וסמים, ואמא שלו, קרוליין לנגפורד, ברחה לארה"ב אחרי גירושים מכוערים, וחוסר מסוגלות לגדל ילד; הוא התמכר לכל דבר אפשרי, שקע בדיכאון, אושפז במחלקות סגורות ובמכוני גמילה, ונשאר בחיים כדי לספר.
בעשור האחרון, נדמה היה שדיין ג'וניור נגמל גם מהחיבה להרס עצמי. הוא התחתן עם רוני זילבר וכל מי שצפה בהם ובבנם הקטן ארד, היום כבן שש, ב"מחוברים", קיבל תמונה אופטימית: בורגנות היא עסק מרפא, וגם הביוגרפיה המופרעת ביותר יכולה להפוך לסיפור הפרברים. אלא שקומדיית המצבים הזאת לא שרדה את החיים עצמם. בשנה שעברה, אחרי שבע שנים יחד, התגרשו.
שבועות ספורים אחרי הפרידה דווח שדיין בזוגיות עם חופית לוסנה, מעצבת גרפית שיצא איתה בצעירותו. בימים הקרובים הוא יהפוך לאב לשניים. גם רוני המשיכה הלאה, והיא בזוגיות עם ציון רובין, יוצר "תאג"ד". בראיון לסמדר שיר ב-"7 ימים" לפני שנה שיתפה בקשיים שהובילו לפירוק הזוגיות. "הרגשתי שאני מטפלת בשני ילדים - תינוק שיגדל וילד מגודל שכבר לא יתבגר. הבעל שאהבתי הפך להיות שותף לדירה", אמרה.
בדירה החדשה שלו ושל לוסנה ברמת אביב, דיין מגיש גרסה מפויסת לנראטיב הפרידה מגרושתו: כרוניקה של גסיסה ידועה מראש. "עשיתי הכל כדי להילחם על התא המשפחתי שרציתי, אבל באיזשהו שלב הבנתי שאני מרגיש פחדן, מישהו שנשאר במקום שהוא לא צריך להישאר בו, שנתן לפרוצדרות ולנוחות לנצח אותו. גם ידעתי שבסוף הדרך לשמיים אני אפגוש את אבא שלי, ואחטוף ממנו סטירה על זה. היום רוני ואני ביחסים טובים. לפני כמה זמן רוני אמרה לי, 'תגיד, אנחנו היינו משוגעים? בשביל מה התחתנו? מה חשבנו לעצמנו?'".
המוח של דיין הוא ג'ימבורי של אסוציאציות, אבל סיפור הפרידה היה נפסל על חוסר מקוריות: שנת ההורות הראשונה. "ילד מייצר מצב שבו אתה צריך להבין אם יש פרטנר או אין. ילד דורש הרבה לוגיסטיקה. אתה המפיק בפועל של הילד - כולל הנערת מים, מנהל לוקיישנים וארט, וזה מתיש. במלחמת ההתשה הזאת עולה השאלה שלפיה צריך לשפוט כל מערכת יחסים: האם אתה עוזר לבן-אדם שאיתך להיות בן-אדם טוב יותר והוא עוזר לך - או שלא. רוב האנשים שמסביבי מסתכלים על הבן זוג ורואים כלא".
ואתה?
"אני ראיתי שאני לא עוזר לרוני להיות אדם טוב יותר, והיא לא לי. הכרתי את רוני כשהייתי במכון גמילה בלוס-אנג'לס. דיברנו שנה בסקייפ וכשחזרתי לארץ, רוני הייתה המכון גמילה שלי שלא רציתי ללכת ממנו. אני מודה לה עד היום. אני כן יכול להגיד שבמשך תקופה ארוכה היה ברור שאנחנו הולכים למתווה של פרידה. ארד כילד חשב שגברים ישנים בסלון. אני לא חושב שארד ראה את אמא ואבא שלו מתחבקים".
רוני טענה שלא מאוד תיפקדת אחרי שארד נולד.
"הטיפול בארד התחלק שווה בשווה. אין לי נקיפות מצפון. ברמה הרגשית, הייתה פחות פניות אליי. וכהיי-מיינטננס, עם הפחד התמידי מנשים וחרדת הנטישה, שם התרופף התחזוק. אני אבא מעולה. היחיד שהיה מסוגל להרגיע את ארד כשהוא בטנטרום. רק אני ידעתי איך לדבר איתו. קצת כמו אבא שלי. עד שארד נולד, הכתיבה הייתה הדבר הכי חשוב לי, ופתאום, בארבע וחצי, הדבר הכי חשוב לי זה לאסוף אותו מהגן. איך יכול להיות שאבא שלי היה נסגר בחדר שלו שלושה ימים ואסור היה להיכנס אליו?! אין דבר כזה שארד לא ייכנס אליי. ארד לא יגדל כמו שאני גדלתי".
התאהבת ברוני כי היא ייצגה את הבורגנות והנורמליות שהיו חסרות לך. מזה גם ברחת.
"נכון. זאת הבעיה שלי בחיים. בורגנות היא הדבר שאני הכי אוהב והכי שונא. אבא שלי הוא הדבר שאני הכי אוהב והכי שונא. אני כל הזמן נע בין הקטבים האלה ובאמצע מתמוטט. חבר טוב אמר לי, 'רוני הייתה כמו אנטיביוטיקה. אבל אם אתה לוקח יותר מדי, זה פוגע במערכת החיסונית'. יש פה מסע שחוזר על עצמו בחיי. לאהוב ולהיפלט. הדבר שהכי אהבת הופך לכלא הכי גדול שלך".
מה בעצם הסיכוי לא לשחזר את זה בסיבוב החדש שלך?
"התבגרתי. נולד לי ילד. וגם, זה קשור בחופית. היא הרבה יותר חכמה ממני, יותר משוכללת ומוכשרת, והכי מצחיקה שיש. אני רוצה ללמוד ממנה. זה לא משהו שאפיין מערכות יחסים קודמות שלי. ועוד דבר: ארד נולד מהתפיסה הכל-ישראלית – התחתנת? עכשיו תביא ילד. הוא נולד כחלק מ'המערכת'. הילדה שתיוולד היא ילדה של אהבה. היא לא ציווי חברתי. היא לא הגיעה על פי הסדר הנכון. ככה לא אורזים מתנה. וזה מרגש אותי".
נכנסת מהר מאוד לקשר חדש. הרבה אנשים תהו אם זה חפף לנישואים.
"זה לא חפף. למה מהר? אני כמו אבא שלי, סערה, אמנם יותר קטנה. אני עושה הרבה דברים כדי להרגיש חי. אין דבר שגורם לך יותר להרגיש חי מאהבה".
השנה הראשונה עם ילד גמרה את הנישואים שלך. אתה לא מפחד שזה יקרה גם עכשיו?
"בטח שאני מפחד. כל זוג שניצב לפני הרגע הזה צריך לפחד. ובכלל, עוד מהתקופה שכתבתי טורים אישיים, התפיסה שלי היא שגם אם יקרה משהו לא טוב - אז הוא מכאיב ומאכזב, אבל זה התוכן הכי טוב שיש. הסדרה הבאה הכי טובה שאצור".
אם הייתי בת הזוג שלך הייתי חושש מהגישה הזאת.
"בגדול, כל מי שהייתה נכנסת איתי לזוגיות, הייתה מגיעה עם חששות. אני משדר את מה שרכבת ישראל משדרת: אתה לא יודע אם הרכבת תגיע בזמן, ואם בכלל היא תגיע".
לגיבורים הראשיים של "נורמלי", שמגלמים רועי ניק ורמי הויברגר, קוראים נועם ואודי אשכנזי - אבל כל פריים זועק ליאור ואסי דיין. אסי מוצג כנרקיסיסט שמקטין את כל מי שעומד בדרכו, כולל את בנו. וליאור עצמו מוצג כילד אבוד, חסר מוסר, שסובל מאימפוטנציה. אם יש משהו שדיין ירש בוודאות מאביו זה אומץ וחוסר בושה. תסתכלו עליו ותתגרדו באי-נוחות.
הפרק הראשון מתרחש במערכת עיתון, בדדליין של דיין להגשת הטור שלו. הוא מפוצץ את עצמו ב-80 כדורי ריטלין, מתמוטט, מסתתר מחבריו במערכת, ומתקשר לאביו שיבוא לחלצו, מה שהוביל לאשפוז הראשון שלו במחלקה הפסיכיאטרית על ידי אביו עם דיאגנוזה של התקף פרנואידי פסיכוטי - תוצר של הרעלת כדורים. "במציאות זה היה יותר קיצוני", הוא מתגאה.
6 צפייה בגלריה
''הייתי רוצה להיות הרבה יותר משוגע ממה שאני בפועל''. דיין עם רועי ניק ורמי הויברגר ב''נורמלי''
(צילום: אוהד קב, HOT)
דיין כתב את הסדרה יחד עם אסף קורמן (שגם ביים). אחרי שפירסם טור אישי ב"מעריב", והוציא ספר שירה וספר סיפורים קצרים ("אנשים מעדיפים לטבוע בים" בידיעות ספרים, ששימש מעין בסיס לסדרה), זו הפעם הראשונה שהוא קופץ ראש לנעליים הגדולות של אבא. הוא הסכים להצעה לכתוב סדרה, אבל לא התכוון באמת.
"לא רציתי להיכנס לטריטוריה של אבא שלי, למרות שברגע שסיפרתי לו הוא היה מאושר. בגלל מה שקרה לו עם אבא שלו - סבא שלי קרא את ספר השירים שכתב ואמר לו 'קשקוש', וגמר את אבא שלי - אני הייתי התיקון שלו. הוא באמת פירגן לי. ועדיין, לא הייתי מסוגל. רק אחרי שהוא נפטר, התחלתי לכתוב".
כי אבא שלך נחשב גאון, ולמה בכלל לעמוד בהשוואה הזאת?
"כן, הנעליים הן ענקיות. במשך שנים הייתי גרסה דהויה וחיוורת של אבא שלי, אבל הסדרה הזאת אותנטית למי שאני, והיא לא ניסיון לחקות את אבא שלי. ברור שהחרדה שיגידו שזה לא מספיק טוב, קיימת".
ואם זה יקרה, תגיד: וואלה צודקים, או מה אתם מבינים?
"השאלה הזאת מסכמת שלושת רבעי מהחיים שלי בערך. אני מודע להשוואה המתבקשת, וקרסתי כמה פעמים תוך כדי הכתיבה בגלל זה. כל השנים זה היה ניסיון לחקות אותו. שנים ראיתי מישהו שעושה סמים, יורד לרחוב ואומרים לו 'איזה גאון אתה'. הייתי בטוח שאם אני אקח סמים, ארד לרחוב וגם יגידו שאני גאון. זה לא עבד ככה".
אתה מטיח על המסך הרבה כעס ועלבון. באחת הסצנות הוא כותב בשבילך שיר שתיתן למלצרית שאתה מעוניין בה, ואז חושף בפניה שהוא זה שכתב אותו. מגעיל ממש.
"זה לא קרה כפי שזה מוצג, אבל זה מבוסס על פצעי עבר. אבא שלי בסדרה הוא מישהו שאוהב את הבן שלו אבל לא יכול לפנות לו את הבמה. מצד שני, פעם הוא התראיין ואמר שהוא לא דואג שהוא לא משאיר אחריו ירושה, כי אני אזכה בפרס נובל לספרות בסך מיליון דולר. זאת הייתה רמת האהבה והאמונה שלו בי. אבל כשהיינו הולכים יחד למקומות, כל האוויר היה נשאב אליו. אז כן, זה מסרס, אבל הוא לא היה מודע לזה.
"אני זוכר פעם שלא הצלחתי לכתוב טור, והוא אמר לי, 'אני כותב את זה בחצי שעה', וישב וכתב טור. וזו הייתה חוויה קשה לי מאוד, כי מה היא בעצם אומרת? אתה לא מוכשר כמוני. אבא שלי היה מורכב מהמון ניגודים, ואהבתי אותו על זה".
וגם כעסת?
"כעסתי, אבל מעולם לא אמרתי לו".
לא באת איתו חשבון בחייו?
"לא. גם כי הוא לא עשה את זה בכוונה. אבא שלי היה הוריקן. טורנדו, והיה הרבה נזק היקפי. אני הייתי הכי קרוב, וחטפתי. הסדרה איפשרה לי לכתוב דברים שבחייו לא הייתי מסוגל לומר לו".
הוא היה אוהב את דמותו שם?
"ב'מחוברים' צילמתי אותו מחוק לגמרי. אמרתי לו, אני רוצה שתראה מה ישודר. הוא לא רצה. הוא אמר, 'האמת צריכה להיות משודרת כמו שהיא. אסור לך לרחם עליי. כי אז אתה מרחם על האמת'. פעם הוא אמר בראיון, 'אני אוהב את ליאור יותר מאשר את שאר הילדים שלי'. עכשיו, כשאני אבא, אני אומר, אלוהים שיעזור לי, אבל אז אמרתי לו, 'אבא, נכון שאתה אוהב את האמת, אבל לא צריך לנדב אותה כל הזמן. יש דברים שפוגעים באנשים'.
"אני חושב שיש בסדרה דברים שאני ראיתי בו, והוא לא ראה בעצמו. יכול להיות שהוא היה אומר, אני לא עד כדי כך אגו מניאק. אני לא עד כדי כך מקטין אותך".
חושב שהיה לך אומץ לומר: אתה כן?
"אם השאלה היא אם הייתי מבוהל ממנו בחייו, אז התשובה היא כן. פחדתי לאבד את הקסם שהיה בינינו. מגיל שלוש למדתי שצריך להיות מאוד נחמד, כי אם לא ‑ אתה לא תהיה יותר. יעיפו אותך. כבר העיפו אותי פעם אחת כשהייתי לא נוח להורים שלי בגיל שלוש. ומאז אני לא רוצה להיות לא נוח למישהו".
ליהקת את אמא שלך קרוליין לתפקיד האמא ב"נורמלי". היא יוצאת שם מנותקת מהכאב של הילד שלה, כמעט אכזרית.
"כן, זה משפט שדה לכל דבר. אבל היא קראה את התסריט ואמרה שהיא גאה בי, ואמרה תודה. שנים היא מאוד רצתה לדבר איתי על מה שקרה בילדות, ואני לא רציתי. היא מבינה שהשתחררתי. לא הייתי ביום הצילום הזה. הרגשתי שאני לא יכול לעמוד בזה. אבל החוויה הזאת איפשרה לנו להתפייס.
"היו דברים בטקסט שמעולם לא אמרתי לה, כמו 'אבל אני הייתי ילד'. היא הוסיפה, באלתור, כתב הגנה משלה. הדיכאון שאחרי לידה, אבא שלי שלא תמך ועוד. היה לי ברור שזאת תהיה היא מהרגע הראשון".
בגיל 37, דיין סוגר כמעט 12 שנים נקיות מסמים. כמו כל מכור לשעבר, הוא יודע שהאפשרות לזנק שוב אל התהום קיימת, אבל ממשיך לטפל בעצמו. במשך שלוש שנים, מגיל 23 עד 26, חי חיים של ג'אנקי, כולל הרפטואר המוכר של מניפולציות, שקרים ומוסר מפוקפק. בשיאה של ההתמכרות, הפך חבורה של ילדים לספקי הכדורים שלו.
"הייתה לי רשת של ילדים בכיתות ד'-ז' ששנאו ריטלין. בתקופה שהייתי חצי סלבריטאי הייתי נותן להם הזמנות להשקות תמורת חבילות. הם היו הולכים לרופא לקבל מרשם, וההורים שלהם היו מתלוננים שהריטלין לא משפיע. היו מעלים להם את המינונים, והייתי מקבל עוד. איך מצאתי אותם? יש לי יכולת מדהימה להסתדר בכל מקום. אני האמא של חתולי הרחוב. אני יודע לעשות פישינג. פעם בא מעקל מביטוח לאומי הביתה. לא רק שהוא לא עיקל לי כלום. בערב כבר הייתי אצלו בארוחה, והוא הביא לי את הריטלין של הילד שלו".
להפוך ילד בן עשר לסוחר בריטלין זה שפל.
"תבין, כשאתה מתנהל בעולם ללא מוסר, אתה לא נשאר נקי לרגע. כי אם אתה בטעות תהיה נקי - לרגע תצטרך לחשוב על הדברים הנוראים שעשית. על הניצול המגעיל של אמא שלי. על זה שרכבתי על רגשות האשם שלה באופן הבזוי ביותר כדי שיהיה לי כסף לסמים. זה מה שהייתי צריך להתמודד איתו בגמילה: להבין איזה חרא של בן־אדם הייתי".
אתה מטפל בסדרה במחיר של ההתמכרות לכדורים פסיכיאטריים: אין-אונות. זה דבר לא פשוט לאגו, ועוד בגיל כל כך צעיר.
"כל כדור הוא עסקה עם השטן. הוא ייתן לך משהו, וייקח משהו אחר בתמורה. אין כדור שרק יעזור לך. הייתה תקופה שקיבלתי כדורים אנטי-דיכאוניים שגרמו לאין-אונות, ולכן הפסקתי. אחת הסיבות שאהבתי כל כך סמים היא כי הם היו הדבר היחיד שהצליח להיות במקום הראשון לפני נשים. זה עשה לי הרבה שקט, נשים הרבה יותר מסובכות מאשר סמים. להשיג סמים הרבה יותר פשוט מלהשיג אהבה אמיתית. באותה תקופה, נשים וסקס פחות עניינו אותי מנסיעה לבאר-שבע באמצע הלילה כדי להשיג חומר".
בניגוד לרשימת האבחנות הפסיכיאטריות שדיין סידר לעצמו בסדרה - מהפרעת אישיות נרקיסיסטית, דרך מאניה דפרסיה, ועד הפרעת אכילה - המציאות, הוא מודה במבוכה, הרבה פחות מפוארת.
"הדבר היחיד שאני מאובחן בו הוא עלוב מאוד: הפרעת אישיות ציקלותימית, שזו מאניה דפרסיה לעניים. זו הפרעה נידחת, זניחה. דבר שמביך להגיד אותו כשאתה מתאשפז. הייתי רוצה להיות הרבה יותר משוגע, כמו אבא שלי, ממה שאני בפועל. המתאשפז המתמיד. כשהוא שלח אותי למחלקה, הוא אמר, 'אל תבייש את הפירמה. אנחנו יקירי המחלקה'. כשהרופא שיחרר אותי הוא אמר, 'אתה לא מתאים לפה'. אמרתי לו, 'אבל דוקטור, בעולם הנורמלי אומרים לי שאני משוגע מדי, ובעולם של המשוגעים אומרים לי שאני נורמלי מדי. לאן אני שייך?'"
מה זה אומר להיות נורמלי?
"בעיניי זה שקט בראש. אני מסתכל על אנשים אחרים ואומר, בואנה, הם מסתכלים על עצמם במראה ולא עוברות להם 200,000 מחשבות בראש. הם לא חושבים איך הבת זוג שלהם תנטוש אותם, אם היום הם ייפלו שוב לסמים. האם הייתי רוצה להתחלף איתם? לא יודע. יש לי בעיה בהחלטות. לכן הורדתי אפליקציה - HELP ME DECIDE. אתה מכניס שתי אפשרויות והיא מחליטה בשבילך. בוא ננסה: האם להיות רגיל או לחיות בכאוס תמידי?"
מה האפליקציה אומרת?
"להיות רגיל. צודקת".
שקט, אם להאמין לו, יש לדיין כרגע בשפע. אפילו הקורונה לא מטרידה אותו מאוד. "אני שמח שאני עם חופית. לא יודע אם הייתי שורד את זה בפורמט אחר. יצא לי לכתוב ל'וושינגטון פוסט'. אני מפתח עוד עונה ומקדם עוד פרויקטים. אבא שלי מקבל תמלוגים די רציניים מאקו"ם, תל"י ואשכולות. תבין, כשאתה רואה פרסומת שבה התינוק של במבה אומר, 'בולה בולה איפה את', זה שווה כמה עשרות אלפי שקלים אצלי ואצל אחיי בעיזבון. במותו ציווה לי את שכר הדירה".
אז אתה לא בונה על העתיקות של סבא משה דיין?
"הוא הוריש את הכל לרחל. הכל, באזור ה-18 מיליון שקל, יעבור לבנות שלה, ואני שמח שזה קרה. יש לי חברים שהם ילדים עשירים מבית וזה יותר קללה מאשר ברכה".
פעיל במחאות ובהפגנות בבלפור?
"את המחאה אני אעשה בקלפי. המחאה מוצדקת, ואני מקווה שלעומת מחאת האוהלים שהייתה כישלון גמור, הפעם זה ייגמר אחרת. בסוף, בגדול, מחאת האוהלים גרמה למפעל החיים של משפחת דיין, מפא"י, שסבא רבא שלי הקים, למות".
אז אולי תרוץ לפוליטיקה? נראה לי שלב מתבקש כבן למשפחת דיין.
"מחפשים אצלנו עכשיו ועד בית חדש, אולי אשקול את זה. היתרון היחיד שלי לרוץ לכנסת זה שאין לי שלדים בארון. את כל השלדים חשפתי מיוזמתי".
