האם זה תינוק ששוכב על הרצפה בעיניים פקוחות ובאוברול כותנה לבן? אם כן, מדוע משתלשל מגבו כבל שמחבר אותו למטען? מדוע שלישיית תינוקות מקומטים שזה עתה יצאו מהרחם, חבלי הטבור עוד משתלשלים מהם, שוכבים לבדם בקופסת פלסטיק שקופה? ומי ההורה חסר האחריות שהניח לתינוק שלו להירדם על המושב ליד הנהג ולא בכיסא בטיחות?
במבט ראשון, התמונות שצילם דידייה ביזה הצרפתי מצליחות לתעתע. ואז נופל האסימון - לא מדובר בתינוקות חיים, אלא בבובות שנראות ממש כמוהם.
סדרת העבודות "בייבי בום", שמוצגת בימים אלו ב־PHOTO IS:RAEL, פסטיבל הצילום הבינלאומי ה־8, מתמקדת בטרנד הבובות האנושיות, שנקרא "reborn” (הפסטיבל, שאצרה מיה ענר, מוצג אונליין בכתובת photoisrael.org וגם בכיכר המדינה בתל־אביב, עד 21 בנובמבר. ניהול אמנותי: איל לנדסמן).
כתבות נוספות למנויי +ynet:
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
התחביב הזה, שכולל יצירה, אספנות, מסחר וטיפול בבובות תינוק סופר־ריאליסטיות החל בשנות ה־90 בארצות־הברית, התרחב בשנות ה־2000 לכל העולם וכיום נסחר בתערוכות ענק בוולנסיה ובסולט לייק סיטי, כולל ערוצי יוטיוב עם מיליוני צפיות שעוסקים, למשל, בשגרת הבוקר של הבובות (כולל החלפת חיתול עם קקי גב).
האמניות שבונות אותן, ונקראות ריבורנריות, לא פוסחות על שום פרט ביצירת התינוק המושלם: הן מייצרות קמטי הבעה, שריטות קלות, נימי דם, פצעונים, נקבוביות, ריר, ריסים דלילים וכתמי לידה ריאליסטיים להבהיל. עד כמה? בקיץ שעבר משטרת ניו־יורק הודיעה על מציאת תינוק ללא רוח חיים בפארק בקווינס. שעה לאחר מכן התברר שמדובר בבובת ריבורן עזובה. עוד בארצות־הברית: לפני ארבע שנים עוברי אורח בניו־המפשייר הזעיקו כוחות שיטור להצלת תינוק שנכלא ברכב ולא הגיב לקריאותיהם. לאחר שהמשטרה ניפצה את זגוגיות רכב ההאמר החדש, התברר שמדובר בבובת ריבורן.
ריאיון עם יצרנית בובות
מחירה של בובה כזו, שעשויה מוויניל או מסיליקון, נע בין כמה עשרות דולרים לבובה מתוצרת תעשייתית סינית לא מי־יודע־מה־ריאליסטית אבל חמודה, לעשרות אלפי דולרים לבובת תינוק בעבודת יד שנראית מציאותית להפליא, מתוצרת ריבורנרית נודעת, שמגיעה עם תעודת לידה או אימוץ.
קהל הלקוחות נשי בעיקרו, והאספניות הכבדות מכנות את עצמן אמהות. חלקן אכן אמהות, אך יש בהן גם נשים חשוכות ילדים, או אמהות שכולות. נדמה שזו לא עוד בובת תינוק פלסטית - הדמיון החזותי שלה לבן אנוש קטן יכול לספק נחמה מסוימת, ולהקל את תחושת הבדידות.
בעבודות של ביזה ובסרטוני יוטיוב נראה שהבובות האלה מקבלות יחס אנושי יותר מבובות רגילות. יש אספניות שמוציאות אותן לטיולים שגרתיים בעגלה, מקשטות להן חדר, רוכשות להן מערכות לבוש ואביזרים, קוראות להן בשמות חיבה ואף חוגגות להן יום הולדת. ג'וי פרנקלין, בונת בובות אמריקאית, אמרה בריאיון לספר "The Age of Perversion: Desire and Technology in Psychoanalysis and Culture" (מאת דניאל כנפו ורוקו לה בוסקו) שעוסק בתופעה: "אם העולם גם ככה הולך לעזאזל, אני אבחר בובה, אתנדנד איתה על כיסא הנדנדה שלי וכבר ארגיש טוב יותר. המגע שלהן משחרר בי אוקסיטוצין ופרולקטין ומרגיע אותי הרבה יותר טוב מכל תרופה או סם, ואני לא פוגעת באף אחד כשאני עושה את זה".
12 צפייה בגלריה
לונדון, אנגליה, ספטמבר 2019. אמנדה, בת 50, היא צלמת. הבובה שלה ששמה A.J (קיצור של אלברט ג'וזף)עוזרת לה להתגבר על דיכאון. היא נוהגת לקחת אותה לסטודיו שלה וגם לישון איתה בלילה
(צילום: דידייה ביזה)
הצלם הפריזאי דידייה ביזה (56) מספר בריאיון שמתקיים בשיחת וידאו שאת סדרת התצלומים שלו בנושא צילם בספרד, בצרפת, באוקראינה, ברוסיה ובבריטניה בשנה שעברה, באותם ימים נשכחים שבהם אפשר היה לעבור בין מדינות בקלות יחסית. ובכל זאת, לא כל הדלתות נפתחו מעצמן: "כשרק התחלתי להתעניין בנושא פניתי לנשים בתחום מניו־יורק ואף אחת מהן לא ענתה לי. התברר שלנשים האלה נמאס מעיתונאים שסבורים שהן פסיכיות. גיליתי שלנשים יותר קל לדבר עם נשים על הנושא הזה, אז שיתפתי פעולה עם עיתונאית שהרגיעה אותן שאנחנו לא מגיעים ממקום של ביקורת על הבובות או על האספניות שלהן, אלא רק רוצים להבין את התופעה. מצדנו, שיעשו מה שהן רוצות עם הבובות שלה. עם הזמן, הבנתי את החשש שלהן - אני נתקל כל הזמן באנשים שבטוחים שכל העוסקים בתחום משוגעים. רק לאחרונה, עורך של עיתון נחשב בגרמניה סירב 'לתת במה לשיגעון הזה'. את זה אני לא מבין. עיתונים מפרסמים יום יום תמונות מאזורי מלחמה. מה גרוע יותר? מצבורי אמל"ח או תערוכות בובות? תמונות של גופות מהלחימה בסוריה, או תמונות של נשים מאושרות מטפלות בבובות שלהן? בעיניי זה נפלא.
"כשמרימים בובה כזאת, צורת הגוף, החומריות, נעימה מאוד, ממש כמו להחזיק תינוק ישן. הדמיון לתינוק האמיתי מוביל לתחושה משונה ביותר. בדור החדש של בובות ריבורן יש בובות עם רכיב מכני, לב שפועם, ראש שזז, כך שבשנייה הראשונה מתקבל הרושם שאתה מחזיק בזרועותיך תינוק אמיתי. למרות שידעתי שזו רק בובה, זה תעתע בי. פגשתי בלונדון אישה שסבלה מדיכאון קליני, ובובת הריבורן שאימצה עזרה לה לצאת מזה. גם היא צלמת, ועד היום כשהיא יוצאת לעבוד בסטודיו היא לוקחת את בובת התינוק עליה במנשא".
סליחה, אני חייבת לציין שזה נשמע קצת מוזר.
"כן, ממבט ראשון זה מאוד מוזר, כי היא אישה רצינית, אבל התינוק שלה שיפר את מצבה, היא אפילו מתבדחת לגבי זה ואומרת, 'איזה כיף לי שהתינוק שלי אף פעם לא בוכה ואני אפילו לא צריכה להחליף לו חיתול'. פגשתי גם מרצים לרפואת ילדים במוסקבה שמדגימים לסטודנטים טיפול במצבים רפואיים שונים באמצעות בובות כאלה, ופגשתי גרונטולוגים שנותנים בובות ריבורן לקשישים חולי אלצהיימר".
12 צפייה בגלריה
מדריד, מאי 2019. חנות שמיועדת לאביזרי בובות. "כשנשים נכנסות הן בוכות מרוב התרגשות", אומרת הבעלים, מריה ואיה אסקודרו
(צילום: דידייה ביזה)
12 צפייה בגלריה
ולנסיה, ספרד. אליסיה חימנס, אמנית בובות, מטפלת בבובה בחדרה במלון לפני התערוכה
(צילום: דידייה ביזה)
ד"ר דנה פאר, גרונטולוגית ומרפאה בעיסוק שמתמחה בייעוץ ובהדרכה לטיפול בדמנציה, נתקלה במטופלת ששיחקה בבובת תינוק כבר לפני 20 שנה, ביום הראשון שלה בעבודה בבית אבות בחיפה. "ראיתי קשישה שמתייחסת לבובה ממש כמו לתינוקת, כשהיא הייתה איתה היה לה חיוך מאוזן לאוזן".
איך בובות יכולות לסייע לאנשים עם דמנציה?
"צוותי ריפוי בעיסוק שעובדים עם אנשים עם דמנציה בוחנים מה הם עשו בעבר כדי לתת להם עיסוקים משמעותיים. נשים שטיפלו בתינוקות ובילדים קטנים מתייחסות לבובות כמו לתינוק אמיתי. זאת דרך לתעל את הצורך לטפל באחר ולהחזיר אליהן עיסוקים ורגשות מהעבר. מי שחי עם דמנציה חווה מסע בזמן. אישה בת 70 פלוס לא מרגישה בגילה, היא חוזרת לשנות ה־20 או ה־30 לחייה, ובמקרים רבים באותן שנים הטיפול בתינוקות סיפק משמעות לחייה".
12 צפייה בגלריה
לונדון, אנגליה, ספטמבר 2019. תמונה של אמנדה, בת 50, היא צלמת. הבובה שלה ששמה A.J (קיצור של אלברט ג'וזף)עוזרת לה להתגבר על דיכאון. היא נוהגת לקחת אותה לסטודיו שלה וגם לישון איתה בלילה
(צילום: דידייה ביזה)
מעניין. איך המשפחות שלהן מגיבות לזה?
"יש התנגדות לזה. בני המשפחה לפעמים אומרים שזה משפיל את אמא שלהם לשחק בבובה".
זה משנה איזו בובה נותנים לנשים עם דמנציה? פושטית מחנות צעצועים או בובת ריבורן באלפי דולרים?
"בניסיון הקליני שלי, לא הוכח שלבובות ריבורן יש ערך על פני בובות אחרות, לנשים עם דמנציה זה באמת לא משנה, אבל אני חושבת שנוח יותר לבני המשפחה להגיד שהם השקיעו בבובה הרבה כסף, ושהם נותנים להורה שלהם מוצר איכותי, אמנותי, שזה משהו מיוחד ושזאת לא עוד סתם בובה מייד אין צ'יינה שהם מצאו בחנות צעצועים. אבל בהחלט אפשר להסתפק בבובה רגילה שפוקחת ועוצמת את העיניים, רצוי שגופה יהיה עשוי מחומר רך ושהרגליים והידיים יהיו קשיחות, שיהיה לה משקל, לא קלה לגמרי, ושיהיו לה בגדים להחלפה".
סיגל פרנסיס היא ריבורנרית ישראלית. היא בת 46, גרושה בזוגיות שחיה בחולון. "אני אמא לשלושה בנים, והעיסוק הזה התחיל אצלי מהרצון לעשות בנות", היא אומרת. "למדתי להכין את הבובות בעצמי, מניסוי וטעייה, כמו שלימדתי את עצמי לסרוג, ליצור תכשיטים ולתפור - רק מהתבוננות". לדבריה, יש בארץ קהילה של אספניות בובות אנושיות, כולל אספניות מהקהילה החרדית. את הבובות שהיא מייצרת רוכשות אמהות לילדיהן בעיקר בתקופת הילדות ובת המצווה, כמתנה מושקעת, "אבל הן מודות שהן רוצות לשחק בבובה בעצמן".
ביום יום את עובדת במחלקת הסבת דוחות בחברת ביטוח. איך הגעת לתחום הבובות האנושיות?
"הכל התחיל מזה שראיתי ב־ebay תינוק למכירה. לא הבנתי מה זה, חשבתי שזה הזוי, אבל זה מאוד משך אותי. התחלתי להתעניין בנושא והזמנתי חומרים וחלקי בובות מכל העולם. טעיתי לחשוב שאוכל לצבוע אותן בצבעים רגילים, שרפתי כמה בתנור בטעות, בואי נגיד שעשיתי הרבה שטויות עד שפיתחתי לעצמי שיטת עבודה".
איך יוצרים בובה כזו?
"אני קונה ערכות וחומרים מאמניות מובילות בעולם וצובעת את חלקי הבובות, ואחרי כל שכבת צבע אני מעבירה אותם לתנור. בשלב הקשה ביותר, במשך שבועיים אני משתילה שערה שערה מבעד לזכוכית מגדלת, בכיוונים שנראים טבעיים. על כל בובה אני עובדת חודשיים. היום שבו אני מחברת את חלקי הבובה לגוף נקרא יום הלידה. זה היום שבו אני מעלה פוסט לקבוצת הפייסבוק שפתחתי, 'בובה לנד', על כך שבקרוב ייוולד תינוק חדש, ומציגה אותו. אני מוסיפה לבובה סרט על היד עם שם האם, ממש כמו בבית החולים, שמה לו חיתול ועוטפת אותו היטב. מי שמקבלת אותו ועושה אנבוקסינג אמורה להתחיל מהרגליים כלפי מעלה, ורק בסוף לחשוף את הפנים. למארז אני מצרפת תעודת לידה עם פרטי הערכה, גובה ומשקל, חתימה שלי, וגם סוכריות ובלון. המשלוחים שלי נראים כמו מהחסידה. אני מבינה שכשנתקלים בזה לראשונה זה נראה תמוה.
"בהתחלה מכרתי ללקוחות בכל העולם דרך ebay, ואז צברתי ביטחון והחלטתי לנסות למכור בישראל. את הבובה הראשונה מכרתי בתוך חמש דקות ולא האמנתי להתנפלות עליה. התגובה הראשונה לפוסטים שלי היא תמיד 'אמא'לה, צ'אקי!'. לקח לי זמן להבין שגם תגובה שלילית היא תגובה מצוינת".
אנשים בארץ מוכנים לשלם את המחיר הגבוה של הבובות האלה?
"זה מה שמפתיע. אני כל הזמן מזכירה ללקוחות שזו לא בובת משחק, ושצריך להיות עדינים איתן כי הן עלולות להתלכלך בקלות, אבל זה לא עוצר אותן. גם כשהעליתי את המחיר לבובה מ־1,500 שקל ל־3,000 שקל ואז ל־5,000 שקל זה לא השפיע על הביקוש. הנה, לפני ארבע דקות מישהי התקשרה אליי כדי לקנות בובה, אבל אין - נגמרו לי. זה עיסוק צדדי שלי, יכולתי להפוך אותו לעיסוק עיקרי כי אני מקבלת טלפונים כל יום, פונים אליי גם מהפקות של סדרות טלוויזיה.
"רק לאחרונה נתתי בובה לפרסומת. יש לי בעיה עם הרעש סביב זה. זה הורס לי את האמנות. בעקבות הקורונה אני מרגישה שאיבדתי את הרצון וההשראה ואני מסרבת לכולם. להכין בובות מוציא ממני רגשות ואמוציות, לשבת ולצבוע שעות, לעבוד על זה המון. אני מתחברת לבובה, ואז אורזת ומוכרת? זה מוציא לי את האוויר".
12 צפייה בגלריה
טולדו, ספרד, מאי 2019. וירג'יניה, אספנית בובות ריבורן, לוקחת את אחת מבובותיה לטיול בעגלה ליד ביתה
(צילום: דידייה ביזה)
12 צפייה בגלריה
לונדון, ספטמבר 2019. מין לי מרגישה שהבובה מגשימה את חלומה: ילד שנראה בן לאב מערבי
(צילום: דידייה ביזה)
12 צפייה בגלריה
ולנסיה, מאי 2019. בובה מצוידת במכשיר המדימה נשימה ויניקה, ונטענת בעזרת USB מוסתר היטב
(צילום: דידייה ביזה)
הכשרת יורשת?
"העברתי קורסים על הנושא, אבל אף אחת מהתלמידות שלי לא פתחה עסק. כל מי שאוהבת לעבוד לבד בעבודה סיזיפית שאפשר להגדיר גם כעינוי סיני, יכולה להתחבר לתחום".
מה הקווים האדומים שלך? למי את לא מוכרת?
"אם פונה אלי מישהי שאיבדה תינוק אמליץ לה לא לקנות בובה, כי זה לא יכול להחליף תינוק, ופסיכולוגית, זה אפילו יכול לקחת אותה אחורה. יש לבובות שלי ריח של תינוק, אני מזמינה טיפות מיוחדות מחו"ל ומכניסה לתוך הגוף שלה. זה יכול לשחק להן במוח לדעתי, ואני לא רוצה לקחת על זה אחריות. זה מפחיד אותי. נתקלתי בסיטואציות מורכבות מאוד, של נשים שרצו תחליף לילד שהוצא מהמשמורת שלהן, וסירבתי למכור להן בובת ריבורן. הסכמתי להכין להן בובה פשוטה יותר, באהבה".
פורסם לראשונה: 10:14, 10.11.20
