במרכז מערכון הפתיחה של "סאטרדיי נייט לייב" בשבת שעברה, עמדה תוכנית אירוח דמיונית. הגישה אותה "בריטני ספירס", שהסבירה כי היא "מקבלת עכשיו מאות התנצלויות" ולכן ייצרה תוכנית בשם "אופס, יו דיד איט אגיין", שבה יוכלו אישי ציבור וסלבריטאים להתנצל על חטאים. המרואיין הראשון שלה היה הסנאטור טד קרוז, שהגיע להתנצל על שנסע לקנקון בזמן שטקסס קפאה למוות, ואחר כך האשים את בנותיו. "כמי שבגיל צעיר הואשמה שוב ושוב בבעיות של אחרים", אומרת לו בריטני, "אולי תשאיר את הילדות שלך מחוץ לסיפור כי זה יכול לדפוק להן את הראש".
כתבות נוספות למנויים:
זו כנראה הפעם הראשונה אי פעם שבה בריטני ספירס הייתה חלק ממערכון שלא צחק עליה, אלא הציג אותה כאדם ההגון והנורמלי היחיד בתמונה. במשך כמעט עשור, מסוף שנות ה-90, הייתה בריטני ספירס מטרה ללעג, להתעללות נפשית ולבריונות, קורבן של גברים שגם ריירו עליה וגם שנאו אותה, של צלמי פפראצי אלימים, של התקשורת - לא רק צהובה אלא גם במיינסטרים - שחלבה ממנה את כל הרייטינג וירקה אותה כשכבר לא היה בה צורך.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
זה נגמר בדרך היחידה שבה זה יכול היה להיגמר - התמוטטות - ובתדמית חצובה בזיכרון הקולקטיבי: בריטני ספירס, הווייט טראש, הנערה המופקרת ששרה Hit me baby one more time, שבגדה בג'סטין טימברלייק, שנכנסה להיריון בגיל צעיר כמו כל בלונדינית טיפשה מדרום ארה"ב, שהייתה בלתי כשירה לגדל ילדים ובסוף יצאה מדעתה.
הנראטיב הזה יכול היה להישמר לעד, אבל לפעמים מלאכתן של אלילות פופ מהניינטיז נעשית בידי אחרים. למשל סמנתה סטארק, במאית ומפיקה במחלקת הדוקו של "הניו יורק טיימס", שבסך הכל רצתה לעשות סרט קצר על הזמרת של Toxic, ועכשיו רואה כיצד היצירה שלה גורמת לארה"ב להשפיל מבט ולא להאמין איך עד ממש לא מזמן זה היה בסדר גמור להתעלל ככה פומבית בנשים.
"לא היה לנו מושג שאלה יהיו התגובות", אומרת סטארק, "אפילו לא דאגנו למפיצים לסרט מחוץ לארה"ב, כי לא חלמנו שירצו אותו. ובוודאי לא חשבתי שיהיו כל כך הרבה גילויים כאלה של חשבון נפש. הסיבה שבגללה היחס הזה לבריטני נמשך ונמשך, היא פשוט משום שאנשים רצו מזה עוד ועוד, ולכן הייתי פסימית. אפילו עכשיו מסתובבים ממים של 'אם בריטני שרדה את 2007 אתם יכולים לשרוד כל דבר'. יש ממים שלה עם ראש מגולח, שמקשרים גילוח ראש לאובדן שפיות, וזה משהו שנגע בי אישית כי בעבר גם אני גילחתי את הראש. חששתי שמה שאנשים ייקחו מהסרט יהיה שוב ש'בריטני משוגעת'. לא האמנתי שהחברה השתנתה מספיק כדי להיגעל ממה שהיינו".
מה מכל מה שראית הכי זיעזע אותך?
"מה שעשו לה בשעשועון Family Feud. זה משחק פופולרי שקיים עשרות שנים בטלוויזיה ובמרכזו שתי משפחות שצריכות לענות על כל מיני שאלות. באחד הפרקים הייתה שם שאלה 'מה בריטני ספירס איבדה?' ואנשים ענו בזה אחר זה 'את השפיות', 'את השיער', 'את בעלה', 'את הילדים שלה', וכולם צוחקים. אנשים צחקו על אישה שאיבדה את הילדים שלה בגירושים, ואף אחד לא עצר ואמר 'הלו, זה לא בסדר'. כאב לי פיזית לראות את זה. אפשר להקדיש ימים שלמים לראות התעללות תקשורתית בבריטני ספירס, והחומר לא ייגמר. לכן מאוד פחדתי שאנשים פשוט יצחקו שוב מהבדיחות. אבל התגובות כל כך מרגשות".
הסיפור של בריטני ספירס מוכר. הילדה מהבית העני שנולדה במיסיסיפי וגדלה בלואיזיאנה, שהופיעה מגיל אפס, עשתה סיבובי הופעות בקניונים, ובגיל 16 הקליטה שיר שאי-אפשר היה לטעות במשמעויות שלו, Baby one more time, שאותו ליווה קליפ של נערת תיכון נוטפת מיניות. אלבום הבכורה שלה שיצא בתחילת 1999 נכנס ישר למקום הראשון במצעד של "בילבורד" ומכר עשרה מיליון עותקים רק באותה שנה. היא עשתה את אמריקה בגיל 18.
סוף שנות ה-90, אחרי פרשת מוניקה לוינסקי ולפני הרשתות החברתיות ואינספור הפלטפורמות, היו ימי השיא של תעשיית הפפראצי. תוכניות הלילה של הערוצים הגדולים היו עדיין מדורת השבט, ומגישים כמו ג'יי לנו נהנו לספר בדיחות עבשות על נשים במצוקה. הכלכלה פרחה, 9.11 עדיין היה רק מספר החירום המשטרתי ולא תאריך לדיראון עולם, ואמריקה המשועממת מצאה לה תחביב: להיכנס לוורידים של בריטני ספירס ולא לצאת מהם.
תוך פחות מעשור עברה ספירס כמה וכמה גלגולי חיים, כולל נישואים, שתי לידות מהירות וקריסות נפשיות, וב-2008 אושפזה בבית חולים פסיכיאטרי. כשיצאה, החיים שלה כבר לא היו שלה. בית המשפט לקח אותם ממנה. הטוויסט הזה הוא שהפך את "לשחרר את בריטני ספירס" מהסרט הקצר שתוכנן להיות, לסרט בן 75 דקות, אפקטיבי ולפעמים קשה לצפייה.
"הרעיון המקורי היה להביט לאחור על הדרך שבה התקשורת סיקרה את בריטני", אומרת סטארק, שעובדת תשע שנים ב"ניו יורק טיימס", "רצינו לתקן כל מיני הנחות, ולהראות דרך העדשה של 2020 כמה הכל היה אכזרי ומיזוגיני. אנשים ששמעו ש'הניו יורק טיימס' עושים סרט על בריטני ספירס, אמרו, 'יש כל כך הרבה בעיות בעולם וזה מה שאתם עובדים עליו?' אבל אנחנו לקחנו את הפרויקט מאוד ברצינות, כי בדיוק היחס הזה כלפי בריטני זה מה שכל כך מטריד. התחלנו לעבוד ביולי שעבר וככל שצללנו יותר הבנו איזה סיפור זה באמת".
מרבית החומרים ב"לשחרר את בריטני ספירס", שמשודר ב-yes דוקו וב-HOT8, נלקחו מכל מיני מקורות קיימים והאפקט המשמעותי נוצר מהחיבור שלהם יחד. תעשיית הרכילות בשנות בריטני הגדולות הייתה בשיאה. לצהובונים היה תקציב שבועי של שבעה-שמונה מיליון דולר רק לצילומי פפראצי, ותמונה של ספירס הייתה יכולה להימכר גם במיליון דולר.
"רוב חומרי הפפראצי שיש לנו מאז הם תמונות סטילס", אומרת סטארק, "חיפשנו מישהו שצילם וידיאו, מה שהיה נדיר אז, ומצאנו סרטון אחד. בסרטון הזה את רואה באמת את גודל האימה שהיא התמודדה איתה. אבל בכל הצילומים זה אותו דבר: עשרות גברים עומדים מולה וחוסמים לה את הדרך. היא רוצה לצאת ממגרש חניה ולא נותנים לה, אז את רואה אותה מנסה להיות נחמדה אליהם, להתבדח איתם, כל מה שאת מדמיינת שמישהי תעשה מול בריון מתעלל שיש לו כוח פיזי גדול יותר. בתקופה ההיא כולם האשימו אותה שהיא מבקשת את זה, והיא תמיד אמרה: 'בכל פעם שאני יוצאת מהבית, הם שם. אני אמורה להישאר כלואה בבית?'"
מדהים במיוחד חוסר החמלה כלפיה, גם כשברור שהיא במצב קשה.
"כשהיא הייתה במאבק משמורת על הילדים מול בעלה לשעבר קווין פדרליין, כולם צחקו עליה שהיא סתם רד-נקית שנכנסה להיריון פעמיים תוך שנתיים. אבל בראיונות שלה כנערה צעירה היא אמרה שוב ושוב שהיא רוצה ילדים, ושהיא תמיד תיכננה להיות אמא צעירה. אז זו בחורה בת 25 במאבק גירושים שאולי ישאיר אותה בלי הילדים, אמא שלה אמרה יותר מאוחר שהיא סבלה מדיכאון שלאחר לידה, והפפראצי לא נתנו לה לנשום. יש קטע שבו היא אומרת בדמעות שאחד החלומות הכי גדולים שלה זה שהפפראצי יעזבו אותה".
אחד מסעיפי האישום המרכזיים בסרט מופנה נגד תקשורת המיינסטרים האמריקאית. צורם במיוחד ראיון של ספירס עם דיאן סויר, אולי המראיינת הכי נחשבת של תחילת המאה ה-21. בין היתר הראתה סויר לבריטני קליפ שבו אומרת קנדל ארליך, אשתו של מושל מרילנד דאז רוברט ארליך, ש"אם הייתה לי אפשרות הייתי יורה בבריטני ספירס". בריטני נראית המומה לגמרי מהקליפ ואומרת "זה נורא". סויר ממהרת להסביר לה שארליך אמרה את הדברים כי "את נותנת דוגמה רעה לילדים".
"התופעה הזאת חזרה על עצמה", אומרת סטארק, "מגישי תוכניות מיינסטרים היו מארחים את בריטני ומעמתים אותה עם דברים שפורסמו בצהובונים. אחד הצהובונים מרח תמונה בשער עם הכותרת 'האם בריטני אמא רעה?' ואז דיאן סויר שאלה אותה אם היא אמא רעה. אפשר להגיד שהיא נתנה לבריטני פלטפורמה להגן על עצמה, מה שכמובן לא היה לה בצהובונים, אבל למה מראש היא צריכה להגן על עצמה מפני האשמות כאלה? אני כן אוהבת שבריטני אומרת לסויר, 'אני לא פה כדי להיות בייביסיטר לילדים שלהם', שזו אחלה תגובה בשליפה ועוד בסיטואציה כזו".
הסרט די מנפץ את התפיסה המקובלת שלפיה בריטני ספירס הייתה איזו בובה שברירית שנשלטה על ידי אנשים אחרים.
"זה נראטיב שכל כך שמחתי שהצלחנו לתקן. גם אני חשבתי שהיא הייתה בובה על חוט. שאלנו אנשים שהיו איתה לכל אורך הקריירה מה התפיסה השגויה ביותר של הציבור לגבי בריטני, וכל אחד מהם ענה 'שהיא לא הייתה בשליטה'. גילינו שהיא החליטה הכל, איזו מוזיקה היא תעשה, איך תתלבש, איך ייראו הווידיאו קליפים. היא הייתה הבוס. היה לה רקדן ליווי בן 19 שהיא החליטה לשכור כבמאי כוריאוגרפיה לסיבוב הופעות. היא אמרה שזה מה שהיא רוצה וזה קרה תוך שעה, אף אחד לא התווכח איתה".
גבוה ברשימת האנשים שיוצאים רע מהסרט נמצא גם ג'סטין טימברלייק, שהיה בן זוגה של ספירס בין 1999 ל-2001. הפרידה הפתאומית שלהם שברה לאמריקה את הלב, וכל האצבעות הופנו, חד-משמעית, לעבר ספירס. באותו ראיון עם דיאן סויר ב-2003 היא נשאלה: “מה עשית שגרם לג'סטין כל כך הרבה כאב, כל כך הרבה סבל?”
טימברלייק מצידו הפך את מערכת היחסים עם ספירס, וגם את האופן שבו הסתיימה, לנשק שבעזרתו קידם את הקריירה. בסרט אפשר לשמוע אותו מספר בצהלות על ביתוק בתוליה של בריטני, אבל מדהים במיוחד הקטע שמוקדש לקליפ של אחד הלהיטים הגדולים של טימברלייק, Cry Me a River.
"הקליפ הזה עשה אותו כוכב", אומרת סטארק, "וכל מה שקורה סביבו מראה איך הזיכרון הקולקטיבי שלנו עובד. שאלתי אנשים אם הם יכולים לתאר לי מה יש בקליפ, וכולם אמרו, 'יש שם מישהי שנראית כמו בריטני והיא בוגדת בג'סטין'. זה היה הנראטיב - הם נפרדו כי היא בגדה בג'סטין ושברה לו את הלב".
וזה לא מה שקורה בקליפ.
"לא קרוב. מה שבאמת קורה הוא שג'סטין מצלם את עצמו עושה סקס עם בחורה ברונטית. אחר כך הוא עוקב ברחוב אחרי מישהי שנראית כמו בריטני, נכנס אליה הביתה, מתחבא בארון, רואה אותה מתפשטת ונכנסת למקלחת, מפחיד אותה במקלחת, ובורח אחרי שהוא משאיר את קלטת הסקס עם הברונטית בטלוויזיה של תואמת בריטני".
סטוקר, מטרידן.
"כן. זה היה קליפ של נקמה גברית. היום זמר לא היה מאפשר לעצמו לפרסם קליפ כזה, הוא היה מבוטל מיד. באמת הוצאת וידיאו של עצמך עושה סטוקינג לאישה ומפחיד אותה במקלחת? אבל אז אף אחד לא אמר כלום. ותחשבי כמה אנשים הקליפ הזה עבר לפני שהופץ. לא רק ג'סטין, במאי, מפיקים, מנהלים, כולם היו בסדר גמור עם הדבר הזה".
בשבוע שעבר, כמה ימים לאחר יציאת "לשחרר את בריטני ספירס", פירסם טימברלייק סוג של התנצלות באינסטגרם. "הוא לא ממש אומר על מה הוא מתנצל", אומרת סטארק, "אבל לפחות זו מחווה סמלית". ב"סאטרדיי נייט לייב" לא התרשמו מההתנצלות ובאותו מערכון תוכנית האירוח של בריטני, היא אומרת כי הספונסר הראשי שלה הוא אפליקציית ה-Notes באייפון. "האם אתה רוצה לפרסם התנצלות צולעת באיחור של 20 שנה?" שואלת בריטני, "פתח את ה-Notes!"
"הניו יורק טיימס מציג" הוא שמה של סדרת סרטים תיעודיים עצמאיים קצרים שמפיק העיתון שרבים מחשיבים כהכי חשוב בעולם. "לשחרר את בריטני ספירס" הוא ההפקה השישית ופורצת הדרך של המיזם הצעיר. אולי ההישג הגדול ביותר של הסרט הוא הצלילה למציאות הנוכחית שבה תקועה ספירס.
למציאות הזו קוראים "אפוטרופסות", הליך משפטי שמאפשר לאדם לקבל שליטה מלאה על חייו של אדם אחר, אם האדם הזה אינו מסוגל לנהל את ענייניו. ב-2008 החליט בית המשפט כי ספירס לא כשירה לנהל את חייה והעביר את השליטה בהם לאביה, ג'יימי ספירס, ולעורך דינו, אנדרו וולט.
"כל מערכת האפוטרופסות מתוכננת מראש להיות מאוד מגבילה", אומרת סטארק, "נניח נטען שלאמא שלך יש אלצהיימר והשכן מפינת הרחוב מבקר אותה כל יום ומנסה לגרום לה לחתום על מסמכים. במקרה כזה את יכולה לקבל זכות חוקית להחליט כל דבר לגביה, כולל לתת לה דמי כיס, לעקוב אחרי ההוצאות שלה וגם עם מי היא נפגשת. זה מופעל כמעט תמיד על אנשים שעומדים למות".
ובריטני הייתה אז בת 27.
"נכון. אז יש מקרים שהתהליך הופעל על אנשים יותר צעירים עם נכות נפשית, אבל נראה שהמערכת פרוצה וההחלטות מאוד סובייקטיביות. גם אין תהליך ברור של יציאה מאפוטרופסות, כי מראש זה מיועד לאנשים שעומדים למות ולא אמורים לצאת מזה. בריטני הוכנסה לאפוטרופסות בזמן שהייתה בבית חולים פסיכיאטרי. בדרך כלל יש פרק זמן של חמישה ימים שבו חייבים להזהיר את האדם שמישהו הגיש בקשה לקבל אפוטרופסות עליו. פה פשוט החליטו לוותר על מילוי הדרישה הזו, ולקחו את השליטה על החיים שלה כשהיא בבית חולים".
מה זה אומר בפועל מבחינת החיים שלה?
"לפי מה שראינו ממעט מסמכי בית המשפט שאינם חסויים, ה'אפוטרופוסים' צריכים לעקוב אחרי כל הוצאה שלה. אז אפשר לראות שם ממש פירוט של הוצאות כמו 5.75 דולר לקפה בסטארבקס, 27 דולר על פרחים, 14.15 דולר בתחנת דלק. זה כל כך מעליב לאישה שבתקופה מסוימת עשתה מיליון דולר בשבוע ועכשיו צריכה להציג קבלה על כוס קפה. אבא שלה ועורך הדין שמטפל בזה איתו, גם צריכים להצהיר איפה הם משקיעים את הכסף שלה. היא אפילו לא יכולה לנסוע לשום מקום בלי שכמה גברים יאשרו לה".
איך זה ייתכן?
"אף אחד לא יודע איך יכול להיות שאישה שמרוויחה מיליוני דולרים משואו ביזנס, קופצת דרך חישוקי אש בלאס-וגאס ושופטת ב'אקס פקטור', נמצאת בתוך מנגנון שנועד להגן על אנשים שבאמת לא יכולים לקבל החלטות. ככל שנכנסנו לנושא האפוטרופסות, הבנו כמה זה סמלי. אישה בת 39 שאבא שלה לוקח עבורה כל החלטה בחיים. זה עוזר להבין עוד יותר את המיזוגיניה והפטריארכיה פה".
מה בדיוק הסיפור של אבא שלה?
"אנחנו יודעים שהוא לא היה ממש נוכח בחיים שלה עד שקיבל את האפוטרופסות. אנחנו יודעים שהוא עבר גמילה מאלכוהול, שאין בזה שום דבר רע כמובן, אבל זה נראה כמו סטנדרט כפול כשבריטני נשפטת על קשיים דומים. אנחנו יודעים שהוא פשט את הרגל ממש לפני שהאלבום הראשון שלה יצא. היא באה מאזור מאוד עני ואני מדמיינת את בריטני בת ה-16 מבינה שיש לה יכולת לעזור למשפחה שלה. זו אחריות גדולה, אבל היא גם נתנה לה כוח גדול בגיל 16, וזה כל כך שונה מאיפה שהיא עכשיו בגיל 39. גם אם בית המשפט ייענה לבקשתה לקחת מג'יימי את האחריות, זה לא אומר שהיא משתחררת מהתהליך כולו. כרגע האפוטרופסות בתוקף לפחות עד ספטמבר 2021".
למה בתי המשפט ממשיכים לאשר את זה? מה אנחנו מפספסים?
"מאוד קשה לפרוץ את זה כי כל כך הרבה מסמכי בית משפט חסויים, וגם כי יש קוד שתיקה סביבה".
סטארק והצוות שלה הגישו בקשות לראיין את ג'יימי ספירס, את עורכי הדין ואת אמה של בריטני, לין. הם קיבלו רק תשובות שליליות או שלא קיבלו תשובות בכלל, וגם היו כמה שצעקו עליהם בטלפון וניתקו.
"כמי שעובדים ב'ניו יורק טיימס' אנחנו יודעים שאם נתקשר ליחצן ונבקש ראיון, זה יישקל ברצינות, אבל לא ברור אם זה קרה פה. ניסינו להגיע לבריטני בכל דרך, ועד היום אני לא יודעת אם היא בכלל ידעה שאנחנו רוצים לדבר איתה. שמענו מהרבה עיתונאים שאם רוצים לראיין אותה, צריך לתת לאפוטרופוסים שלה זכות החלטה לגבי מה מתפרסם ומה לא, ומובן שלזה לא היינו מסכימים בכל מקרה".
מי שכן משתתפת, בראיון נדיר, היא העוזרת לשעבר והחברה הקרובה של ספירס, פלישיה קולוטה, שאומרת: "אני מסכימה להתראיין לסרט הזה כדי להזכיר לאנשים למה התאהבנו בבריטני בהתחלה. אני עדיין לא מבינה מה זה אפוטרופסות ולמה זה מופעל על בריטני שלגמרי יכולה לנהל את החיים שלה".
"אלה שבאמת אכפת להם מבריטני לא סומכים על התקשורת", אומרת סטארק, "וקשה להאשים אותם. הייתה לנו רשימה של מאות אנשים וכל מה ששמענו היה 'לא, לא, לא'. זה קונפליקט אתי גדול מבחינתי ליצור סרט שהאדם שהוא הנושא שלו לא משתתף בו. הלוואי שהייתי יכולה להגיד לה, 'תתקשרי אליי, אני רוצה לשמוע את הצד שלך'".
בשנים האחרונות הדרך היחידה שבה ספירס מתקשרת עם הקהל הנאמן שלה היא באמצעות פוסטים באינסטגרם. השווי הכספי שלה מוערך היום ב-60 מיליון דולר ואם להאמין לפוסטים, היא נראית מאושרת למדי. היא נמצאת במערכת יחסים ארוכה עם השחקן ומאמן הכושר סם אשגארי, הצעיר ממנה ב-12 שנה, שבשבוע שעבר כינה את אביה "זין".
בין יותר מ-28 מיליון העוקבים של ספירס נמצאים המעריצים האדוקים ביותר, שמקדישים את חייהם למאבק למען שחרורה. תנועת Free Britney, שזכתה עד עכשיו ליחס מבטל, נראית באור לגמרי שונה אחרי הסרט.
"הקולות הכי בולטים בתנועה הם אנשים בסוף שנות ה-20 ותחילת ה-30 שלהם", אומרת סטארק, אף היא בת הדור הזה, "אלה הילדים בני ה-12 שהיו הקהל שלה בתחילת הדרך. זה היה הרעיון שעמד במרכז המרקטינג של בריטני - מישהי שהיא כמו החברה הכי טובה שלך שאתה מעריץ, אבל היא גם שווה לך. הרבה מהאנשים בתנועה הם כאלה שעברו בריונות בגיל צעיר, גייז, אנשים עם בעיות נפשיות, הם התחברו למישהי שניסתה להיות מי שהיא והושפלה בלי הפסקה. זו תנועה של אאוטסיידרים שרוצים להגן עליה, אבל גם מגינים על עצמם.
"אני שמחה שהצלחנו לעשות משהו שמעורר חמלה לא רק כלפי בריטני ספירס, אלא גם כלפי אנשים הרבה פחות מפורסמים שעוברים בריונות והתעללות. התגובות לסרט הוכיחו לי שהחברה שלנו, עם כל הבעיות שלה, באמת עשתה התקדמות מאוד גדולה בעשור האחרון וזו תחושה שנותנת לי שמחה כשאני הולכת לישון".
פורסם לראשונה: 07:42, 26.02.21
