📷
אלונה סער, למי הצבעת בבחירות האחרונות?
"לאבא".
אתם לא בדיוק חולקים את אותה השקפה פוליטית.
"בבחירות הקודמות הצבעתי לעבודה, כך שאם אבא שלי לא היה אבא שלי, מאוד יכול להיות שהייתי מצביעה למרב מיכאלי שאני מאוד אוהבת ומעריכה אותה. היא השראה עבורי, ובמובנים מסוימים אפילו עיצבה אותי ואת התודעה שלי. בסוף הבטן לא נתנה שלא להצביע לאבא. אני מניחה שאם הוא לא היה ימין ליברל זה לא היה קורה, אבל הליברליות שלו איפשרה לי לתמוך בו באהבה גדולה. הוא אחד מהאנשים שיכולים להוציא אותנו מהפלונטר. הוא ומרב. אבל איתה אין לי מטען גנטי משותף, אז הלכתי עם אבא. ואני מאוד גאה בו".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
יש מי שרואים באבא שלך פוליטיקאי “מסוכן” דווקא בגלל שהוא יותר אידיאולוג ופחות פרגמטי.
"האידיאולוגיה שלו ימנית ורחוקה מאוד מהדעות שלי, אבל הבחירות האלה הן לא על חלוקת שטחים. אנחנו לא מצליחים להקים ממשלה. תקציבים לא עוברים. אז שטחים? או מה נעשה עם עזה? כרגע השיח המדיני הוא לא האישיו".
התאכזבת בשבילו? הוא התחיל בסקרים עם קידומת של 20 וגמר עם שישה מנדטים.
"מי שמבין עניין יודע שהסקרים הם לא אינדיקציה. בכל פעם שמפלגה חדשה מתחילה לרוץ הסקרים הראשונים שלה מאוד מפרגנים. התאכזבתי בשביל כולם, לא רק בשביל אבא".
הרבה אנשים התאכזבו ממנו השבוע כשלא המליץ על אף מועמד או לחלופין לא חזר “הביתה” לליכוד.
"אני לא הדוברת שלו, לא מתפקידי להגיב. אבל הליכוד הוא כבר לא הבית ולא מה שהיה. בגלל זה הוא עזב. אין לאן לחזור. אני יודעת כמה לא קל זה היה לו, הוא העדיף את הצדק על הכיסא".
הטענה היא שעזב כי לא היה מסוגל לנצח את נתניהו בפריימריז, ושברגע שביבי יזוז, יחזור לליכוד.
"אומרים הרבה דברים. אומרים שהוא גם שמאלני".
בנט כראש ממשלה – מקובל עלייך?
"לא".
מי כן?
"אבא או מרב מיכאלי".
למה לא בנט?
"יש את החשיבה של 'קודם כל בוא נזיז את ביבי ואחר כך נסדר את הקלפים מחדש', אבל באידיאל שלי, האם אלו התפיסות שהייתי רוצה? לא".
לפיד?
"אני לא נכנסת לזה".
תני לי את הטייק שלך לפלונטר הפוליטי. איך יוצאים ממנו?
"שואלים אותי את זה כל הזמן. התשובה שלי מדכאת. בסופו של דבר נצא מהפלונטר, אבל עד אז תצא לנו הנשמה".
הנה פלונטר שאלונה סער מנסה להשתחרר ממנו כבר 23 שנים: איך לעבור יום אחד בלי שישאלו אותה, יזכירו לה או יבקשו ממנה להעביר לאבא שלה, ח"כ גדעון סער, "משהו חשוב". "'תגידי לאבא שלך' זה אולי המשפט ששמעתי הכי הרבה בחיי. עכשיו גם כל אחד פיענח מה צריך לעשות כדי להציל את המדינה. שולחים לי דברים ומבקשים שאעביר לאבא. הכל מתוך כוונה טובה, פשוט בדרך כלל זה לא המצאת הגלגל".
בזמן שאף אחד לא באמת יודע אם אנחנו בדרך לסיבוב חמישי בקלפי, דבר אחד דווקא כן כבר ברור: אלונה סער הולכת להיות הפתעת הבחירות. כלומר, הדבר הגדול הבא. בשבוע הבא תעלה בכאן 11 סדרה חדשה בכיכובה, 'המפקדת', קומדיה נשית צבאית סטייל 'אפס ביחסי אנוש' שתעשה את הדבר שסער נואשת לו יותר מממשלה מתפקדת: תחלץ אותה מהצל הכבד של אבא, ותאפשר לה להפגין כישרון משחק – קומי ודרמטי – משובח. גם אם התפוח נפל רחוק מהעץ, מתברר שהוא התגלגל למקום הנכון.
סער עושה את צעדיה הראשונים בעולם המשחק, אבל בפוליטיקה הישראלית כבר מכירים אותה היטב. הדמיון שלה לאביה ניכר ממבט ראשון. אותם תווי פנים, אותו חיוך ערמומי, אותו קור רוח. "יש גם דמיון לאמא, אבל מבחינת מראה אני אבא. תוריד לי את השיער בדמיונך, שים משקפיים. למזלי אבא גבר נאה, וזה יצא טוב גם בגרסה הנשית".
הדמיון הזה נגמר ברגע שמתחילים לדבר על פוליטיקה. האב מאגף מימין, הבת חובטת משמאל. לא האידיאל של שושלת פוליטית, אבל לטענתה גם לא בדיוק סיבה לשבור צלחות בארוחת ערב. "מי שמחנך את הילדים שלו לפי ימין ושמאל – שיהיה לו בהצלחה", היא אומרת. "אנחנו בית מאוד ליברלי. אחותי הבכורה דניאלה הייתה פעילה במרצ שנים. גדלתי בתוך בית מעורבב. זה אף פעם לא התנגחויות, יש דיונים. תמיד כשהיו לי תהיות לגבי דברים מסוימים – ידעתי שאני יכולה לשאול את אבא שלי, לשאול את אחותי ואז להרכיב תמונה משל עצמי".
ועדיין זה מפתיע אנשים.
"כן, יש את 'איך יצאה לו בת כמוך?' אולי אני לא הבת הכי ייצוגית בעולם. זה קשור גם להרבה תפיסות של נשיות. מה, יש לך גם פה? יש לך דעות? יש את אלה שנורא אוהבים אותו, ויש את אלה שאוהבים אותי – למרות שהם לא מכירים אותי – מתוקף זה שציירו אותי כבת מורדת. מבחינתם גם אני נגדו. אז מצד אחד יש את הרצון להתנתק מהצל שלו, ומהצד השני קיים הצורך לגונן על אבא. אני חיה עם פחד תמידי שיתנקשו בו. זה הרי כבר קרה כאן בעבר. בזמן הקמפיין בחירות שלו היה אירוע אלים (במהלכו תקפו פעילי ליכוד כמה מהמשתתפים בכנס מפלגתי של סער – א"ס). זה מאוד עירער אצלי משהו. ויש כמובן את שמו הטוב, והכבוד שלו".
מה חשבת על החיקוי שלו ב'ארץ נהדרת'?
"כל החיים גדלתי עם הידיעה על הדמיון בין דודו ארז לאבא. זה חיקוי מצחיק. צריך להקצין כל אחד כדי שישתלב הומוריסטית, אז אני מבינה למה לקחו אותו למקום של רובוט. אני לא חווה אותו ככה. הוא הכי מגניב בעולם. הוא רוקיסט בנשמה".
יש מי שטוען שהחיקוי הזה גמר אותו בבחירות האלה.
"התרבות היא מקום של עיצוב תודעה, אבל לא חושבת שזה עשה לו נזק. על זה לא קמו ונפלו הבחירות".
שמו הטוב חשוב לך, זה ברור, אבל האם את מסוגלת לגונן על אבא שלך גם כשזה נוגד את השקפותייך, כמו למשל חוק המרכולים?
"אין לי בעיה להגיד מתי אני לא מסכימה איתו. מה שכן, בתקופת חוק המרכולים הדבר היחיד שהיה לי חשוב זה שכל מיני חבר'ה בשמאל שאוטומטית דחו את זה, יבינו שיש גם שיקול סוציאליסטי, של חנויות קטנות אל מול רשתות. אבל אני לא חושבת שיש מישהו שחשב שאני אוהבת את הצעד הזה. והוא ידע שלא אהבתי את זה. אני אדם עם שכל משל עצמו. ועדיין, אני לא אקבל פגיעה בכבודו. אני לא אקבל שישפילו אותו. אני לא אקבל שיירדו על עניינים פרטיים בחייו על מנת לקבל רווח פוליטי. לצערי, לקחו אותי ככלי לפגיעה באבא".
סער יודעת על מה היא מדברת. בשנתיים האחרונות עלה שמה לכותרות אחרי שפירסמה באינסטגרם תמונה עם השחקן הערבי אמיר חורי תחת הכותרת "אהבה גדולה". הזוגיות של השניים עלתה מהר על המוקד. טוקבקיסטים שלחו אותה לעזה, ארגון להב"ה הזהיר מהתבוללות, וגדעון סער נדרש לכבות את השריפה שאיימה להתפשט וצייץ אז מסר תקיף לכל יריביו הפוליטיים ושאר החטטנים: "אלונה, הבת האהובה שלי, היא אדם פרטי. צאו מהחיים הפרטיים שלה!"
סער וחורי נפרדו אחרי שנתיים יחד, אבל אלונה לא בדיוק נשארה מתחת לרדאר. עמוד האינסטגרם שלה סיפק לאחרונה לא מעט שערוריות. לצד תמונות של משטח הגרון שלה, עקב דלקת סטרפטוקוקוס וסקרי עומק בסוגיות הרות גורל (מה תעדיפו: לאכול קקי של עצמכם או לשתות ליטר פיפי של איש זר?), הקפידה להתבטא גם בנושאים פוליטיים. כשראש הממשלה נתניהו הצטלם בפתיחת משפטו עם בכירי הליכוד מאחוריו, העלתה סער תמונה לסטורי בלוויית הכיתוב "בובות על חוטים" וציינה ש"מעניין שכל מי שהיה סביב נתניהו בנאום הזה קיבל תיק בהשבעה האחרונה". כשעלתה להפגין בבלפור שיתפה את עוקביה בשלט המחאה שהכינה: "ביבי ז**ן אותי ולא התקשר". יאיר נתניהו לא נשאר חייב וצייץ: "תראו מה העלתה לאינסטגרם שלה הבת של מי שרצה להיות יו"ר הליכוד. שלט מקסים לקראת השתתפותה ב’הפגנת’ השמאל האנרכיסטי".
כשאת מפרסמת כרזה כזאת את מבינה מה ההשלכות.
"לא הבנתי. במדדים של אינסטגרם אין לי הרבה עוקבים. זה היה נאיבי לא לראות את ההשלכות, אני מסכימה עם זה. הדבר היחיד שהדאיג אותי היה זה שאני בסדרת נוער. פאק, ילדים עוקבים אחריי, אני לא יכולה להתבטא ככה".
והשאלה איך זה ישפיע על אבא שלך לא הייתה במערכת השיקולים?
"לא. באמת לא חשבתי שאנשים יצליחו לעשות כזה סרט מהומור. בסופו של דבר, כשאת אומרת ‘מישהו ז**ן אותי ולא התקשר’, הבדיחה היא על חשבונך. כאילו מה, היית סקס גרוע והוא לא שם עלייך. יצאתי מופסדת".
אבל באנלוגיה הזו ביבי יצא דוּש.
"יכולתי להיות יותר בוטה. ביבי לא הוחלש בפוסט הזה. לא הוצאתי אותו קטן. מדובר בהומור. בהפגנה עצמה אנשים צחקו מזה. זה העלה חיוך".
אם יאיר נתניהו היה מעלה פוסט כזה, רק הפוך – גם אז היית אומרת שזה מצחיק?
"יאיר נתניהו העלה אלף ואחד דברים עליי ולא הגבתי על אף אחד מהם. מן הסתם אני לא אוהבת את זה. דווקא הוא אמור לדעת מה המחיר. זה כואב לי שזה מגיע מבן של פוליטיקאי אחר, כי יש לנו שותפות גורל בהמון מקומות, ובמקום לקרב, מפלגים. זה חבל. אני לא אתנגח בו. זאת לא הרמה שלי. מובן שהוא לא עף עליי וכנראה שגם אני לא בקראש מטורף עליו, אבל אני מקווה שכמו שהוא מייחל שיפסיקו לרדת על המשפחה שלו הוא גם לא יעשה את זה לאחרים".
מה אבא שלך חשב על הפוסט הזה?
"אני מניחה שהוא היה מעדיף משלב לשוני אחר".
ומה עם זה שכתבת שבכירי הליכוד שעמדו מאחורי נתניהו הם בובות על חוטים?
"אני לא אמורה לנהל את החיים שלי לפי מתי יגידו מה. הכי נוח להתלבש עליי. כל העולם ואחותו מעלה את זה, אז אסור לי לומר את מה שכולם חושבים? אומרים לי: 'אם את לא רוצה שיהיה באזז מטורף, פשוט אל תגידי כלום'. סליחה, זה כמו להגיד למישהי שהולכת עם חשוף 'תצפי לזה שיטרידו אותך'. ובוא, להגיד 'בובות על חוטים' זה כל כך לייט".
לייט לעומת מה שאת חושבת באמת?
"לייט לעומת מה שכולם חושבים באמת".
אגב, יצא לך לפגוש את ביבי?
“יצא לי לראות אותו, פעם פעם. האם התרשמתי? לא חושבת שצריך לראות אותו במציאות כדי להתרשם. הוא אדם מרשים גם דרך המסך. מה ששלו - שלו. לא דיברתי איתו. זה לא מרגש אותי”.
סער, כך נראה, לא מתרשמת מהמהומות. היא נעה בין היתממות לגבי אופן התנסחותה לריגוש של מי שמגלה את הכוח שלה ברשתות. היא נולדה וגדלה בתל־אביב, כולל הרפרטואר המתבקש מילדה שחולמת לעמוד על הבמה; מגמת משחק, קייטנות תיאטרון ושירות צבאי במדור ההפקות של חיל חינוך. "תמיד הייתי ילדה אהובה ומקובלת, אבל הצרות של העולם הטרידו אותי נורא. הייתי רגישה מדי ולא היו לי את הכלים להכיל. כל הומלס שהייתי רואה ברחוב היה נשאר איתי שבוע בראש. עוולות קטנות של החיים העסיקו אותי מאוד”. השיא שלה, היא צוחקת, היה בגיל חמש. “במובנים מסוימים התבגרתי מהר".
כשהייתה בת חמש נכנס אביה לפוליטיקה. "אני זוכרת שראיתי אותו בטלוויזיה. כמה שנים אחרי שאלתי את אמא שלי: תגידי, אבא נחשב מפורסם? והאם הוא מפורסם כמו שרן דנקר מפורסם? את שמה לב שמכירים אותו בכל מקום, שמדברים איתו, עם השנים את מבינה יותר את הדקויות. זה תפס יותר נפח ברגע שהוא נכנס לממשלה. שנאתי שעוצרים אותו ברחוב. לאבא שלי לא היה הרבה זמן פנוי ואם אנחנו הולכים לאכול יחד, אז יש לנו זמן מוקצב, והיו מפירים אותו לא מעט. לא אהבתי את זה כשהייתי קטנה. ימי הכיף שלנו היו כשהוא היה לוקח אותי לכנסת בחורף. ראינו את השלג בירושלים ואז הייתי מבלה איתו את היום בכנסת. יש לי תמונה על המקרר בבית עם אריק שרון כשהייתי בת תשע. סיפרתי לו אז שאני נורא אוהבת שיעורי תנ”ך. הייתי עושה שם שיגועים. הצטרפתי פעם לאיזו ישיבה ששאלו מי בעד שאבא שלי יהיה יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה ומשום מה הרמתי גם את היד, חשבתי כנראה שדעתי נספרת. כשהייתי בכיתה ו' הוא היה שר החינוך, כך שזה קיבל התייחסות גם בבית ספר. זו הייתה קפיצת מדרגה רצינית בווליום".
היא לא תופסת מעצמה אדם פרוע. עניין של אופי ונסיבות. "בגיל 16, עשיתי לעצמי סוויץ', ואמרתי: למה שאעשה דברים שאני לא אוהבת. וזה היה תקף על הכל. אם אלכוהול לא טעים לך, אז את לא חייבת. בכיתה י' אף אחד לא שותה רוזה. אתה קונה את מה שזול ומקיא את הנשמה. מאז עד היום אני לא אגע בוודקה".
וגם הייתה לך אחריות גדולה מדי בגיל צעיר. אסור לפשל.
"גדלתי בתחושה הזו, בטח".
זו חוויית התבגרות – אני לא יודע אם להגיד – קצת מסרסת.
"למה לא להגיד? זה מסרס. זה מגביל אותך וזה להרגיש כלוא. בוא ניקח לדוגמה את הצבא. היום יכול מאוד להיות שהייתי עושה שירות לאומי. דווקא מתוך הרצון לתרום, אני מרגישה שהייתי יכולה לתרום למדינה הרבה יותר אם הייתי מתנדבת בפנימייה, עובדת עם אוכלוסיות שזקוקות ליותר מאשר מערך התרבות בצה"ל. אבל היה לי ברור שאין מצב שהבת של אבא שלי לא תעשה צבא. כי יתנגחו בו על זה. אני לא מצטערת שהתגייסתי, ואני כן חושבת שעשיתי הרבה אבל בדיעבד, נתתי שנתיים, ועד כמה שיניתי? יש בי הרבה יותר ממה שצה"ל היה יכול להציע לי לתת".
אבל הצורך לפשל הוא טבעי, מתישהו יש צורך למרוד בציפייה ממך.
"מרד זו מילה שאני לא אוהבת בהקשר הזה, אני לא מורדת באף אחד. זו מילה שמשתמשים בה הרבה ביחס אליי. חושבים שיש פעולות שאני עושה מתוך מרד. אנשים מפספסים את הנקודה. גדלתי על לתת הכל למען מטרה מסוימת. כשיש עיקרון שחשוב לי אני נלחמת עליו. לא מתוך מרד, אלא כי זה מה שאני מכירה. זה קשה, מתסכל. לפעמים מעציב, לפעמים מקומם, את חיה עם צל. אין מה לעשות, בכל מקום חדש שאני מגיעה אליו מתהפך שעון חול דמיוני – מתי מוציאים אותי מהארון. האם מי שעומד מולי יודע מי אני כבר, ואם הוא יודע אז כנראה הוא יודע המון: עם מי יצאתי, מה הדעות שלי, מתי ההורים שלי התגרשו".
זה נשמע כמו דיאלוג מורכב לגדול בתוכו.
“זה דינמי. גם המקצוע של אבא שלי הוא דינמי. כל פעם יש כותרת חדשה או ממשלה חדשה שמרכיבים. וגם הבנייה שלי היא בתהליך כי אני עוד צעירה וזה הולך להשתנות עוד אלף פעם. כל שינוי שלו - ביום שהוא יקבל תיק כזה או יהפוך לראש ממשלה או ייצא מהפוליטיקה - מביא איתו שינוי לחיים שלי. אני מתבקשת להתאים את עצמי כל כמה זמן למציאות חדשה. ועם זאת, זה לא הפרונט של חיי. במקביל מתנהלים חיי”.
אביה ואמה, שלי, היום מנהלת תחום תפעול ומטה במנורה מבטחים, נפרדו כשסער הייתה בת 14. קצת אחרי נישא אביה מחדש למגישת החדשות גאולה אבן. יחד הביאו לעולם את דוד ושירה. "כשההורים אמרו לי שהם נפרדים לא חרב עליי עולמי. פרידה נראית לי הרבה יותר טבעית מהורים שנשארים יחד. זה הדבר שנהיה יוצא דופן, זוגות שמחזיקים. מה שקובע אם משפחה היא משפחה זה לא אם ההורים הם זוג. לכן, יש את היחידה של הרביעייה שלנו – אמא שלי, אחותי, אבא שלי ואני – ויש את היחידה המשפחתית של אבא, גאולה, דוד ושירה והילדים של גאולה, יחד איתי ועם אחותי. אני מרגישה שיש לי כמה שבטים, ולא הרגשתי צורך להילחם על מקומי. גם חבל להילחם. אתה בחיים לא תנצח ילד בן ארבע. ילד בן ארבע זה חמוד יותר. אני לא מתחרה. לא במקצוע. לא בזוגיות. גאולה ואני מאוד התחברנו מהשלב הראשון. הרבה צחוקים. הומור זה תמיד דבר מקרב".
אבא שלך גם התחזק דתית בשנים האחרונות. עד כמה זה השפיע עלייך?
"כל עוד טוב לו, אני סבבה. זה גם לא זר לי. לדעתי מתישהו בגיל תשע, רציתי לחזור בתשובה. התחלתי ללכת עם חצאית. ביקשתי לעבור לבית ספר דתי. באיזשהו מקום, זה טעם מוכר, אהבת הדת ואלוהים. באבא שלי תמיד הייתה אהבת הדת. הוא תמיד היה מאוד בקיא ושמר כשרות. זה לא תלוש, הוא לא עבר מלהיות אתיאיסט לחוזר בתשובה".
חשוב לה לדבר גם על אמא שלה, שלי: "אני מרגישה שזה כמעט עוול שתמיד מתרכזים רק באבא שלי, כשאמא שלי היא באמת דמות דומיננטית בחיים שלי. הרבה פעמים ילדים לומדים על ההורים שהם רוצים להיות דרך טעויות של ההורים שלהם. אמא שלי הראתה לי איך לעשות את הדברים נכון. היא הצליחה להיות גם החברה הכי טובה שלי, וגם דמות סמכותית בחיי. אני לא יודעת איך הייתי שורדת את העולם בלעדיה".
בינתיים היא שורדת לא רע. בימים אלה היא מצלמת עונה שנייה לסדרת הנוער 'פלמ"ח' של טין ניק ב־yes, שם היא מגלמת דמות בהשראת גאולה כהן. בשנתיים האחרונות למדה משחק בסטודיו של יורם לוינשטיין – שם גם התאהבה באמיר חורי - אבל החליטה לחשב מסלול מחדש בגלל הקורונה, ופרשה לקראת תחילת השנה השלישית.
היא מהרהרת רגע כשאני שואל אותה אם היא רווקה עכשיו. “לא לדאוג לי בנושא”, היא אומרת לבסוף, מסרבת לאשר או להכחיש אם היא בזוגיות חדשה. הסערה התקשורתית שהציתה מערכת היחסים שלה עם האקס אמיר חורי תפסה אותה הלומה מעוצמת השנאה והגזענות. "אני מניחה שתמיד כשזה מגיע אלייך זה מכה בך יותר. זה כמו שיש המון בתים שאין להם בעיה עם הומואים עד שהבן שלהם הומו. רק כשהם נקרים בדרכך, אתה מבין את המציאות. כעם שלאורך שנים הצביעו עליו וסלדו ממנו ואנחנו תמיד היינו האחר, אני מצפה מאיתנו לדעת לקבל את האחר יותר ממה שאנחנו יודעים כחברה. אני מאחלת לחברה הישראלית יותר קבלה. כי העאלק־אחר הוא לא באמת אחר. אנחנו אוסף של פליטים ואני אישית אוהבת מיקסים של תרבויות. זה יכול להיות אשכנזייה ומרוקאי. זה יכול להיות כל דבר אחר. כשיש שוני, יש למידה. וכשיש למידה יש עניין. ואיפה שיש עניין – אני רוצה להיות”.
ועדיין, בסוף סיפור האהבה הפרטי שלך הפך לסוגיה פוליטית.
"זה לא היה לי מוזר, זה היה לי עצוב לאן הגענו, לא ברמה האישית. באותה מידה זה כואב לי לראות את זה אצל לוסי (אהריש) וצחי (הלוי) וכל זוגיות אחרת שמתעסקים בה. נכון, הכל פוליטי, אבל זה לא שעם מי אני מנהלת את חיי משפיע על הרכבת הממשלה".
באופן לא מפתיע, תפיסת העולם של סער מגובשת גם מחוץ לביצה הפוליטית. יותר מהטלת המנדט, היא מוטרדת בימים אלה מהיחס כלפי נשים – ובעיקר באכיפה נגד גברים פוגעניים. כשירין שרף נעצר בחודש שעבר בחשד שאנס בת 13 במלונית קורונה, הציפה את הפיד שלה בתמונות שלו, ומחתה נגד ההחלטה להעמידו לדין בגין בעילה אסורה בהסכמה ולא באונס.
החיבור לנושאים האלה, היא אומרת, מגיע מתוך החוויות הפרטיות שלה. "לא נחטפתי בסמטה חשוכה ונאנסתי בברוטליות. אבל הייתי בשטחים אפורים ובאזורים לא נעימים. יש מקרה שלקח לי הרבה שנים להיזכר בו. בגיל 13 היה לי חבר בן 14. תמיד היינו יושבים באיזו גינה. פעם אחת הוא הציע שנבוא אליו הביתה. כשנכנסנו אליו, הבנתי שזה לא הבית שלו. הוא לא ידע איפה להדליק את האור. הוא פישל עם התמי 4. הוא ישב איתי בסלון. איזה בן נוער מעדיף לשבת בסלון ולא בחדר שלו? הוא ניסה להשכיב ולהפשיט אותי. זה היה מאבק של ידיים. הכל בחיוך, אבל ממש פיזית התנגדתי. למזלי לא נכנעתי ולא עשיתי שום דבר כי אחרי כמה זמן גיליתי שכל החברים שלו פשוט היו בחדר ליד. לא יודעת מה היה התכנון, לא יודעת מה היה קורה לו הייתי שוכבת איתו או אפילו רק מתפשטת.
"לקח לי זמן להבין שמה שקרה שם היה לא תקין, אבל האסימון שהייתי בסכנה נפל מאוד חזק אחרי האונס באילת. אין לי חברה שזה לא הכה בה. הבנתי שהסיטואציה הייתה יכולה להיגמר אחרת, בין אם היו מצלמים, מצטרפים או סתם שותפים לרגע אינטימי שלי. יש לי המון חברות שנאנסו, כך שאני לא יודעת איך אומרים שזה רק אחת מתוך חמש. יש כאלה שיותר מפעם אחת. לרובן אין מה לעשות עם זה משפטית, כי לפי איך שמערכת המשפט עובדת היום עם הדברים האלה זה ייצור להן יותר עוגמת נפש מתיקון. אני לא רואה איך צדק נעשה, כי במקרים קיצוניים יותר לא קרה מספיק. אם אין לך את ה'מזל' להיאנס בגיל סופר־צעיר או על ידי קבוצה שברור שזה לא בסדר, אז סביר להניח שהמקרה שלך לא יהיה מטופל".
בשבוע הבא היא תנסה לכוון את הזרקור אל כישורי המשחק שלה. ב'המפקדת' המעולה שיצרו ניר ברגר ועטרה פריש שגם ביימה (החל מ־15.4 בימי שני וחמישי בכאן 11), היא מגלמת קצינה חסרת כישורי פיקוד שמוצנחת לפקד על קבוצת טירוניות בעייתיות, ובדרך, כמו סאטירה צבאית אפקטיבית, נאלצת להתמודד עם מערכת צבאית אטומה, מיושנת וקצת אינפנטילית. צה"ל של 'המפקדת' נלעג, אבל גם מאוד מוכר. סער עושה שם תפקיד מעולה – אבל מספרת שהדרך לצילומים הייתה רצופת אסונות ומפחי נפש.
שבוע לפני הצילומים, עברה ניתוח אפנדיציט שהסתבך. "הצילומים כבר התחילו. הייתי בטוחה שאני מאבדת את התפקיד. הייתי בחרדה מטורפת מזה, מעבר לכאבים הפיזיים שחוויתי. הגעתי לחלום – והוא נלקח ממני. היו ארבעה ימים שבכיתי מהרגע שפקחתי את העיניים ועד הרגע שנרדמתי – וישנתי מעט מאוד. באיזשהו שלב הביאו לי את הפסיכולוגית של בית החולים כדי לנסות להרגיע אותי. לא יכולתי להחלים בגלל החרדה. הגוף לא הצליח להתאושש. זה קרה בתקופת הקורונה. באותו חודש הייתה את הפרידה. הכל קרה בחודש אחד. גועל נפש".
את אדם חרדתי בבסיס שלך?
"יותר דיכאוני מחרדתי. אבל זה תמיד קשור אחד בשני. הרבה פעמים יש לך דיכאון, אבל הבסיס שלו הוא חרדות. זה חלק מהחיים שלי. לא הייתי מוותרת על הדיכאון. זה עיצב אותי. זה עשה אותי חכמה יותר. זה מכריח אותך לחשוב כשאתה לא תמיד מוצא משמעות לדברים. אתה חייב לייצר משמעות".
סער התאוששה. את השבוע הראשון של הצילומים העבירה עם אנטיביוטיקה מסביב לשעון. "פיזית ומנטלית הייתי גמורה אבל הצילומים הצילו אותי. זאת לא הפעם הראשונה שזה קורה. בהצגה 'ציד המכשפות' בקאמרי הגעתי למיון והתבטלה הבכורה כשכל הקהל הגיע. לילה לפני לא הפסקתי להקיא ולשלשל. זה יכול להיות פסיכוסומטי ויכול להיות שהמערכת החיסונית שלי לא הכי חזקה. יכול להיות שכשאני עובדת מאוד קשה, עם הגוף, קל יותר לחלות. זה חלק מלהיות אלונה. דברים כאלה קורים לי. אתמול הלכתי להציע להומלס כריך, ואז התברר לי שהוא בכלל לא הומלס".
‘המפקדת’ מציגה לא מעט מהטמטום הצה”לי. יש מצב שמירי רגב, שרת התרבות לשעבר, לא הייתה מאשרת אותה אם זה היה תלוי בה.
“מזל שמירי רגב כבר לא שרת התרבות. היא לא דוגמה למה ששרת תרבות אמורה להיות. מי שמתעסק בתרבות – שיבין בתרבות. מי שמתעסק בביטחון – שיבין בביטחון. כל אחד שיעשה מה שהוא מבין בו. אני מקווה מאוד שהסדרה הזו תיצור שיח. אין לי בעיה שאנשים לא יסכימו עם דברים כל עוד הם מגיעים מנומקים, ולא אוסף קללות. המון דברים בצבא הזויים לי עד היום. כל הפן הביורוקרטי היבש, אין בו היגיון. הייתי מפיקה והיו תחתיי חיילים מלהקות צבאיות ומתיאטרון צה”ל, והייתה לי חיילת שאבא שלה נפטר בנסיבות טרגיות, וכשהיא חזרה לצבא היא ביקשה לראות קב”ן. הייתי צריכה להתווכח כדי שיקבלו אותה. לא יודעת מה היה חשוב יותר מילדה בת 18 שאבא שלה מת. או חייל שהיה במצב נפשי קשה וראש המדור לא הסכימה לקבל אותו לשיחה כי היה לו זקן. אז כן, מאוד התאכזבתי מהמערכת. ככה צה”ל מפספס המון אנשים טובים. הסדרה הזאת מראה את זה יופי. הצבא הוא לא מעודכן, גם לא לבני 18 שמגיעים אליהם. אלה לא בני ה־18 מתקופת הפלמ”ח. הצבא צריך לעדכן גרסה”.
את מובילה סדרה מרכזית בשלב מאוד מוקדם בקריירה שלך. עד כמה קיים החשש שאת שם רק כי את הבת של וזה טוב ליחסי ציבור?
"ברור לי שלא לוקחים אותי בגלל כל הדברים האלה. האם אין לי מדי פעם את המחשבה הזאת? יש לפעמים. זה פחד שתמיד קיים. אבל זה לא שאתמול התחלתי להיות שחקנית. זה רק שעכשיו אני נכנסת לתודעה. לכן פחות מפריע לי הדיבור הזה. הוא גם לא חדש. כשהגעתי למגמת משחק, אנשים אמרו שהתקבלתי כי אני הבת של שר החינוך. ואז ראו אותי משחקת ואמרו, 'אה, לא משנה'. ואז הגעתי לצבא, ומישהי אמרה לי: 'את פה בגלל פרוטקציה', ואז ראתה שאני מעולה במה שאני עושה, ואמרה 'לא משנה'. תמיד זו נקודת הפתיחה. זה לא מבאס כמו שזה דורש ממני להיות טובה כפליים. אין בעיה, לעבוד קשה אני אוהבת. בסופו של דבר, זה עושה אותי טובה יותר. כשאני מקבלת עוד ועוד הזדמנויות זה כנראה מעיד על כך שאני טובה במה שאני עושה".
אז אין מה לדבר על ריצה לכנסת.
"כמעט כל יום מישהו שואל אותי אם אני אגיע מתישהו לפוליטיקה. אני לא רואה את עצמי מגיעה לשם. זה אורח חיים סיוט, ומקצוע כפוי טובה. להשפיע זה תמיד קשה, מבפנים, מבחוץ, מכל מקום. אני חושבת שאני אעשה מבחוץ, כאקטיביסטית".
מניסיון, ככל שאנשים במקצוע שלך הופכים להיות יותר מפורסמים, הם פחות ופחות משמיעים את דעתם. יש להם יותר מה להפסיד.
"קשה לי להאמין שזה ישתנה יותר מדי. עם הזמן אני לומדת לבחור את המלחמות שלי. לפעמים המלחמות בוחרות בך, ועלייך פשוט להתייצב".