"השיר התחיל ממילה שזרקתי באולפן בסקיצה. ללא מחשבה יצא לי 'קטורנה מסאלה'. הצירוף הזה היה נשמע לי כמו משהו מיוחד. אחרי שבדקתי, התברר ש'קטורנה' פירושה זה 'כשיחזור' בלדינו, ו'מסאלה' בטורקית זה מזל. פתאום קיבלתי תמונה שלמה בראש, שיר אהבה בין האביר לבת הסולטן. באותם ימים היינו בצילומים לקליפ לשיר 'כמו האלים' במועדון המלך שלמה באילת. העיר הייתה ריקה סביב מלחמת המפרץ ובלילה לקחו אותנו לאכול במסעדה. תוך כדי ארוחה בעל המסעדה אומר לנו: 'יש לי שכנה מבאר־שבע, היא זמרת'. הוא שם את הקסטה שלה, אמר לנו שקוראים לה זהבה בן. חזרנו לתל-אביב, התקשרנו לאלי בנאי, וקבענו. תחת אזעקה בגלל התקפת טילים זהבה נכנסה והקליטה בטייק אחד. זה לא נגמר שם. נכנסנו לפחד הגדול של מבחן האלבום השני. נזכרתי בדי־ג'יי הכי חם של תל־אביב, שהכרתי במסיבות בילדות, עופר ניסים, שכבר אז היה מלך המועדונים של העיר. אמרתי לתמיר, בוא נלך אליו עם השיר. עופר שמע את השיר, עשה את זה וקיבלנו להיט גדול. החיבור עם זהבה פתח לנו את הדלת לקהל הים־תיכוני ופתח לזהבה את השערים למיינסטרים".
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד סיפורים מאחורי השירים:
"תמיר ניגן את הפתיח באקורדיון, שהיה ההוק. הלחן היה בהתחלה שונה לגמרי, שיר פירותי שמח. הייתה שוב אזעקה כשהקלטנו את השיר, ירדנו למטה לאולפן, ומהדיכאון התחלתי לשיר את הטקסט אחרת, בלחן שונה לגמרי, וזה מה שנשאר. מלחן מטופש הוא הפך לסוג של שיר בריטי-ישראלי. הביטוי 'כתם הפרי' עלה לי בראש אחרי שקראתי ספר מתורגם של שירי אהבה בצרפתית, על מישהי שעוברת בכרם ומנסה לא להכתים את בגדיה. לימים רצתה תנובה לעשות פרסומת מהשיר, והוציאה מוצר שנקרא קסם הפרי. לא הסכמתי, למרות שהציעו לא מעט כסף. היה נראה לי מוזר להפוך שיר כזה לפרסומת. החיקוי של משינה בערד? לא עשינו מזה עניין ובטח שלא נעלבנו. אנחנו חברים טובים עד היום".
"הכימיה בין תמיר לביני הייתה מושלמת, תקופה שבה עבדנו באהבה גדולה. שמעתי לימים שזה שיר על התאבדות, שיר פרידה בין אבא לבת, שיר אהבה בין בני זוג. אבל אני כתבתי את הטקסט ספונטנית, עם הרבה מילים נאיביות שקשורות לאסוציאציות שלי. חמי רודנר יום אחד פגש אותי ואמר לי, 'איך לא הבינו שהכעכים השקופים בשיר הם בעצם הבייגלה מעל הראש של המלאך?' הוא צדק. לזה בדיוק התכוונתי במילים האלה, בהשראה של הסדרה 'המלאך' ששודרה בעבר בערוץ 1. בהמשך צילמנו את השיר כבלדה, שרנו עם הקהל וזו הייתה גרסה שהרבה שנים החזיקה יפה. לדעתי עדיין יש משהו במקור שיותר טוב".
"השיר מורכב מקטע של שיר שכתבתי בגיל 15 ואפילו הקלטתי בגיל 16, כשחזרתי לארץ מלונדון. במקור הוא נקרא: 'בוקר טוב לך, גברת רולף'. את הרעיון להמשך לקחתי מהסרט 'מלחמת רוז ברוז', כשבני הזוג נלחמים כל הזמן זה בזה. השלכתי את זה שוב למערכת היחסים שלנו עם הפלסטינים. הפזמון אומר: 'אור עולה מן המזרח, יום חדש הגיע, שנינו נתגבר על האימה'. רציתי לומר, אני מקווה ששני הצדדים יבינו שעדיף השלום על המלחמה ושעדיף לאכול יחד תותים. זה היה להיט מהשנייה הראשונה".
"זה היה השלב שבו אמרנו, 'אנחנו לא מקשיבים יותר לשום דבר, נעשה מה שבראש שלנו ונהנה מהחיים'. הרי ממילא לא ידעו איך לאכול אותנו, באנו משום מקום. 'ג'סיקה' הגיע באלבום 'אדם ונחש', שסימן את הפופ שלנו. הרקע: הייתי בגרעין נח"ל עד שהתגייסתי לחיל הים ושם היו המון מתנדבות. יום אחד התחלתי לשיר באולפן 'ג'סי־ג'סי־ג'סי ג'סיקה', ככה סתם, לפי הלחן שהיה לנו כבר והתנגן ברקע. תמיר נתן לי רעיון ללכת להמשיך את הטקסט על מתנדבת בקיבוץ. למחרת חזרתי עם הטקסט, שהיה בחלקו על בחורה בשם אינגה שהכרתי בגרעין הנח"ל ובחלקו על מתנדבת שתמיר הכיר. באולפן התחלתי לשיר את החלק של האופרה בג'יבריש. אמרתי לדרור קליסקי, המנהל שלנו אז, 'אולי נביא זמר אופרה?' הוא התקשר לאופרה הישראלית, והאחראית על הזמרים אמרה לנו, 'מצטערת, אבל אנחנו לא עושים מוזיקת פופ'. בסוף עשו לנו טובה, הביאו לנו מישהו מהשורה השלישית, יבגני שפובלוב. הוא התגלה כזמר אדיר. הגענו לתוכנית של דן שילון שהיה חולה אופרות, והוא הפך את שפובלוב לכוכב הכי גדול של האופרה. 'ג'סיקה' הוא להיט מטורף עד היום".
"הכרתי את ריטה מגיל 17 בערך כי היינו יחד בחבר'ה של הנוער העובד. היא הייתה אמנית מרכזית בפסטיגל ואתניקס להקה בתחרות. הציעו לנו לעשות את השיר יחד איתה וכדי שזה ייצא שיר לא רק של אתניקס, ביקשו מאהוד מנור שיכתוב. אנחנו ישר הסכמנו, כי זה היה מכובד ויוקרתי. העברנו את הלחן לריטה, שמאוד אהבה. לאחר מכן אהוד מנור קיבל את הלחן. הוא מאוד אהב ושלח את הטקסט. אני פחות התחברתי בהתחלה למילים שלו, כי קשה לי להתחבר לטקסטים שאני לא כותב. אבל בערב הראשון עלינו עם השיר לבמה של הפסטיגל, זה התקבל בהיסטריה. לא ציפינו שיהיה להיט כזה גדול, היום אני מבין למה זה הצליח".
"היינו חברים טובים של הקומדי סטור. יום אחד הם התקשרו אליי ואמרו שיש להם רעיון לשיר ואם בא לנו לעשות אותו יחד. הגיעו לאולפן בהרצליה ואני שואל מה הרעיון. אסף אשתר אמר, 'אם אני נותן לכם מילה, אפשר לעשות מזה שיר?' הסתכלנו עליהם, אמרתי שאפשר, והם התחילו כולם יחד לצעוק, 'טרטע טרטע טרטע'. וזהו, הם הלכו, אנחנו לקחנו את הטרטע ועשינו לחן. יום למחרת הם חזרו וכל אחד זרק שורה. הקלטנו, ולא ציפינו שזה יהיה משמעותי. כשהשיר יצא, המדינה הייתה בהיסטריה, ואני לא מגזים. שנים לא נתנו לנו לרדת מהבמה בלי לבצע את השיר הזה".
"ב־1985 הקמנו את להקת מוסקבה. והיינו מתוסכלים ומאוכזבים שאף חברת תקליטים לא רצתה להחתים אותנו. תמיר קליסקי הצטרף ב־1986 ושנתיים לאחר מכן הוקמה אתניקס. 'אין לאן ללכת' הוא השיר הראשון שלנו, במעבר בין הלהקות. החבר'ה של מוסקבה התנדפו לאט-לאט, נשארנו תמיר ואני. את שם הלהקה הציע רוני בראון, לשעבר מנכ"ל הליקון, כשעשה את החוזה שלנו. כולנו התנגדנו לשם הזה, כי הוא נשמע לנו מוזר, אבל בראון כתב 'אתניקס' בכל החוזים ואמרנו, יאללה, עד שנשנה יהיה מסורבל, אז נשאיר אתניקס. השיר נכתב כביכול על מה שבינו לבינה, אבל זו בעצם מערכת היחסים שלנו עם הפלסטינים".
"השיר שבזכותו החתימו אותנו. השמיעו אותו לרוני בראון והוא אמר, 'תביאו לי עוד כאלה, ויש לכם אלבום'. כל השירים שבאלבום הראשון נכתבו כשהגיעה המוזה. המילים של 'ציפור מדבר' פשוט באו אליי לראש בבת אחת, מעין קסם של כמה דקות. שירה גפן אמרה פעם שכשיורים טיל אל החלל, הוא ממשיך לעוף בספרה לבד. זה מה שהרגשתי. דמיינתי את כל הקטע של בראשית, במדבר, כל מיני דברים הסתובבו לי בראש בקטע מיסטי ואמרתי שבפזמון צריך משהו להיפתח, להרגיש שעוף החול פורש כנפיים מהמדבר. ככה הגיע צמד המילים 'ציפור מדבר'. נזכרתי שהייתה תוכנית בערוץ 1 בשנות ה־70 שקראו לה 'שער שכם', בערבית. הפתיח שלה התנגן לי בראש ואמרתי לעצמי, צריך איזה משהו באווירה הזאת".
"דידי הררי ואני התאמנו איזה יום יחד בחדר כושר וסיפרתי לו שראיתי לא מזמן איזשהו זמר מעניין בשם אייל גולן שעמד על שולחן ושר. דידי אמר לי שישיג לי את הטלפון. התקשרתי לאייל למחרת ואמרתי, 'שלום אייל, זה זאב נחמה מאתניקס'. הוא אמר לי: 'כן־כן־כן' - וטרק. ככה פעמיים, חשב שעובדים עליו. בפעם השלישית אמרתי לו, 'תקשיב אייל, זה באמת זאב נחמה, בוא ניפגש'. הוא הגיע אליי עם ישי בן צור, האמרגן שלו אז. לימים הבנתי שישי אמר לו, 'לא נראה לי שייצא משהו מהאשכנזים האלה'. אבל אייל אמר לו שדווקא מעניין אותו. הלכנו לראות אותו אחרי כמה ימים במועדון באזור צומת סגולה. הגענו באחת בלילה לחניון עם 3,000 כלי רכב וכולם הולכים למועדון. אמרתי לעצמי, אם בשתיים בלילה אנשים פה רבים על כרטיסים די יקרים, יש פה משהו. אייל עלה לבמה אחרי כמה די מפורסמים, זה הרגיש שמישהו הדליק את המקום. באותו ערב ידעתי שאם נקלף את הקליפות נכון, זה יעבוד מעולה.
"אבל הייתה בעיה. לא רצו את אייל באף תוכנית טלוויזיה. התקשרתי לדן שילון, אמרתי לו, 'השקעתי באלבום הזה את החיים שלי, תן לו להופיע'. דן אמר, 'אני פחות מתחבר למוזיקה ים־תיכונית, אבל אם תעשו איתו דואט וגם תשירו 'תותים', זה בסדר'. למחרת, המדינה נדלקה לגמרי. בשלב מסוים לא היה לנו דיסקים של 'בלעדייך' לתת או למכור. בחודשיים הראשונים הגענו ל־250 אלף עותקים מכורים".
"השיר נכתב בשנה הראשונה שבה עבדנו עם אייל גולן. דמיינתי שאני אחד מהחברים שלו ממרמורק, עם ב־מ־וו שחורה, שהייתה מזוהה אז בעיני חלק מהאנשים עם ז'אנר המוזיקה הים־תיכונית. הראשון שהשמעתי לו את השיר היה אייל. הוא הסתכל עליי ואמר: 'כתבת עליי שיר?' הבנתי שיש פה קליעה של מאה אחוז. בשנים ההן היינו יושבים בפאב לה לסל בתל־אביב, יחד עם שלום אסייג, מאיר בנאי ז"ל, לפעמים אביב גפן ויצחק קלפטר. היינו נפגשים שם אחרי הופעות בלילה. עלה לי רעיון שאסייג ישחק ערס שהגיע מתל־אביב בשיר וזה עבד מעולה. תוך כדי עבודה, דידי הררי סיפר לי שיש שני קומיקאים חדשים מנתניה. ככה התחברנו לאלי ומריאנו, שעשו את הפתיח לקליפ. לפני חודשיים פנו אליי והציעו הרבה כסף כדי שאמיר את המילים 'ב. מ. וו שחורה' בשיר לרכב מדגם אמריקאי שרצו לפרסם. סירבתי".
"במלחמת לבנון הראשונה שירתי בחיל הים וכתבתי שיר געגועים של חייל הביתה. השורה 'חכי לי שאחזור, מחר אני בבית' הייתה כלולה גם בשיר אז. כשעבדנו על האלבום 'מוריס', היה הלחן, שנשמע לנו מאוד המנוני, וחשבתי שנכון להתאים לו את הטקסט שכתבתי אז עם שינויים שהכנסתי בהתאם לשנים שעברו. כשאהוד ברק החליט על הנסיגה מלבנון ב־1999, אלדד קובלנץ, אז מנהל גלגלצ, חשב שנכון שזה יהיה המנון התקופה והשיר הושמע ברדיו באופן אינטנסיבי, למרות שלא הוצאנו אותו כסינגל. הוא צדק, וגם היום השיר מאוד חזק אצל חיילים. היה נכון לא לשייך אותו ללבנון ספציפית אלא לכתוב 'ארץ יריבה', כך שהוא מתאים לכל תקופה".
"עשינו לשרון חזיז את כל האלבום 'בת הקוסם'. פנו למאיר אריאל כדי שיכתוב, הוא בא לפגישה איתנו והביא טקסט. הפתיע אותי שהוא הגיע פתוח לשמוע הערות שלנו, כי בכל זאת - כותב במעמדו. אמרתי לו שלטעמי יש קצת יותר מדי 'שיבולת' בתוך המילים שכתב. הוא תיקן את הטקסט וחזר עם שיר מיליון דולר, משהו שבסוף גם הוא אמר שיצא הרבה יותר טוב. לימים הופענו בערב לזכרו".
"התחלתי את מהלך האקורדים של השיר בהשראה מהשיר של בוב דילן: Lay Lady Lay, וכך נולד הלחן ומשם השיר כולו. לימים נשאלתי למה לא שרתי 'היא עוד תשוב' ובהתחלה חשבתי שאולי טעיתי, אבל אחר כך אמרתי לעצמי, למה שהיא תשוב? זה מוציא את כל הפואנטה מהשיר. לא מדובר על זוג ספציפי, למרות שכולם חשבו שזה איכשהו על גל המתופף שלנו. פשוט במילים התחבר לי גל עם נהלל. זה הכל".
"אחרי שנים טובות של ידידות בינינו, חיים משה ביקש מאיתנו שיר. היה לנו את הלחן מעבודות קודמות ולא השתמשנו בו. הרגשנו שאנחנו יכולים לתת לו את השיר הזה. קבעתי איתו פגישה באולפן, אבל בכלל שכחתי ממנה. יום אחד פתאום הוא מתקשר ואומר, 'איפה חונים?' במקרה היינו באולפן. הבנתי שאני לקראת פדיחה. אז נתנו לו מקום חניה מרוחק ב־20 דקות מאיתנו במחשבה שעד אז נצליח לכתוב לו את הטקסט. היו לי בראש המילים 'התמונות שבאלבום' אבל לא מעבר לזה. נזכרתי באלבום תמונות שהיה לי, עם המדים הלבנים של חיל הים. תמיר אומר לי, 'לא נעים, תתחיל לכתוב לפני שהוא מגיע'. בעשר דקות הצלחתי לכתוב את הטקסט, חיים נכנס לאולפן ונגנב על השיר".
"שני השירים נכתבו בהשראת האינתיפאדה. שניהם מספרים על המצב. השירים שלי מלאי אנרגיה טובה, של אהבה והשלמה, ופה שמתי לאנשים תמונה בפרצוף כי האינתיפאדה הייתה תמונה מכוערת. מבחינתי זו לא הייתה נקיטת עמדה שמאלנית. זו הייתה מראה, שבאמצעותה ביקשתי שיסתכלו על הטוב ועל הרע. לא הרגשנו התנגדות בקהל לגבי שני השירים. אולי גם כי בשנים הראשונות היינו במאבקי הישרדות, כך שלא ממש שמנו לב מה אמרו על השירים. היינו במרדף אחרי עוד הצלחה, בעיקר בגלל שלא פירגנו לנו. כתבו עלינו אז: 'הם נראים כמו סוכני ביטוח' - אבל עובדה ששרדנו יותר מכולם, עם כל המשברים".
"היינו מאוד מקובעים בסגנונות וניסינו להתפתח מהפופ למקומות אחרים, אבל לשמור על הצליל שלנו. ניסיתי לעשות משהו שמיק ג'אגר עשה פעם באחד השירים, חשבתי שיש בזה משהו סקסי אם עושים את זה, רק שבעברית זה לא תמיד יוצא סקסי כמו ג'אגר או פרינס. היום אנחנו יודעים שזה היה הקטע הטוב של השיר, ובכל זאת נשמענו קצת אחרת".
"הבאתי ליין פתיחה, התחלנו להקליט ואז אחד העובדים שלנו אמר, 'זאב, מה קורה לך? גנבת ליין משיר מוכר בסבנטיז'. התברר שזה נורא דומה לשיר של להקת סמוקי, I'll Meet You at Midnight. אז שינינו לגמרי. השורה 'תביא קצת דינרוס' יצאה לי תוך כדי סקיצה והיה לי ברור שמשם אני מפתח את השיר בכיוון לטיני. בהמשך החלטנו שאנחנו מצלמים את הקליפ בטיחואנה, מקסיקו, באמצע סיבוב הופעות בארה"ב. לקחנו צוות הפקה מקומי. בתסריט הייתה אמורה להיות זברה אבל הם לקחו חמור וצבעו אותו בפסים של שחור־לבן. יצאנו ממקסיקו בלי מה שהבטיחו לנו, עם קליפ מוזר, אבל עם עוד להיט מאוד גדול ושמח שאי־אפשר להתווכח איתו".
"כתבתי את הטקסט אחרי שאבי יעקב נפטר מסרטן בגיל 65. המשפט 'אמרת שהגשם ישטוף את הדמעות' הגיע על בסיס משהו שאבא שלי אמר לי במהלך ההתמודדות שלו עם המחלה, 'החורף בא, הקיץ בא, והחיים לאט־לאט מקהים את הכאב'. אייל ישב אצלי בבית, שמע את השיר ואמר, 'זה בשבילי'. הרגשתי מאוד מחובר לשיר כי זה היה על אבא שלי, אבל מצד שני הוא היה אדם שמח ולא רציתי שיזכרו אותו בשיר כזה מדכדך. שבועיים אחרי שהוא נפטר, הלכה לעולמה חברה טובה שלי, עינת לוי־מיארה, גם היא מסרטן. היה לי יותר קל להמשיך את השיר לפרידה ממנה ולתת לאייל לבצע את זה. לימים אברום בורג שר את 'דמעות' בתוכנית כלשהי וזייף מאוד. היה מיותר לדעתי".
"אחד השירים הכי מטומטמים שכתבנו, מתוך שכרות. חזרנו מהופעה בצפון, היינו גמורים מאלכוהול, ובאוטו התחלנו לשיר בצחוק 'האינטרנט שלי'. המשכנו את הבדיחה לערס שמקבל חיבור לאינטרנט ואז הוא כביכול שם פרווה על הפנטיום, ובת הזוג שלו רוצה שייצור איתה קשר דרך האינטרנט. הסיפור היה אולי טוב אבל הבדיחה לא עבדה. זה מה־20 אחוזים בקריירה שהייתי יכול לוותר עליה".
"כתבתי את השיר במקור לאחד מהזמרים מהז'אנר הים־תיכוני והוא לא הצליח להקליט אותו טוב. זה קורה לפעמים, כששיר לא יושב על זמר. הגיעו לא מעט זמרים שרצו את השיר ואז התחלנו להבין, יורם פויזנר שעיבד ואני, שצריך להשאיר את השיר בתוך הלהקה. כך היה. השיר הפך ללהיט גדול והביא לנו עבודה לעשר השנים שאחרי, ממש ככה".
"בהתחלה חשבתי לכתוב את השיר לישי לוי על התקופה שבה היה מכור לסמים. הבחורה בשיר היא למעשה מנת סם, והוא כביכול מנהל רומן עם המנה. כשהלחנתי את השיר כבר הרגשתי שהוא יושב לי מעולה על המיתרים ושאני יכול לספר את הסיפור כמו שאני רוצה. השארנו אותו בתוך אתניקס, וטוב שכך, למרות שהוא לא להיט קלאסי של הלהקה".
"כתבתי את הטקסט אחרי שאמי ציפי נפטרה, גם היא אחרי שחלתה בסרטן. ישבתי אז בתוכנית רדיו של סלוצקי ודומינגז ואמא שלי כבר הייתה במצב מאוד קשה. הסתכלתי מהאולפן על הרחוב וחשבתי שאני במרה שחורה אבל העולם ממשיך כרגיל. אמרתי לעצמי, מה אמא שלי הכי הייתה רוצה שנזכור? שצריך לחיות כי החיים כל כך יפים. אז יצא שיר פרידה אופטימי מאמא".
פורסם לראשונה: 07:54, 11.06.21
