הנייד של לונא מנסור לא הפסיק לרטוט ביום שבו התחילו האזעקות בתל-אביב במבצע שומר החומות. "שידקרו אותך בגב אמן". "שטיל ייפול לך בבית, עלייך ועל המשפחה שלך, שתמותי". "שתישרפי, את ואמא שלך", היו רק ההתחלה. "שאלתי את עצמי מה זה, מה עשיתי? הבנתי שאיזה אתר העלה פוסט שקבע שאני מעלה תכנים פרו-פלסטיניים ועשו ממני תומכת טרור. ואני בסך הכל שיתפתי סרטון של סבתא בוכה שמוציאים אותה מהבית בשייח' ג'ראח, וכתבתי באנגלית, 'דמיין שזו הייתה סבתא שלך'".
- לא רוצים לפספס אף כתבה?
עוד כתבות למנויים:
- דקירות, סמים ומעצרים: הסיפור האמיתי של כוכבי "בני אור"
- ענבר לביא: "כשיורים טילים על אמא, התדמית שלי בהוליווד מעניינת לי את התחת"
- חן אמסלם: "לי ולמאור יש זוגיות של שחקנית ויוצר. יש הרבה אקשן"
איפה היית כשהתחילו האזעקות?
"הייתי ברחוב, בדרך למכון כושר. הייתי על הקורקינט עם עוד חבר, ואני אומרת לו, 'אתה תיסע, אני אסתכל למעלה אם יש רקטות'. ואני מסתכלת, ופתאום אני רואה אש מעל הראש ואני מרגישה שזה נופל. אמרתי לו, 'רוץ־רוץ!' ופתאום אני שומעת מלא בומים. אחרי שחזרתי הביתה לממ"ד אני פותחת את הטלפון ורואה מבול של תגובות, של הודעות, באינסטגרם ובטיקטוק ובפייסבוק, מיהודים".
את מרגישה שמנסים לאלץ אותך לבחור צד?
"העמדות שלי או האמירות שלי לא תמיד מתאימות לשני הצדדים. גם לערבים לא תמיד מתאים מה שאני מעלה. התחילו להגיד, את צבועה, את בוגדת, את מלקקת את התחת של היהודים, על זה שאני אומרת למשל שאני לא רוצה שיהיו נפגעים ומלחמות. את בחיים לא יכולה לרצות שני צדדים. אז מה אני אמורה לעשות? ללקק לשני הצדדים? או לצד אחד? או להיות אני? אני בוחרת להיות אני".
את מרגישה שבגלל שאת עובדת בתעשייה ישראלית יש ציפייה שתבחרי בצד הזה?
"בדיוק. בישראל נותנים את התחושה ש'אנחנו מפרנסים אותך, אנחנו עשינו ממך את מה שאת'. מי זה 'אנחנו' בדיוק? אני עשיתי מעצמי שחקנית, אני עבדתי שבע שנים כדי שתראו אותי ב'פאודה'. בסופו של דבר, אני זו שעובדת 24 שעות כדי לעזור לעצמי. אבל זו גם הבעיה במדינה. מצד אחד הם רוצים שתתנדבי, למשל, או תשירי את ההמנון או תתגייסי ותהיי נטו ישראלית, ובסופו של דבר הם נותנים לך את ההרגשה שאת אורחת פה במדינה ואנחנו עושים לך טובות. אז תחליטו".
מה הבנת בעקבות המבצע?
"מבחינתי אין שלום בין ערבים ליהודים, בין פלסטין לישראל. אין שלום. שקרן מי שיגיד שיש שלום. אבל יש קבלה, צריך שיהיה כבוד".
וברמה הלאומית, מה גרם לך המבצע הצבאי הזה להבין?
"זה היה פאודה אחת גדולה, כאילו כולם היו במחזור. ההורמונים שלהם היו אצל אללה. ככה זה הרגיש. כל העצבים יצאו כמה ימים ונרגעו. תודה לאל שזה קצת נרגע".
אבל עוד לפני שזה נרגע, מנסור החליטה לחזור הביתה לעכו. בתל־אביב היה מפחיד לבד ואמא לחצה שהיא תבוא הביתה. "ברחתי מהרקטות ואז התחילו המהומות בעכו. זה יצא מכלל שליטה. הייתה הרגשה שבכמה ימים שבהם היו המהומות אין חוק, אין כוח, אין מי שיעצור את זה, תעשו מה שבא לכם. משני הצדדים. יהודים וערבים. תהרגו, תשרפו, תהרסו".
ואיך זה נראה שם? מה ראית בעכו?
"ראיתי אלימות משני הצדדים. ראיתי שנכנסים לבתים של ערבים, מרביצים, שורפים דברים, שוברים זכוכיות. גם הייתה בעכו העתיקה שריפה של המלון, ועל זה כולם דיברו. שמעת שהצילו 20 אנשים מהמלון הזה או לא שמעת? מי הציל אותם? ערבים. התחילה האש ולידם גר אחד הדודים שלי. הוא ראה את פקידת הקבלה, אמר לה, 'בואי־בואי, תיכנסי אלינו הביתה'. היא פחדה בהתחלה. מהפחד היא אמרה, 'אני לא יהודייה, אני נוצרייה'. אמר לה, 'הכל בסדר, את יכולה להיות יהודייה גם, אנחנו נטפל בך'.
"היא אמרה לו שיש בפנים 20 אנשים, הוא אסף כמה בחורים מעכו העתיקה ואמר, 'בואו, תיכנסו, יש אנשים במלון'. התחילו להוריד אותם ולהציל אותם. כי ביום הזה לא אמבולנס ולא משטרה יכלו להיכנס לעכו העתיקה כי הכל היה סגור. בסוף דוד שלי אמר להם, 'צאו, אף אחד לא ייגע בכם'".
היו רגעים שפחדת?
"ברור. יום אחרי, כשהכל נגמר, הלכתי ברגל מהבית של אחותי, בערך חמש דקות הליכה, וראיתי שני בחורים יהודים יושבים שם, התחלתי להסתובב כזה, להסתכל, יקומו? יתקפו? ואני, לא רק שאני ערבייה, אני גם מוכרת. יודעים שאני ערבייה. נפגע בה? נרביץ לה? נפחיד אותה? אז את מתחילה לחשוש. זה היה מצב לא נוח לחיות. אבל היה יותר רגוע להיות בעכו מאשר בתל־אביב".
יש לה סיבות טובות לחזור הביתה למרכז: "מלכת היופי של ירושלים", הסדרה שבה היא משחקת, עלתה לאוויר (ימי ראשון ב-yes tv drama). הסדרה מבוססת על ספר באותו שם ומביאה את סיפורם של שלושה דורות במשפחה אמידה, מנסור מגלמת את עיישה, רקדנית בטן לבנונית. "לא ידעתי לרקוד לפני הסדרה. אני מכירה את התנועות, אבל אף פעם לא רקדתי מקצועי. היו לי רק שישה ימים ללמוד. הייתה לי מאמנת רוסייה. אני מעדיפה ערבייה שתלמד אותי. אבל את האמת, שהמאמנת שהייתה לי, אלינה, חיה את התרבות של הערבים. היא הייתה בתחרויות בעולם, עם רקדניות הבטן הכי נאמבר וואן בעולם".
איך הסתדרת כלכלית בתקופת הקורונה?
"לא היו לי חסכונות ולא היה על מי להישען. את רואה את המספרים בחשבון בנק שלך יורדים, יורדים, יורדים. התחלתי לחשוב מלא מה אני אמורה לעשות. אני יודעת אנגלית, ספרדית וערבית מהבית. אני מדברת שוטף לגמרי. ואז נפל לי האסימון, אולי כדאי לי לפתוח עסק ללימודי שפות. העליתי אצלי באינסטגרם ופתאום אני מקבלת פניות. זה גרם לי לעמוד על הרגליים. כספית, זה עשה לי יותר טוב מצילומים".
חשבת על עוד אופציות לפני זה?
"אם לא הייתי פותחת עסק, אני נשבעת, הייתי עובדת בקניון או במלצרות. חשבתי על זה. אבל בכלל לא היו קניונים ומסעדות".
"מלכת היופי של ירושלים" - טריילר
מבחינה בריאותית חששת?
"דודה שלי בת ה-60 מתה מקורונה. היא גרה בדנמרק והיה לה סרטן בעור ובעיות נשימה. קיבלתי כאפה של החיים כי זה היה בבום. אחרי כמה ימים הבן דוד של אבא שלי בדובאי נפטר מקורונה, תיכננו לבקר ופתאום נדבק, מתקשר לאבא שלי, אחרי ארבעה ימים הוא נפטר. אחותי גם נדבקה, היא הייתה בהיריון. נדבקה ארבעה ימים לפני הלידה".
את הדרך שלה בתעשייה החלה כמלכת היופי של המגזר הערבי. מספר אחת בתחרות פרשה וכמי שנבחרה במקום השני, היא קיבלה את התואר. אחר כך התפתחה קריירת דוגמנות עד לפריצה החלומית ב"פאודה" ב-2017. שנתיים אחרי הופיעה ב"הישרדות'" ובמקביל בסרטו של עמוס גיתאי "רכבת קלה בירושלים", ואז ב"דוקטור קראז''.
עידן המי-טו נעים לה על הסטים. "היום יש נימוס על הסט. כשסאונדמן שצריך לבוא ולהדביק לך את המיקרופון בא קצת רועד ואומר, 'אפשר רק להדביק לך את המייק?' ואם הבמאי רוצה להגיד לשחקן הערה איפה לגעת בך, אז לפני זה הוא ישאל אם הוא יכול".
איך היה בדוגמנות מהבחינה הזאת?
"זה תחום קצת מלוכלך. ואיפה שיכולים לנצל, ברור שמנצלים, ברור שינסו. היו לי מקרים כאלה. נגיד, בעל איזה קניון רוצה שאת תבואי ותהיי הדוגמנית, טייב, בואי נלך נשתה משהו. פעם הייתי עם חברות, עוד דוגמניות, שהיינו צריכות לדגמן לקניון מסוים, ואז אמרו, בואו נלך ארוחת ערב באיזושהי מסעדה בצפון. ואז הבעלים של הקניון הזמין אותנו לבר־מועדון שלו לשתות משהו, ואני ישר זאת שמבאסת את האווירה, אומרת שאני לא שותה אלכוהול.
"וממש בכניסה הוא פתח את הידיים כדי לחבק אותנו. השנייה נתנה לו, אבל אני עכואית, כפרה, אז אמרתי לו, 'מה אתה דפוק? מה אתה חושב שאתה חבר שלי שתחבק אותי?' ונכנסתי לבד".
שילמת מחיר על דברים כאלה?
"דווקא לא. התחילו לכבד אותי יותר".
היא נולדה לפני 29 שנים למשפחה מוסלמית מעכו. יש לה שתי אחיות גדולות ואח צעיר. אמה היא פקידה רפואית ואביה, איברהים מנסור, הוא שחקן ומאמן כדורגל עם קריירה מוצלחת בארץ ובאירופה. "אבא שלי זה האהבה הראשונה שלי בחיים. אני תמיד רוצה לעשות הכל רק שהוא יהיה שמח ומרוצה. כל מה שהוא אומר לי לעשות קדוש מבחינתי. שתי האחיות שלי היו צוחקות עליי על איך שאני מתלבשת לחג לפעמים. הוא היה מלביש אותי כאילו סטייל ספרדי, אירופי, וזה לא היה מתאים לפה".
הוא היה קונה לך בגדים?
"לא, אבל כשהייתי מתלבשת בחנות הוא היה אומר לי, 'זה יותר יפה, תשימי עם החצאית הזאת מגפון, ותשימי כזה'. ואז אני זורמת עם אבא. זה נראה לך יפה השילוב? בטח, לונא, אני מבין בסטייל. כי הוא אירופאי. אז אני תמיד זורמת איתו. עד היום אם אני מתלבטת על משהו אני שואלת, 'אבא, לפרמיירה הזאת מה אני אלבש?' ואם אני פה מודדת והוא לא איתי, הוא בעכו, אז אני שולחת תמונה".
את מתייעצת איתו על עוד דברים?
"ברור. אבא שלי הוא הבן־אדם הראשון שיודע דברים עליי. סתם דוגמה, אני עושה אודישן למשהו, מתקבלת, הבן־אדם הראשון שיודע שאני מתקבלת זה אבא. תמיד אבא שלי אמר לי, 'תקשיבי, במראה את נשית, את פמינינה, אבל מבפנים אני רוצה שיהיה לך אופי של גבר'. זה התחיל כשהתחלתי לעשות איתו ספורט. היינו במגרש טניס ואבא שלי נתן לי חבטה שקרובה לרשת ואז רצתי כמו ילדה, ואז הוא התקרב אליי ואמר לי, 'תרוצי כמו גבר, לא כמו אישה, אל תחשבי שאת צריכה להיראות יפה. תהיי באטרף, כשיש לך מטרה. שיהיה לך אופי של גבר, שאף אחד לא יוכל להתעסק איתך, שאף אחד לא ייגע בך, שלא יחשבו שאפשר לעשות ממך צחוק".
זה מסביר את הוויכוח שהיה לך לפני כמה שנים עם מיכל אנסקי על מי תרד ראשונה מהמונית בסיום יום צילומים.
"זה האופי שלי. אני בן-אדם הכי כיפי, קומי, פרנדלי ורגועה ולא חושבים שיש בי את הצד השני, צד של עקשנית. אם את מתייחסת אליי טוב, בכבוד שמגיע לי, אני גם אתייחס אלייך בכבוד. אז היא אמרה לי, אני מבקשת לרדת קודם כי הילדה שלי צריכה אותי. זה היה רבע שעה מקסימום הלוך־חזור, אבל לא הסתדר לי וגם ביום הזה קיבלתי מחזור, וגם בצילומים חתכתי את האצבע, והייתה לי עייפות מסוימת, ופתאום כל הגישה הזאת, זה לא מקובל עליי. שתינו יצאנו משליטה, אבל גם חאלס. הנהג מסכן, הוא אמר, בבקשה בנות, אנחנו נעשה תאונה".
התחרטת על זה?
"לא. אין על מה להתחרט. אמרתי שאני בחיים לא אתנצל, זה לא יקרה. במה טעיתי שאתנצל? אם זה יפריע לי בצילומים, בסדרה הבאה, לא מעניין אותי. אם אני לא טועה אתם לא תשמעו ממני התנצלות".
על זוגיות היא מסרבת לדבר. מאשרת שיש אבל לא נכנסת לפרטים. מדורי הרכילות מדווחים על שנת זוגיות עם דניאל סיירה הקולומביאני. שחקן כדורגל, די-ג'יי ומאמן אישי. היא מתחשבת גם בדעתו של אבא בהקשר הרומנטי. "זה לא אישור אלא עדכון שהוא יידע איפה אני, עם מי אני ועם מי אני מבלה ואם טוב לי או לא. סתם דוגמה, היה לי חבר, האהבה הראשונה שלי, בחור מעכו, שאבא שלי גידל אותו, והוא היה שחקן כדורגל גם, והוא בנה אותו, והתאהבנו. אבא שלי אמר לי, 'לונא, תקשיבי, את לא תתחתני איתו, אבל את רוצה לחיות סיפור אהבה? תחיי'".
למה הוא אמר את זה?
"כי הוא ידע שהוא לא יהיה שלי. שאלתי למה. הוא אמר, לא משנה למה, אני רואה את התמונה, הוא לא יהיה שלך. ובסופו של דבר הוא לא היה שלי, הוא התחתן עם מישהי מחו"ל. אני כן רוצה שאבא ואמא שלי יהיו שמחים ומרוצים מההחלטות שלי כי בסופו של דבר הם שמחת החיים האמיתית שלי. ככה אצלנו גם בקוראן, בדת. אם אמא ואבא מרוצים ממה שאת עושה, אז אלוהים ייתן לך עוד ועוד".
לבני הזוג שלך קל עם זה?
"כן. לא הייתי בוחרת בן זוג אם הוא לא מכבד את אבא ואמא שלו".
וכמה את רוצה חיי משפחה לעומת קריירה?
"אם אני אצטרך לבחור בין קריירה לבעלי ולילדים? קריירה. אם אני רוצה להיות עם בן-אדם אני אגיד לו הכל. אני שחקנית, אתה בטלוויזיה תראה אותי מתנשקת עם עוד בחורים, אתה תראה אותי אולי במיטה עם עוד בחורים. מובן לך? אתה יכול לעודד את זה או שתעשה לי בלוק? כי אם תנסה לחסום את השביל שלי, גם עוד עשר שנים, אני זורקת אותך ישר. אין על מה לדבר. בקריירה שלי אף אחד לא אומר לי מה לעשות ומה לא".
קשר עם יהודי יכול לקרות מבחינתך? ילד איתו?
"אני צריכה להיות במצב הזה כדי שאדע להחליט".
טוקבקים שסופגים זוגות מעורבים כמו צחי הלוי ולוסי אהריש לא מרתיעים?
"כואב לי הלב על לוסי וצחי. זה לא קל המצב הזה. אני מקווה שכשהתינוק יגדל נהיה במצב ממש שונה כבר".
כשסיימה תיכון החליטה שהיא רוצה לעבוד. המטרה הייתה עצמאות כלכלית, כמה שיותר מהר. מנסור עבדה בניקיון, אחר כך במפעל לעגבניות וכמוכרת בגדים עד שהחליטה לנסוע לארה"ב ולעבוד בעגלות. שם שמעה במקרה על צילומים שמתקיימים לסרט "אהבה בדרכים" והתברגה לתפקיד ניצבת לצד דונלד סאת'רלנד. כשחזרה, הבינה שהיא רוצה להיות שחקנית. "ישבתי עם הסוכנת ואמרתי לה אשכרה מלכתחילה, 'תשמעי, לא למדתי משחק, אני גם לא מתכננת ללמוד משחק, אבל אני עשיתי דוגמנות מ־2018, הייתי מול מצלמה כבר שבע שנים ואני יודעת שיש לי את הבסיס. אני בן־אדם שאוכל את המצלמה. את מעוניינת לייצג אותי או שלא?' היא אמרה לי שכן".
ואז הגיעה "פאודה". הייתה התלבטות בכלל?
"זה כבוד לכל שחקן להיות ברמה הזאת, בלי שום קשר למסר של 'פאודה'. זה לא מעניין אותי לחשוב כפוליטיקאית, לשחק רק בסרטים או בסדרות שמתאימים לי. זה לא אומר שאני אסכים לכל פרויקט. לשחקן ערבי משעמם פה כי תמיד לוקחים אותך או בתור האישה, האחות או הבת של המחבל, המחבלת. טוב יאללה, תשנו ז'אנרים. יאללה, סיימנו, מה הלאה".
היו תפקידים שסירבת להם?
"הייתה דמות ראשית של לסבית בסרט. אמרתי לבמאית, 'תקשיבי, הגעת לכתובת הלא-נכונה. אני שחקנית, כן, אבל אני עדיין לא שם לשחק דמות של לסבית, ולהיות במיטה עם אישה ולהתנשק'. ואז כששואלים אותי, אבל למה סירבת, הרי את שחקנית? אז נכון, אבל כשאני שחקנית ורוצה לגלם דמות מסוימת, יש לי אחריות כלפי הדמות הזאת. והדמות מגיע לה שאני אייצג אותה בטופ של הטופ, במאה אחוז. זו דמות שסומכת על לונא מנסור שתייצג אותה בהכי טוב. ולא הייתי שם".
למה?
"אני לא יודעת. בתקופה של 'פאודה' שאלו אותי, אם יציעו לך לעשות סצנה אינטימית, ישר התשובה שלי הייתה לא, והנה, אחרי שנתיים אני עושה סדרה עם סצנות אינטימיות ב'מלכת היופי של ירושלים'. את כאילו מתבגרת בתעשייה ומתחילה להרחיב את האופק שלך, אז אני לא יודעת להגיד באופן ודאי וישיר מה אני מסוגלת לעשות ומה לא".
על סצנות אינטימיות ב"מלכת היופי של ירושלים" הייתה התלבטות?
"פחדתי, חשדתי, קיבלתי רגליים קרות, אבל בו־זמנית הרגשתי שאני כן רוצה את זה, אני רוצה לעבור את השלב הזה. פחדתי כי מבחינה טכנית אני לא מבינה ולא ידעתי איך מצלמים סקס בטלוויזיה. האם הם באמת עושים סקס או שזה טכני עושים סקס? כשהתקבלתי, ישבתי עם הבמאי והמפיקה ואמרתי להם, תסבירו לי קודם כל מה זה סקס בטלוויזיה. היא אמרה לי, 'לאן הלכת, לפורנו?' אמרתי, אני רק רוצה שאני אהיה עם מצפון רגוע".
הכנת את המשפחה לזה?
"ברור. היה כזה יא־וולי, עכשיו אללה איסתור, מה יראו. עם כל מה שעברתי, 'הישרדות' ובגד ים ונשיקה ב'פאודה'. אמרתי להם, עדיף בתקופה הזאת לא לראות תגובות".
אפרופו "הישרדות", את מצטערת שהלכת לשם? מה היית צריכה את זה אחרי "פאודה"?
"אהבתי את המשימות. אמרתי, יאללה, חוויה, ננסה. וגם קצת כסף עזר לי באותה תקופה, ברור. לא ידעתי לאן אני הולכת וקיבלתי כאפה אלחמדולילה. ישבתי בשבוע הראשון, היה לי מאוד קשה בהתחלה. הקור. ואני לא בן-אדם שאוכל. לשם הגעתי ורק חיפשתי אוכל. סבלתי בקטע הזה, ובעיקר מהקור. עד היום אם אני מרגישה שקר לי, אני בפלאשבק חוזרת ל'הישרדות'. הגעתי בלילה לטמפרטורת גוף של 34. בסוף הגיע רופא ונתנו לי משהו לחמם את הגוף, את נייר הכסף הזה. ובלילה הזה התחלתי צעקות, פאק יו כולם. שיגעון".
על מי זה כוון?
"על כל האי, את כל הפיליפינים התחלתי לקלל. הייתה פרמדיקית מסכנה בלילה הזה. כל העצבים יצאו עליה. פאק יו, פאק דה דוקטור. זה משחק אמיתי אז הם לא עוזרים לך ממש".
וכשחזרת משם?
"אחרי 'הישרדות' עליתי עשרה קילו. בהתחלה לא עניין אותי, כי חזרתי לארץ רעבה. חזרתי במטרה שאני דופקת המבורגרים ופיצות מפה עד הלילה. הגוף שלך בטראומה. התאפסתי על עצמי שוואלה עליתי. הפנים שלי קצת התנפחו, הגוף נהיה יותר כזה עגול, את כבר לא רואה עצמות לחיים. אמרתי וואי לי, לאן הלכתי. אז התחלתי קצת להתאמן, והפסקתי שטויות של המבורגרים ופיצות, והגוף לא יורד. הייתי במצב מיואש, התחלתי לבכות. הרופא של 'הישרדות' אומר זה שלושה חודשים, אולי ארבעה, עד שתתחילי לחזור לנורמה".
את חושבת על התבגרות? איך תיראי ואם תעשי משהו קוסמטי?
"נראה לי שכן. אני עד היום טבעית בהכל ומנסה לשמור על עצמי כמה שאני יכולה להיות טבעית. אבל בואי נהיה כנים. מחר אני אתבגר והעור ייפול".
את יכולה לדבר עם נעמה קסרי שמנהלת מכון יופי והייתה איתך ב"הישרדות".
"אני יכולה לדבר איתה, קחי אותי פרויקט, הגעתי לגיל הזה".
פורסם לראשונה: 06:53, 18.06.21
