גם היום, כשציפי מור הולכת ברחוב, אנשים קוראים לה "רגע" למרות שעברו כבר 45 שנה מאז כבשה את המסך כרגע מהתוכנית המיתולוגית לילדים "רגע עם דודלי". "אנשים אומרים לי, 'יו, גדלתי עלייך', או זורקים לי את המשפט 'לא לוקחים מפתח של חביתוש בלי רשות של רגע ודודלי'. יש כאלה שחושבים שאני בטח בת אלף", היא צוחקת, "הם גדלו עליי, והילדים שלהם גדלו עליי. האמת שבכל פעם כשהיו אומרים 'רגע', הייתי מסתובבת כי חשבתי שקוראים לי. עד היום. כשאני מתקשרת לחברת החשמל ואומרת, 'אין לי חשמל בבית', יש שתיקה, ואז שואלים אותי, 'את רגע?', ואז ההוא אומר לזה שלידו, 'משה, אתה לא יודע מי עכשיו בטלפון? רגע'. כשהייתי פעם בבית המשפט השופט שאל אותי, 'מה רגע עושה בבית המשפט?'".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
איך הם עדיין מזהים?
"לא השתניתי", היא צוחקת. "גוון הקול שלי כמעט שלא השתנה. טיפה לחצתי אז כדי להביא את התמימות שבדמות, אבל הסאונד מאוד דומה גם היום. התוכנית שודרה גם בכל כך הרבה שידורים חוזרים, שלא היה אז ילד שלא צפה בה. גם היום צופים בה ביוטיוב".
5 צפייה בגלריה
ציפי מור ב'רגע עם דודלי'. ''אם אני רק אנסה לשנות כיוון, לא יסלחו לי על זה''
(צילום: הטלוויזיה החינוכית)
- לא רוצים לפספס אף כתבה?
מור, בת 67, עשתה מאז התוכנית ההיא ותוכנית ההמשך הלא פחות זכורה, "הבית של פיסטוק", עשרות תפקידים, אבל הדמות ההיא תמיד תלך אחריה כמו צל. "עשיתי גם לא מעט הצגות למבוגרים, אבל אם אני רק אנסה לשנות כיוון, לא יסלחו לי על זה. זה עד כדי כך נכנס לדנ"א של האנשים, שאיך שהם רואים אותי הם ישר מתחילים לחייך".
הכל התחיל באמצע שנות ה־70. מור הייתה אז משוחררת טרייה מלהקת פיקוד דרום והשתתפה בהצגה "מועדון הצועני השורק". "ערב אחד הגיעה להצגה הבמאית דניה אביאל וראתה אותי מבצעת קטע פנטומימה של בובה נמסה בשלג. 'זה מה שאתם מחפשים', היא אמרה לצוות שעמד להעלות את התוכנית בטלוויזיה החינוכית".
מי התחרה איתך על התפקיד?
"לא הייתה לי תחרות לתפקיד כי לא הייתה אז בארץ בחורה שעושה פנטומימה. גם הנאיביות שלי והקול שלי התאימו להם".
אחרי פרק הפיילוט, בו כיכב לצידה רולף ברין, מור, שנישאה למתופף אלון הלל, נכנסה להיריון והתוכנית הוקפאה לשנה, שבה נולד בנה, המוזיקאי רונן הלל. באודישן הבא נבחר שלמה ניצן לתפקיד דודלי, בעל חנות המכולת. ספי ריבלין היה חביתוש הנצחי. "שלמה ניצן, ששיחק אז ב'איש חסיד היה', דיבר אליי בחביבות ונעימות באודישנים, ובהפקה אמרו לי 'יש ביניכם כימיה'", היא מספרת. "כדי שהצופים של התוכנית יאמינו שאני ילד, הסתירו לי את הפרונט במחוך מה־זה־לוחץ. בשבילי זה היה סבל לא קטן, אבל גם הזכיר לי כל הזמן שאני בתפקיד של בן".
5 צפייה בגלריה
ציפי מור בקמפיין לאתר מדלן. ''כדי שהצופים של התוכנית יאמינו שאני ילד, הסתירו לי את הפרונט במחוך מה־זה־לוחץ''
(צילום: מיכה לובטון)
מתי הבנת שאת מפורסמת?
"לא ידענו שזאת תהיה כזאת הצלחה כי אנחנו באנו לעבודה. גרתי אז ברמת אביב, והטלוויזיה החינוכית הייתה קרוב לבית שלי. זאת הדרך שהכרתי, וחשבתי שרק שם מזהים אותי. יום אחד נסעתי לחיפה באוטובוס, ואישה אחת נתנה לי צ'פחה על הגב ואמרה: 'תראו מי פה, זאתי מהטלוויזיה'. פתאום קלטתי שרואים אותי בכל הארץ. עד אז לא הפנמתי את זה. אחר כך, כשיצאנו להופעות, הרגשתי את ההערצה. אנשים היו ניגשים אליי, נותנים לי צ'פחות, מבקשים צילומים עם חתימות. כתבו לי, 'רגע, אני כל כך אוהב אוֹתְךָ'. חשבו שאני בן".
כיף גדול.
"כשהייתי הולכת עם הילד שלי לטייל, הוא היה אומר, 'אמא, יש ילדים, בואי נעבור לצד השני'. הוא לא אהב את זה, כי פתאום אמא שלו היא לא רק אמא שלו. מה פתאום שילדים אחרים יקפצו עליה. אחרי כמה שנים הופעתי עם חנן גולדבלט, והוא אמר לי לבוא עם שמלה. אמרתי, 'לא, אני לא יכולה שילדים יבואו להופעה ויראו אותי פתאום עם שמלה ויתאכזבו'. הוא אמר לי, 'אבל ציפי, את ציפי ורגע הוא רגע. תעשי את ההפרדה'. לא רציתי לאכזב את הילדים, כי פעם שמעתי אמא אומרת לבן שלה, 'אתה רואה שזה בת ולא בן', והילד התחיל לבכות 'לא נכון, לא נכון'".
איך היו הפרטנרים שלך?
"ספי ריבלין היה איש מקסים. כשהוא סמך על מישהו, היה קל לעבוד איתו. הוא גם ידע ואהב לספר בדיחות. היה לו דחף מאוד חזק להצחיק אנשים. היינו צוחקים תוך כדי עבודה. גם ב'בית של פיסטוק' אפשר לראות קטעים שאנחנו צוחקים בהם באמת ומאלתרים ומתגברים על זה. אבל ראיתי אותו גם בזמנים פחות טובים, כשהוא עשה את תשדירי הבחירות של הליכוד. היינו מגיעים להופעות שבהן כעסו עליו ולא רצו לתת לו לעלות לבמה. אז הוא אפילו חשב לרדת מהארץ. בועז דוידסון הציע לסדר לו תפקידים בסרטים, אבל בסוף הוא נשאר".
איך הגבת לסיפורים שלו על הכעס כלפיו?
"ספי בא מבית פוליטי. בשבילו זה היה טבעי לעשות את מה שהוא עשה. הוא שירת את המחנה שלו באופן מושלם. אני לא בנאדם פוליטי בכלל. אני גם רואה שכל מנהיג מבטיח היום משהו ואחרי הבחירות משנה את הדעות שלו. מאוד תמכתי בבני גנץ ונורא התאכזבתי כשהחליט להצטרף לממשלה. אני חושבת שהשמאל והימין קצת התקרבו, אבל עדיין יש את הקיצונים שהם תמיד בעייתיים".
ואיך היה שלמה ניצן?
"שלמה הגיע עם ניסיון. הוא ידע איך לעבוד עם תסריט, ולי הכל היה חדש. כדודלי הוא היה מאוד פדנט, אכפתי וחכם. כשהופענו בהצגה ומפיק לא עשה בדיוק מה שהוא רצה, הוא נורא לקח ללב והתעצבן. פגשתי אותו במקרה ברחוב לפני כמה שנים, והוא אמר לי, 'מציעים לי הרבה פעמים הצעות, אבל לא בא לי'. אני חושבת שהעובדה שהוא לא עוסק באמנות עשתה אותו רך ורגוע מאוד. לא שמרנו על קשר מאז. הוא גם קצת גדול ממני, ואני הייתי אז אמא לילד קטן".
5 צפייה בגלריה
עם ספי ריבלין ב''הבית של פיסטוק''. ''היינו מגיעים להופעות שבהן כעסו עליו ולא רצו לתת לו לעלות לבמה''
אם היו מצלמים היום את "רגע עם דודלי" ו"הבית של פיסטוק" הן עדיין היו מצליחות כמו אז?
"בהחלט. זה קלאסי ועשוי נהדר, ומלמד את הילדים הקטנים מושגים ואלף־בית של יחסים. והכל בהומור".
העובדה שהיית מזוהה כל כך עם התפקיד של רגע לא פגעה בקריירה שלך בהמשך?
"אני תמיד מתנחמת במה שיול ברינר הגדול אמר - שהתפקיד שלו כמלך בסרט 'אנה ומלך סיאם' היה תפקיד חייו. גם אני רואה את זה ככה. עד היום אנשים מספרים לי שיש להם זיכרונות נהדרים מהסדרה ושהיא השפיעה עליהם. אני יודעת לעשות גם מלא דברים אחרים וליהנות מהם, אבל זה קצת מקשה עליי לקבל תפקידים בסרטים. יש מפיקים שגדלו על הסדרה וזוכרים את הדמות שלי. קשה להם לפעמים להפנים שציפי זה לא רק רגע, שיש לה גם פנים אחרות".
היא נולדה בחיפה כציפי מושקוביץ וחלמה להיות פרימה בלרינה. "סבא שלי אמר שאמנות זה לא מקצוע", היא אומרת, "הילדה צריכה ללמוד מקצוע. אבל לא הייתי תלמידה טובה. הייתי כל היום באמנות וריקודים וספורט. זה מה שעניין אותי. בכיתה ט' שלחו אותי לאורט ללמוד להיות מזכירה. זה הכי רחוק ממני שאפשר. אמא שלי אמרה לי יום אחד, 'ציפי, ראיתי מודעה של בית הספר לאמנויות. את תרצי?'. 'בטח'. הגעתי לבית הספר, ושם הרגשתי בבית. בלימודים המקצועיים לא הייתי טובה. כשהיה מתמטיקה ברחתי לריקוד. כשהיה היסטוריה, ברחתי לציור. ביקשתי להתגייס בגיל 17. במבחנים ללהקה שרתי את 'ג'מבו', ויאיר רוזנבלום שאל אותי, 'שיר נורמלי את יודעת לשיר?'. 'אני לא יודעת שום שיר', אמרתי. הוא שאל: 'את הבאנו שלום עליכם את יודעת?'. שרתי והוא אמר, 'את למצחיקים'. פנטומימאית לא הייתה באף להקה, אז כבר היה לי פלוס".
5 צפייה בגלריה
ציפי מור. ''בהקלטות רק עשיתי עם השפתיים כדי שלא יתפסו אותי בזיוף''
(צילום: אביגיל עוזי)
בלהקת פיקוד דרום, שהתפרסמה בלהיטים "אלעד ירד אל הירדן", "שבחי מעוז", "מדרום תיפתח הטובה" ו"ארץ ישראל יפה", שירתה מור עם חנה לסלאו, אביבה אבידן וברייני בריינשטוק. "בהקלטות רק עשיתי עם השפתיים כדי שלא יתפסו אותי בזיוף", היא מחייכת. "אחר כך כבר שרתי ממש".
בגיל 20 נישאה לאלון הלל ושנה אחר כך כבר הייתה אמא. "אלון, ששירת בתזמורת חיל האוויר, בא לחזרות שלנו, ראה אותי וראה אש ונדלק", היא אומרת. כשבנם רונן היה בן 9 הם התגרשו. באחת־עשרה השנים האחרונות מור חולקת את חייה עם קובי זינגר. "פגשתי אותו כשלמדתי קבלה", היא אומרת. "אנחנו מפסלים ביחד בלונים לאירועים, והוא גם עוזר לי בסאונד במופע הסטנד־אפ שלי".
בשבוע הבא, לרגל יום הולדת 40 ל"הבית של פיסטוק", יוצא אתר מדלן, המציג מידע על סביבות המגורים, למתעניינים בנדל"ן, בקמפיין טלוויזיה בכיכובה של מור. במסגרת הקמפיין נבנה שחזור מדויק של הבית, הגבעה והשעונים, ובמרכזו זוג שבא לרכוש את הבית בלי לבדוק עליו ועל סביבתו פרטים במדלן, ומגלה שלא רק ששילמו עליו מחיר מופקע אלא שהם גם הולכים לגור באתר בנייה מאחר שהסביבה הולכת לעבור תמ"א. "הקמפיין הוא חצי־רגע חצי־ציפי", היא אומרת. "שרים שם גם את השיר מהסדרה, שכתבו לו מילים חדשות. אמרתי להם, 'בסדרה הייתי רזה במיליון 'תלפים קילו לפחות, אני לא יכולה להתלבש כמו פעם. אני לא רוצה שזה ייראה פאתטי. צילמו אותי רק מלמעלה עם הכובע של רגע ואנשים כבר יעשו את ההקשר".
את מתגעגעת לימים ההם?
"אלו היו ימים מקסימים, אבל את הסדרה כבר אי אפשר לחדש, בטח בלי ספי. כשסגרו את החינוכית רציתי שיקימו מוזיאון לשתי הסדרות עם כל התפאורות, אבל אמרו לי שאין להם תקציב. זאת הייתה יכולה להיות אטרקציה מדהימה".
גם בלי קאמבק לסדרות המיתולוגיות מור עסוקה. הדירה שלה ברמת־גן מלאה בציורים ובפסלים שיצרה. "כתבתי תסריט לסרט שאני רוצה לשחק בו", היא מספרת. "אני גם כותבת שירה ונורא בא לי להוציא ספר. המורה שלי אומר לי, 'ציפי, את משוררת. את פשוט חייבת להוציא ספר'. הוצאתי כבר שני ספרי ילדים. האחד, 'רגע עם רוני', על הילדות שלי, והשני 'רק רגע', על הדחיינות של הילדים, שאומרים רק רגע. לא אני בוחרת את השמות, זה המו"לים", היא מתנצלת אגב חיוך, "הם יודעים שהאזכור של רגע יעזור למכירות. מה שבטוח הוא שהדמות של רגע תלווה אותי עד יומי האחרון".
