ג'ף קיני הוא בקלות סופר הילדים הכי פופולרי בעולם, אבל בגיל 50 הוא צריך להתאמץ כדי להישאר מחובר לקהל שלו. קיני, שמכר כבר 250 מיליון עותקים מספרי הסדרה המגה־מצליחה שלו "יומנו של חנון", נוהג להיכנס לאוטו ולנסוע לפגוש את הקוראים הנרגשים שלו באירועי ספרות, אפילו בישראל הוא היה.
כתבות נוספות למנויים:
אבל בשנה שעברה, כשהוציא את הספר ה־15 של "יומנו של חנון", הוא דהר בכבישים אפופי וירוס מידבק, ששינה את חייהם של הקוראים שלו באופן שהוא לא הכיר כשהיה ילד בעצמו. קיני לא ויתר, ופשוט מצא דרכים מקוריות לחלק את הספרים. למשל, הוא חילק עותקים מספרו באמצעות קלשון שאיפשר ריחוק חברתי, ובחלק מהמקרים פשוט פתח דרייב־אין, עם מאות מכוניות שעומדות בתור כמו בסצנת הסיום של הסרט "שדה החלומות". "ההורים היו כל כך מאושרים שהילדים שלהם יכלו לעשות משהו שאין לו קשר לשנה האיומה הזו, והזכיר להם ילדות נטולת דאגות", אומר עכשיו קיני.
- לא רוצים לפספס אף כתבה?
מדאיגה אותך ההשפעה של השנה הזו על ילדים?
"כן. אני בדרך כלל פוגש ילדים פנים־אל־פנים ועכשיו פגשתי אותם דרך מסכות. אני מקווה שהם יוכלו להשאיר את זה מאחור, אבל אני בהחלט מודאג ממה שהשנה הזו עשתה לבריאות הנפשית שלהם".
בריאות נפשית של ילדים היא אולי הבסיס האמיתי לקריירה שאליה הגיע קיני ממש במקרה, והפכה אותו לאיש עשיר ומאושר. כמו הרבה סיפורי הצלחה בסדר הגודל הזה, ההתחלה של קיני הייתה רצופה כישלונות. הוא רצה להיות קריקטוריסט בעיתון ובמשך שלוש שנים שלח עבודות אך קיבל רק דחיות. "עלה לי רעיון להכניס את הקומיקס שלי לספרים", הוא אומר, "זה משהו שהיה מאוד לא נפוץ אז. רציתי להמציא משהו חדש".
ב־1998 החל לכתוב את מה שיהפוך רק ב־2007 לסדרת ספרים. עלילותיו של גרג הפלי, הילד החלשלוש שמצייר את קורותיו, עלו בהתחלה לאתר אינטרנט, ולדרישת הקהל הסיפור נערך לסדרת ספרים שהפכה מיד ללהיט היסטרי. כשקיני החל לעבוד על יומנו של חנון, הוא חשב שהוא כותב קומיקס למבוגרים, כזה שיאפשר להם להבין מה עובר על ילדים. המו"ל שנתן לו צ'אנס היה זה שאמר לו שהוא כותב לילדים.
"הייתה תקופה שבה קצת איבדתי את הביטחון", הוא נזכר, "זה תחום מאוד קשה וצריך הרבה מזל". מזל, ובמקרה שלו גם טיימינג. הופעתו של האנטי־גיבור בתרבות הפופולרית האמריקאית של תחילת המאה, פתחה את הדלת גם לגרג הפלי, ילד בחטיבת ביניים שמתמודד עם כל בעיות הגיל, גיבור פגום ומקורי מאוד בספרות הילדים. קיני הפך לסופר מצליח, עטור פרסים ועשיר, שאפילו נכלל ברשימת האנשים המשפיעים של מגזין "פיפל" וארבעה מספריו הפכו לסרטים. הכול בזכות בן דמותו הצעיר והחנון.
גרג בנוי על דמותו האמיתית של קיני כילד, אבל לגרג יש גם חבר טוב מאוד, שהוא ההפך המוחלט ממנו. קוראים לו ראולי ג'פרסון, והוא מלאך שמתחשק לחבק ולא לעזוב אף פעם. בסיורים ברחבי ארצות־הברית גילה קיני כי הילדים אוהבים את ראולי אפילו יותר מאשר את גרג, ומכאן הדרך לספין־אוף הייתה קצרה.
עכשיו גם לראולי ג'פרסון יש סדרה משלו – "יומנו של חבר מושלם" – שבה הוא לוקח את תפקיד הביוגרף של גרג ומספר על החברות ביניהם מנקודת מבט אחרת לגמרי. "סיפורי אימה של חבר מושלם", שיצא החודש בישראל בהוצאת כנרת, הוא הספר השלישי בסדרה.
"הרעיון ליומנו של חנון נבע מהחוויות שלי כילד", אומר קיני, "גרג הפלי נמצא בחטיבת הביניים, הוא על סף בגרות, ואני אוהב את הסיטואציות של כמעט־סוף־הילדות־אבל־עוד־לא. גרג הוא אני ויחסית קל לי לכתוב אותו, אבל ראולי מוציא אותי מאזור הנוחות. הלוואי שהייתי כמוהו, רואה את העולם באופטימיות ונותן לאנשים קרדיט שהם טובים מיסודם. גרג יכול להיות די מרושע כלפי ראולי, אבל ראולי נשאר נאמן. הוא ילד מלא חסד, זה ממש כוח־העל שלו, ומשהו שצריך מאוד בימינו".
דרך גרג וראולי, קיני פותר גם קצת עניינים משלו. כמו הילד שהוא היה, גם גרג ממהר להתבגר. "הוא ילד שרק רוצה להגיע לשלב הבא", אומר קיני, "הוא רוצה טלפון סלולרי ולראות סרטי מבוגרים. אני חושב שהוא לא מבין כמה טוב להיות ילד, וזה משהו שאני יכול להזדהות איתו. ראולי, באינטואיציה שלו, כן מבין את זה. אני כמעט לא רוצה שהוא יתבגר אי פעם. הוא נותן לי הרבה תקווה".
אם אתה גרג, אז היה לך חבר כמו ראולי?
"היה לי חבר הכי טוב, אבל הוא לא היה דומה לראולי".
ראולי הוא דמות משנה שהפכה ליותר פופולרית מהגיבור. גרג בטח לא אוהב את זה.
"זה נכון, בכל אירוע ראיתי שהילדים מעדיפים את ראולי ורוצים שהוא ינצח. מצד אחד נפגעתי, כי גרג זה בערך אני, אבל זה גם גרם לי שמחה כי הילדים נמשכו לילד הטוב והחיובי מבין השניים. זה פתח לי דלת לסיפורים חדשים דרך דמות שאיתגרה אותי. לא הייתי בטוח שאוכל לכתוב עבור דמות נאיבית וחיובית. מצאתי שזה ממש מרענן, וגם גרם לי להרגיש טוב".
כשאתה אומר שאתה גרג, אתה אומר שהיית ילד חנון?
"לא ממש. אני יודע שלתרגום העברי יש משמעות קצת שונה", הוא מחייך, "Wimpy זה יותר חלש, לא אפקטיבי, קצת פחדן. יש הרבה חנונים שהם לא כאלה".
קיני מוציא ספר, ולפעמים שניים, בכל שנה. זה לא פשוט בכלל עבור מי שגם כותב וגם מאייר. "אלה ספרים של 280 עמודים וצריך לבנות סיפור גדול", הוא אומר, "זה לא רק קומיקס".
מאיפה באים הרעיונות?
"אני לוקח דברים שקרו לי כילד או כהורה, זורק את הסיטואציות המצחיקות ובונה נרטיב".
קיני רגיל ששואלים אותו "מה אתה מנסה ללמד ילדים", והוא כמעט נעלב בשם הילדים שקוראים את הספרים. "הם חכמים ורגישים, ולא צריך להטיף להם", הוא אומר, "בעטיפות הספרים גרג תמיד מאויר כאילו כל משקל העולם על הכתפיים שלו, הוא ילד שמרגיש את כובד החיים מגיל צעיר. כולנו קצת גרג, לכן מאוד מעניין שילדים באינסטינקט שלהם נמשכים יותר לראולי, כי הכול אצלו הרבה יותר פשוט וקל וכיפי".
הוא כותב על מחשב, אבל משתמש בפונט ייעודי שמבוסס על כתב היד שלו, מה שעוזר לו להיכנס לראש. התהליך שלו מתחיל בזריקת בדיחות על השולחן, וסביבן נבנה סיפור. האיורים מגיעים בסוף. למרות ההצלחה הכלכלית והעיניים הרבות שנשואות אליו, קיני נהנה לנהל ביום־יום חנות ספרים מקסימה בעלת השם רב־המשמעות An Unlikely Story בפליינוויל, מסצ'וסטס. היום הוא גם יכול להרים טלפון פחות או יותר לכל סופר בארה"ב ולהזמין אותו לאירוע במקום. "החנות עושה אותי מאושר", הוא אומר, "אני לא זקוק לה בשביל הפרנסה, אבל היא ממלאת אותי ואני לא מוותר עליה".
בוודאי שואלים אותך כל הזמן עד מתי תעשה את זה. אתה הרי מתרחק מהילדים.
"אני עובד בלהישאר בקשר עם העולם הזה ובינתיים עדיין מרגיש שאני לא מנותק. יש לי מזל ופריבילגיה להיות במצב שבו כשאני כותב ספר הוא מגיע למיליוני ילדים. לא קל לקום וללכת מזה".
