באחד התפקידים הראשונים שלו, לפני יותר מ־25 שנה, פול ג'יאמטי קיבל שיעור חשוב לקראת העתיד: להיות שחקן פירושו לסתום את האף מדי פעם – ולא כמטאפורה. "שיחקתי הומלס בסדרה NYPD", הוא נזכר בהשתתפות שלו בסדרת המשטרה המיתולוגית. "צילמנו בסקוואט בניו־יורק, באזור שהיו בו המון הומלסים. והייתה שם גם צואה אנושית. אחרי כמה זמן גם הבנתי שאני יושב בתוכה".
לא נעים.
"כן, אבל אמרתי לעצמי: אני עובד. יש לי עבודה. אז שמחתי".
כתבות נוספות למנויים:
הסיפור שהתחיל בסירחון (ולא יותר משורה אחת, שגם אותה הצליח לדפוק למיטב זיכרונו) התפתח לקריירה בניחוח בשמים יוקרתיים. בגיל 54 ג'יאמטי הוא אחד השחקנים המוערכים בהוליווד, תו תקן של יצירות איכותיות, מלוהק בקביעות לתפקידי אופי בסרטים וגם הכוכב של אחת הסדרות הכי טובות וחשובות בטלוויזיה בשנים האחרונות, ''מיליארדים''. ההערכה כלפיו הניבה, בינתיים, מועמדות אחת לאוסקר לשחקן בתפקיד משנה (על ''סינדרלה מן'') וזכייה אחת בפרס האמי (על ''ג'ון אדמס''), לצד אינספור תפקידים זכורים בסרטים כמו ''דרכים צדדיות'', ''אמריקן ספלנדור'', ואפילו הנבל ב''ספיידרמן המופלא 2''.
- לא רוצים לפספס אף כתבה?
עד כמה ג'יאמטי הוא תופעה? ב־2017 ביקרו שלוש קולנועניות בסניף ניו־יורק של מדאם טוסו, מוזיאון השעווה המפורסם. שם הן גילו, שהמוזיאון מעוניין לקבל הצעות בנוגע לדמויות חדשות שראויות להצטרף למסדר הסלבס. לא היה להן ספק: אם למישהו מגיע פסל, זה לפול ג'יאמטי. השלוש שלחו מיילים, לא קיבלו תשובה והגיבו בנשק הזמין של ימינו: קמפיין רשת. הגולשים אהבו, הסלוגן Wax Paul Now! הפך לוויראלי. במדאם טוסו הסכימו לערוך "מסיבת פול ג'יאמטי" והצהירו שאם העצומה תקבל חצי מיליון חתימות, ג'יאמטי יצטרף לפנתיאון. זה לא קרה, אבל המאמץ נמשך. כשאני שואל אותו איפה המאבק עומד כרגע, ג'יאמטי צוחק. "לא יודע! אני חושב שזה כרגע קפוא".
אל תגיד את זה.
"זה יהיה נפלא, שום דבר לא ישמח אותי יותר מאשר לקבל פסל שעווה משל עצמי. ואז אני אוכל לפרוש".
הטריילר של הסרט
אבל בינתיים אין פסל וג'יאמטי ממשיך לעבוד בקצב של מאפייה ביום שאחרי פסח. התחנה האחרונה שלו מעניינת במיוחד: ''מילקשייק אבק שריפה'', הסרט המדובר של נבות פפושדו הישראלי והפרויקט הראשון של הבמאי בהוליווד, אחרי שני סרטי אימה מוצלחים בעברית (''כלבת'' ו''מי מפחד מהזאב הרע'', שביים יחד עם אהרון קשלס).
גיבורות הסרט הן חבורה של מתנקשות, שמתמודדות עם ארגון פשע חסר מעצורים וגברי יותר מגיליון של ''יתד נאמן''. ולצד כוכבות כמו לינה הידי (''משחקי הכס''), קארן גילן ואנג'לה באסט, ג'יאמטי מגלם בסרט את ראש מחלקת כוח אדם של הרעים, ומי שמשמש כמעין דמות אב חלופית עבור סאם (גילן), רוצחת שכירה שמסתבכת עם האנשים הלא־נכונים. בתוך אמבטיה של אלימות טרנטינואית והרבה דם, ג'יאמטי הוא מהגברים הבודדים בסרט (שמוקרן בישראל וכבר יצא בארה"ב בנטפליקס) שיש לו אישיות טיפה יותר מורכבת ואמביוולנטית.
"ראיתי את 'מי מפחד מהזאב הרע', שאהבתי מאוד", הוא מספר, "קראתי קודם את התסריט של 'מילקשייק' והייתי עושה את הסרט רק בזכותו, אבל אז ראיתי את 'הזאב הרע' וגם דיברתי עם נבות. חיבבתי אותו מאוד".
השתתפת גם ב''כנס העתידנים'' של ארי פולמן. אולי יש לך תובנות לגבי במאים ישראלים?
"כשקראתי את התסריט של ארי חשבתי, 'וואו, זה כל כך מוזר, אני חייב לעשות את זה'. אני לא יודע אם זה אומר משהו על במאים ישראלים, אבל שני הסרטים היו מאוד מוזרים ומאוד בקטע משלהם. אולי יש קשר לזה שהם באו מחוץ למכונה ההוליוודית. שניהם הצליחו לעשות את הסרטים שהם רצו לעשות, אולי זה אומר משהו על הישראליות שלהם. הם לא התפשרו".
אתה בערך היחיד בסרט שלא הולך מכות ולא יורה באף אחד. לא חסר לך?
"ברור שהייתי רוצה! עשיתי כמה סצנות אקשן בקריירה ואני נהנה מזה. בהחלט אשמח שיירו בי או לירות במישהו".
גם בלי להחזיק ביד אקדח או חרב, ג'יאמטי לוקח חלק במלחמת המינים, שהיא במידה רבה הנושא שמעסיק את ''מילקשייק אבק שריפה'', מה שעשוי להיראות כהשתקפות מוקצנת של המציאות. "אני מניח שזה נכון", אומר ג'יאמטי. "זה לא שפוליטיקת הזהויות לא הייתה קיימת קודם, אבל מאז שצילמנו הנושאים האלה צברו תאוצה, וזה עוד לפני המגפה. זה סרט שמציב את הנשים במרכז והן חייבות להילחם במבנה פטריארכלי נורא. האם אני מחפש דברים כאלה? לא בהכרח".
זה חלק חשוב ומבורך מהשינוי שהוליווד עוברת. איך אתה מסתכל על המצב בתעשייה?
"דברים משתנים ב־20־25 השנים האחרונות, גם כלכלית וגם בהקשר הזה - וזה נהדר. אני עדיין מקבל פרויקטים מעניינים, אבל אני חושב שאנשים שלא קיבלו את התפקידים הכי מעניינים – סוף סוף מקבלים אותם עכשיו. וזה מצוין מבחינתי".
ג'יאמטי לא הגיע ירוק לסרט שבליבו המאבק נגד הפטריארכיה. עם כל הכבוד לקולנוע, התפקיד הראשי ב''מיליארדים'' הוא כמו דוקטורט מזורז בשלושת הכ"פים (כסף, כוח, כבוד). בסדרה הוא מגלם את צ'אק רודס, התובע הכללי של ניו־יורק, משרה עם השפעה שרק מחכה לאדם עם תסביכי נחיתות מול אביו הדורסני וכמובן יריבו המר, גאון הפיננסים בובי אקסלרוד (דמיאן לואיס).
ההצלחה של ''מיליארדים'' (שכבר חודשה לעונה שישית) חיזקה את האיקוניות של ג'יאמטי, כשחקן שיודע לשחק את הגבר שלא נראה כמו ריאן גוסלינג אבל יש לו אמביציה שמספיקה לכל ניו־יורק ומוח חריף יותר ממרק תאילנדי. "באמת יוצא לי לשחק דמויות שמתמודדות עם הכוח שלהן", הוא אומר, "היוצרים של 'מיליארדים' אמרו שהם לא רוצים שמישהו ימות, אלא שהאלימות תהיה רגשית ומוחית. ובמובן הזה התוכנית מאוד אלימה".
זה קרב תרנגולים אחד גדול.
"האנשים האלה הרסניים, גומרים את עצמם בגלל מצ'ואיזם שיוצא משליטה. זה מעניין אותי כי אני אוהב למצוא את החולשות. יש משהו דפוק בכל אחד, משהו חלש בכל אחד. ואני אוהב למצוא אותו באנשים עם כוח".
עוד לפני ''מיליארדים'', שחושפת את הקפיטליזם במלוא חזירותו, ג'יאמטי השתתף בפרויקטים שהציבו מראה בפני השיטה האמריקאית וקלקוליה. הוא גילם, למשל, את בן ברננקי, יו"ר הבנק המרכזי בארה"ב בזמן המשבר הגדול של 2008 (בסרט ''גדולים מכדי ליפול''), ועובד ממורמר לשעבר של מיליארדר (בסרט ''קוסמופוליס'' של דיוויד קרוננברג). התפקידים הללו, הוא מספר, רק חיזקו אצלו את מה שממילא הטריד אותו עוד קודם: העסק דפוק. לגמרי.
"המשבר של 2008 היה מפחיד", הוא אומר, "הכול באמת קרס. לא הייתי צריך לראות עד כמה הקפיטליזם מסוגל להיות טורפני, גם ככה סלדתי ממיליארדרים. וזה רק נעשה יותר גרוע וביזארי".
מצד שני, צ'אק רודס, האיש שאמור לשמור עלינו מפני הכסף, הוא גם בעייתי.
"שני הדברים קשורים זה בזה. ואז אתה מקבל הדגמה חיה, כשמיליארדר משוגע לגמרי הופך לנשיא, ואז כבר אין העמדת פנים שאין קשר בין הון ושלטון. זאת צביעות לזלזל בעובדה שאדם כזה מנהל את הממשלה, כשאנשים כמוהו מנהלים את הממשלה בלאו הכי. ברוסיה זה יותר קיצוני, אבל כולנו מצפים לזה מרוסיה, כי הם פאקינג משוגעים. אבל כאן יש היסטוריה ארוכה וטרגית של הידרדרות. אני די פסימי".
דווקא בגלל ש''מיליארדים'' טובעת בגבריות רעילה, היה מרתק לראות כיצד הסדרה מציגה לראשונה דמות א־בינארית, טיילור (אסיה קייט דילון). למעלה מזה: הזהות המגדרית של טיילור מתקבלת כמובנת מאליה בסביבה אכזרית ולפעמים ילדותית של זכרי אלפא. "מה שנהדר הוא שהסדרה בכלל לא מתעסקת עם הנושא המגדרי", אומר ג'יאמטי, "זה נון־אישיו! זה פשוט שם. אני סקרן לדעת מה אנשים בעולם הפיננסים חושבים על הדמות. זה בטח זה עירער אותם קצת".
הדמות שלך מקבלת ריגוש מיני מאקטים מזוכיסטיים. מה הדבר הכי כואב שקרה לך בצילומים?
"הדבר היחיד שבאמת הכאיב לי היה כשמגי (מגי סיף, שמגלמת את אשתו וונדי) נגעה בי עם אביזר חשמלי ולא הייתה בטוחה איך להשתמש בו. היא שאלה, 'זה עובד?' ואמרתי לה, 'לא, זה לא עובד'. ואז היא נגעה בי יותר בעדינות וחטפתי זרם. גם היועצת של הסדרה פעם הצליפה בי עם שוט, כדי שאבין את ההרגשה. זה כאב בטירוף. ואז הבנתי שאני לא מזוכיסט, כי אין לי עניין שיצליפו בי".
ביום שבו ישראל כבשה את גבעת התחמושת מידי הירדנים, הגיח לעולם פול אדוארד ולנטין ג'יאמטי. כנצר למשפחת מהגרים, שהגיעה מאיטליה לארצות־הברית כמעט 70 שנה קודם, הוא גדל בצילו של אבא דומיננטי, אנג'לו, שהיה פרופסור באוניברסיטת ייל היוקרתית ואחר כך הנשיא שלה. באמצע שנות ה־80 האב הפך לבכיר בענף הבייסבול ושימש כנשיא הנשיונל ליג (אחת משתי הליגות שמרכיבות את ליגת הבייסבול). ב־1989 הוא התמנה לקומישינר של כל הליגה. ואז, אחרי פחות מחצי שנה, הוא מת מהתקף לב, בגיל 51 בלבד.
מותו של אביו היה אירוע מכונן בחייו של בנו, שהיה אז סטודנט בייל ופעיל בסצנת התיאטרון שם (יחד עם אדוארד נורטון, אגב). "המוות של אבא שלי היה אירוע עצום בחיי", אומר ג'יאמטי, "הייתי בן 21. לא ידעתי מה אני הולך לעשות עם החיים שלי ולא הייתי מי־יודע־מה מבוגר. לא היו לי את הכלים להיות מבוגר. והאדם הכי בוגר בסביבה היה אבא שלי. ופתאום הוא איננו. ואני חושב לעיתים קרובות, איך החיים שלי היו נראים אם הוא לא היה מת. ייתכן מאוד שלא הייתי שחקן. לא היה לי אבא כבר כל כך הרבה שנים, שאני קצת שוכח איך זה היה".
המחשבות האלו מתעוררות גם ביחס לבנו היחיד, סאם, שנולד לו ולאשתו לשעבר, המפיקה אליזבת כהן. "הבן שלי כמעט בגיל שאני הייתי בו כשאבא שלי מת", אומר ג'יאמטי, "זה גם מאוד מוזר שאני 'עקפתי' את אבא שלי. אני בעצם מבוגר ממנו. יהיה נחמד להיות שם בשביל הבן שלי יותר זמן ממה שאבא שלי הצליח".
הבן שלך גדל כיהודי ואתה אתיאיסט.
"הבן שלי יהודי ואני תמיד אמרתי שאין אתיאיסטים טובים כמו היהודים. אבל אני אגיד לך משהו שאני לא אומר לאף אחד: אני לא באמת אתיאיסט. אמרתי את זה כדי לשגע מראיין, ידעתי שזה ישגע אותו. טכנית אני אתיאיסט, אני לא מאמין באל שיצר את העולם. אני פשוט לא אוהב דת במיוחד, אבל מרגיש מאוד יהודי וגם משחק הרבה תפקידי יהודים ולא מבין למה".
אגב, הייתה ביקורת על הדמות שלך ב''סטרייט אאוטה קומפטון'', שבו אתה מגלם את המנהל היהודי החמדן של הרכב הראפ החלוצי N.W.A.
"הנקודה הזאת באמת שנויה במחלוקת. היא הגיעה גם לישראל?"
כן, אבל בישראל יותר עושים רעש אם מישהו אומר משהו רע על המדינה.
(צוחק) "נכון. הנקודה הזאת בסרט הייתה רגישה, אבל זה היה ייצוג מדויק של הרגשות של החבר'ה האלה בזמנו".
לקראת סוף הניינטיז, ג'יאמטי השיג את התפקיד הקולנועי הגדול הראשון שלו, בתור הבוס של כוכב הרדיו האוורד סטרן ב''חלקיים פרטיים''. באותה שנה, 1997, נשא לאישה את כהן, והחתונה שלהם אפילו כיכבה במדור החתונות המפורסם של ''הניו יורק טיימס''. כיום הוא פרוד והמעט שאפשר להוציא ממנו זה שהוא לא באפליקציות. "זה פשוט מוזר מדי בשבילי", הוא מודה במבוכה. גם בטיקטוק אין טעם לחפש אותו. כמו כן, הוא כבר גילם שני נשיאים ואם יצטרך לבחור בין לשחק את דונלד טראמפ או ריצ'רד ניקסון, הוא יבחר באחרון. "אדם מרתק בטירוף. אני גם יכול להיראות כמוהו".
נשאר רק לברר: מי ישחק את פול ג'יאמטי בסרט על חייו (ויזכה באוסקר)?
(צוחק) "אני מאוד מקווה שיפנו אליי. אשמח לעבודה. אני בטח אצטרך אותה".
פורסם לראשונה: 07:19, 30.07.21
