"מי מנהל את העולם?" שאלה ביונסה וענתה מיד - נשים. למזלה, היא לא הייתה זקוקה לרדיו - בטח לא לזה הישראלי - כדי לטפס למעמדה האיקוני. כן, תעשיית הפופ מלאה בזמרות ענקיות שממלאות אצטדיונים, ממדונה דרך טיילור סוויפט ואדל ועד אריאנה גרנדה ובילי אייליש. אבל הרדיו? הוא דווקא מעניק לגברים עדיפות בפלייליסט, שנה אחר שנה.
זו לא תחושה ערטילאית, אלא קביעה עובדתית: זה קורה בארצות־הברית, זה קורה בבריטניה וזה גרוע יותר בישראל. בדיקת 'ידיעות אחרונות', שמתפרסת על פני התקופה שבין 2015 ל־2021 (כלומר מחציתה הראשונה), מגלה באופן חד־משמעי: הרדיו הישראלי מקפח בקביעות את הנשים ובפערים עצומים.
באמצעות המערכות של חברת 'מדיה פורסט' נבדקו נתוני ההשמעות של האמנים ברדיו הישראלי. המבט ניתן בנפרד לכל שנה, בכל התחנות בישראל, לפי מספר הביצועים של האמנים והאמניות, זה שכולל השמעות שירים חדשים והשמעות שירים מכלל הרפרטואר לאורך השנים (מה שמכונה בעגה מקצועית "בק־קטלוג"). בנוסף, נבדקו נתוני ההשמעות בתחנת המוזיקה המובילה בישראל, גלגלצ, כדי לתהות אם בתחנה הצבאית נוהגים אחרת מהשוק הכללי, גם לאור ההבטחות של התחנה להשתפר בנושא, עקב פרסומים בעיתון זה.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
נקודת המוצא, שנת 2015, בהחלט הראתה את הכיוון: הדרת נשים. רק שתי זמרות נכללות בין 20 הגדולים ברדיו הישראלי, שרית חדד (מופיעה בעשירייה הראשונה) ויהודית רביץ, כל היתר - 18 במספר - גברים. באחוזים זה 90 מול 10 (ונזכיר למי ששכח: נשים הן מחצית מהאוכלוסייה). נתון מקפח, מעליב, מקומם, תבחרו לבד. גלגלצ? עוד יותר גרוע בשנה הזאת. אין אף זמרת בעשירייה הראשונה. את רוני דלומי אנחנו מוצאים במקום ה־16, ואת רביץ במקום ה־18.
2016 מוצאת שלוש זמרות בין ה־20 ברשימה של כלל התחנות: חדד, רביץ והמטאור עדן בן־זקן. גלגלצ, מהשנה הזאת במלואה כבר תחת הניהול של נדב רביד, הבוס הנוכחי, מעניקה עדיין רק שני מקומות יוקרתיים לנשים: יובל דיין (9) וריטה (19). גם השנתיים הבאות, שבהן הנושא של ייצוג נשים במרחב הציבורי נעשה הרבה יותר בולט ומדובר, מניבות נתונים דומים: בטופ לא יותר משלוש נשים בצמרת 20 האמנים והאמניות המושמעים בישראל.
אולם בעוד הדירוג הכללי הצליח להידרדר שוב לשתי זמרות בטופ־20 גם ב־2019, בגלגלצ הגיעו לשיא של חמש זמרות: בן־זקן, חדד, ריטה, נועה קירל ומירי מסיקה. ועדיין, הפער בין גברים לנשים הוא 75 אחוז לעומת 25.
מחסום השלוש לא נשבר גם בדירוג הכללי של 2020, שנת הקורונה: רק חדד, בן־זקן וקירל נמצאות שם. בגלגלצ, לעומת זאת, המשיכו במגמת השיפור: שש זמרות - קירל, ריטה, רביץ, מסיקה, בן־זקן וחדד - נכנסו לרשימה. גם במחצית הראשונה של 2021, בגלגלצ הוכיחו עקביות ומספר הזמרות גדל לשמונה: חדד, ריטה, קירל, בן־זקן, קרן פלס, רביץ, יובל דיין ונגה ארז, שבשנת השיא שלה חותמת את הרשימה. ובדירוג הכללי? רק שלוש, אלא מה: חדד, בן־זקן וזהבה בן, שנישאת על כנפי 'האח הגדול'.
השורה התחתונה ברדיו הישראלי ברורה ומתקבעת לאורך השנים: בשעה שבין ה־20 נמצאים לא פעם זמרים שהלכו לעולמם כמו אריק איינשטיין וזהר ארגוב, זמרות שמחזיקות בקטלוגים עמוסים בקלאסיקות לאורך שנים לא נמצאות בכלל בדירוגים: מעפרה חזה (זמרת ה־70 של קוראי 'ידיעות אחרונות') וירדנה ארזי דרך גלי עטרי וריקי גל ועד דנה ברגר.
כשמעיינים בטבלה של מספר ההשמעות שניתן לכל אמן ואמנית, רואים שגם הקטלוגים רוויי הלהיטים של ריטה, יהודית רביץ ומירי מסיקה לא מעניקים להן מקום שמתקרב לטופ הגברי.
לאורך השנים היה מקובל לדבר, ובצדק, על הקיפוח החמור של המוזיקה המזרחית, עד ל"מהפכת קיסריה" של העשור הראשון במילניום הנוכחי. גם בנושא הזה עדיין יש עוד לאן להגיע, אבל נראה שהדרת הנשים ברדיו נמצאת במקום אפילו מדכדך יותר.
נכון, אנחנו לא לבד בזה, כאמור. מחקר שפורסם על נתוני המצעדים של בילבורד בארצות־הברית מגלה קיפוח קשה של נשים ברשימה: רק 20 אחוז מהשירים שעלו למצעד
היוקרתי המסכם של 2020 היו של נשים (להבדיל ממספרי ההשמעות ברדיו) לעומת 22.5 אחוזים ב־2019 ו־28.1 אחוזים ב־2016. כל היתר - להקות או גברים. גם מחקר בבריטניה גילה תופעה דומה: בבדיקה שהתפרסה על החודשים ינואר־אוגוסט 2020 התגלה, כי רק 19 אחוז ממאה השירים המושמעים ברדיו הבריטי היו של נשים. 51 אחוז תפסו הגברים ועוד 30 אחוז הלכו להרכבים ולשיתופי פעולה.
עם זאת, אלה עדיין נתונים טובים בהרבה ממה שמתקבל בבדיקה של הרדיו הישראלי. וחוץ מזה, כששיר של זמרת בריטית לא נכנס לפלייליסט ברדיו, היא עדיין תוכל להישמע בכל העולם, עד כדי השגת המסה הקריטית שמעניקה הצלחה.
זהו כמובן לא גורלן של זמרות ישראליות: אין להן שום מוצא אחר לשירים בעברית, לבד מהרדיו שלנו, שנמצא עמוק במצב מייאש בהיבט הזה. "בכל שבוע אני מסתכלת על הדירוג ולפעמים אומרת, למה אני מוציאה שירים בכלל", מספרת זמרת מוכרת שהעדיפה להישאר בעילום שם. ולמה בעילום שם? כי רוב הזמרות הגדולות מעדיפות לא להישמע "מתבכיינות", אבל בהחלט יש מתוכן שפועלות מאחורי הקלעים ומעבירות את המסרים שלהן, למשרד התרבות בראשות השר חילי טרופר, שער לבעיה.
"הקיפוח מול העולם הגברי הוא בלתי נתפס", מספרת מנהלת אישית של מספר זמרות, "להבדיל מגברים שיכולים לעבוד רק במוזיקה בלי המסביב, לנשים אין פריבילגיה כזו. אם את כזמרת לא נמצאת בכל המדיה ואם אין סביבך דיבור, הרדיו לא משמיע. אפילו נגה ארז, עם הצלחה בינלאומית, לא מגיעה לטופ־20 ברדיו הכללי".
מה זה אומר "בכל המדיה"?
"תוכניות מוזיקה בטלוויזיה, הובלת קמפיינים וגם מדורי רכילות. תראה את ברי סחרוף, שלמה ארצי, עידן רייכל, חנן בן ארי. הם למעלה נכון? בלי שום נגיעה במסביב. נינט נכנסה עכשיו לפלייליסט במספר תחנות, אחרי שנים. למה? היא מרוחה על המסך ב'כוכב הבא', והיא בהיריון, אז מככבת במדורי הרכילות. ברור שמגיע לה מוזיקלית, אבל גם הגיע הרבה קודם".
"הכמות היחסית של היוצרות מול זמרים היא בעייתית לאורך שנים וזה מבאס", אומרת דלית עופר, לשעבר מנהלת גלגלצ ועורכת מוזיקלית ב־103fm. "הלוואי שהיו יותר זמרות. אבל אם אתה לא עושה העדפה מתקנת סופר־דופר, אין מצב שתוכל לשמוע באופן שווה נשים וגברים. אין מצב שנוכל לשמוע חצי־חצי - אלא אם תשים 'מעל היצירה' את זהות של מי שיצר. מלכתחילה מגיעים פחות שירים של נשים בצורה משמעותית. השאלה אם אתה רוצה לשקף יצירה, ואז את המצב, או לדרבן נשים ואז תעשה העדפה מתקנת שתבוא על חשבון בסיס היצירה הקיים".
