הסיפור הזה מופרך. כל כך מופרך, שספק אם היה אפשר לחבר ממנו עלילה מתקבלת על הדעת לסרט. אפילו לא סרט פנטזיה בדיונית בעולמות דמיוניים. ובכל זאת, בכוונת כותב שורות אלה לגולל בפניכם את מעללי ג'ון ג'יאנג - המיליארדר הסיני היהיר שלא רק שחיבר את התסריט המטורלל שממנו התחיל הסיפור הזה, המופרך, אלא גם השקיע כמאה מיליון דולר בהפקתו כלהיט קולנועי. סרט לא יצא מזה, אז לפחות כתבה.
- לא רוצים לפספס אף כתבה?
סטנלי קובריק, קוונטין טרנטינו, פול תומאס אנדרסון וכריסטופר נולאן הם רק כמה מהבמאים הבולטים בימינו שמעולם לא השלימו לימודי קולנוע רשמיים. גם איל הנדל"ן ג'ון ג'יאנג מעולם לא למד איך לעשות סרטים, אבל הוא ראה הרבה כאלה, יותר מ-4,000 בסך הכול, רובם מתוצרת ארצות הברית – כך לפחות העיד בריאיון ל"ניו יורק טיימס" מ-2010. בהשראתם של ג'ורג' לוקאס, סטיבן ספילברג וג'יימס קמרון, המיליארדר הסיני חשק בלהיט הוליוודי רב-תקציב משלו. זה היה המניע מאחורי הפקת "אימפריות המצולות" (Empires of the Deep) – סרט פנטזיה שמתחולל במעמקי הים, ובמרכזו מאבק איתנים בין בנות ים לשדים מרושעים, בהשתתפות כרישים, סרטני ענק ויצורים ימיים אחרים. את החזון הלא מקורי במיוחד הזה ג'יאנג העלה על הכתב בתסריט שכתב. לצורך מימושו על המסך הגדול, יצא לתור אחר במאי ושחקנים מהצד השני של האוקיינוס השקט, בלוס אנג'לס.
בסוף נשארנו רק עם טריילר
עם פנקס צ'קים פתוח ותפיסה יהירה משהו שהכסף שלו יכול לקנות כל אחד – גם ברנמינבי – ג'יאנג פינטז על מוניקה בלוצ'י בתפקיד הראשי כמלכת בנות הים, ולאחר שזו שקלה את ההצעה והחליטה לוותר, פנה לשרון סטון שאמרה לו לא. בלית ברירה נאלץ להסתפק בשחקנית מוכרת פחות – הדוגמנית ילידת אוקראינה אולגה קורילנקו שעשתה צעדים ראשונים בהוליווד כנערת בונד ב"קוואנטום של נחמה" לצד דניאל קרייג, ובישראל במותחן של דני לרנר "קירות" לצד נינט טייב. היא לוהקה על תקן כוכבת ראשית, כשלצידה ערב-רב של שחקנים מקומיים וזרים מארצות הברית, מאירופה ומדרום אמריקה. מי שהיה אמור לפקח על הצילומים היה אירווין קירשנר, שביים את "האימפריה מכה שנית" ועמד לקחת על עצמו את הניווט של "אימפריית המצולות", אבל הקולנוען האמריקני הוותיק זיהה את ההבדל העצום בין האימפריות במהלך קריאת התסריט. הוא הסכים להצטרף למיזם על סמך הטיוטה שחיבר רנדל פרייקס, התסריטאי האמריקני שג'יאנג שכר לשכתוב הגרסה פרי עטו, אולם זו הייתה כה שונה מגרסת המקור שהבוס הגדול נעלב, והתנגד בכל תוקף - כמצופה מאמן אמיתי ומלא תשוקה.
העלילה שטווה ג'יאנג ליוותה צעיר מיוון העתיקה בשם אטלס. במהלך פשיטה של צבא שדים אכזרי על עיירת החוף שבה התגורר נחטף אביו המאמץ והאנושי, גנרל דמוס. כמו כן, לובסטר עצום ממדים עקר את המקדש המקומי המוקדש לאביו הביולוגי, אל הים פוסידון. אטלס יוצא למרדף בעקבות התוקפים, ומגיע עם אנשיו למבצר. מהר מאוד הוא מגלה כי מדובר במלכודת שבה בנות ים מפתות את הלוחמים האנושיים וקוטלות אותם במהלך התעלסות. בניסיון היחלצות מהתופת, יחד עם חברו הנאמן טראג'ין, הוא מגלה לתדהמתו כי המבצר בעצם הוקם על גבו של דג ענק, שלפתע החל לצלול מטה אל מתחת לפני הים. בקרקעית האוקיינוס מתוודע הגיבור לציביליזציה של בנות הים, שבראשה מלכה נועזת. מסתבר שהיא ונתינותיה מתכוננות למלחמת מאסף מול צבא השדים, שחטף את אביו המאמץ ומשתמש במקדש פוסידון כנשק בלתי קונבנציונלי שמסכן את קיום החיים במצולות. כך הופכת המלכה לבעלת בריתם של שני האורחים היבשתיים, שמהווים חיזוק משמעותי לכוחותיה עת מתגלה שאטלס הוא מעין סופרמן קדום, המחליף בשעת הצורך את מלבושיו והופך לגיבור-על בשם סילבר-איי. העלילה העמוקה הזו נסחפת לסוף מסעיר ובו קרב אדירים בין בנות הים לשדים, מערבולת עצומה שבה משתלבים גם כרישים, דגי חרב, סרטנים ועוד. זה לא יהיה ספוילר לציין שבסופו של דבר מתגלה להפתעת כולם כי דווקא אטלס טוב המראה, החייכני ובעל תחושת השליחות הוא לא אחר מאשר מנהיגם הנבזי של השדים.
הקווים העלילתיים העקומים הללו בוודאי נראים גם לכם מופרכים, אבל גאוותנותו של ג'יאנג לא הייתה פתוחה לפשרות. מצד שני, עם הכוח הכלכלי שלו הוא הצליח למצוא תחליף בדמות פיטוף, הבמאי הצרפתי שנודע בהוליווד כקולנוען כושל אחרי הפלופ של סרט גיבורי העל "קאטוומן" בכיכובה של האלי ברי. הוא לא הצליח למצוא עבודה בלוס אנג'לס, כך שההזמנה לביים סרט עתיר תקציב בסין הייתה כזו שהוא לא יכול היה לסרב לה. מובן ששיתוף הפעולה הזה העיד יותר על הנואשות של ג'יאנג - המוח, הלב והכסף מאחורי הסרט - מאשר על נואשותו של הבמאי המובטל. הצרפתי סיפר בדיעבד שהתסריט שהועבר לו היה קשקוש מוחלט, והוא החל לעבוד על גרסה מהודקת והגיונית שלו. אלא ששינויים מרחיקי לכת בכתביו של התסריטאי החובב ובעל הביטחון העצמי המופרז הם חטא שלא יסולח. בכל זאת, הוא צפה באלפי סרטים ולמד מספילברג, לוקאס ופיטר ג'קסון. לא פיטוף יטיף לו מוסר, והאחרון לקח את הכסף וברח מבייג'ינג ומהפרויקט. ג'יאנג נשאר עם התסריט שלו, אבל בלי במאי שיממש אותו.
החיפושים אחר מחליף לפיטוף החזירו את ג'יאנג שנתיים אחורה, עת פגש בלוס אנג'לס את ג'ונתן לורנס, במאי קליפים ופרסומות, שהיה גם חבר של חבר של מישהו בהפקה. במהלך הפגישה ההיא המיליארדר הסיני הטיח בו עלבונות מזלזלים באמצעות המתורגמן שלו (ג'יאנג לא ידע אנגלית), אבל עכשיו לג'יאנג לא נשארו יותר מדי ברירות. אפילו בעיני עצמו, הוא לא יודע לביים. אחרי שנתיים של נתק, לורנס קיבל טלפון ובו הצעה לעלות מיידית על מטוס לבייג'ינג ולקחת על עצמו את הסרט. מבחינת לורנס, זו הייתה ההזדמנות הגדולה לפרוץ לליגה של הגדולים בהוליווד כבמאי בהפקה אפית רבת תקציב. סינית, אבל דוברת אנגלית. הבעיה כרגיל היתה התסריט, שאותו קרא לורנס במהלך הטיסה. הסיפור שילב גיבורים נועזים, יצורים פראיים, מיתולוגיות קדומות וקרבות ענק, אבל היה נטול היגיון עלילתי כלשהו. ג'יאנג כתב את התסריט בהשראת "מלחמת הכוכבים", "אווטאר" ו"שר הטבעות", אבל לטענת לורנס הוא בעצם העתיק מהם סצנות שלמות. אחרי נחיתתו, הוא הגיע למשרדו של הבוס שבבייג'ינג ופגש אותו לראשונה מאז אותו ריאיון עבודה לא נעים באל.איי. הוא עמד על כך שנדרשים שכתובים לתסריט.
הפעם ג'יאנג הסכים בלית ברירה. מחלקת העיצוב וצוות האנימטורים היו כבר בעיצומה של העבודה על התלבושות, התפאורה והאפקטים, והוא רצה להתחיל לצלם בדצמבר 2009. לוח הזמנים הלחוץ היה זה שהניע את ג'יאנג להתחיל להתפשר ולהניע את הפרויקט לצד המעשי שלו, אבל אותו לוח זמנים הטיל לחץ עצום על לורנס, שהיה שקוע כל כולו בשכתוב התסריט. הוא ניסה לשמור על החזון של הבוס, אבל עם שינויים קלים שיכניסו היגיון פנימי לעולם הפנטסטי שאותו עמלה ההפקה לבנות. בינתיים השחקנים הראשיים הגיעו מלוס אנג'לס והחלו בהכנות לדמויות שלהם. סטיב פוליטס יועד לתפקיד הגיבור אטלס, מקס מוליון היה אמור לגלם את חברו טראג'ין והדוגמנית הרומנייה אירנה ויולט את הנימפה הלוחמת דאדה. לשי יונפיי, שחקנית סינית צעירה, נשמר תפקיד ראשי כבת הים האמיצה אקה, לא בגלל כישרונה יוצא הדופן אלא בגלל היותה המאהבת של ג'יאנג. "זה לא יהיה כמו שום דבר שאתם מכירים מאמריקה. מה שנכון היום לא נכון מחר", הזהיר לורנס את השחקנים הצעירים, שבקושי התנסו בהפקות בארצות הברית ועכשיו נזרקו לתוהו ובוהו בסין. בלי חזרות כמעט, עם טקסטים שמשתנים על בסיס יומיומי, אנשי צוות שלא יודעים אנגלית ומלבישות שציפו אותם בפריטי גומי בעזרת דבק פלסטי. למרות כל הכאוס, לורנס ושחקניו היו נרגשים ונלהבים להתחיל בצילומים. הם ידעו שלמרות הכול, הם עומדים בפני הזדמנות של פעם בחיים. כזו שאולי תזניק את הקריירה שלהם מתוך הים אל מעבר לים, בהוליווד.
אוי, כמה שהם טעו. עם הגעת הצוות לאתר הצילומים, בחוף הים שבמחוז פוג'אן בדרום-מזרח המדינה, לורנס נדהם לגלות שהרקע נחסם על ידי קיר עצום. תחקיר קצר העלה כי הבמאי עצמו אחראי למבנה המכוער שהוקם. בביקור קודם לורנס התלהב מרצועת החוף היפהפייה, אלא שריזורט מקומי הכתים את הנוף הבתולי. "נצטרך לבנות חומה כדי להסתיר את זה", התלוצץ לורנס, אבל הבדיחה התקבלה כהוראה בראשם של התפאורנים הסינים, שעבדו במרץ על הקמת חומה סינית משלהם, או שמא מגדל בבל. הבדלי התרבות והשפה הפכו את שיתוף הפעולה על הסט לכמעט בלתי אפשרי, והקצרים בתקשורת הקצינו עד למצב של שבר אמיתי. כשלורנס וצוותו יצאו לסיור לוקיישן במנהרה סלעית לצורך צילום סצנת אקשן מסובכת, האתר נראה מסוכן ומסובך מדי. בלחצו של ג'יאנג הוחלט ללכת על זה, אף שהכיסוי הביטוחי של ההפקה לא כלל חילוץ בעת צרה.
למרות הדאגות המהותיות שלה בנוגע לבטיחותה, אירנה ויולט בילתה את הבוקר המוקדם של יום הצילומים החורפי באוהל האיפור עם המלבישות. כשטפטוף החל ומים חדרו פנימה, המלבישות ביקשו מהכוכבת הגדולה של הסרט להמשיך בתהליך בחוץ. ויולט התנגדה בכל תוקף לצאת מהאוהל כשהיא חצי עירומה ובקור מקפיא. לא עזרו איומים מלמעלה, הדוגמנית הרומנייה סירבה להמשיך והודיעה על התפטרותה. לא שזה עשה רושם על ג'יאנג. הדרכונים שלה ושל בן זוגה היו במשרד ההפקה, ונציגי הבוס דרשו שהשחקנית תחזיר את השכר ששולם לה עד כה בתמורה לדרכונים. בלית ברירה נרקמה תוכנית מילוט עבורה, בשיתוף לורנס. פגישת צוות נקבעה על ידי הבמאי לערב במסעדת המלון. כולם התייצבו אליה מלבד ויולט ובן זוגה, שחמקו החוצה מחלון חדרם ויצאו למסע רגלי מפרך שכלל חציית נהר מקומי בלילה. בעזרת שוטרים מקומיים עלו על רכבת לבייג'ינג, שם סיפקה להם השגרירות האמריקנית דרכונים זמניים בדרכם חזרה הביתה.
אחרי שהתגבר על משבר החומה על החוף, שרד את התזונה החסכונית שסופקה לו ולצוותו והבליג על ההבטחות הרבות שלא מומשו (כמו למשל גיוסם של 500 ניצבים - עשרות בודדות התייצבו לצילומים), הזוועות שעברה ויולט שברו גם את רוחו של לורנס, אולם ההחלטה שלו לעזוב באה על רקע העובדה שהוא ואחרים בצוות לא קיבלו תשלום זה שבועות. הוא מספר כי למרות איומים מרומזים, הוא וג'יאנג נפרדו כידידים. זה חיפש לעצמו ידיד חדש, או ידיד של ידיד, שייקח את הפרויקט כבמאי. ואכן, לצלם הסרט ראו שאובינג היה חבר, במאי קומדיות קנדי בשם מייקל פרנץ' שעבד בעבר בסין. זמן קצר אחרי הגעתו לאתר הצילומים בפוג'אן, שם מצא לפי תיאורו "חומה גבוהה, בנות ים ואנשים שהורגים זה את זה במים", הצטרפה להפקה הכוכבת הגדולה שלה קורילנקו (על פי השמועות היא קיבלה מיליון דולר על הופעתה). מי שעוד התחיל לבקר בצילומים יותר ויותר הוא ג'יאנג עצמו, והנוכחות שלו לוותה באופן טבעי בהוראות בימוי. כשאלו נגדו את ההנחיות של פרנץ' עצמו החליט הבמאי לצלם שתי גרסאות שונות, מתוך תקווה שהבוס לא יבדיל ביניהן בשלב העריכה.
עם טייקים נוספים או לא, איכשהו פרנץ' הצליח להגיע אל היעד ולהשלים את צילומי כל הסצנות בתסריט, מה ששכנע את ג'יאנג ואנשיו להחליט: הגיע הזמן להכריז על הסרט. ואכן, באפריל 2010 התקיימה בבייג'ינג מסיבת עיתונאים שנראתה כמו הפקה בפני עצמה. עיתונאים מסין ומארצות הברית, ובהם נציגים מכובדים מה"ניו יורק טיימס" ומ"הוליווד ריפורטר", התייצבו לאירוע הגרנדיוזי וצפו לראשונה בטריילר שהוקרן בתלת ממד. התגובות למה שנראה על המסך הגדול היו פושרות, אבל הסיפור על שובר קופות מפלצתי שמופק בסין היה טוב מכדי שאפשר יהיה להתעלם ממנו, או מהמיליארדר שיזם את הפקתו. מי שכן התעלם מהבוס הוא פרנץ'. עם הצילומים ומסיבת העיתונאים מאחוריו והפקה חדשה לפניו, הוא עמד לטוס חזרה הביתה לקנדה. אלא שג'יאנג דרש ממנו להישאר ולקיים צילומי השלמות של סצנות נוספות שהגה בראשו. הבמאי סירב, ועמד בהחלטתו למרות האיומים שלא יקבל את שכרו – איום שהפך עקר משהו בהתחשב בעיכוב השכר המתמשך שלו ושל הצוות.
בריאיון ל"ניו יורק טיימס" שנערך במעמד מסיבת העיתונאים, ג'יאנג הצהיר מצד אחד שהוא מקצה משאבים רבים מחברת הנדל"ן שלו לטובת הפקת Empires of The Deep. תקציב הסרט, כך נטען, הוכפל מ-50 מיליון ל-100 מיליון דולר. מצד שני, ג'יאנג הודה כי בעיות נזילות הקשו עליו לשלם שכר. למרות זאת, ג'יאנג הצהיר שהסרט יגיע לפסטיבל קאן ויופץ ב-160 מדינות מסביב לעולם. מה שהוא לא סיפר זה שרוב הכסף שהוזרם להפקה הגיע בכלל ממשקיעים חיצוניים (כך לפי אחד מיועציו שהתבטא בנושא שנים לאחר מכן), ואלו היו מאוד לא מרוצים. העדכון על מודעת דרושים נוספת בחיפוש אחר במאי נוסף, רביעי במספר, גם הוא לא התקבל בשמחה. ברשימת המועמדים נכלל גם ג'ונתן לורנס, שקיבל טלפון עם הצעה לשוב לצילומי ההשלמה ואמר פשוט "לא!". מי שאמר כן היה סקוט מילר, יוצר תיעודי שהיה מיודד עם אחד המפיקים ושמח על ההזדמנות לביים סרט עלילתי, ועוד כזה.
קרשנר ופרייקס ניסו למשוך את העלילה לכיוון של סיפור מדע בדיוני עכשווי, פיטוף עיבד אותו כלהיט אקשן מטופש, לורנס גיבש אותו כפנטזיה ופרנץ' ניסה להדגיש את האלמנטים הקומיים בו. אף אחד לא הסכים להותיר את התסריט בגרסת המקור, וכך גם במקרה של מילר, שזיהה בו דווקא פוטנציאל רומנטי וחתר להעמיד במרכז הסרט את היחסים בין אטלס לבת הים אקה. מלאכת הפירוק וההרכבה המתמשכת הזו גבתה המון זמן, סבלנות ומאמצים מהצוות ומהשחקנים, שבנוסף לכול לא קיבלו את המשכורת במועדה. מילר לעומת זאת הגיע רענן, נמרץ ונלהב להפקה - אנרגיות שונות לחלוטין ביחס לשותפיו. אחרי שצפה בחומרים הקיימים, הוא ביקש לצלם את הכול מחדש כדי לממש את החזון שלו. הבקשה נדחתה, והבמאי נאלץ למצוא דרך להשתלב במה שצילמו קודמיו. הוא נאלץ לעשות זאת עם פחות ופחות שחקנים, לאחר שמקס מוליון פרש מההפקה בעצת סוכנו ואחרים עשו כמוהו. חברו פוליטס נשאר עד לסיומה הרשמי של ההפקה. בכל זאת, הוא היה הכוכב של הסרט, והוא אף זכה לצפות בו לראשונה ב-2014 בהקרנה מיוחדת בלוס אנג'לס.
העיתונאי מיטץ' מוקסלי שוחח איתו על רשמיו, ודיווח כי אף שהשחקן האמריקני התרגש באופן אישי לחזות בעצמו על המסך הגדול נאבק במפלצות ובשדים, הסרט כמכלול נראה מגוחך לטעמו, עם בלגן עלילתי וגרפיקה ממוחשבת מרושלת. "בדרכו, הסרט נראה כל כך נהדר במוזרותו. הוא כל כך גרוע שהוא טוב", סיכם. שבועיים לאחר מכן, ארבע שנים אחרי שההפקה הסתיימה באופן רשמי, הוא מצא את עצמו על מטוס לסין, ליום צילומים אחד בלבד בהשתתפות צוות חדש לחלוטין. מוקסלי, שפיתח תשוקה בלתי מוסברת לפתרון תעלומת Empires of The Deep, יצא בעצמו לבייג'ינג בנובמבר 2015 כדי לראיין את ג'ון ג'יאנג עצמו, שבינתיים התחיל לעבוד על תסריט חדש בשם "יקומים מקבילים". איש העסקים הסיני סיפר כי הכוונה הייתה ליצור סרט שייראה טוב כמו "מלחמת הכוכבים", ולצורך כך שכר את שירותיהם של מומחים לגרפיקה ממוחשבת ולתלת ממד, אבל העבודה בשלב הזה הלכה והתארכה וגם התייקרה. חודשיים לאחר מכן הושק קמפיין גיוס המונים בסין לצורך השלמת הסרט. סכום היעד הנקוב עמד על מיליון יואן, אך רק שני אחוזים מתוכו הושגו. בכתבת התחקיר שלו שפורסמה במגזין "אטוויסט" האמריקני במאי 2016, מספר מוקסלי כי ג'יאנג הבטיח כי Empires of The Deep יופץ בכל העולם, וטען כי המכשול העיקרי שמונע זאת הם הצנזורים הסינים שבודקים את תכניו. חמש שנים עברו מאז, והסרט עדיין לא ראה אור. ככה זה עם חלומות גרנדיוזיים, מופרכים ובלתי מתקבלים על הדעת. קשה עד בלתי אפשרי להגשים אותם, גם כשהם יוצאים מהראש של מולטי-מילארדר (שהחליט להיות מספר סיפורים למרות חוסר הכישרון). סרט לא יצא מזה, אבל אם תרצו – זו יכולה להיות אגדה.
