לא היינו צריכים לחכות למשואה ביום העצמאות כדי למדוד את החום שמקבל שלומי שבת ברחוב. אלא שלפעמים, במיוחד אם חזרת מאשפוז קורונה קשה, אהבה עלולה להיות קטלנית. "אני לא רוצה ולא יודע להגיד 'לא'", מתנצל שבת, "זה הקהל שלי, אלה שהרימו אותי. אבל תשמע, אנשים באים, מחבקים אותך ואז הם מורידים לך את המסכה וגם תולשים לך חצי צוואר".
לא מפתיע.
"אולי אותך לא. אותי זה מפתיע כל פעם מחדש. איך מישהו ברחוב אמר לי לא מזמן? 'עזוב שלומי, מה אתה מצטלם עם מסכה? לא יזהו אותך'. הכוונות שלו היו טובות, אבל די לא אכפת לו שאני יכול לגסוס מזה".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
מצב מורכב.
"גם את הכובע שאני לפעמים שם באים ומורידים לי, 'שיראו שזה אתה'. אני זורם, אבל לפעמים אומר, 'אני יכול להוריד את הכובע לבד. אין צורך שתורידו לי את כל המצח'".
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
באוקטובר יסגור שבת שנה לשחרורו מבית החולים, אחרי שאושפז בגלל החמרה במצבו בעקבות מחלת הקורונה שבה נדבק. דיברו אז על חשש לחייו כמי שסובל מבעיה בריאות, אבל שבת התאושש לבסוף רגע לפני שהובהל לטיפול נמרץ וניצח את המחלה, עד לחזרה מלאה ללוח הופעות דחוס כרגיל. דבר אחד לא עזב אותו: הפחד.
"עברתי לילה קריטי שאחריו כמעט עשיתי דואט עם זוהר ארגוב", הוא מגדיר. "שנה אחרי, הפחד שלי קצת ירד כי אני יודע שזה לרוב תלוי בי ואני יודע להיזהר, והפחד הוא היום לא מהמוות אלא בעיקר מלהיות חולה. אתה יודע מה הרס אותי במיוחד אחרי האשפוז? המוות של יהודה בארקן ז"ל".
בגלל הסמיכות לאשפוז שלך?
"כן. לאורך האשפוז שלי הייתי קורא על מצבו וכשהודיעו שהוא נפטר אמרתי לעצמי, 'מה? יכול להיות שאני הבא בתור?' כל מיני מחשבות כאלה. אבל יצאתי מכל זה בצורה מדהימה. קיבלתי כוחות מחדש, הרוב השתפר, אבל עדיין לקח לי זמן להתאושש. הייתי ארבעה חודשים בבית עם חמצן, אבל ישר חזרתי לעבוד על המוזיקה. ואז חזרו גם ההופעות".
אתה חולם על האשפוז ההוא לפעמים?
"יצא לי לחלום כמעט במדויק על הלילה ההוא, הקריטי, שבו הגיע כל הצוות והחליט להוריד אותי לטיפול נמרץ. זה יצא על ליל הושענא רבה, שבו מתפללים עד אור הבוקר. הייתה לי תחושה שאני צריך את הלילה הזה בחדר רגיל ולא בעזרת צינורות ורובוטיקה. ביקשתי עוד לילה בלי טיפול נמרץ והפרופסור, שהתברר שאשתו מעריצה שלי, אמר לי, 'אני אכבד את הבקשה, נוריד אותך בבוקר'. באותו בוקר הכל השתנה והתחלתי להרגיש טוב".
כבר ראית את המנהרה עם האור המפורסם?
"לא, הייתי מת לעבור עם אופנוע שם. לא יצא".
זה חיזק את האמונה שלך?
"הייתי חזק שם גם קודם. אני רוצה לחזור ללכת לבית הכנסת, אבל זה עדיין מפחיד אותי. אתה רואה הרבה אנשים באותו חלל, זה לא מה שאני צריך".
הראיון שלנו מתקיים בדיוק כששבת סובל מיומיים פחות טובים, דלקת קטנה, והוא נאלץ להיעזר שוב במכונת החמצן שמחכה בבית למקרים כאלה. למרות הסיטואציה הוא נראה רגוע ומחויך. זה בדיוק יום הולדתו ה־67 והבית מלא בעשרות זרי פרחים, שוקולדים ומתנות ממעריצים, כולל תיעוד מושקע במיוחד מההופעות שצרוב בעוגיית סוכר.
"לקראת החגים אני תמיד מתקרר וחוטף שפעת. הפעם אני מתקשה לנשום בגלל השנה הקשה שעברתי. כשאני מתקרר ככה, יש התקפות שיעול ואני נעזר בחמצן. פעם זו לא הייתה בעיה מיוחדת, אבל עכשיו זה יכול להתחיל שם ואז להידרדר לריאות. זו אחת התופעות בירושה מהקורונה".
מה עוד?
"בלקאאוטים פה ושם, לא קריטי. לאחרונה גיליתי שאני שר לפעמים 'רק בגלל הריח' ולא 'בגלל הרוח', למרות שדווקא את חוש הריח והטעם לא איבדתי. המזל שלי הוא שכשיש בלקאאוט קטן, זה רק עושה טוב לשיר. אני מאלתר משהו שיוצא יותר יפה מהמקור. חייב להגיד שכמעט כל דבר כזה מצחיק אותי מול המצב שהיה בתקופה שחליתי בה. זה היה כל כך קשה, אז מה כבר יכול להיות בתופעות לוואי? תראה מה זה; פעם היו שואלים אותי מה נשמע, והייתי עונה במילה. היום שאלת אותי, עניתי לך במגילה. השנה הזאת נראית לי כמו אצל כלב, מרגיש שעברו שבע שנים. אני גם לא משוכנע שזה שאני שוכח פה ושם שורה קשור לקורונה ספציפית".
כלומר?
"פתאום בכל דבר שקורה לך אתה מתחיל להאשים את הקורונה, לא תמיד בצדק. לפעמים אני משוכנע שהקורונה קשורה לזה שלאחרונה אני לא ישן טוב, ואני אחד שהיה ישן ממש טוב. בתקופה האחרונה אני מתעורר מוקדם, ואולי זה יתרון. אתה קם בחמש בבוקר וכל היום לפניך. אני גם לא חוזר לישון. זה לא משהו שהיה קודם".
ואם חזרת מהופעה בלילה?
"עדיין קם בחמש ולא יכול לישון. רצות לי מחשבות בראש. משגע אותי למשל העניין שהיום אין קטע של ליינאפ קבוע בהופעות שלי. באים מוועדי עובדים למנהלים שלי, 'אנחנו מעדיפים את השיר הזה ומעדיפים שתארח את האמן ההוא'. זה משגע לי את המוח ואז אני מתעורר מוקדם. ותגיד לי, מה קורה עם טרנד האירוחים בהופעות?"
תגיד לי אתה.
"שים לב שהיום בהופעות אמנים תמיד מארחים זמר כלשהו. אז אני כל הזמן מוצא את עצמי בחדר חזרות כי אני מארח את דיקלה ואת עידן עמדי ואת עברי לידר, ואחרים אותי, אז כמוזיקאי אתה צריך להתרגל כל פעם מחדש לאמן אחר, וזה משגע אותי למרות שאני אוהב את זה".
חיסונים עוד רלוונטיים לך?
"בטח. חיסון אחד עשיתי כשהשתחררתי מבית החולים, שני עשיתי לפני שבועיים. לא היו בטוחים שהייתי צריך לעשות כי היו לי נוגדנים ברמה גבוהה, אבל הרופא המליץ לי. אני אעשה כמה חיסונים שיגידו, מה זאת אומרת. אני מוכן להיפגע יותר מאשר לפגוע באחרים בגלל שאני לא מחוסן".
פעם אמרת שתשמח שבלוויה שלך ישמיעו את 'איך זה שכוכב'. מתי כספי לא ממש בעד חיסונים.
"שמע, אני בקשר איתו כל הזמן ואפילו לא ידעתי שהוא כזה. אני כמובן לא אנתק איתו קשר בגלל זה, אבל אם הוא מכחיש קורונה, אני יכול לומר שעברתי קורונה וזה אבסורד להכחיש דבר כזה בכלל. חודש שלם לא ראיתי בני־אדם, רק עב"מים כאלה מחופשים סביבי. איך אפשר לא להתחסן? זה לא מפחיד אותם? הנכדה שלי הביאה לי עכשיו בלונים ליום ההולדת ואני בדמעות כי אני לא יכול לחבק אותה, היא לא מחוסנת. חיבוק אחד ולך תחזור עכשיו למחלקה בבית החולים, לחדר 17 המפחיד הזה".
איך תגדיר את ההרגשה, שנה אחרי?
"לאלבום הראשון שלי קראו 'מן החושך חזרתי'. זה בדיוק מה שקרה לי לפני שנה".
והנה אתה רושם 67.
"מוזר לי. גיל 67 מרגיש לי צומת דרכים כזה, לא ימינה לא שמאלה. אבל אחרי הקורונה, זה בעיניי גיל שאני צריך לחשוב בו איך ליהנות יותר מהחיים מאשר איך לעבוד יותר קשה. מגיל 13 אני בלהקת קצב, עובד כל יום כמעט. לא חושב שנהניתי כמו שיכולתי".
שמחה גדולה נוספת צפויה למשפחת שבת בקרוב: בתו של שלומי, הזמרת מנור שבת, עומדת ללדת את בתה הבכורה מתרומת זרע. בראיון ב'לאישה' היא סיפרה שאביה תמך בה, בניגוד להוריו שלו ז"ל, שלא התלהבו בשעתם מההורות היחידנית של אחותו, לאה שבת.
"הם עדיין לא תומכים לדעתי", הוא צוחק, "כשהיו בחיים הם לא ממש הבינו מה זה. אני גם לא חושב שהייתה שם איזו התלבטות אם לעמוד לצידה של לאה או לא, כי היא לא מצאה לנכון להסביר להם, הבינה מראש שיהיה לה קשה. אמא שלי הייתה יותר מודרנית, היא די קיבלה את זה".
ואבא?
"הוא אמר פעם על הבת של לאה, 'תראה, היא קצת דומה לי'. כי הוא היה ג'ינג'י בילדות והבת של לאה בלונדינית יפהפייה. אז אמרתי לו, 'כן אבא, דומה לך'".
איך הגבת כשמנור סיפרה לך?
"זה היה אחד הימים המשמחים ביותר בחיי, אתה לא מבין אפילו כמה. ברור שהיא מאוד רצתה לעשות את זה באופן טבעי – חתונה, בעל, אהבה. הייתה נשואה, לא שרד, כמו אצל הרבה מאוד אנשים. עכשיו מה קורה? אתה מתבגר, הופך להיות ביקורתי וזוגיות נהיית דבר קשה. כשהיא סיפרה לי על הרצון שלה להביא ילד אמרתי לה, 'מנור את גיבורה, אני איתך לאורך כל הדרך'. יש לי שלושה נכדים מאביהו, ואני מאוד מתרגש לקראת הנכדה ממנור".
היא סיפרה שעברה ניתוח שחלות שכמעט הרג אותה ואמרה שלא הסכימה שיעדכנו אותך, כדי לא להבהיל.
"שמעתי על הניתוח רק אחרי, היא הסתירה ממני. הייתי חצי בהלם וחצי פגוע. היא אמרה לי שלא רצתה לספר לי במצב שלי ועם כל מה שאני עובר. בשנים האחרונות מנור, אביהו ואני עובדים יחד, הם גם זמרי הליווי שלי, ועדיין לא ידעתי על הניתוח בזמן אמת".
זמן טוב לדבר על הקריירות שלהם. הם הצליחו פחות ממך בינתיים.
"אבל יש להם מופע משותף יחד, בחלקו הם מבצעים את שירי אבא, מארחים את לאה למופע משפחתי. הם כן במוזיקה, וזה חשוב מאוד. זה לא קל לילדים שמתחילים דרך במוזיקה ויש להם אבא שקצת מכירים. בוא, יש עליהם זכוכית מגדלת. אבל בסוף הם עובדים איתי ונהנים ויש לנו גם להיט משותף, 'בוא הביתה'".
מספיק להיט אחד.
"בדיוק. היום רוב הזמרים המתחילים לא עוברים את מה שאני עברתי, שזה מקומות קטנים שאתה לא מאמין כמה הם קטנים, שזה איומים מעולם תחתון עם 'בוא תופיע פה ושם', וחתונות כמובן. אני לא רוצה להישמע איזה עתיק, אבל פעם עשינו דרך, היינו באמת מטפסים מלמטה ומקבלים מכות בדרך. זה מה שחישל אותי, נתן לי את החריטות בגוף והפך אותי יותר חזק. היום אתה יכול בלהיט אחד להיות כוכב ולמלא את קיסריה, גם בגלל הרשתות. אבל העצוב הוא שאין יסודות, אין על מה לעמוד. דיברנו על מתי כספי. אנשים תמיד יבואו לראות אותו כדי לשמוע את 'הנה הנה'. לכמה זמרים שמתחילים עכשיו מקיסריה יהיו יסודות כאלה כמו למתי? מעטים ביותר".
את מי אתה מעריך בכל זאת?
"עומר אדם היום הוא מלך, אני מסתכל עליו ונהנה לראות איך הוא ממלא הופעה אחרי הופעה. צריך להצדיע לו על הדרך. אני מאוד אוהב גם את מה שעושה נועה קירל, היא חרוצה, יסודית, היא באמת עושה את הדרך שדיברנו עליה. והיא תישאר".
מושיק עפיה הכריז על פרישה מהמוזיקה. הופתעת?
"פרישה עצובה בעיניי. הוא היה משהו אחר ולדעתי לא מימש את הרוקיסטיות שיש לו בקול. אני מאוד אוהב אותו ולדעתי הוא יחזור. קשה מאוד להיות אמן שחווה גובה מסוים ופתאום לא מתייחסים אליך. זה נורא".
קרה לך?
"אצלי היו תנודות. באלבום ראשון הייתה התרסקות. אחר כך בא 'רק בגלל הרוח' ואז כמה שנים פחות טובות. אבל אף פעם לא הרגשתי לא רלוונטי".
מתי הרגשת מספיק בטוח?
"מהשנה שהשתתפתי ב'דה וויס', 2012. זו הייתה הפעם הראשונה שהרגשתי שזהו, הקרקע שלי יציבה מספיק, הבניין יושב על יסודות ואולי יכול ליפול, אבל היסודות האלה יישארו. זה מה שניסיתי להסביר לכוכבים הצעירים ב'דה וויס'".
הכרת שם את תמר עמר, שהלכה לעולמה.
"היא ואני היינו בקשר גם אחרי, למרות שהיא הייתה בקבוצה של אביב גפן. יש לה משפחה והורים מהממים. בדיעבד אפשר לומר שהיא הייתה גם ב'דה וויס' וגם ב'כוכב הבא' ואולי זה יותר מדי להתגרות במקומות העדינים האלה שמהם קל ליפול. אם אין מה שיחזיק אותך, זה קשה. אני זוכר מתמר מפלצת עם קול מטורף ופוטנציאל אדיר. המוות שלה כאב לי מאוד וכמובן התקשרתי להוריה".
להבדיל, עברת סאגה לא פשוטה עם יובל דיין, שהחליטה לפרוש.
"אני זה שדיבר אז עם מנכ"ל רשת אבי צבי ועם ההורים שלה והצעתי שתפרוש. לא רק הצעתי, עמדתי על זה. יובל כל כך הייתה חשובה לי, שהזכייה כמנטור לא עניינה אותי ושנינו יודעים שהיא הייתה לוקחת בקלות".
למה הצעת שתפרוש?
"ראיתי שהיא מאבדת את זה, שזו לא יובל השמחה של האודישנים. הלחץ עליה פתאום היה כבד מדי, והיא לא הכינה את עצמה נפשית. אמרתי אז שאני רואה שהנפש שלה לא רגילה ל'בואי עכשיו תרדי מהבמה וההיא תעלה'. יובל אמנית בנשמה שלה, עם כל הרגישות. יום אחד היא פלטה לי, 'שלומי, זה כבד עליי פה, הצעקות האלה'. ואז אמרתי לאבי צבי, 'חייבים לשמור על הילדה, עם כל הכבוד לרייטינג'. אבי הסכים, יובל פרשה וזה אחד הדברים שאני גאה בהם".
בדיעבד, כשראית מה עושה תעשיית הריאליטי למתמודדים, אתה מתחרט שהשתתפת בזה?
"אני חושב ש'דה וויס' זה 50 אחוז ריאליטי ובכל זאת 50 אחוז נשמה ומוזיקה, ועובדה שאני בקשר עם המתמודדים, כולל ספיר סבן למשל. אני לא מצטער על זה, אבל גם לא הייתי נשאר בתוכנית כזו".
מיצית?
"בכלל לא. פשוט היו לי רגעים קשים מאוד. הייתי בא הביתה ופורץ בבכי על זה שאנשים מודחים, כי כאב לי באמת. אני לא באמת בנוי להיות מנטור בתנאים של ריאליטי".
השחרור מהקורונה מצא את שבת באחת התקופות היותר טובות, כולל לוח הופעות מלא, מופעים עם הג'יפסי קינגס באופק ובמקביל הפרויקט המצליח 'חברים 3' – שיתופי פעולה עם אמנים כמו מארינה מקסימיליאן, עדן אלנה, משה פרץ, אליעד וכמובן בני משפחתו, לאה, מנור ואביהו. עכשיו, הוא מגלה, הגלגל מתחיל להתהפך בחזרה. "דיברו על אפשרות לסגר לקראת החגים ולדעתי בוטלו לנו כבר 11 הופעות שהוזמנו. ברור שחטפתי גם נזק גדול בסגרים, כי אני מופיע לא מעט בוועדים ובעיריות, ואלה ביטלו ישר הכל. אבל אני האחרון שאבכה פה על איזו הכנסה שאבדה".
אז מה מטריד אותך עכשיו?
"אני מאוד חושש שוב לנגנים ולאנשי הצוות שלי. סביבי עובדים 40 איש במופע גדול, וכשאין הופעות ברור שכולם נקלעים למצב לא טוב. כל מי שהיה צריך, תמכנו בו לאורך כל הדרך. אבל נורא צורם לי כשאני רואה כדורגל ואלפים בבלומפילד, סמי עופר או טדי, ובכל זאת ביטלו לי עכשיו הופעות שכמובן לא נערכות מול קהל של עשרות אלפים".
מי אשם?
"כביכול לא המדינה, הרי אלה גופים שמחליטים לבדם. אבל איפשהו אני מרגיש שהגורמים הממונים במדינה וכן, גם התקשורת, הפחידו יותר מדי. דיברו על סגר בחגים ועיריות ביטלו לנו הופעות לא כי המצב מחייב, אלא בגלל הפחד ממה שאומרים שאולי יהיה. בינתיים אנשים יושבים בבית. יש מין קלות בלתי נסבלת בביטול הופעות. זה מכעיס".
לאורך הקריירה, הופעות לעיתים לא באו גם בגלל ששבת היה מעין יצור כלאיים בתעשיית המוזיקה. מצד אחד הוא הגיע מהרוק ועשה כזה בתחילת דרכו. מצד שני, סלסולים ומוואלים היו מסימני ההיכר המוקדמים שלו. בראיון למוסף הזה הסביר פעם שבשביל המזרחים הוא לא מספיק מזרחי ובשביל האשכנזים הוא יותר מדי מזרחי. "היום מזמינים אותי כלגיטימי לשני הצדדים", הוא מבשר.
שמעת בטח את תיאוריית ישראל הראשונה והשנייה שמפיץ מחדש ד"ר אבישי בן חיים.
"אני לא יודע מה זה ישראל הראשונה והשנייה למרות שאני אוהב את אבישי בן חיים. אני גם לא מסכים לרעיון של ישראל הראשונה והשנייה, ואם זה היה קיים לא הייתי מוכן לחיות במדינה כזו".
היה לך מופע זוגי עם פבלו רוזנברג ובהמשך עם יהודה פוליקר. עם מי היית רוצה לחלוק את הסיבוב הבא?
"הכי מעניין אותי לעשות מופע משותף עם שרית חדד. לא עשיתי מופע משותף עם זמרת, והארסנל של שנינו יכול להיות מופע של שעתיים ויותר, טירוף להיטים".
מה ההצעה הכספית הכי גבוהה שסירבת לה?
"אני לא נוטה לסרב להצעות כספיות גבוהות אלא אם התנאים בהופעה הספציפית לא נוחים לי".
לא דיברנו עוד על בת זוג.
"וואלה, זו תקופה של לבד. הרבה זמן לא הייתה לי בת זוג. זו גם אשמתי, או אשמת הסיטואציה שבה אני חי, כי אני מרגיש לפעמים שאני מסתפק בלהיות מוקף אהבה ולא בתוך אהבה עם בת זוג".
אני מריח אבל.
"אבל עכשיו אני כן צריך את הזוגיות, האינטימיות, הרומנטיקה והגעגועים. אני מאמין שזה יקרה בלי לכוון".
אין סיכוי שנראה אותך בטינדר?
"הביצה עם ההפתעה? מה לי ולזה?"
לא קינדר, טינדר. אפליקציית היכרויות.
הוא צוחק. "שלא תחשוב לשנייה שנתתי פאנץ' מכוון פה. אני באמת לא מבין בזה. גם את האינסטגרם שלי אני לא מנהל. ואז מה קורה? פונים אליי ומתבאסים שאני לא עונה. אמר לי ברחוב מישהו יום אחד, 'אתה לא מאשר אותי'. עניתי לו, 'מאשר למה? מה אני, סדרן בבלומפילד?'"
אתה נכנס לפעמים בכל זאת?
"אני כן מסתכל לפעמים, במיוחד כמעבירים לי בקשות שמרגשות אותי, למשל השיר שביקשו לבראל חדריה שמואלי ז"ל, ממישהי מקורבת למשפחה שכתבה לי ואמרה שיעשה לו טוב אם אשלח לו סרטון. שלחתי ואמרו לי שהוא פקח עיניים ביום הזה. התרגשתי מאוד. אני כואב את מותו ושולח חיבוק גדול להורים. עצוב לי נורא".
אתה מצטער לפעמים שלא הבאת בעצמך עוד ילדים?
"חשבתי על זה בזמן האחרון. בדיעבד כן, יכולתי להחזיק משפחה יותר גדולה. אבל יצא לי בן וגם בת, וזכיתי בילדים טובים. הנכדים זו כמובן אהבה גדולה, אני חי את הילדות שלהם".
אביב גפן, שהיה מנטור לצידך ב'דה וויס', עשה סדרה על חייו. יש סיכוי לדבר כזה אצלך?
"לא יודע. את אביב אני מאוד אוהב, אגב. הוא לא עזב אותי כשחליתי, כל יום שלח הודעות, שאל מה חסר ומה אפשר להביא. זה לא הפתיע אותי, ידעתי שהוא אדם רך בלב. אם אתה מוציא מאביב את קליפת הקוקוס, זה אפילו עדיין לא הוא כי מה שנשאר הוא גם די קשה. אתה צריך לחפור עוד שכבות כדי לגלות. אני זכיתי לעשות את זה".
אני מבין שנכנסת גם למשטר של מזון בריא. מה הכי חסר לך?
"ירד קולה, ירד לחם, משתדל לאכול נכון יותר. יש לי לפעמים קרייבינג לשווארמה בלילה, אני כבר חושב על הטחינה למטה עם כל הטעמים שם בסוף, אבל אני מנצח את זה ונמנע. אני חייב".
פורסם לראשונה: 06:55, 03.09.21
