לפסטיבל קאן שנערך בחודש שעבר הגיע אוליבר סטון במצב רוח קרבי. הבמאי והתסריטאי השערורייתי והשנוי במחלוקת, נזף בעיתונאים על שאלות שעיצבנו אותו, ליגלג על המבטא של עיתונאית גולה מוונצואלה, תיקן טעויות, עקץ ולעג. ואולי זה התקף האלרגיה, שאחז בו בבואו לריביירה הצרפתית הפרחונית. גם הדעיכה של חוש השמיעה שלו לא מקילה עליו. ומעל הכל ריחף החשש שישאלו אותו על ההאשמות של מליסה גילברט ופטרישיה ארקט בדבר הטרדות מיניות בצעירותן, שפורסמו ב־2017.
כתבות נוספות למנויים:
סטון שחוגג בימים אלה 75, חתום על סרטים מוערכים ומצליחים כמו 'וול סטריט', 'רוצחים מלידה', 'הדלתות', ובאמתחתו שלושה אוסקרים: תסריט על 'אקספרס של חצות' (1979), בימוי על 'פלאטון' (1986) ו'נולד ב־4 ביולי' (1989). מי שהוגדר פעם כ"קולו של דור" מצא את עצמו מוגלה מהוליווד. הוא כבר לא מקבל תקציבים בבירת הסרטים ונאלץ לקושש מימון באירופה. סרטו העלילתי האחרון היה 'המרגל - סנודן', שלא בדיוק הזכיר את עברו המפואר. הוא הפך לסוג של מי שהיה, אבל עדיין מסקרן ומעורר עניין.
- לא רוצים לפספס אף כתבה?
בשיא התפרצות מי־טו, חשפה מליסה גילברט ('בית קטן בערבה') איך סטון אילץ אותה להקריא שורות משפילות כמו "תעשה אותי מותק", בעודה עומדת על ארבע במהלך אודישן ל'דלתות', שנערך ב־1991. "הוא כתב את הסצנה הזאת במיוחד כדי שאבוא ואעשה אותה מולו אישית. זה היה משפיל ומחריד", טענה גילברט. "סירבתי ועזבתי את האודישן בדמעות".
סטון מצידו טען בתגובה ש"אנשי ההפקה אמרו לכל מי שמגיע לאודישנים שהסצנות יבוצעו מתוך תסריט - מנהלת הליהוק שלי הייתה נוכחת לאורך כל התהליך כדי להבטיח סביבה בטוחה לכל השחקנים שנבחנו, ושהם יהיו מודעים לחומרים הפרובוקטיביים". באותה שנה ארקט צייצה שבעבר היא נפגשה עם סטון כדי לדון בסרט חדש, שעמד לעשות. "שוחחנו על החומרים של הסרט שהיו מאוד מיניים ואחרי הפגישה קיבלתי ממנו ג'ונגל של ורדים. נהוג לקבל פרחים בתעשייה, אבל הרגשתי מוזר. אחר כך, סטון הזמין אותי להקרנה של 'רוצחים מלידה'. ליתר ביטחון הבאתי את החבר שלי, וסטון אמר לי, 'למה הבאת אותו?' עניתי לו, 'מה הבעיה? תחשוב על זה אוליבר', ויותר לא שמעתי ממנו ולא על הסרט שהוא רצה שנעשה". ואילו דוגמנית פלייבוי בדימוס קארי סטיבנס סיפרה שבמהלך בילוי במסיבה סטון מישש אותה בניגוד לרצונה.
סטון יצא בשלום יחסי מההאשמות ובראיון שנתן לאחרונה לבי־בי־סי הוא אמר: "היו לי חיים מטורפים, אבל מעולם לא עשיתי שום דבר שמנצל או תוקף או אלים. מעולם לא היה לי צורך ואף פעם לא רציתי".
הוא רגיל להתמודד. המסע שלו כולל נקודות קיצון רבות. הוא בוגר מלחמת וייטנאם שם כמעט נהרג כמה פעמים. הוא עבר התמכרות לקוקאין והיו גם סערות ציבוריות שעלו בראיון כשנתן התבטאויות אנטישמיות. בפגישתנו במלון בוטיק, הסמוך לטיילת של עיר הנופש הצרפתית, הוא מבטיח: "יש לי עוד מטרות שאני מנסה להגשים".
גיל 75 הוא הזדמנות טובה לסיכומים, וכשאני תוהה אם הוא מתחרט על משהו, אולי על אחת ההתבטאויות המקוממות שלו, סטון מתריס: "על מה למשל?"
למשל, על ההתבטאות שלך ב־2010: "היטלר היה פרנקנשטיין, אבל צריך לזכור שהיו גם פרנקנשטיין שיצרו את המפלצת - תעשיינים גרמנים, אמריקאים ובריטים. הטרגדיה הרוסית במלחמת העולם השנייה גדולה משואת יהודי אירופה, שכן היטלר הרג הרבה יותר רוסים מאשר יהודים".
"מה כבר אמרתי על היטלר? אמרתי שהוא תוצר של מערכת העסקים האמריקאית - הוא שלט בכוח העבודה, דיכא שביתות, והיה מושא להערצה בקרב אמריקאים־גרמנים רבים. אמריקה בכלל לא רצתה להיכנס למלחמה. האם הנשיא רוזוולט הכריז מלחמה על גרמניה? לא. נכנסנו למלחמה, רק כי יפן פתחה במלחמה נגדנו. פרל הארבור היה חייב לקרות כדי שניכנס לסיפור הזה".
התעמקות בפילמוגרפיה של סטון מבהירה שיש לו חולשה לנשיאים, ראשי מדינות ומנהיגים. חוץ מסרטי תעודה רבים הוא יצר גם את 'JFK - תיק פתוח' (1991), 'ניקסון' (1995), (2008) .W, שעקב אחר חייו של הנשיא ג'ורג' וו' בוש הבן, 'אלכסנדר' (2004) על מלך מוקדון הכובש המהולל. הסיפור המשפחתי שלו גורם לו לראות בגרסת הבמאי של 'אלכסנדר' את הסרט שמשקף אותו יותר מכולם. "במובן מוזר אני מזכיר לעצמי את אלכסנדר הגדול - זה לא שאני מרגיש שאני כובש ארצות, אבל ההורים שלי היו פרודים, וכמו אלכסנדר, הרגשתי את ההפרדה בין דמות אב חזקה לדמות אם חזקה בתוך עצמי. אני לא עושה רק סרטים על נשיאים - אני מתעניין במה שדרמטי וייתן לי סיפור טוב. אני גם מתעניין בפשע - בסרטי הפשע שלי כמו 'פני צלקת' ו'רוצחים מלידה' אני מרגיש כמו פושע".
למה עשית פרויקטים תיעודיים שפיארו מנהיגים מאוד בעייתיים ולא דמוקרטיים כמו ולדימיר פוטין והוגו צ'אווס?
"משום ששניהם דמויות חשובות שעמדו נגד ארה"ב, שניסתה להיפטר מהם. כמה פעמים האמריקאים ניסו להתנקש בקסטרו או בצ'אווס? מה גורם לך לחשוב שצ'אווס לא דמוקרטי? אם כבר, הוא ייצג את רצון העם. אנשים מתו עליו. טיילתי ברחבי ונצואלה, ואנשים מאוד אהבו אותו. הוא גם לא רימה בבחירות. באמת בחרו בו. ומה היא הדמוקרטיה האמריקאית? להשקיע 14 מיליארד דולר כדי להיבחר? כן. ועם שתי מפלגות שלאף אחת מהן לא אכפת משלום. כך יוצא שאתה חייב להצביע בעד מלחמה. בניגוד לדעה הרווחת, אם לרוסים היה נמאס מפוטין - מה שיכול לקרות - הוא היה יודע. לא קל לשלוט באומה שלא רוצה אותך".
מה עמדתך בסוגיית ההתערבות הרוסית לטובת בחירתו של דונלד טראמפ?
"ב־2016 שנאתי את הילארי קלינטון שהתחילה את כל השמועות על הקשר בין טראמפ לרוסיה - שזה כמובן שטויות חסרות בסיס. אני לא רואה בה שום תכונה טובה. כשראיינתי את פוטין, הוא הכחיש כל מעורבות וכל תרחיש של 'מועמד' ששוחד. זה רעיון מאוד אמריקאי: הטובים והרעים, מרגלים רוסים. זה מחזיר אותנו לילדות, לסרטי ג'יימס בונד. אמריקה ורוסיה חייבות להסתדר זו עם זו, כי יש איום הרבה יותר גדול לפנינו ממלחמה גרעינית: ההתחממות הגלובלית ופליטת גזי החממה".
אתה מרוצה מג'ו ביידן?
"דונלד טראמפ כבר נהיה היסטרי וברברי יותר מדי - הוא פנה רק לקהל הימני שלו והפך לפופוליסט בקטע רע. הוא דיבר על נשק גרעיני, על להכות ראשון באויבים - ועשה זאת בחוסר אחריות מוחלט. ביידן פוליטיקאי הרבה יותר מנוסה, אבל עדיין שייך לעידן המלחמה הקרה והוא לא הולך לשנות, לא את מבנה מערך הביון ולא את תקציב הביטחון. הוא נשיא מהדור הישן, המשעמם והלא־גמיש. אבל אנחנו כן זקוקים להפוגה לרגע".
אחרי כל המנהיגים השנויים במחלוקת, אולי זה הזמן לעשות סרט על בנימין נתניהו?
"פגשתי את נתניהו פעם אחת - ראיינתי אותו לסרטי התיעודי 'אישיות בלתי רצויה' על יאסר ערפאת בשנת 2003. בעודנו מדברים התפוצצה פצצה בחוץ וכולנו קפצנו לחלון להסתכל, ונתניהו אמר לי, 'הנה, אתה רואה? על זה אני מדבר'. נפגשתי גם עם שמעון פרס כמה פעמים ותמיד חיבבתי אותו. הוא היה ליברל ואיש של חוכמה. אריק שרון ייצג את הגישה הקשוחה, אבל בסוף ימיו הוא היה כמו הנשיא ניקסון שנסע לסין, והשתנה. אבל אז הוא שקע בתרדמת. אלה החיים".
הסכסוך במזרח התיכון העסיק את סטון לאורך השנים. הבמאי, בנו של יהודי אמריקאי ושל צרפתייה נוצרייה, שהכירו במהלך מלחמת העולם השנייה, לא חסך מאיתנו בעבר את לשונו החדה והביקורתית בהתבטאויות כמו: "צריך להוציא את ההתנחלויות מהגדה המערבית. לישראלים אין מה לחפש שם" ו"אני מבין את רגשותיהם של המחבלים המתאבדים, אבל לא מסכים עם מעשיהם, מפני שהם הורגים אזרחים חפים מפשע". עם זאת טען שהוא לא תומך באף אחד מהצדדים. "האמת היא שיש דבר כזה שנקרא דיפ־סטייט וטראמפ לא היה חכם מספיק והפך לבובה בידיו. הוא מעולם לא עיין במידע שהוצע לו, לא חיפש פתרון והמציא לו אויבים אחרים. הוא אמר, 'אוקיי, אין לנו קונפליקט מול רוסיה - יש לנו קונפליקט מול איראן'. הוא הפך את איראן לביג־דיל. את ונצואלה ללא רלוונטית. הכל אותו דבר, אלא שחלק מהשחקנים החליפו כיסאות. הוא היה יכול למחול לסנודן, לאסאנג' - אבל הוא לא עשה שום דבר שלא שירת אותו ישירות. הוא היה אנוכי".
יהיה פתרון לקונפליקט הישראלי־פלסטיני?
"אני לא יודע. לא נראה לי שהפלסטינים יעזבו אתכם בשקט ואתם צריכים להתמודד עם זה. זה מזכיר את סוגיית Black Lives Matter, וזה משהו שיישאר איתנו לנצח. השלום צריך להיות האובססיה של כולנו. אני אוהב את השלום ורוצה לראות אותו בעולם. אני מאמין בדיו־קיום".
חשבת פעם להיכנס לפוליטיקה?
"לא, ממש לא. אין לי את הסבלנות. זה ידרוש ממני להתעסק בכל מיני עניינים כמו תעריפי ביוב וחקיקה. אני אתעצבן ואתפוצץ, ואז כמובן התקשורת תשמח להספיד אותי".
סטון מציין עכשיו 30 שנה לסרטו 'JFK - תיק פתוח' שזכה בשני אוסקרים (עריכה וצילום), והביא את סיפורו של ג'ים גאריסון (שאותו גילם קווין קוסטנר), התובע המחוזי מניו־אורלינס שחקר את רציחתו של נשיא ארה"ב ג'ון פ' קנדי בדאלאס 1963. גאריסון התנגד לקביעה של ועדת וורן - ועדת החקירה הממשלתית, שפסקה כי לי הארווי אוסוולד הוא הרוצח. גאריסון טען שמדובר בקנוניה־הפיכה שבה היו מעורבים הממשל, האף־בי־איי, הסי־איי־איי, המאפיה, גופים אנטי־קומוניסטיים וגולים קובנים. הסרט עורר דיון ציבורי וגם תרם להסרת החיסיון מעל מסמכי ועדת וורן.
סטון חוזר לפרשה עם סרט תיעודי חדש שהוצג בפסטיבל קאן והוקרן בפסטיבל הקולנוע ירושלים: 'גיי. אף. קיי: מבעד למראה', שבו הוא מעלה בתחקיר מקיף סימני שאלה ביחס לגרסאות הרשמיות סביב ההתנקשות. "למה קנדי נרצח? מפני שהוא שינה דברים. היה בדיונים עם רוסיה וקובה, והיה בדרך לצאת מהמלחמה בלאוס ובווייטנאם. הוא לא אהב את העבדות ואת הקולוניאליזם ותמך בעצמאות של אפריקה. אחרי ששיקרו לו בפרשת מפרץ החזירים הוא הבין שאסור לבטוח במפקדים בצבא. הם ייכנסו לכל מלחמה בקול ששון, שריקות וצלצולים. זה בער בקנדי והוא לא היה מתקפל כמו ג'ימי קרטר או ברק אובמה".
בסרט התיעודי החדש, סטון מציין סיבה נוספת בהחלט מפתיעה להתנקשות - ההתנגדות של קנדי למדיניות הגרעין של ישראל ולמפעל הטקסטיל בדימונה. "אחת הסיבות שקנדי נרצח הייתה התמיכה שלו בגמאל עבד אל־נאצר, נשיא מצרים. צריך להבין שלקנדי הייתה בעיה עם דוד בן־גוריון, מכיוון שהישראלים פיתחו גם הם תוכנית גרעינית - וקנדי היה נגד הפיתוח הזה. הוא לא רצה שתהיה התחמשות של ישראל. ההתנקשות מאוד השפיעה על נאצר והוא שקע בדיכאון - זה מה שגילינו בתחקיר שלנו. המצרים מאוד בנו על קנדי".
לאור העיסוק שלך בהתנקשות ובהאשמות שאתה מפנה, אתה לא חושש מהסי־איי־איי או מהאף־בי־איי?
"פעם כן, היום כבר לא. אם הם יהרגו אותי זה אומר שהם מאמינים לי. ואז אני רוצה שתדע מראש שלא התאבדתי", צוחק סטון. "אולי אני טיפש ותמים, אבל הוליווד לדעתי חסינה בעניין הסוגיה הזאת".
עלו מחשבות לעזוב את ארצות־הברית?
"אני מת על אמריקה. אני אוהב פוטבול ומלא דברים אמריקאיים אחרים. אבל כשאנחנו עושים משהו לא נכון חייבים להצביע על זה. פטריוט אמיתי יכול וחייב להטיל ספק בממשלה שלו. לא הייתי עושה את הסרטים שלי אם לא הייתי פטריוט. אני לא חושב איך משנים את רוסיה - אני חושב איך מתקנים את ארה"ב".
פורסם לראשונה: 07:45, 10.09.21
