רוני דואני הייתה תופעה מטורפת בישראל השמרנית והתמימה של אז. בבוקר תלמידת תיכון יפהפייה, מלאכית, "שיער גולש ועיניים תמימות" כמו ששר יגאל בשן. בערב כוכבת פופ סקסית שעולה על הבמה בחצאית קפלים אדומה וקצרצרה, כמו ב־MTV. שזה כמובן מזכיר מישהי, את בריטני ספירס, עוד בלונדינית שהפכה למפלצת תהילה בגיל 17.
במובנים רבים, דואני היא הבריטני שלנו, רק בהבדל גדול. בריטני האמיתית יצאה זה עתה מאפוטרופסות אכזרית, אבא שלה הוא זה שניהל אותה במשך שנים ושלט בכספים ואפילו בגוף שלה, ברמה של להכריח אותה לשים התקן תוך־רחמי. בריטני האמיתית התחרפנה לא מעט פעמים, דפקה קרחת, והיו גם סמים והמון גברים צלופחיים יותר ממכנסי עור. ובעוד כל זה קורה, בריטני הישראלית שלנו, שחזרה לאחרונה לעולם המוזיקה, נשארה נורמלית ושפויה יותר מצילונית של בנק, נשואה לגבר נהדר ואמא מעולה ותפקודית. איך זה קרה? מה מנע מדואני להתחרפן מכל גלוני תשומת הלב שהיא קיבלה?
כתבות נוספות למנויי +ynet:
"ב־2009 הייתי בת 20 בערך והגעתי בטעות עם שמלה כהה לאירוע, ולקח לי זמן להבין שהיא מצטלמת כאילו שהיא שקופה לחלוטין. הלכתי לצלמים, ביקשתי, התחננתי שהם ימחקו את התמונה הזאת, הם לא הסכימו. דבר כזה היה יכול לחסל אותי נפשית, כי אני ילדה טובה, באמת, זה היה בתום לב, לא בשביל אייטם. אני לא אשכח את הפחד שהרגשתי אחרי שצלמי הפפראצי הבהירו לי שהם מפרסמים. כל מה שיכולתי לחשוב עליו זה אבא שלי, ושהוא מנכ"ל, ואיזה בושות זה יעשה לו. בסוף התקשרתי אליו ב־12 בלילה ואמרתי לו, ‘אבא, אל תשאל, אתה כנראה מחר תקום למשהו ממש גרוע’. הלב שלי כל כך דפק, ותנחשי מה הוא אמר? 'מה קרה, למה גנבת משהו?' וזהו. במשפט אחד הוא הרגיע את כל הפחדים. והמשפט הזה מלווה אותי כל החיים. האמת היא שכמעט לא קרו לי דברים קשים כשהייתי ‘סופרסטאר’. לא ספגתי שום הטרדות מיניות ולכל מקום שהגעתי, הגעתי עם פמליה. אף אחד לא העז להתקרב אליי מבעד לחומה הזאת. ואף אחד לא העז לנצל".
פתאום היא נזכרת שאמנם לא הטרידו אותה מינית, אבל כן היה לה מטריד אובססיבי שאיים לרצוח אותה.
"היה לי מטריד ששיגע את ההורים שלי במשך שמונה חודשים. הוא היה כותב לי מלא מכתבים מלאים באיומים, ‘אני אהרוג אותך’. כל מיני דברים שהוא יעשה לי. לא פחדתי ממנו כי לא ידעתי מזה. ההורים שלי החליטו לא לספר לי כדי לגונן עליי. יום אחד הלכתי לחדר כושר ובדרך הייתי צריכה לעבור שטח מוזנח כזה, מלא חולות. אחותי התקשרה אליי, ואמרתי לה שאני בדרך לג'ים והיא נלחצה ממש, מהמחשבה עליי הולכת לבדי שם כשיש מטריד שמאיים להרוג אותי בחוץ. היא התקשרה להורים שלי ואמרה, ‘אתם חייבים לספר לה’. כשחזרתי הם דיברו איתי. וכמו ילדה, לא הבנתי. הצמידו לי לחצן מצוקה, ואני כזה, מה, מה עכשיו להסתובב עם זה? בארוחת שישי האחרונה אבא הזכיר את הפיצוץ הגדול שהיה לנו, זה היה על מדורת ל"ג בעומר של כיתה י"ב, והוא לא הסכים שאני אלך אליה, בגלל שחשבו שהמטריד מבית הספר וחששו שהוא יתקוף שם. ואני התעצבנתי, וצעקות בבית, ופאק איט, היום כאמא אני חושבת, מה יש לך?”
- לא רוצים לפספס אף כתבה?
הדיבור על המטריד פותח אותה לדבר על המקום היחיד שבו היא שילמה מחיר כבד. חיי החברה שלה. "את יודעת, אם היית מדברת איתי בגיל 18 על מה שקרה לי עם חברות שלי, הייתי אומרת, סו וואט. אז יש לי בעיות איתן, אני בסדר. היום כשאני אמא, אני מבינה שזה כאב, ושאם מישהו יעשה כאלו דברים למאיה שלי, וואהו־ווהו. מה שאני אעולל לו".
היא הייתה הילדה שכולם מאוהבים בה בסתר, זו שיש לה קצת זוהר כי היא מעודדת במכבי תל־אביב, והפכה לכוכבת מטאורית שהתפוצצה בן לילה על כל שלטי החוצות והמצעדים. "היום כל ילד הוא מפורסם, לכל ילד יש ערוץ יוטיוב ורילז והוא ספק תוכן. אז פתאום מגיעה מישהי אחת שהיא בולטת, מאוד בולטת, וקשה להתמודד עם זה. כל הזמן הרגשתי שאני צריכה לפצות את החברות על משהו, להיות אקסטרה־נחמדה אליהן. הייתי עובדת ממש קשה ביום על חזרות ואולפן וראיונות, אבל בלילה כדי שיישארו לי חברות הייתי מסיעה את כל החברות שלי לבילויים ולמועדונים, כי הוצאתי רישיון ראשונה".
את כועסת על מישהו מאז? מישהו מימי התהילה שהיה צריך להתנהג אחרת?
"אני כועסת על המורה שלי להיסטוריה בתיכון. ישבתי בכיתה ודיברתי עם זו שישבה לידי והיא זרקה לאוויר, 'רוני פה זה לא המעגל של יגאל שילון'. גם ככה היה לי קשה עם זה שאני חריגה כי אני מפורסמת, אז לבוא ולסמן לי מטרה ענקית על הגב מול כל הכיתה? כל כך נעלבתי ממנה שלא הייתי מוכנה לשמוע על היסטוריה יותר, ואז אמא שלי עשתה לי את עבודת הגמר, היא אמרה, ‘בואי אני אעזור להוציא ציון כזה טוב שאת תראי לה מה זה’. ובאמת הפצצתי".
היא אומרת שזה רתח וביעבע, המבטים, היחס שכנראה הייתה בו קנאה, עד שהיא סיימה את כיתה י"ב בפיצוץ גדול עם החברות מהשכבה. "הייתה מסיבת סוף שנה, וביקשו ממני לעלות ולהופיע. עכשיו צריך לעשות חזרות, ואין, אני לא יכולה. אני לא יכולה להיות גם רוני סופרסטאר וגם לעשות בגרויות וגם להשתתף בחזרות של סוף שנה, אני צריכה לבחור. אמרו, ‘אז אל תבואי לחזרות’, אבל אני לא מוכנה להופיע בלי לעבוד כמו שצריך. והכי גרוע, בבית הספר ביקשו שאני אעלה על הבמה ואשיר את ‘סופרסטאר’. לא רציתי לשיר את הלהיט שלי מול כל בית הספר, זה הביך אותי כל כך, גם ככה משכתי אש, אז לעמוד מול המורה שצחקה עליי שאני מחזיקה מעצמי כי אני מופיעה במעגל של דן שילון? אני מבינה שהם רצו שאני ארים, אבל לא יכולתי. החברים כעסו, לעגו לי, אמרו, ‘אה, היא לא מופיעה כי לא משלמים לה’".
מי גידל אותך שם, זאבים? אנשי חינוך אמורים היו לדעת שאת צריכה שבית הספר יישאר מקום בטוח ומנותק.
"נראה לי שגם הם לא בדיוק ידעו מה לעשות איתי, זה היה אז די חדש, תלמיד שהוא גם כוכב פופ. נהיה פיצוץ מאוד גדול, החברות כעסו עליי, ואני לא השתתפתי בטקס הסיום. ישבתי בקהל עם ההורים שלי וצפיתי מהצד”.
את למעשה היית חלוצה. זו שהניחה את הבסיס לנועה קירל ולאגם בוחבוט ולעדי ביטי. וספגת טונה ביקורת מישראל המתחסדת של פעם. אני זוכרת ביקורות על חולצת הבטן “הפרובוקטיבית” שלך וכמה את דוגמה שלילית לבנות הנוער, ואינספור ביקורות של מבקרי מוזיקה שטענו שאת מוצר נחות רק כי קנו בשבילך שיר שנכתב והולחן בחו”ל.
“לא הפסיקו להגיד עליי שאני רק מוצר יפה. אז כן, נשמות, אני מוצר ומוצר מאוד יפה, ומוצלח וטוב לי. יודעת מה, אני מוצר שגאה במוצריותו. אף פעם לא הייתי בובה של אף אחד, מצטערת לאכזב, לא אמרו לי מה לעשות ולא הכתיבו לי מה ללבוש, בדיעבד ככה אני מסתכלת על כל תקופת רוני סופרסטאר, כיזמות לכל דבר. ואחרי זה, כשרציתי לפרוש ועברתי לעולם הכושר, השתמשתי בעובדה שאני מותג יפה מאוד כדי להצליח גם שם. עד היום מגיעים לפעמים אנשים שרוצים להתאמן איתי בגלל שהייתי פעם סופרסטאר, אני תמיד מזהה אותם. הם מגיעים מרחוק מאוד, לא מתל־אביב, ומתרגשים מאוד”.
והנה עוד משהו לא טיפוסי, לרוני לא היו כמעט חיי רווקות. על הבמה היא שרה שירי העצמה נשית מתגרים על גברים שמחזיקים מעצמם מי־יודע־מה ואין להם סיכוי איתה, עם שורות כמו "כי אתה לא רואה אף אחד ממטר/ אתה מי שאתה/ וזה בסדר". במציאות היו לה ארבע מערכות יחסים בדיוק. הראשונה שלה עם ההיי־סקול סוויטהרט, עם השדרן עמרי רונן, עוד אחת לא ברורה, וזהו. בגיל הפעוט של 21 היא פגשה את בעלה, חן מונצ’ז.
הוא רצה להכיר את רוני סופרסטאר?
“מאמי, אני הייתי ברשימה שלו”.
איזו רשימה?
“הרשימה של אלו שהוא רוצה להתחיל איתן. הייתי שם עם עוד בנות, רק שהוא לא ידע שאני זו שתגמור אותו ותסגור אותו ל־11 שנה של נישואים. הוא לא נרתע מהפרסום שלי, גם כי הוא בטוח בעצמו וגם כי אח שלו עובד בתעשייה, עורך וצלם, ואחותו היא מוקי, מיכל מונצ’ז, העורכת המיתולוגית של גיא פינס. הוא טוען שכשפגשתי אותה פעם ראשונה, לא הפסקתי לדבר. עד כדי כך הייתי לחוצה. היום אני מתה עליה, למדתי ממנה מלא דברים. היא זו שאמרה לי, ‘תהיי דוגרית’. הרבה פעמים התייעצתי איתה איך להיות ומה להגיד, וזה תמיד הגיע לאותה נקודה. תהיי את”.
היום אתם עובדים יחד, זה בטח קשה.
“כשהתחלנו לעבוד יחד ולייבא מכשירים כל העבודה הייתה עם חו”ל. זה שעות לא שעות, ומצאנו את עצמנו עובדים עד שלוש־ארבע בלילה. כשאתה לא הורה, זה עוד בסדר, ומצד שני אתה לא יכול שהשעות שלך עם בן הזוג יהיו רק על עבודה. אחרי זה נהיינו הורים ונפתח מכון הכושר ‘בוסט’, והריבים השתכללו לזה שאני פחות מסודרת ממנו בעבודה. וגם על זה שהוא מדבר איתי על עבודה בשעות לא מתאימות, או להפך, אז קבענו לעצמנו חוקים. לא מדברים על עבודה אחרי שמונה בערב. וגם לא בשישי־שבת. פעם בכמה זמן אנחנו עושים חופשה בבית. שמים את הילדים אצל ההורים ופשוט מבלים לנו יום שלם ונפלא בדירה”.
מאיפה הגיע הרעיון לפתוח מכון כושר פתאום?
“תמיד אהבתי כושר. כשהייתי בשלב הסופרסטאר, הייתי נכנסת למכון להתאמן כמה שעות כל יום. שם מצאתי את השקט שלי. התנתקתי. חן הוא יזם. הוא אמנם למד ראיית חשבון, אבל אני לא התחתנתי עם רואה חשבון, אלא עם יזם. עד היום אנחנו רואים בבית תוכניות של יזמות, כמו ‘הכרישים’. חן עושה אחר כך גוגל על מוצרים ובודק אם שווה לייבא אותם לארץ. ככה זה היה גם בתקופה של המשבר שבו ישבתי בבית וחיכיתי שיקרה משהו עם האלבום השלישי. הוא הציע שנייבא מכשיר כושר שנקרא ‘סרפ סט’, כמו קרש של גולשי גלים, רק מקובע לרצפה של המכון, ואת אמורה לעלות עליו כשהוא רועד וזז ולאתגר את שיווי המשקל שלך. בדיעבד מהיבוא של המכשיר הזה הגיעה הקריירה כמאמנת ואחרי זה גם הפתיחה של המכון, אה, וגם פתחנו השבוע אולם פילאטיס מכשירים חדש ליד”.
חשבת אי פעם שיהיו לך שלושה ילדים?
“לא, ממש לא. אני ואחותי מאוד קרובות, אבל אני כן תמיד חשבתי שחבל שאין עוד מישהו בבית. אבל לא תיכננתי את זה, זה גם נוצר במין להט הרגע שכזה”.
אמרת להט ואני שמחה. סימן שיש להט.
“ברור. קודם כל חן שומר על עצמו מבחינה חיצונית, מאוד מחובר גוף־נפש, וגם אני. אני יודעת שהוא חתיך הורס, ויודעת מה יש לי בידיים, אני עדיין מקנאה לו וגם נשמה, אני לא עוזבת את הסחורה. אנחנו עובדים יחד ומגדלים ילדים יחד. יש מעט דקות ביממה שאני לא יודעת מה הוא עושה”.
8 צפייה בגלריה
''היה לי מספיק כיף גם בלי קריירה בינלאומית''. עם נועה קירל בפסטיגל 2020
(צילום: אינסטגרם)
את לפעמים מסתכלת על נועה קירל ואומרת, “הייתי כל כך מבלה יותר אם הייתי מתפרסמת עכשיו, כשמותר ללבוש מה שרוצים וחותמים עם סוני”?
“לא נראה לי. בואי, עשיתי תואר בבינתחומי? צ'ק. נסעתי בג'יפ, צ'ק. שכרתי דירה בתל־אביב, צ'ק. היה לי מספיק כיף גם בלי קריירה בינלאומית. גם עם ‘צ’יל’, אני כבר לא באה בתור רוני סופרסטאר. כבודה במקומה מונח, עשתה את שלה מגיל 15 עד 27, תודה רבה. אני כבר בת 35, אמא לשניים ועוד אחת בדרך, והתחשק לי להיות שוב באולפן ולהוציא שיר. זה הכל. אתמול הייתי בחדר חזרות עד 12 בלילה ונהניתי מכל רגע ועפתי. יש לי כמה אירוחים ברדיו ואני מכינה להם כמה הפתעות ואני כאילו, עפה. זה שלי. אני לא מזיעה. אני צ'יל”.
דואני מחייכת כשאני שואלת אותה מה היא עשתה כשהאלבום השלישי שלה, שעליו עבדה כל כך הרבה, לא הצליח. "מה עושים? את רואה את הספה הזאת, האפורה, היפה? יושבים עליה, ומחכים".
מחכים למה?
"מחכים שאולי יתחילו להשמיע את השירים. שאולי יתחילו להזמין ממני הופעות. שמשהו יזוז, אבל שום דבר לא זז. והיום אני יכולה להגיד לך, האלבום נכשל. לא התפוצץ. בטח לא ברמה של סופרסטאר. חן ישב איתי בבית וראה מה עובר עליי, איך אני יושבת וממתינה, ומדי פעם הוא שאל אותי בעדינות - רוני, מה עושים? איפה את רוצה להופיע? ואני עונה לו, ‘לא יודעת’".
היא המשיכה לשבת על הספה בבית שלה, והקשיבה לצליל חדש, לא מוכר. דה סאונד אוף סיילנס. דממה. אף אחד לא התקשר לעשות בוקינג. אף מראיין צוהל של גיא פינס לא ארב לה ליד פחי הזבל ושאל, אז מה חדש אצלך. ובעיקר, הרדיו לא ניגן את השירים שלה יותר. "מה גם שפתאום נהיו ברדיו בעיקר שירים ים־תיכוניים ופחות פופ".
8 צפייה בגלריה
''תמיד רציתי שהילדים שלי יידעו שאמא הייתה פעם רוני סופרסטאר''. מתוך הפסטיגל
(צילום: אלעד גרשגורן)
חבל שלא יצאת גם את עם שיר ים־תיכוני.
“אני לא עושה דברים שאני לא טובה בהם”.
לא אישה של דרמות גדולות, רוני דואני. גם לא של בכי, התקרבנות, דיכאון וכל שאר החומרים האפלים שנשים כמוני בולעות לארוחת בוקר עוד לפני הקפה. "אני לא אוהבת לכאוב", היא אמרה לי משפט לטישירט בפגישה הראשונה, "זה מעכב אותי".
בטוח עברת המון דברים קשים, הרי את מפורסמת מאז גיל 16.
"אני מעדיפה להישאר מצחיקה וצינית, לא לקחת שום דבר עמוק מדי, אני פשוט לא אוהבת להיעצר ולהרגיש לעומק ולחפור בדברים רעים שקורים לי. גם כשהיה לי סרטן, לקחתי רגע לעצמי אצל הרופאה, ואז ישר עברנו חן ואני לערוצים פרקטיים. אוקיי, מה עושים עכשיו? איך נלחמים? זה מנגנון הגנה שאני אוהבת ומטפחת אותו אצלי. אני חושבת שגם בגיל 16, יכולתי להתמודד עם כל הטררם הזה סביב ההצלחה שלי בגלל שאני לא עוצרת להתקרבן".
אז לא בכית על זה שחטפת סרטן בזרת בשום שלב?
"בכיתי מלא. אבל זה היה מאוד שטחי. היה. נגמר. הלחץ היה יותר סביב ההליך, כי אני בן אדם תזזיתי והייתה לי תינוקת בת חודש בבית וכאילו אני לא יכולה להישאר איתה לבד, וזה כאב. נורא. אנשים יודעים מה זה לחטוף את השולחן בשפיץ של הזרת, אז דמייני לך איך הדבר הזה מרגיש. אבל מה שבעיקר הטריד אותי זה - חברים, אתם מפריעים לי לגדל את מאיה. לעבוד. לחיות. 'חולת סרטן' זה לא משהו שמלווה אותי או מגדיר אותי בשום דרך. עד היום, אני מקבלת לפעמים ווטסאפים על העלאת מודעות למחלת הסרטן או על ערבי התרמה, ואני כזה, הממ, סרטן, כמה עצוב, איך זה קשור אליי? אני מרגישה מאוד לאקי שיצאתי מזה, אבל זהו, שכחתי. ואגב, זו ההזדמנות להזכיר לכולם. לא קטעו לי את הזרת בניגוד למה שעולה מהתקשורת. הזרת שלי מאוד פה".
אז היא לא עושה סיפור גם מהרגע הזה שבו נהיה שקט. שהוא בעצם הרגע שגרם לה לפרוש מהבמה אחרי 15 שנים בשואוביז. אבל בעיניים הירוקות שלה רואים עד כמה זה היה מכאיב. ובעיקר פתאומי. התהילה המטורפת שזכתה לה הייתה חלק בלתי נפרד מחייה מגיל 15 עד גיל 27, פרסום שהיה רקום באותיות ורודות של פייטים לזהות שלה.
רוני. סופר. סטאר. ופתאום מה שהיה רותח ולוהט ושיקי נהיה הפיש אנד צ'יפס הקר של אתמול. “יצא שבתקופה שיצא האלבום, 2014, המוזיקה עברה שינוי מאוד גדול. הערוץ המרכזי שהיה, הרדיו, כבר לא היה כל כך מרכזי. הדרך נהייתה לא ברורה. ג'סטין ביבר שהיה גדול באותה תקופה, מאיפה הוא הגיע? מיוטיוב. מגיל 15 עד 17 רק עבדתי באולפן ועשיתי אינספור חזרות והתמקצעתי. עבדתי כל כך קשה, ופתאום מגיע מישהו מהיוטיוב, וכל חוקי המשחק משתנים”.
חשבת לעשות אולי פרובוקציה? משהו שיווקי שיעשה רעש?
“עשיתי ריאליטי. ‘המירוץ למיליון’, עם יעל אחותי. מראש הלכתי לשם ממקום של מה יש לך להפסיד, את ממילא יושבת על הספה. ואחותי אומרת לי, ‘בחיים האלו אנחנו מצטערים רק על דברים שלא עשינו’. בגלל זה הסכמתי. היום, אחרי החוויה הזאת, אני יכולה להבטיח שאני לא אעשה שום ריאליטי אחר. אבל כן קרה לי שם משהו חשוב. הייתה לי התמודדות עם הדבר שהכי קשה לי. חוסר שליטה. שנים הייתי מגיעה לכל מקום עם פמליה, עם מנהלת אישית. היא דואגת לי, בזכותה אני יודעת מתי יום ומתי לילה, מתי אני הולכת לישון ומה אני הולכת לאכול. ופתאום הדברים הכי בסיסיים לא קיימים. אין לך מושג איפה תשני הלילה. ואת רצה ממדינה למדינה, לא הפסקתי לבכות. אני זוכרת במיוחד רגע אחד. היינו בגיאורגיה, זה היה אני ואחותי מול הצוות של טילטיל. זה היה יום נוראי, לא מילאו לנו באוטו את הדלק הנכון. אנחנו בשיא התחרות ואני לא מפסיקה לבכות לרגע. ברגע הזה המפיקה תופסת אותי, ואומרת, ‘רוני, אני צריכה שתירגעי. את לא בן אדם שבוכה, תנשמי’. זה היה השלב שאמרתי די. חזרתי עוד יותר פייטרית ממה שהייתי, הבנתי שכרגע איפה שאני נמצאת אין לי שליטה, לא על המוזיקה, לא בריאליטי. ואני מחזירה לעצמי את השליטה”.
הפסקת לנסות להיאבק במה שאי־אפשר לשנות.
"כן, הלכתי לפופ ארט, ולהליקון (חברות התקליטים), ואמרתי שנייה, חברים, אני לא יכולה להמשיך הלאה. הרגשתי שאני נלחמת על זה יותר מדי, שאני מזיעה על זה. ולא מתאים לי להזיע כדי שיאהבו את האלבום שלי. הפאן שלי הולך לאיבוד. פתאום זה נחת עליי שהייתי בת 15 בתחילת דרכי ושאני לא אותה הבחורה שהייתי, אני כבר לא יכולה להיות היא. זה גם הגיע כשהתחלתי לחשוב על להיות אמא. כשעשיתי את האלבום, כל הזמן אמרתי לעצמי, הוא ייצא, ואז אני אצא לסיבוב הופעות, ואז, אחרי שזה יסתיים, אני סוף־סוף אוכל להרשות לעצמי לחשוב על היריון. ופתאום האלבום לא זז, וכל התוכניות שלי משתנות. אז מה, לתת עוד סיבוב בכוח?”
המקום שבו אנחנו מדברות עונה לשם הליטרלי ‘ים בר’, כי הוא בר והוא נמצא על הים, ליתר דיוק על שפת הים של הרצליה פיתוח. אנחנו יושבות פה כי רוני מתגוררת כרגע במלון הסמוך, דן אכדיה, שם היא מעבירה חופשה משפחתית. באחד החדרים מחכה לה חן. הוא זה שיקלח את שני הילדים שלהם, נורי בן חמש, ומאיה בת שנתיים וקצת, והוא גם זה שישכיב אותם לישון בזמן שרוני מתראיינת אצלי. כשהראיון יסתיים היא תעלה למעלה, ולא תלך לישון, מה פתאום לישון, למרות שהשעה מאוחרת והיא בחודש חמישי להריונה. "הגענו לחופשה עם זוג חברים שהכרנו בשכונה, אנחנו גרים במתחם השוק הסיטונאי בתל־אביב, ויש שם ממש קהילה עם קבוצות ווטסאפ ושכנים שהפכו לחברים טובים. אז נשב איתם על המרפסת. בטח יהיו צחוקים. יהיה כיף מה, החיים יפים".
והחיים של פצצת האנרגיה הצהובה הזאת באמת יפים, כי הנה היא, שבע שנים אחרי שפרשה לגמרי ממוזיקה, עולה שוב עם שיר הפופ הממכר ‘צ'יל’, ולא סתם, עולה איתו כשהיא מצפה לילדה שלישית. בקליפ, רוני פוסעת בנחישות במסדרון בז'קט עסקים ובחולצה לבנה ולאט־לאט היא משתחררת, מחליפה לבגדי פופ ומתחילה לרקוד בגמישות חתולית של ביונסה.
את רוצה לומר לי שאת בהיריון בקליפ הזה?
"אני רוקדת שם בחודש חמישי, הכוריאוגרפית שלי בחרה תנועות שיצליחו להיראות טוב עם היריון" .
"מה שהכי הרשים אותי", אומר נוי אלוש שכתב יחד עם יוסף בך ומשה שוחט את השיר, "זה איך היא הצליחה לצאת כל כך שפויה מכל ההזיה הזאת של תחילת הדרך שלה. אז היא הייתה כוכבת הפופ היחידה, כמעט לבדה בזירה, לא כמו הטרפת הפופית של היום. ובכל זאת, היא הצליחה לשרוד את כל הביקורות והצקצוקים והמעריצים והתהילה ואפילו להשתדרג לתחום אחר בחיים כמו כושר, בלי יותר מדי מטענים על העבר. זה נייס לראות איך היא חוזרת לזה עכשיו הרבה יותר מודעת, וגם כדי להגיד לכוכבי הפופ שגדלו עליה, היי, חזרתי קצת לבלות איתכם ולתפוס איתכם מקום בפלייליסט".
“כן”, דואני אומרת, "את השיר הזה הקלטתי לגמרי בשבילי. כי התחשק לי. בלי ציפיות ובלי תוכניות גדולות. תמיד רציתי שהילדים שלי יידעו שאמא הייתה פעם רוני סופרסטאר, ואז הגיע החידוש לסופרסטאר (במופע 'סופרסטאר' עם נועה קירל, אגם בוחבוט, סטפן, מרגי וסטטיק ובן אל) והפסטיגל ופתאום מצאתי את נורי והחברים שלו מהגן שרים את השיר שלי ואני כזה, מה, אני לא מאמינה, איך זה קורה לי. תמיד היה לי כל כך חשוב שהילדים יידעו מה עשיתי לפניהם, הרי אני עבדתי כל כך קשה בשביל זה. אז לראות את נורי מסתכל עליי במין מבט כזה של אמא, וואו, זו את. ואז עשו לי גם ערב מחווה לשירים שלי עם מלכות דראג, וגם שם פתאום מצאתי את עצמי כל כך מוקפת באהבה. והבנתי שיש געגוע אליי ושאני רוצה לחזור למוזיקה, פתאום זה שוב נהיה פאן, את מבינה?”
חזרת לעולם המוזיקה בצ'יל.
“מי שמכיר אותי יודע שאני הכי לא צ'יל בעולם, משהו תמיד קורה אצלי, תמיד מתכננת את הצעד הבא. על זה בדיוק השיר, על כמה אני מייחלת, בטח בתור אמא, לרגע אחד רגוע. אבל מאז השיר, אני מרגישה כאילו שהמילה הזאת, צ'יל, השתלטה עליי. פתאום אני בצ'יל עם הקריירה של המוזיקה, עושה אותה כי בא לי. להגיד לך שמהרגע ששמעתי בבית את הסקיצה חשבתי שוואלה, עכשיו אני אוציא שיר שלי? לא, זה אומץ שנבנה. ואת יודעת, פתאום הבנתי, אף אחד לא יכבה עליי את האור אם אני לא מוכנה. אף אחד לא יוריד עליי את השאלטר. אני אכבה אותו כשאני ארצה ואני אחליט. לא שנייה אחת קודם”.
פורסם לראשונה: 07:38, 17.09.21
