מנהגים יהודיים, כמו אבנים, לא מפסיקים להתגלגל. "תשע דקות", למשל, היא סגולה שנויה במחלוקת שנולדה בספר קבלה בשם 'ברית מנוחה', ועדיין נפוצה ב־2021. לפי המנהג, פעם בתשע שנים, בשעה התשיעית של היום התשיעי בחודש התשיעי (ובפשטות: ט' בכסלו, לקראת שתיים בצהריים), שערי שמיים נמצאים במצב רוח נדיב במיוחד, תמורת תפילה.
בזמן צילומי העונה השנייה של 'שבאבניקים', שאחד הפרקים שלה עוסק ב"תשע דקות", לפתע התברר שהן עומדות בפתח. "קלטנו שזה קורה בעוד יומיים", מספר היוצר אלירן מלכה. "ועצרו הכל. לא בגללי: העוזרת במאי החליטה שעוצרים את הסט. גם לכמה דקות, זה הרבה כסף. וישבו השחקנים שמשחקים את הצעירים החילונים, ופתאום זה נתן להם חיבור רגשי, מעצמם. וזה הפך אותי: אתה לא יודע כלום על אף אחד. כל אדם הוא תיבה סגורה ויש לו יותר קשר לאלוהים ממה שיש לפי ההגדרות. זה היה מדהים".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
אם צריך לזקק את המהות של מלכה היא נמצאת שם: לא בטוח שתקבל מה שתרצה בגלל "תשע דקות", אבל הן בהחלט יעזרו לך להבין שהחיים הם יותר ממה שאתה חושב. או במקרה של ד"ר אבישי בן חיים, התיאוריות שלך. "ישראל הראשונה וישראל השנייה זאת אבחנה חדה ומדויקת", אומר מלכה, "אבל זה סוג של משקפיים: ברגע שמרכיבים אותם ורואים הכל דרכם, זה עושה נזק. יש הבדלי מעמדות, נכון. אבל כשאתה שם משקפיים כאלה כל הזמן והולך למכולת ופוגש מישהו שונה ממך, זה כמו שד קטן שמונע ממך את התקשורת איתו. אתה לא הולך עם התיאוריות האלה למכולת של החיים, לא תקנה עם זה כלום".
אז אתה בסדר עם הממשלה הזאת?
"אני אופטימי לגבי הכל. אני לרוב בימין ויש לי הערכה גדולה לנתניהו, והיה לי גם צער לראות אותו עוזב. מצד שני, אולי ככה הקב"ה מנהיג את העולם. רבי נחמן אמר שאסור להתעקש על כלום".
מצד שני, גם אתה וגם אבישי בן חיים מאוד מאמינים במסורתיות המזרחית. זה מסר מרכזי בסדרה.
"כל תלמיד של הרב עובדיה יוסף אומר את זה. בזה אבישי צודק. יש בעונה הזאת הבחנה בין ראש ישיבה שנצמד להלכה לעומת רב קהילה, שמחפש פתרונות כי הוא צריך שאנשים יחיו. את ההבחנה הזאת גנבתי מעצמי. פעם פיתחתי פרויקט על הרב עובדיה. הסצנה הזאת משם. אומרים עליך שאתה מעורבב מדי עם החילונים? זה בדיוק הפתרון. האפשרות היחידה היא לחיות יחד. ואת זה רב קהילה יכול להבין יותר. עם כל האידיאולוגיות, יש חיים שצריך לנהל.
"כשהחילוניות התחילה, לפני יותר מ־150 שנה", הוא ממשיך, "כל צד חשב שהשני ייעלם והתייחס אליו כאל בעיה זמנית. עכשיו, הדבר הבטוח היחיד זה שאף אחד לא הולך להיעלם. אז חבל שיד ימין תשנא את יד שמאל".
מכירים את היוצרים שאין להם מה להגיד על היצירה שלהם? או שלא מוכנים לדון בפרשנות? אז מלכה, שמאחוריו גם להיט הקולנוע המצוין 'הבלתי רשמיים', הוא ההפך המוחלט. אין נלהב ממנו לדבר, ולא פחות חשוב מזה גם לשמוע מה אתה חושב, על כל דמות וטוויסט, גם אם הניתוח ביקורתי. לפעמים, כמו בן תורה אמיתי, נראה שזה מעניין אותו אפילו יותר.
נראה שזאת אחת הסיבות שהעונה השנייה של 'שבאבניקים' (ראשון־שני ב־HOT 3 וגם ב־HOT VOD) היא כבר לא הגרסה החרדית של 'הפמליה' וסרטים של גאי ריצ'י, אלא משהו הרבה יותר עמוק: החלקים הכיפיים נשארו, אבל התעוזה צמחה. כמעריץ של ארון סורקין ('הבית הלבן', 'הרשת החברתית', 'משפט השבעה משיקגו'), מלכה אוהב כתיבה מהירה וחדה, ומפליא לשלב אותה עם היסודות של דיאלוג תלמודי משובח, כגון הבנייה של הטיעון והמוזיקליות של השפה. ככה 'שבאבניקים' הפכה מבידור טוב לחלק מהאוצר של ארון הטקסטים היהודיים והישראליים.
והשיא של כל זה הוא פרקי הקפסולה, שמתמקדים בנושא ספציפי או בדמות. למשל הפרק שבו גדליה (אורי לייזרוביץ') לומד להתחבר לרגשות דרך שירים של שלמה ארצי. האחרון, מטבע הדברים, התבקש לאשר את השימוש החריג ביצירותיו ובדמותו. "הייתי בחששות במשך יומיים, ואז כתבתי לו", מספר מלכה. "אחר כך דיברנו שעתיים והוא נתן את ברכת הדרך".
מה אמרת לו?
"שבחורי ישיבה שומעים הרבה מאוד שלמה ארצי ומה המשמעות של זה. דיברתי איתו על האכזבה שלי שהוא לא משחק - לא בסדרה, באופן כללי. זה היה סביב הקורונה ודיברנו כל אחד על החששות שלו. וגם שהפרק הזה לא יכול לעבוד עם אף אחד אחר".
למה לא, בעצם? למה לא עומר אדם, אביב גפן, עברי לידר?
"לבחורי ישיבות יש ערגה לישראליות. יש בשלמה משהו ישראלי מאוד, שורשי מאוד. בחורי ישיבות אוהבים אותו גם בגלל היכולת להתפלפל בתוך הטקסט וגם כי זה כרטיס כניסה לישראליוּת. מותג. ומבחינת גדליה, שלמה ארצי הוא הגב־גבר. מחוספס, רגיש, שיודע לדבר עם אישה, קרי גרנט כזה".
ואיך הייתה העבודה על הפרק?
"מופלאה. בתור אמן ענק הוא דאג להרבה דברים. חשבתי שיגיד, 'סבבה, תעשו מה שאתם רוצים'. אבל הוא היה חד על הפרטים. כשמשהו הטריד אותו, הוא שלח הודעה ב־12 בלילה".
מי שחושפת את גדליה לארצי היא דבורה (מאיה ורטהיימר). נשים חרדיות גם שומעות אותו?
"למה לא? ברור שהן שומעות! החרדים מאוד מעורים, גם אם הם משדרים כלפי חוץ שלא. אנחנו שומעים רק על זה שכתבו שם של אישה בראשי תיבות או שהשמיטו את התמונה שלה מתוך הווטאבר. השטח תמיד מדבר אחרת והוא הרבה יותר מעורב בחיים".
על הנקודה הזאת מלכה מתעקש: "החרדי החדש", זה שחי בשני העולמות, כמו אבינועם לסרי (דניאל גד), רק הולך ומתעצם. את הטענה, כאילו הקורונה וגם משבר חוק הגיוס חוללו נזק אחרי שנים של התקדמות, מלכה דוחה: "אני לא מרגיש שהמצב היה אידיאלי קודם, כמו שאני לא חושב שהקורונה הקפיצה משהו. היא הוציאה משהו שתמיד היה שם. אבל כן, זה אחרת כשאנשים גרים 12 נפשות בבית של 60 מטר. ועדיין יש כיוון, מהלך, שאפשר לזהות ב־20 השנים האחרונות".
אבל בסוף אין באמת גיוס חרדים. בכפייה זה גם לא יקרה. יחד עם הקורונה, כשהילד החילוני ישב בבית והילד החרדי הלך לבית הספר, זה שבר.
"החלום שהמונים ינהרו לבקו"ם, מסכים, זה לא יקרה. ולא בטוח שצריך לקרות. אבל הרכבת זזה. אם היא נוסעת ב־30 קמ"ש או ב־120, זה לא משנה. אני גם לא רוצה שתיסע מהר מדי. טוב מאוד שהם מוצקים בערכים שלהם. אולי הם מגיבים טיפה לאט, אבל הם מגיבים תמיד נכון. בסוף, 95 אחוז יהיו סבבה עם מסכות בבית הכנסת, אבל בחדשות יתפסו מקרה וזה מה שייחקק. מה שיעלה לחדשות זאת הודעה של הרב קנייבסקי. לכן אני נזהר מהכותרות".
אמרת שאתה "לרוב בימין", שחייבים לחיות יחד ושלא צריך להתעקש על כלום. האם זה נכון גם לגבי יחסי יהודים־ערבים?
"לחלוטין. תקשורת אנושית זאת תקשורת אנושית. אני מאמין שלמתנחלים יש תקשורת נהדרת איתם, כי היא לא אידיאולוגית אלא של החיים. אבל אני לא חי ב'אימג'ן' של ג'ון לנון. אני קודם כל יהודי ואני חי בתוך העם שלי. אבל הלב גדול יותר מזה".
אז אני אקשה עליך: כשגדליה כועס על דבורה בעניין קריאת מגילת אסתר לנשים, הוא צועק, "את כל הזמן רוצה לשנות, אבל יש דרך". ה"יש דרך" זאת פריבילגיה של כוח. זה נכון לגבי גברים־נשים, יהודים־ערבים, וגם ביחס לישראל הראשונה והשנייה.
"גדליה מאוים. הוא מרגיש מותקף. אתה חווה אותו כגבר פריבילגי עם כוח. בעיניי זה לא ככה. 'יש דרך' מבחינתו זה מוצא אחרון. האדם המסורתי בעולם שלנו מאוים. הוא מנסה לשמור על המסורת, אבל היא תמיד תצא נלעגת ומיושנת".
סליחה על הדמגוגיה, אבל אני אכניס משפט של מרגרט אטווד: "גברים פוחדים שנשים יצחקו עליהם. נשים פוחדות שגברים ירצחו אותן". אז הגבריות של גדליה מאוימת, אבל מדבורה נמנע משהו עמוק יותר: להפגין אהבה לאלוהים בדיוק כמו גדליה.
(צוחק) "זאת באמת דמגוגיה כי הבאת עליי את מרגרט אטווד. יכול להיות שהיא צודקת, אבל כל אדם שהוא מאוים, מאוים על החיים שלו. גם אצל גדליה זה להיות או לחדול.
"הפרק על פורים התחיל מסיפור שקרה לי", הוא מוסיף. "סבא של אשתי נתן לנו מתנה, מגילת אסתר, שזה דבר יקר. ואשתי היקרה עושה שנים קריאת מגילה, הרבה פעמים אצלנו בבית. ואז הגיע פורים ורק אחד יכול ללכת עם המגילה. הפתיע אותי כמה מהר נזלתי לתוך זה שהיה לי ברור שהמגילה תהיה שלי. למזלי אני לא גדליה והתעשתי. יותר חשוב שהנשים יקראו מגילה לעצמן. אבל בסוף, לערכים של פתיחות יש מחיר".
כלומר?
"נגיד, ברגע שיש הרבה קריאות מגילה לנשים, אז הקריאה בבית הכנסת כבר לא משפחתית. זאת קריאה לגברים. ואז התפצלנו. כשגדליה אומר 'יש דרך', הלב שלי מתכווץ, כי אלה משפטים שאני לא מאמין בהם. אבל גדליה מאמין.
"אני אומר דבר והיפוכו", מסביר מלכה את היחס של הסדרה לשמרנות דתית, למשל בנושא שנחשב לטאבו - סקס לפני הנישואים. ישראל אטיאס (מאיר) אמר לי, 'למה אתה לא בוחר?' אחר כך הוא אמר, 'הבנתי, זה הקטע שלך'. אני רוצה להשמיע את הקול של השמרנות, את הערך שלה. שמרנות נתפסת כמילה גסה, רעה. אבל יש לה ערך".
אני אזרוק פרובוקציה: היית מנסה לומר "דבר והיפוכו" על משיכה לגברים?
(נבוך) "כשלעצמי, כמי שלא חווה את זה ולא מכיר את זה, אני מרגיש לא ראוי להעלות את זה. מן הסתם זה מסוג הדברים שיצטרכו לעלות מתישהו. ואכן אתה צודק: פרובוקציה".
הקורונה אולי לא נכנסה לסדרה, אבל בהחלט נכנסה לצילומים. מלכה מספר כי אחרי שלושה וחצי חודשים חלקים, ניצב אחד גרם להדבקה מסיבית. "אני נדבקתי והדבקתי את כל המשפחה שלי", הוא נזכר (מלכה נשוי למיכל ויש להם שישה ילדים). "אני ואשתי לקחנו את זה לא קל. היו יומיים־שלושה קשים ושבוע בלי ריח וטעם".
בתו הבכורה בת ה־17 וחצי עברה לאחרונה למדרשה בדרום. "היא בחורה עצמאית, אז היא לא אומרת שהיא הבת שלי. היה מעגל ושאלו, 'מה אבא עושה'. היא אמרה, 'הוא בתקשורת'".
מעניין אותי אם אתה מתקשר איתה גם דרך הסדרה, ואם היו לך חששות.
"כשאתה כותב, כל מה שקורה לך בחיים מתערבב. היו חששות מדברים אחרים: בעונה הראשונה, למשל, עם האוננות וגם בעונה השנייה עם המיניות. יש לי גם ילד בן שמונה וילדה בת ארבע. יש בי איזו מבוכה מולם. אבל כל עוד אתה מאמין במה שאתה כותב, אתה יכול לישון בשקט".
אבל לא סתם שאלתי עליה. בסוף, זאת סדרה של גבר על גברים.
"למה זאת בעיה? שתהיה סדרה של גבר על גברים וסדרה של אישה על נשים או אישה על גברים".
זאת לא "בעיה", אבל הסדרה כן מנסה לעסוק בנשים בצורה מסוימת. ולפעמים התחושה היא שקשה לך לחשוב כמו דבורה, למשל. והבת שלך כבר מתקרבת אליה בגיל.
"אני מנהל איתה דיאלוג כבר כמה שנים על צבא כן או לא. מתוקף היותי שמרן, או חייל ב־1999, פחות העדפתי את הרעיון הזה. אבל זה דיאלוג. היא בחורה עם כיוון משלה לגמרי. בתקופה שלי, זה נראה לי לא הגיוני, חיילות. רציתי לדאוג לה כי אני חושב שצבא, בהגדרה שלו, הוא מקום מחוספס. עכשיו, לוחמים חייבים ואין ברירה. ואיתה טיפה חששתי. אבל כמו שזה נראה, זה לא עזר לי. היא גדלה לתוך בית שיש בו קריאות מגילה לנשים. אמא שלה היא מטפלת מינית. זה נוכח בחיים שלנו כל הזמן".
נשמע כמו חיים מסובכים לשמרן. או שאתה לא כזה שמרן.
"בטוח שאני לא כזה שמרן. אני רק אומר שבתוך המודרניות, בוא נשמור על דברים. הרב שלי, ב־17 שנה שאני איתו, לימד אותי את חוסר היכולת להבדיל בין דתיים לחילונים. ראיתי בחיי המון אנשים שהם דתיים חברתית אבל אין להם רגש אמוני. וראיתי חילונים שהם עשרת מונים יותר מחוברים ממני. אז בסוף כיפה לא כיפה, זה לא העניין".
ה"רב" של מלכה הוא סיפור מעניין בפני עצמו. קודם כל, כי הוא לא "רב". מדובר באברהם זגדון, עולה מצרפת שחזר בתשובה, התקרב לזרם הברסלבי והפך בעצמו למנהיג קהילה ברסלבית, שחסידיה נוהגים לרסס "א"ז" על קירות. הפופולריות של זגדון, שמתלבש בפשטות, מבקש שיקראו לו "אברהם" ונוקט אג'נדה עצמאית ביחס להלכה, הביאה למתיחות פנים־ברסלבית: לפי כתבה שפורסמה ב־2015 ב'ידיעות ירושלים', "נערת פיתוי" נשלחה לזגדון הנשוי, והוא הודה שביצע טעות קשה.
בניגוד לאחרים, מלכה הוסיף לדבוק בזגדון. הוא ערך ספרים שמציגים את משנתו ונהג לנסוע איתו לאומן מדי שנה, במשך 16 שנים (!) ברציפות. כשאני אומר למלכה שתפיסת הרב שלו נוכחת בסדרה, הוא משיב בשלוש מילים: "מאוד. מאוד. מאוד".
ולא כולם מתחברים אליו.
"באלמנט השמרני, כל מי שבונה קומה חדשה, יש אליו התנגדות. זה בסדר. מעולם לא ניסיתי לשכנע אף אחד. ברור לי שעוד מאה שנה אנשים יקראו את הספרים האלה".
מבחוץ זה קצת נשמע כמו כת.
"זה תמיד נשמע לי כמו הפחדות טיפשיות. אני לא מרגיש את זה".
אז לא ריססת "א"ז".
"לא, אבל בסוף שנה א' של לימודי הקולנוע (מלכה הוא בוגר 'מעלה') דיברנו והוא עשה איתי הסכם: 'בכל יצירה שלך, אני בא להופעת אורח, כמו היצ'קוק'. זאת הגדרה שלו! זה הצחיק אותו, כי גם יש לו את אותה בטן".
כבר שנתיים לא נסעת לאומן.
"בשנה שעברה עוד הייתי בהלם. הלכתי אבוד ברחוב. השנה זה היה חצי הלם".
איך מתמודדים?
"היינו עם הרב בירושלים. יש לו דיבור יפה על זה: הקורונה קצת הפילה את הממסדים הדתיים. בשנה שעברה התפילות היו בחוץ, הישיבות נסגרו. וכאילו אמור להיות לנו צער. אבל מצד שני, וזה החידוש המדהים שלו, זאת הזמנה לייצר קשר אחר עם הקב"ה. ביום כיפור בשנה שעברה הייתה תפילה בכיכר דיזנגוף וזה ריגש אותי. כשהתפילה יוצאת מבית הכנסת אתה אולי מפסיד את המקום הסגור שלך, אבל אתה מרוויח הרבה מאוד בדרך".
בשנה הבאה תיסע?
"אני מאוד נאמן לרב שלי ומרגיש מחויבות אליו. בשבילי, להיות איתו זה כמו להיות באומן".
ואולי גם אשתך תשמח שתהיה בבית עם הילדים.
"זה גם. היו שנים שלקחתי שלושה־ארבעה ילדים איתי. אשתי קצת התרגלה לזה. אבל ההורים שלי לא רצו וההורים שלה לא רצו. אז מדי פעם יורדים עליך, 'נוטש את האישה' וכו'. מי שנוסע לאומן, אני מאמין שהוא עושה את זה מתוך תחושת שליחות. בסך הכל זה די להתכלב בתת־תנאים. כיף גדול זה לא. אני לומד רבי נחמן מגיל 18 וזה הדבר שהכי השפיע עליי בחיים. הלב נמצא שם. אבל אני מבין את מי שזה לא נשמע לו הגיוני".
זה מזכיר לי משפט שאבינועם אומר לשדכן, הדמות הכי קרובה אליך בגיל: למה אתה לא בבית? נשמע כמו רמז למשבר גיל 40.
(מחייך) "התחתנתי בגיל 20, נהייתי אבא בגיל 23. אני טכנית רשום כ־41, אבל לא באמת. שמע, אני בעוד שלוש שנים יכול להיות סבא. זה לא תרחיש מופרך. מצד שני, כיוצר, אני מרגיש שהתחלתי. אני לא מרגיש את משבר גיל 40 כי אני באנרגיה של לעשות עוד. יכול להיות שעברתי אותו בגיל 25".
פורסם לראשונה: 07:07, 01.10.21
