צופית גרנט, אמא לדניאל ולרומי, בזוגיות עם שולי רנד, נולדה ב־1964 בפ"ת וגדלה בפנימיות שונות כמו הדסים, מקווה ישראל ועיינות. בצבא שירתה בבית הספר להדרכה. למדה משחק בבית הספר בית צבי. בשנת 1993 נישאה למאמן אברהם גרנט והשניים התגרשו ב־2014. עד כה שיחקה בהצגות כמו ''חלום ליל קיץ'', ''אהבה בצל האיידס'', השתתפה בתוכניות כמו ''מי מפחד מצופית גרנט?'' ו''פעם בחיים'', הגישה את ''מילקשייק'' בערוץ 2 ושיחקה גם בסרטים כמו ''הבשורה על פי אלוהים''. מכהנת כנשיאת אנוש, ארגון לנפגעי נפש. בימים אלה מובילה עונה חדשה, ה־13, של ''אבודים'', שתעלה ביום ראשון הקרוב. לאחר מכן יעלה ברשת פרויקט דוקו חדש שיצרה עם רם לנדס על קבוצות קיצוניות בחברה הישראלית. במקביל היא משחקת בסדרה ''בעלת החלומות'' של HOT ומריצה ברחבי הארץ את מופע היחיד ''דלתות מסתובבות'' על סיפור חייה, שעלה לבמות לפני כשבע שנים.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
הצלחת בכל עונה של ''אבודים'' להגיע עם עוגן משמעותי. מה בתוכניות הפעם?
"יש לנו בעונה החדשה שני סיפורים גדולים. אבל לפני הכל אני חושבת ש'אבודים', מעבר לעונה כזו או אחרת, שברה תקרת זכוכית מטורפת כסדרה שנכנסת לרבדים כל כך עמוקים ועדיין שומרת על אנושיות ומתנתקת מציניות, ולמעשה בנויה על סרטים שצריכים להיחשב סרטים בינלאומיים עם סיפורים אנושיים, שגם מביאים אג'נדות חברתיות. הסיפור הראשון מתחיל בשוודיה, ונמשך ארבעה פרקים. פנו אליי תאומות שפגשו אותי בסיפור קודם שם. הן נולדו בישראל וגדלו בשוודיה".
איך הגיעו לשם?
"זה היה עטוף בסיפור הומניטרי שלפיו מדינת ישראל ניסתה לעזור לנשים ממשפחות מוסלמיות שנכנסו בגיל צעיר להיריון מחוץ לנישואים. כדי למנוע רצח על כבוד המשפחה, התעלמו מהכללים או מהקודים המוסלמיים ושלחו את אותם ילדים לאימוץ במשפחה נוצרית. בסך הכל עברו כמאתיים ילדים מישראל לשוודיה בתקופה של עשר שנים שהתחילה בשנות ה־70 ונכנסה לעשור של ה־80. אנחנו נכנסים פנימה לפרשה ומתברר שזה חלק מסיפור רצח מטורף שיש בו נאשם ויש בו מי שיושב בכלא 17 שנים בטענה לחפות. התברר גם שהאמא של התאומות נרצחה בלידה בעצם. זה סיפור קשה, כואב, מסתובבים בשוודיה בחורים ובחורות מישראל על רקע דומה, שמחפשים את עצמם. עצם החיפוש יכול להיות מסוכן, כי העניין של כבוד המשפחה לא נגמר אף פעם".
7 צפייה בגלריה
''סדרה שנכנסת לרבדים כל כך עמוקים ועדיין שומרת על אנושיות ומתנתקת מציניות''. מתוך ''אבודים''
(צילום: רשת ערוץ 13)
ספגתם איומים תוך כדי?
"כן, כשניסינו להתקרב לכל מיני מקומות שקשורים לאמא שנרצחה, קיבלנו איומים מבני משפחתה בישראל. בגלל הקורונה לקח לנו קרוב לשנתיים להמשיך את הסיפור ואז נכנסנו לעוד רבדים. רק לפני שלושה שבועות סיימנו את התהליך. זה יצא סרט מתח של שלוש שעות וחצי".
נכנסתי לביתך, שולי רנד כאן. לפי שיחה קצרה כבר נראה שהוא מרגיש בבית. אפשר לשאול איך התחילה הזוגיות ביניכם?
"שולי ואני מכירים 30 שנה, שיחקנו יחד בקאמרי ב'ריצ'ארד השלישי' ובעצם הכרנו כבר שם. חידוש הקשר אכן קרה בשנתיים האחרונות. אני לא כל כך יכולה להיכנס לרזולוציות מאוד גבוהות כי הסיפור נמצא במקום רגיש. אני כן יכולה לומר בגדול דבר אחד: זו פעם ראשונה בחיים שלי שאני מרשה לעצמי לבוא ולהגיד, אני רוצה קצת לשמור על עצמי בראיון הזה. אתחיל בשולי: הוא עבורי – ובעצם גם בכלל - איש מופלא, עדין נפש, אינטליגנט, מצחיק, טוב לב ברמות שאי־אפשר לתאר. הוא בעיניי באמת כל כך רגיש ועדין, כך שיכול לשאת על הגב שלו סיפור משפחתי מאוד מורכב. החיבור הכי גדול בינינו זה הדמיון בינינו".
כלומר?
"אנחנו מאוד דומים באישיות שלנו, ברגישות שלנו, בתפיסת המציאות שלנו, של איך העולם צריך להיות ולמה בעצם באנו לפה. שנינו אוהבים בני אדם, אוהבים לתת, והחיבור הזה שלנו הוא מהות הקשר. מהר מאוד אחרי שיצאנו לדרך בהיכרות מחודשת, בכלל לא הייתה אופציה אחרת. זה כאילו הנשמות שלנו נפגשו והפכו לנשמה אחת".
לא פחדת להיכנס למערכת יחסים עם גבר שנמצא בכזאת תסבוכת וגם דתי?
“בדרכי שלי אני מאוד תורנית. 30 שנה אני לומדת. לשמור שבת ולהיכנס לזה היה לי נורא טבעי וקל. שום בעיה. תמיד שמרתי כשרות ומאז שהכרתי את שולי אני גם שומרת שבת. זה כיף. טלוויזיה אני ממילא לא רואה. הטלפון גם לא חסר לי. לפעמים חסר לי לקום ולנסוע לטייל, אבל עוד מעט נעשה את זה. פשוט נצא בימי שישי בבוקר ונחזור בשבת בערב. שמע, שולי איש מדהים וכל כך רחוק מהדימוי שניסו להלביש עליו. ג'וק הוא לא יכול להרוג. הוא תופס אותו ביד ומשלח אותו לחופשי"
אני אכוון קצת. מספרים שהכרתם אצל ד"ר אבי מזרחי, מומחה לגמילה מהתמכרויות למיניהן.
"שולי נמצא כבר שש שנים בקבוצה שלו, אני התחלתי ללמוד שם לפני שנתיים. לא היינו באותה קבוצה. הלכתי ללמוד שם על '12 הצעדים', באמת תוכנית גמילה מהתמכרויות. זה לא קרה כי התמכרתי למשהו, אלא כי אני עובדת על סדרה סביב מכורים ורציתי ללמוד יותר לעומק על התופעה. גם אורנה בנאי הייתה שם באותה תקופה. באחד הסיבובים, במסגרת הרצון שלי ליצור את הסדרה, הבנתי שאנשים אמרו לשולי: 'תיפגש עם צופית, היא נורא מבינה בתחום של ניכור הורי ומשפחות מפורקות'. כך נוצר קשר חדש בינינו ובאיזשהו שלב שולי נחשף בפניי על כל מה שהוא עובר. בתוך התהליך הזה התאהבנו בצורה בלתי נתפסת".
מתי הרגשת את זה?
"בשנייה ששולי אמר את זה. יום אחד הוא הסתכל לי בעיניים ואמר לי: 'זה זה'. תוך כמה שבועות של דיאלוג בינינו הבנו שהחיבור שלנו נמצא במקום יותר עמוק של נשמות. פתאום אני נורא ראיתי את שולי כמו שהוא באמת, את העוצמה שלו, הכוח שלו, הרגישות שלו. לא היה רגע אחד שהאמנתי למה שניסו להעליל עליו, וגם לא פחדתי לתת לעצמי להיכנס לתוך מערכת יחסים שמביאה איתה סיפור מורכב מאוד. מהשנייה הראשונה סמכתי עליו שהוא הבן אדם שאני רואה מול העיניים. אז גם פגשתי את המשפחה המורחבת והמופלאה שלו, האחיות שלו, בני הדודים, והבנתי מה השורשים של האיש הזה ואיזה בן אהוב על הוריו הוא היה. הם כולם במשפחתו כל כך שמחים על הקשר בינינו".
פגשת את ילדיו?
"פגשתי שלושה משבעת הילדים, ואנחנו עדיין בקשר בצורה מסוימת. עם דניאל, הבן הגדול שלי, לשולי כבר יש קשר מדהים".
מה גילית תוך כדי הצלילה והחיים בסיפור מורכב כזה?
"לי באופן אישי יש יכולת להחזיק מורכבויות, ואני לא מפחדת מאנשים וממה חושבים עליי. הבנתי שגם אם יש באהבה הזאת מחיר, היא שווה אותו. יש קשיים שמערימים עלינו, ואני רגישה לילדים שלו אז לא אכנס לכל מיני רזולוציות. צריך כל הזמן לשמור על איזושהי אצילות בסיפור הזה. להחזיק גב זקוף ולא להיכנע לדרך ההתבטאות שבאה מהצד השני. הסיפור של שולי כמובן לא קשור אליי. הוא עזב את הבית שלו לפני הרבה שנים ונלחם על הגט מעל לשלוש שנים. זה לא היה קשור אליי ובהחלט אין שום סיבה ששולי יישאר לבד בגלל שיש מישהו שלא רוצה לשחרר אותו. לתוך זה לא הייתה לי שום בעיה להיכנס".
אוקיי.
"שולי לא בגד באף אחד ולא בוגד ולא יודע מה זה. הוא הבן אדם הכי אמין, נאמן, עדין שיש. אני רואה את החברים שלו, רואה כמה הם אוהבים אותו. הוא איש מואר, הכי מתוק שהכרתי. בוא, אתה מכיר את אברהם גרנט כבר שנים. גם לו יש אור בעיניים, והוא איש מאוד מיוחד. הם נולדו באותו יום, 6 בפברואר, בהבדל של שבע שנים, ואני מוצאת חיבור בין הקשר שלי לאברהם לקשר שלי לשולי. הם שניהם אנשים נדיבים, טובים ועדינים. בעצם, אתה מכיר את שניהם ויכול להיות עד שלי למה שאני אומרת".
אני אשתף אותך במה שאומרים מסביב, מה שנקרא, השמועות הרווחות, למשל, שבאת והצלת בן אדם שתעה בדרך אבודה ולא ברורה, שלקחת אותו מהסדנאות של אבי מזרחי והרמת ממש מהקרשים.
"ממש לא ככה, לא אספתי את שולי ולא לקחתי אותו מאבי מזרחי. אני כן יכולה להגיד ששולי היה במקום אחר ברמה המנטלית, גר במקום סגור ואפל, מאוד בודד. היום הוא מתעורר לתוך מציאות שיש בה אהבה והערכה והערצה וכבוד ועדינות והדדיות - ופול ריספקט".
לשחרר את שולי, הסיפור האמיתי. אז אהבה גדולה יש. יש משהו שמונע מכם להתחתן?
"אין מניעה יותר. הגט שלו מופקד ברבנות והיא (מיכל רנד – ר"ש) יכולה לקחת אותו בכל רגע. שולי היה מסורב גט ואז היה תהליך שהוא היה צריך לעבור של הפקדת הגט, כשהרבנות צריכה לאסוף חתימות של מאה רבנים שמשחררות אותו מסירוב הגט ומאלצות אותה לקבל את הגט. זה קרה אחרי מאבק של שלוש שנים שבהן הבן אדם התחנן שישחררו אותו".
אז חתונה על הפרק?
"כן".
הוא הציע, יש טבעת?
מחייכת. "כמה שאלות? חכה ותראה. ודי לדבר על שולי".
אוקיי. מיכל רנד הוציאה שיר נגדך.
"לא מדברת עליה".
היו קולות לאורך השנים שביקשו להחרים את שולי רנד בגלל ההרשעה שלו בעבר על גרימת חבלה ברשלנות לאשתו. את חושבת שגם ארגוני הנשים מקבלים את הטענה שלו?
"לא הייתה שום הרשעה מעולם אלא תלונה. שולי מעולם לא היה גבר אלים, ולעולם לא יהיה. זה שקר וכזב. כל מי שמחתה נגדו בלי לבדוק את הסיפור שלו - אם משדולת הנשים ואם בכלל - הגיע הזמן שתעמוד מעל כל במה ותתנצל כלפי שולי".
עשית באחרונה צום של 18 ימים, רק מים. קיצוני במיוחד.
"זה התחיל שבוע לפני ראש השנה האחרון. הייתי נורא חולה, במשך חודשים. היה לי כולסטרול מאוד גבוה שלא הצלחתי להוריד, למרות שאני שנה ומשהו טבעונית. הייתי עם כאבי ראש בלתי נתפסים, לחץ הדם התחיל לעלות, הסוכר היה גבוה מאוד. הייתי גם מאוד עייפה. הבנתי שאני בדרך של אמא שלי, רחל ז"ל. בגיל שלי היא הייתה אחרי התקף לב ואירוע מוחי. באיזשהו שלב ישבתי בבית מותשת, ראיתי שבערבים אני פשוט עייפה, ואני אדם אנרגטי וקשה לי להיות נטל על הסביבה. אני לפעמים אפילו מתביישת כשאני לא מרגישה טוב, אני שונאת לקחת כדורים. מגיל 50 אני מתמודדת עם גיל מעבר, השמנה בצורה בלתי מבוקרת למשל. החלטתי לקחת את עצמי בידיים, כבר עשיתי צומות של ארבעה ימים וראיתי איזה כוח הם נותנים. התקשרתי למנטור שלי, נקרא לו א"ג - לא אברהם גרנט כמובן - ואמרתי לו: 'אני רוצה לחיות חיים דומים לאלה שלך'. אמרתי לו שאני מתחילה צום של ארבעה ימים, הוא אמר לי, 'אל תגבילי עצמך'".
די זרמת, ואף יותר.
"בארבעת הימים הראשונים היה לי מאוד קשה, כי המוח רוצה לאכול. סוכר, קפה, בעיקר את ההרגלים שלו. וכשאתה לא נותן לעצמך את אותם הרגלים, אז הגוף תוקף וזה אומר בחילות, כאבי בטן, כאבי ראש מוגברים. ביום החמישי לצום קמתי אנרגטית, אפילו הלכתי לים, ואמרתי - 'אני ממשיכה'. עברו עוד שלושה ימים של צום וזה נכנס לערב ראש השנה, שבו אירחתי אצלי אנשים שלושה ימים. בכל זאת, המשכתי בצום גם אחר כך".
למה? גם ככה זה די מטורף.
"כי הרגשתי נפלא. לא הרגשתי רעב, אלא הפוך, מאוד אנרגטית. קמתי כל יום בשש בבוקר, סידרתי את הבית, בישלתי. הבנתי שהגוף שלי עובד נהדר. כשבן אדם נכנס לצום רק על מים, הגוף הופך להיות הרופא. הגוף מפנה את האנרגיה שהוא משקיע במזון ובהרגלים הקלוקלים ומתחיל לטפל בבעיות בעצמו, בדלקות פרקים, בעור, בפנים, בבטן ובעיקר במעיים. אבל יש לי אזהרה: אסור בתכלית האיסור להיכנס לצום בלי מלווה מוסמך. שמעתי כל מיני דעות של דיאטנים שכל כך בטוחים בדרך שלהם בכזו בורות ופסלו את מה שעשיתי. יש לי עצה עבורם: לכו תלמדו".
אבל אפשר להבין אותם. עשית צום של 18 יום. אמרתי שזה מטורף?
"מכירה אנשים שעשו צום של 46 יום. נכון שביום האחרון הייתה לי תחושה של רעב, שזה משמעותי, אבל הרגשתי טוב. הפסקתי את הצום כי לא הייתי צריכה יותר, ובאמת לא צריך להגיע למצב של הרעבה. כרגע אני בתהליך של עוד 36 ימים של ניקוי. אני אוכלת רק דברים מסודרים. התחלתי למשל רק בחליטת תה ואז במאתיים גרם אבטיח כל שעתיים במשך יומיים".
התפרעת ממש, תיזהרי.
צוחקת. "אחרי יומיים עברתי לסלטים, גם כן מדודים מאוד, כל מה שאני אוכלת היום זה ירקות, פירות וקטניות מונבטות, והכל בלי שמן".
כמה זה בסוף יצא בקילוגרמים?
"ירדתי עשרה קילו בחודש. והיום עדיין מרגישה מאוד חדה ולא עייפה".
אחרי פרסום הצום השמיצו אותך ברשתות. טענו שאת דוגמה רעה.
“אחד הדברים שאמרו עליי זה שיש נשים וגברים שסובלים מהפרעות אכילה ואני - כאדם משפיע – יכולה להשפיע עליהם לרעה. זה לא נכון כי הדרך שלי מדברת על לקיחת אחריות על הגוף ולא על חוסר אחריות. מבחינתי לא עשיתי צום אלא בחרתי בדרך החלמה אחרת שאני קוראת לה הרפואה האולטימטיבית וזו הרפואה הטבעית, שאני מאוד מאמינה בה. מאוד מאמינה גם ביובל אשרוב, שמדבר על תזונה טבעית כל הזמן. הרמב"ם אמר: ‘מזונותינו יהיו תרופותינו ותרופותינו מזונותינו'. אני מאוד מאמינה בזה. חיה גם על הספר ‘צום ואכילה לבריאות טובה' של ד"ר ג'ואל פורמן"
מתי היית הכי מאושרת?
“היו לי המון רגעים מאושרים. עם אברהם, שולי, עם הילדים. קשה לי להצביע על רגע אחד, אני יכולה לומר שהיום אני נורא מאושרת. כשסיימתי את היום ה־18 של הצום הייתי בהתעלות רוחנית שאי־אפשר לתאר בכלל”.
מה החופשה הכי גרועה שהייתה לך?
"באמא שלי, אני כבר לא זוכרת חופשות. כמעט שלוש שנים לא יצאתי לחופשה".
מה הפחד הכי גדול שלך?
"שיקרה משהו לאהובים עליי. וגם לא להצליח להתמיד בדרך. אני נורא מפחדת גם מההזדקנות, מהחולי שהיא יכולה להביא לחיים שלי. אני נורא מפחדת ממחלות כרוניות, מהתקפי לב, מסרטן, אני לא בנויה לזה".
אברהם סיפר בראיון במוסף הזה שעבר אירוע לב.
"הוא היה בפריז עם רומי, התקשר אליי ואמר שקצת קשה לו ללכת. אמרתי לו: 'אם עכשיו אתה לא הולך מיידית לבית חולים, אני עולה על מטוס לסחוב אותך לשם'. הם בכלל היו בדרך לאוסטריה לסקי ואמרתי לרומי, 'אבא הולך למות, אל תיסעי איתו לאוסטריה'. צילצלתי לחבר שלי בפריז שלקח אותו לרופא, גילו שיש לו 98 אחוז חסימה בעורק הראשי של הלב ושמו לו סטנטים. אבל רגע, גם אני חייבת לאברהם את החיים שלי".
איך?
"הוא הביא את אותו א"ג לחיים שלי והוא זה שעושה איתי את המסע הבריא שאני עושה. אברם טבעוני כבר שנתיים, והיום הוא יכול להראות לך בדיקות של ילד בן 18. גם שולי בדרך הזאת, וגם הילדים שלנו".
מתי בכית לאחרונה?
"אתה באמת שואל? לפני עשר דקות, כשהתחלנו לדבר על שולי. אתה ראית. אני בוכה הרבה".
אם הייתה לך מכונת זמן, לאן היית חוזרת?
"אולי לשנות ה־60. הכל היה יותר תמים. סקס, סמים ורוקנרול לא דיברו אליי אף פעם, אבל זו נראית לי תקופה טובה, אין טלפונים, משהו יותר נקי. נורא חסרה תמימות בתקופה שלנו, שנראית לי כמו תקופה נורא אלימה. מצד שני, בכל תקופה יש את החרא שלה".
מה הרגע הכי מביך שהיה לך?
“היו לי המון רגעים מביכים אחרי התקופה של ‘מילקשייק’ המופלאה, אחת התוכניות שהכי אהבתי בחיים. הייתי מגיעה נורא שקטה ובטוחה בעצמי לכל מקום כי התייחסתי לזה כאל אמנות. אבל אנשים הביכו אותי ביחס שלהם אליי, בזלזול ובהתנשאות שהפגינו כלפיי. פתאום הרגשתי תחושת דחייה כזו”.
ממי את צריכה לבקש סליחה ולמה?
"מכל מי שמבקש ממני עזרה, אם זה בניכור הורי או הפרעות נפשיות, ואני לא מצליחה לעזור לו. אני חסרת אונים מול מאות הפניות שמגיעות אליי ואני באמת מבקשת סליחה".
7 צפייה בגלריה
''אני נורא מפחדת גם מההזדקנות, מהחולי שהיא יכולה להביא לחיים שלי''
(צילום: גבריאל בהרליה)
איך עברת את הקורונה?
"בשלושת השבועות הראשונים נעצר לי הכל, הייתי בסוג של אופוריה כי התאימה לי הפסקה מכל הכאב הזה שכרוך ב'אבודים'. לפתע באה המציאות ואומרת, 'שבי בבית בשקט, כי סכנת נפשות'. אבל שבועיים אחרי כבר נהיה לי מוזר כי כל העשייה שלי היא הדיאלוג עם אנשים - גם ב'אבודים', גם ברחוב, גם בהופעה שלי. פרט לזה, פתאום הבלתי אמצעיות שלי נהיית בגדר בעיה בגלל הקורונה, כי אני רגילה להתקרב לאנשים כדרך תקשורת. צילצלו אליי אחרי שהתחילה הקורונה והציעו לי להופיע בזאפה מול מצלמה בזום, עוד לפני שהבנתי מה זה זום בכלל. הסכמתי והבנתי שאני לא מתכוונת להתרחק מאנשים ולנהל תקשורת של דיסטנס בצורה אגרסיבית. זה לא יקרה. מאז היו לי בקורונה מעל מאה זומים של הופעות לחברות או לוועדים. הייתי מדברת שעה על הסיפור שלי ונשארת לשאלות ככל שהקהל רצה".
איפה את בדיוני החיסונים?
"התחסנתי, אבל נראה לי שעשיתי את זה בין האחרונים. אין סיבה מיוחדת, ככה יצא. הדיאלוג על החיסונים הפך להיות השיח הכי אלים בחברה הישראלית ואני לא מוכנה להיות חלק ממנו. זה כמעט ברמה של הייתי רוצה להגיד לך שאני לא מדברת על הנושא, אבל לא כי לא בא לי לומר שום דבר, אלא כי מה שלא תגיד, הצד השני יהיה אגרסיבי אליך. אז באופן די נדיר אני מרגישה צורך להגן על עצמי תקשורתית ולא רוצה להביע את דעתי על זה. שכל אחד יעשה את הטוב בעיניו. בכל אופן, אני רואה כל מיני אנשים שקוראים ללא מתחסנים בשמות גנאי וזה בעיניי אלימות שאין כדוגמתה, ולא הייתי מעיזה להגיד דבר כזה בקול רם. לאף אחד אין בעלות על הגוף של האחר".
צריך להגביל לא מחוסנים, למנוע מהם פעילויות שונות?
“לא, הם פשוט יצטרכו להיבדק יותר כדי להגיע לכל מקום ממוגנים וללא קורונה. אין מה לעשות, כי לא יכולים לכפות על אנשים לקבל חיסונים. מה אנחנו בצפון־קוריאה? כשאומרים ‘לא תקבל דמי אבטלה' זה לא כפייה בעצם? ואם יש אנשים שהגיבו רע לחיסונים הראשונים, אז חייבים לעשות את השלישי כי בלי זה הם לא יקבלו דמי אבטלה? איזו מין גישה זו? אצלנו במשפחה הקרובה כולם התחסנו, בעיקר בגלל הלחץ החברתי. גם אצלי זה קרה בעיקר בגלל לחץ חברתי. אני כן מאמינה בחיסונים, אבל בגישה שלי אני מעדיפה דרך יותר טבעית - אז פחדתי".
מה ההחמצה הגדולה של חייך?
"זה שאני לא משחקת מספיק בתיאטרון ובקולנוע. עשיתי עכשיו תפקיד גדול ב'בעלת החלומות' ואני אחזור לעשות את זה יותר כי אני צריכה לנפש שלי, וזה בטח יותר קל מלעשות דוקומנטרי. לא רע שאקל על החיים שלי".
מה תהיה השורה האחרונה בביוגרפיה שלך?
"האישה הזו האמינה באהבת אמת".
מה הדבר הכי גרוע שכתבו עלייך או אמרו לך?
"הצורה שבה התבטאו על התהליך שאני עוברת עם הצום, ספקולציות כאלה בלי לבדוק. עשו תוכנית על זה באחד הערוצים, טענו שאני חסרת אחריות ומסכנת את החיים שלי, ואפילו לא התקשרו לבקש תגובה".
מה ההישג הכי גדול שלך לדעתך?
"אני חושבת שפיצחתי את הדי־אן־איי בארץ לאורכה ולרוחבה. אני רואה הישג גדול בזה שהאנושיות שלי מצליחה לבוא לידי ביטוי בעשייה שלי, בטח בעידן כל כך ציני. לוקחת כהישג גם את האישיות של הילדים שלי, דניאל בן ה־27 ורומי בת ה־25. דניאל שחקן, מוזיקאי ויזם עסקי, רומי לומדת קולנוע. שניהם אנשים נדיבי לב ומקסימים ברמות, וזה הישג ענק מבחינתי".
אם לא כדורגל, לא נפלו רחוק מעץ אחד לפחות.
"אברהם אומר שמעץ תפוח לא נופל אגס. לא נתתי להם ברקסים בכיוונים שרצו. אני תמיד אומרת לאנשים, 'תלכו עם החלומות שלכם'".
איך אברהם הגיב לזוגיות שלך עם שולי?
“אני כל כך אוהבת אותו, הוא כמובן חבר טוב שלי ואם תשאל אותו, הוא יגיד לך - ‘אני רוצה שצופית תהיה מאושרת ורוצה שישמרו עליה'. אז הוא חרד לי מהסיפור הזה קצת, אבל הוא פגש את שולי ובילינו יחד בליל הסדר הקודם, והוא ראה מקרוב את ההתנהלות. יש כמובן גם שוני ביניהם ובתחושה שלי קשר עצמאי ביניהם הוא משהו שיכול להיות בקלות. אגב, שולי חולה כדורגל ואוהד הפועל פ"ת, המקום שאברהם עשה בו שנים טובות מאוד"
מי היה משחק בתפקיד צופית גרנט בסרט על חייך?
"אמיליה קלארק, חאליסי כמובן. יש משהו שאני אוהבת בשמחת החיים שלה".
מה מדאיג אותך לפני השינה?
"אם אני אירדם. זה היה קורה פעם מהר, מקווה שאחזור לזה. לוקח לי לפחות שעה".
איזה שיר ישמיעו בלוויה שלך?
"לא יודעת מה בדיוק, אבל שיר של שולי. אולי 'דע בני אהובי', שזה שיר לכל אחד, שבא ואומר לאנשים: 'אל תאמין שאתה לא אהוב, שלא רוצים אותך, כשמוקיעים אותך'".
באיזו מילה את משתמשת יותר מדי?
"אותנטי".
מה הדבר האחרון שחיפשת בגוגל?
"מתכונים טבעוניים למרקים. איזה שיעמום אה?"
מה הדבר במראה החיצוני שאת לא אוהבת בעצמך?
"את ההתחלה של הנפילות בפנים. בקיצור, לא אוהבת את ההתבגרות".
