"אני על במות כבר 45 שנים, התחלתי להופיע בגיל 13, בצורה מקצועית בלהקת נוער'' - כך מספרת שרון חזיז בריאיון לאבי שושן ורנין בולוס ב-ynet radio. אבל לא קל לשרוד כך, כאמן בישראל, ולדבריה של חזיז, עכשיו קשה במיוחד. "זה בוער בי אישית וזה בוער בכולם", היא מספרת, "אני רואה את זה על אנשים וחברים שלי, שלפני כמה שנים היו סבבה. אני רואה במסעדות, בסופרים, ביוקר המחיה. אני אומרת 'לעזאזל, פעם הייתי ציונית בנשמה שלי'. נניח הבת שלי הייתה אומרת 'אני עוזבת את הארץ', הייתי מתרעמת על כך - היום לא יודעת אם הייתי מתרעמת. אני פוחדת מהעתיד של המדינה הזו. מאוד קשה פה. למה צריך לחיות בסבל ובקושי?".
במקביל לקריירה שלה כזמרת ושחקנית, חזיז עובדת בשנים האחרונות גם כמדריכת פילאטיס, אבל זה לא מתסכל אותה לעסוק בתחומים שונים - המוזיקה נשארת תמיד הלב והנשמה שלה, גם כשהיא עסוקה, היא מדגישה. אלא שהרדיו בישראל לאו דווקא מפרגן.
את מרגישה ששופטים אותך כזמרת ותיקה? הרדיו מדיר?
"מדיר. חופשי מדיר. אני פשוט חושבת שיש דור מטורף, יש פה כישרונות צעירים שאני נתקלת בהם. אני חושבת שצריך לתת מקום הרבה יותר גדול ברדיו לאמנים ותיקים, ולא רק מפאת כבוד, שזה מאוד חשוב".
ביום העצמאות את עובדת?
"כן. אני עובדת ביום העצמאות. הרבה אנשים לא עובדים. אני חושבת שיש קהל שלם שהם בני 40 ומעלה. אנחנו חיים במדינה הזאת ואוהבים לשמוע זמרים ותיקים, וצריך מקום ברדיו גם לאמנים האלה. לעשות תחנה מיוחדת לזה, לעשות שעות מיוחדות לזה. יש הרבה צימאון. ולא צריך לפרגן להם רק אחרי לכתם".
חזיז ביצעה באולפן את "פנסים" ואפילו שרה יחד עם רנין את "קח אותי לשם". על השיר "יזרעאל", שגם אותו ביצעה באולפן, סיפרה כי נכתב ב-2005, אבל לדעתה הוא רלוונטי היום יותר מתמיד. "אנחנו במצב מה זה קשה. אני חושבת שאנחנו חברתית בבעיה רצינית, יש המון שנאה בעם שלנו. אני מרגישה גזענות מאוד חזקה כלפי כל מי ששונה, וזה תמיד הזוי לי בהתחשב במה שהעם שלנו עבר. אני מרגישה שהכלכלה גורמת לכולם להיות מאוד אומללים. אנשים לא יוצאים מהארון בקטע הזה. אנשים חיים בקושי רב''.
שרון חזיז תופיע ב-22 בפברואר בכולי עלמא בתל אביב, ב-30 במרץ בהיכל התרבות בסביון וב-31 במרץ בפאב הפרה בשבי ציון. האזינו לפרק.
מחפשים המלצות האזנה או רוצים להמליץ על פודקאסטים שאתם אוהבים? הצטרפו לקהילת הפייסבוק שלנו פודקאסט להמונים