לפני הרבה הרבה שנים, כשהשמיים עוד היו פתוחים, שלא לומר פרוצים, ואנשים טסו לאירופה כי זה היה יותר זול מלנפוש בצימר בצומת קסטינה, ורמזור היה הדבר הזה שגורם לך לצפצף ברגע שהוא הופך לירוק ומסכה הייתה רפרור עתיק למלחמת המפרץ, בימים ההם, ילדים, צולמה העונה השמינית של "המירוץ למיליון". בזמנו קיבלה רשת החלטה לצלם את העונה השביעית והשמינית בצמידות במטרה לחסוך בעלויות (וזאת גם הסיבה להזנקה בפיליפינים ולא בארץ הקודש), ולמעשה, הצילה את העונה הנוכחית ממלתעותיה של הקורונה.
עבורנו, הצופים, המהלך הזה אפשר את הפריבילגיה להתמסר לחוויית צפייה קצת פחות מתסכלת מהעונה של הישרדות שמסתיימת עכשיו. נכון, הם כל הזמן משוטטים בחו"ל וזה אסקפיזם בגוון קצת מריר, אבל בסך הכל הגעתי מהבית עם טעם טוב מהעונה הקודמת, שהייתה אחת הטובות בתולדות המירוץ בארץ, ואם להסתמך על הפרק הראשון - יש מצב שהליהוק יהפוך גם את העונה הקרובה למעדן.
מתוך "המירוץ למיליון אולסטארס"
(רשת)
אולי אני מדברת מפוזיציה, כלומר מהפוזיציה שלי סרוחה על הספה ומקוששת כל פיסת נוסטלגיה שתזכיר לי את העולם של לפני חצי שנה, אבל פייר, היה ממש כיף לפגוש שוב את הזוגות שחזרו לעונת (החצי) אולסטאר הנוכחית. כל ליהוק זהב. גם אם הם חוזרים קצת פחות בתוליים וקצת יותר משופשפים בכל מה שקשור בשואו למצלמות, הם עדיין חמודים מספיק כדי להחזיק את הטסטות. בואו נקווה שעוד מעט המירוץ ינקה אותם מהמניירות כשהם יצאו קצת מאזור הנוחות שלהם וייכנסו לסטרס מתון ובריא. אני לא משלה את עצמי, ברור לי שקשת המשימות עומדת לנוע בין הפעלות פח של ימי הולדת, דרך משימות מבוססות מזל בנקודת הסיום ועד משימות סיזיפיות שנועדו לשבור את הרצים, אבל אני מקווה שכשאנשים חמודים עושים דברים משעממים - יש בזה בכל זאת חן מסוים.
שי ושני, שכבר לקחו את המיליון וחזרו עם מערכת היחסים המעניינת שלהם, האחים אורי ובן שפלן, שאין ספק שנפרדנו מהם מוקדם מדי בעונה ההיא, יוסיאל ויעל אהובי ליבי, שהפעם לא תוסח דעתם על ידי אודישנים לחתנים אופציונליים ליעל ("התחתנתי, אני בנאדם גמור", היא צוהלת בטסטות). נטע ועומר, בסך הכל חמודים ואולי גם יחזירו שוב את ה'מה נשמע', אן וירדן, שקצת מיצו את עצמן לטעמי בעונה שלהם והייתי מחליפה אותן באוולין וטוהר בלי לחשוב פעמיים - אבל אני מניחה שיש לזה משתמשי קצה וכמובן, וובה ואלה, הדובדבן שבשרימפס, שעושים את הבלתי ייאמן – יודעים כבר שהם אהובים ובכל זאת חוזרים כאנדרדוג.
גם ששת הזוגות החדשים נראים כמו חומר גלם שאפשר לעבוד איתו. אביתר וליאן, זוג נשוי ואינטליגנטי שהפעיל מבערים, נתא ואסף, חברים טובים שמסתמנים כמו מתמודדים חזקים, אש ואליס, בני זוג, גילי וטלי, אחים, כי אי אפשר עונה בלי גיי-שיק, שירי ונגה, תאומות זהות שכנראה ייתנו עבודה במתחם הטסטות ומיכל ורותי שהן גם בנות דודות וגם – מה הסיכוי שזה יקרה? – גרושות, ולכן הן מסעירות את אנשי היישוב שלהן כי כידוע, גרושות נהנות יותר.
מה שנחמד הוא שלהוציא את הזוג האחרון, הליהוק הצליח להתמקד באישיות של הרצים ולא נפל למלכודת הטייפקאסטים המתישה שמפתה מלהקים באשר הם, בעיקר את העצלים שבהם, ויוצרת עונות צפויות ומובנות מאליהן.
סטנדרטים נמוכים הם לא פעם יתרון בבואנו לצפות בטלוויזיה, בעיקר בטראש על סוגיו. ובהתאמה, אני אסירת תודה על כך שכבר בפרק הראשון הספקנו להכיר את הזוגות, לעבור את משימת הגובה המסורתית של הפרק הראשון ואפילו לבקר בשוק הקורונה המקומי במנילה ולצפות באן תולשת לעצמה את התוספתן כי היא ראתה ג'וק.
מכיוון שכבר היום (ב') תוגש לכם המנה השנייה של 'המירוץ', ויש לשער שמדובר בארוחה שאינה נגמרת כמו אחותה הגדולה והפחות תזזיתית, "הישרדות", מדובר בבשורות טובות בסך הכל, ונדמה לי שאפילו ראיתי את רון שחר ממצמץ פעמיים. אז תחזיקו חזק, אנחנו נשארים.
