עשור שלם עבר מאז ש"משחקי הכס" הפציעה על המסך הקטן, ודומה שאת הסימן הברור ביותר להשפעה הגדולה שלה תמצאו בכך שמעל כל סדרות הפנטזיה המושקעות, האלימות ורחבות היריעה מרחפת השאלה הקבועה: האם זוהי "משחקי הכס" הבאה? והנה, בסוף השבוע האחרון (ו') עלתה בנטפליקס דרמת פנטזיה חדשה בשם "צל ועצם", הפקה מאסיבית עם משא ציפיות בהתאם, וגם מעליה מרחפת אותה שאלה טורדנית, כמובן. אז בואו נענה עליה בזריזות, כדי להוציא את זה מהדרך שעוד נכונה לנו, וכדי להנמיך את הציפיות שלכם לנקודה שתאפשר לכם ליהנות ממנה: לא, "צל ועצם" איננה "משחקי הכס". רחוק מכך, למעשה.
"צל ועצם" – טיזר
(באדיבות נטפליקס)
את הסדרה עיבד למסך התסריטאי אריק הייזרר (שהיה מועמד לאוסקר על התסריט שלו לדרמת המד"ב "המפגש"), מטרילוגיית ספרי "גרישה" של הסופרת האמריקנית (ילידת ישראל) לי ברדוגו. ההחלטה המשמעותית ביותר של הייזרר בשלב הכתיבה הייתה לא להסתפק בספרי "גרישה" בלבד, אלא לשלב לתוך העלילה סיפור המתרחש במקביל, עם דמויות אחרות, גיבורי ספרי "שישה עורבים" של ברדוגו. המטרה שלו, יש לשער, הייתה לעבות את העלילה באופן שיזמין השוואות עם "משחקי הכס", על אנסמבל הדמויות העצום שלה, אחד מנכסיה הבולטים של הסדרה לאורך שמונה עונותיה. וזה עובד מצוין פה: "צל ועצם" נעה בשני מישורים שסופם להיפגש, ולאור הגנריות של אחד מהמישורים הללו, נוכחותו המבדרת של השני מתגלה כקריטית.
ברשותכם, בואו נתחיל עם הגנרי: אלינה סטרקוב (ג'סי מיי לי) היא צעירה יתומה המשרתת ב"צבא הראשון" של רבקה (Ravka), מדינה דמוית רוסיה הצארית. אבל אלינה איננה רבקאית טהורה אלא חצי שו-האן, ממלכה אסיאתית, מה שהופך אותה למנודה וחריגה בארצה שונאת הזרים. הכול משתנה כשבמהלך חצייה מסוכנת של "קפל הצל" – אזור רחב ידיים, תוצר של כישוף אפל השורה בעלטה גמורה שמלא במפלצות מזוויעות – אלינה מגלה בעצמה כוח קסם אשר הופך אותה בן לילה לסלבריטי, "הנבחרת" אשר תביא לסופו של קפל הצל ותאחד מחדש את רבקה.
עכשיו, אלינה כבר איננה חלק מהצבא הראשון, אלא הצבא השני – בני ה"גרישה", בעלי כוחות הקסם הנחלקים לפי סוג הכוח שברשותם: אלו השולטים באש, אלו השולטים באוויר ואלו שמסוגלים להשפיע אמוציונלית על אנשים אחרים. הבנתם, ראיתם כאלה בעבר, תחשבו על אקס-מן או על הסדרה המצוירת "אווטאר". אלינה, בינתיים, מוצאת את עצמה תחת חסותו של הגנרל קיריגן (בן בארנס, כולו עיניים רושפות וצ'ארם אפל), גרישה רב עוצמה ומנהיגו של הצבא השני. וישנו גם תהליך חניכה בהלכות הקסם, ואיזו נבואה מתבקשת, ועוד כהנה וכהנה אלמנטים ז'אנריים משומשים.
אבל את התואר המעליב "גנרי" לא מרוויחה "צל ועצם" מכל זה, אלא מהתמקדותה בקלישאה הבולטת בשנים האחרונות, לאור הפריחה בתכני YA (Young Adult, לקהל הצעיר יותר) וזוכה לשימוש יתר: משולש האהבה. מסביב לשמש של אלינה היפה והנמרצת (כולם פה יפים ונמרצים) לא חג רק קיריגן הכריזמטי, אלא גם ידיד ילדותה מאל (ארצ'י רנו) - גשש מחוספס בצבא הראשון שהיה לה כאח, אבל עתה הולך ומתקרב אליה רומנטית. הקונפליקט הנוצר – במי תבחר הצעירה שעולמה התהפך עליה – מוביל את "צל ועצם" למחוזות מוכרים מדי, כאלה שלא מחמיאים למה שכן עובד בה. בניית העולם המשכנעת, למשל, הסטים המרשימים והתלבושות המפוארות, כולם עדות לכיסים העמוקים של נטפליקס. "צל ועצם" מציעה חוויה ויזואלית עשירה וקולנועית, אבל בעיקר, מה שעובד בה הוא הסיפור העיקרי השני שהיא מספרת.
כאן, בתיאור הרפתקאותיהם של חבורת פושעים מהעיר המפוקפקת קטרדאם, העניינים משתפרים מעט - גם אם הייזרר עדיין לא קורא תיגר על הקונבנציות הז'אנריות. אינאז' המתנקשת (אמיטה סומאן), ג'ספר האקדוחן (קיט יאנג) והמוח הקרימינלי המוביל אותם לאקט פלילי מפואר, קאז (פרדי קרטר) – שלושתן דמויות מלבבות למדי, הגם שלא מקוריות במיוחד, ומסען המשותף מייצר הרבה מהרגעים המספקים יותר של הסדרה, בעיקר ברמת הפיי-אוף הרגשי של המסע הזה.
אבל אפילו זה, לגולל את שני הסיפורים הללו במקביל, על שלל הדמויות שהן מציגות בפני הצופה, לא מספיק להייזרר - והעומס לא עובד לטובתו. למשל על עלילותיה של גרישה בשם נינה (דניאל גאליגן), הנחטפת על ידי צייד מכשפות (קלהאן סקוגמן) מארץ נורדית בשם פיירדה, ובאופן מנוגד לכל היגיון מתאהבת בו – מן הראוי היה לוותר. לגמרי לא ברור מדוע קו העלילה הזה פה, מה גם שאת גיבוריו מגלמים צמד שחקנים לא מעניינים בעליל. אחרי הצפייה תתקשו אף להיזכר בתווי פניהם.
ובכל זאת, בגדול, "צל ועצם" לא מציעה חבילה רעה במיוחד, למרות שכמעט בכל אספקט שלה היא צועדת במשעולים שבהם צעדו בעבר. לקלישאות תמיד יימצא קהל, כשהן מטופלות בצורה סבירה – והסדרה מטפלת בקלישאות שלה בצורה סבירה מאוד, פה ושם אף יותר מכך, בעיקר בכל הנוגע לסיפורם של קאז וחבורתו. השחקנים סבירים גם הם, אפילו אם אף אחד מהם לא מביא עודף עומק לדמויות שגם כך לא חורגות מהשבלונות שלהן.
אבל המגבלות נותרות. מי שמחפש פה את ה-Shock Value, החספוס והמשקל הדרמטי של "משחקי הכס" - יתאכזב. אפילו מי שהסתפק בטראשיות המדממת והקינקיות המהנה של "המכשף", גם היא של נטפליקס, לא ימצא פה את מבוקשו. זהו מוצר הממוען לקהל ה-YA, וכדי לא לפגוע באפיל הרחב אין בו דגש רב על אלימות גרפית סנסציונית או יותר מדי בשר. מאידך, מי שלא יגיע עם ציפיות ל"משחקי הכס" החדשה, ומסוגל לבלוע פנטזיה מעט חלבית ואת ימבה הקלישאות המגיעות עימה, הכול בשם הבידור הלא מאתגר שהיא מציעה למוחו היגע, לא יתלונן. גם זה משהו, לא?
