בשנת 2000, במסגרת מסע יחסי הציבור של סרטו "ניפגש בזירה", שעסק בעולם מופעי ההתאבקות, נכנס דייוויד ארקט בכבודו ובעצמו לזירה של WCW וזכה במפתיע בתואר אלוף העולם. אפילו עבור מעריצי הספורט הבידורי, הקרקסי והמופרך הזה, הזכייה של ארקט הייתה יותר מדי. "הניצחון שלי גרר המון ביקורת מצד מעריצי ההיאבקות", מספר ארקט בראיון זום, שערכתי איתו השבוע. "אנשים לקחו קשה את זכייתי בתואר אלוף העולם, בגלל שהם הרגישו כאילו הרסתי להם את סנטה קלאוס. הם הרי האמינו בהיאבקות, אז איך יכול להיות שזכיתי? הם הרגישו שמדובר בזלזל בהם ובהיסטוריה של הספורט שׁהם אוהבים".
אי אפשר להרוג את דיוויד ארקט
(מתוך "אי אפשר להרוג את דיוויד ארקט", באדיבות yes דוקו ו- STINGTV)
מסתבר שבשביל ארקט ההתנסות בזירה הייתה יותר מתעלול יחצני. "היאבקות היא לגמרי חלק מהחיים שלי. אני אוהב אותה מילדות, אבא שלי דיבב דמות בסדרה המצוירת Hulk Hogan’s Rock N’ Wrestling, וכשנכנסתי לזירה התאהבתי בו אף יותר. זה עסק כל כך מורכב, והרבה יותר כואב ממה שאנשים נוטים לחשוב - אתה צריך לתת מעצמך ולהקריב המון. היאבקות היא צורת משחק ופרפורמנס מעניינת - כמו הצגה שעולה בגבולות הזירה".
ההרפתקה הזאת הייתה אחת הסיבות להרס הקריירה של ארקט, שהיה אחד השחקנים המבטיחים באמצע שנות ה-90. בעוד שהקריירה של רעייתו דאז קורטני קוקס, כוכבת הסדרה "חברים" שגשגה, שלו דעכה. למרות שהוא התרוצץ בין אודישנים, כוכב סרטי "צעקה" התקשה להשיג תפקידים ונאלץ להתמודד עם דחיות ובעיקר עם הרס עצמי, התמכרויות וחרדות.
לפני שנתיים, למרות שהיה אחרי התקף לב ואחרי גיל 40, החליט ארקט לחזור לזירה כדי להתמודד עם גלי השנאה והביקורת שהוא ספג במשך עשרים שנה ולשוב להיאבק, והפעם לנסות לכבוש את עולם ה-WWE. "אחרי שיצאתי למסע הבנתי עם מה האנשים שזעמו עליי בשעתו וביקרו אותי היו צריכים להתמודד באמת", מגלה ארקט.
ארקט אף בחר לאפשר לבמאים פרייס ג'יימס ודיוויד דארג לתעד את הקאמבק הזה והתוצאה היא הסרט "אי-אפשר להרוג את דייוויד ארקט" (הקרוי על שם השיר של להקת The Black Math Experiment), שהבכורה שלו תערך היום (ג') ב-yes דוקו (בשעה 22:00) והוא גם יהיה זמין ב-yesVOD וב-STINGTV.
"זה סרט שמבחינתי מורכב לצפות בו. רציתי להיות בו מאוד כן ופתוח, ובאמת לחשוף את מה שחוויתי - כך שהצפייה בו קשה לי", מתוודה ארקט. "מצד שני, זה סרט מלהיב וכשאני צופה בו אני משתדל להסתכל עליו כאילו אני צופה בחיים של מישהו אחר".
סיימת עם ההיאבקות או שתחזור אליה אחרי הקורונה?
"במהותי אני שחקן, כך שזה מה שאני עושה בעיקר - ייתכן ואני אגע בהיאבקות מדי פעם, אבל אני כבר לא מתאבק באופן מקצועי. זה קשה מידי, גם לגוף".
אתה חושב שפרקי ההיאבקות בחייך גבו ממך מחיר ופגעו בקריירה?
"באופן כללי אתה משלם מחיר עבור התנהגויות מסוימות. בהוליווד אתה חייב להיות מקצועי. אני לא מנסה לרמוז שלא הייתי מקצועי - אני תמיד מגיע בזמן, תמיד יודע את השורות - אבל… פשוט חייבים להמשיך הלאה. אין מפה לעסק הזה, אבל אתה לא יכול לפרוש. אם מוותרים צריך לבחור במקצוע אחר, וגם זה בסדר. ולפעמים צריך לקחת פרויקטים מסוימים בשביל לשלם חשבונות".
וזה מה שארקט אכן עשה במשך השנים כשהופיע בעיקר בסרטים זניחים. אחד הרגעים המרגשים ב"אי-אפשר להרוג את דייוויד ארקט" הוא הסצנה שבה הכוכב המאוכזב והחבול נוסע במכונית ומספר על האודשינים אותם לא עבר ועל ההתעקשות להמשיך לגשת אליהם. "הוליווד היא פשוט תעשייה קשה להחריד. ברגע שמבינים שיש כל כך הרבה שחקנים וכל כך מעט תפקידים, זה מובן. צריך הרבה ביטחון עצמי ונחישות כדי להצליח. אתה לא יכול להתאכזב בקלות ואתה צריך שיהיה לך עור של פיל. עדיף שיהיו לך כמה פרויקטים במקביל כדי שלא תהיה כל הזמן בלחץ למצוא את הפרויקט הבא. אם אתה בתעשייה הזו מספיק זמן - אז זה כמו רכבת הרים ואתה לגמרי חווה עליות ונפילות".
הבמאים ג'יימס ודארג עוקבים לא רק אחרי הניסיון של ארקט להשיג מחדש את תואר אלוף העולם ואת החגורה הנכספת - הם גם מתעדים את ההתמודדות שלו עם השדים הנצחיים - ההתמכרויות והחרדות. "אני לא שותה כבר שלוש שנים, אבל יצא לי לעשן ירוק מדי פעם, אם כי מסיבות אחרות", מתוודה ארקט.
מה בעצם גרם לך להתמכר לאלכוהול?
"אני לא בטוח. אנשים שותים מסיבות שונות וזה משהו שעובר במשפחה שלנו. כשגדלתי ניסיתי להדחיק דברים, ובסוף כשאתה צריך להתמודד איתם זה קשה. הדבר הכי טוב שאתה יכול לעשות זה לנסות להבין למה אתה מרגיש את מה שאתה מרגיש ואז לנסות למצוא דרך לגשת, להתמודד ולרפא אותם מבלי לפנות לשתייה".
ארקט סבור שחרדות אפשר לייחס גם ל"כימיקלים במוח ולגורמים חברתיים וסביבתיים. אף אחד לא באמת יודע למה, אבל זה מחמיר יותר ויותר בדורות הצעירים - כך שלמען האמת אני מרגיש שהגורם העיקרי כאן הוא סביבתי. אולי זה משהו אבולוציוני. פשוט צריך למצוא דרכים להתמודד עם זה. אחד הדברים שאני אוהב לעשות כשאני נכנס לחרדה לדמיין את החרדה שלי. זה משהו שאני עושה כבר שנים, אני מדמיין אותה עוברת לי במערכת, בתור זרמים חשמליים. כשאני מדמיין אותה ככה הכוח שלה קטן והיא כבר לא משתקת אותי כפי שהייתה משתקת אותי בעבר. דברים קטנים כאלה, גם מדיטציה ויוגה עוזרים. אין לי מספיק זמן למדיטציה, אבל כושר, יוגה והליכות מאוד עוזרים לי".
ארקט הוא בן הזקונים של משפחה ליברלית ואמנותית, שחייה תקופה בקומונת אמנים היפית בווירג'יניה. האם של שבט ארקט הייתה משוררת-שחקנית-מורה-אקטיביסטית יהודייה, בת לניצולי שואה מפולין, והאב היה שחקן נוצרי-קתולי ממוצא צרפתי וברלינאי. מלבד דיוויד, לזוג נולדו רוזנה, שהתפרסמה בשנות ה-80 בסרט "סוזאן, סוזאן" לצידה של מדונה; ריצ'מונד, שחקן אף הוא; פטרישיה (הסרטים "רומן על אמת" ו"התבגרות", הסדרה "מדיום"); ואלכסיס, טרנסג'נדרית שעבדה כמלכת דראג וזמרת קברטים שחלתה באיידס ומתה מדום לב ב-2016.
בקומונה הילדים גדלו בבית בלי חשמל, שירותים ומים זורמים. בריאיון שערכתי בעבר עם פטרישיה היא סיפרה ש"הייתה הרבה דרמה בבית. הרבה כיסאות עפו באוויר וקירות נשברו. מצד שני ההורים שלנו היו קולים. הם לימדו אותנו שדתות שונות יכולות לחיות בהרמוניה. למדנו לא לאהוב אוטוריטות".
בשיחה עם דייוויד תהיתי איך הילדות בקומונה ההיפית עיצבה את חייו, אבל הוא נאלץ לאכזב אותי. "אני לא זוכר הרבה ממנה כי עברנו משם כשהייתי בן שלוש. מה שכן, הייתה תחושה שלא היו מספיק גבולות, ולדעתי גבולות זה חשוב, במיוחד לילדים. אני לא מאמין בגבולות נורא נוקשים - כי הם יכולים להזיק - אבל גבולות בריאים, שאתה גם יכול לשבת ולהסביר לילדים, עוזרים לך להתמודד עם החיים אחר כך".
ארקט פרץ ב-1992 עם ארבעה סרטים והתארח בסדרות "בלוסום" ו"בוורלי הילס 90210". הוא היה אז בן 21 והעתיד נראה מבטיח. ב-1996 הוא הופיע בסרט "צעקה" שיצרו התסריטאי קווין וויליאמסון והבמאי וס קרייבן. הסרט החייה מחדש את ז'אנר סרטי הסלאשר. מותחן האימה זכה להצלחה קופתית וגרר שלושה המשכונים.
יוצרי "אי-אפשר להרוג את דייוויד ארקט" סבורים שהצלחת סרטי "צעקה" היא אחת האחראיות להשתבשות הקריירה של ארקט והוא נתקע עם הדמות של דיואי ריילי, השוטר הטוב והמטופש, שלא שם לב למה שהולך סביבו.
מבחינתך ההצלחה של סרטי "צעקה" הייתה ברכה או קללה?
"אין ספק שגם וגם. אני משחק כדי לספק לצופים בידור, לספק להם מפלט לברוח אליו כדי שהם יוכלו להיות, ולו לרגע אחד, חלק מעולם אחר. ויוצרי סרטי 'צעקה' אכן יצרו עולם מלהיב, לפעמים גם מפחיד - עם דמויות שלמדת לאהוב. יחד עם זאת, כשאתה משחק דמות מסוימת במשך תקופה ארוכה זה באמת מגביל אותך מבחינת תפקידים, כי מכניסים אותך לקופסה - 'אה, זה ההוא עם התפקיד המטופש מ'צעקה'. אבל טייפקאסטינג זה משהו שעושים לשחקנים, כך שעדיף לא לקחת את זה יותר מדי ברצינות ופשוט להמשיך הלאה".
הפעם האחרונה שארקט עטה על המסך את מדי השוטר דיואי ריילי הייתה ב-2011, והנה עשר שנים אחרי הוא שוב עושה זאת, הפעם בסרט "צעקה" מודל 2021, שצולם לאחרונה. "בסרט הנוכחי יוצרים צעירים בונים את הפרנצ'ייז מחדש. זו הייתה חוויה נהדרת ומאוד נהניתי לשחק שוב את הדמות של דיואי. זה יהיה סרט כיפי ושיהיה המשך ראוי למורשת סרטי האימה. לצערי אני לא יכול לגלות לך כלום".
בסרט "צעקה" הראשון, ארקט הופיע לצדה של קורטני קוקס. השניים נישאו ב-1999 ובתם קוקו נולד ב-2004. החברה ג'ניפר אניסטון הייתה הסנדקית. ב-2010 ארקט וקוקס נפרדו, "למרות שאנחנו עדיין אוהבים עמוקות" (כך הם הכריזו אז). השניים נשארו חברים טובים ובסרט התיעודי אפשר לראות את החברות והתמיכה של קוקס. "אנחנו מסתדרים נהדר", מגלה ארקט. "היא שותפה נהדרת לגידול קוקו, ואנחנו אוהבים ומכבדים מאוד אחד את השנייה".
אחרי הפרידה מקוקס, ארקט התנחם בקשר עם כריסטינה מקלרטי, שהייתה אז כתבת "אינטרטיימנט טונייט" וכיום במאית ומפיקה. "כריסטינה מדהימה, לא רק כאם וכרעייה אלא גם כבמאית. היא זו שהפיקה את הסרט התיעודי עליי. היא שותפה אמיתית ומגיע לה המון קרדיט. אנחנו עובדים כרגע על כמה פרויקטים, כולל פיילוט לסדרה, ואני נהנה מהעבודה המשותפת ומההזדמנות לראות אותה עושה את מה שהיא טובה בו".
לזוג יש שני בנים, וארקט מעיד שהוא "אבא כיפי. אנחנו אוהבים לעשות כל מיני פעילויות ביחד, לשחק משחקים, לצאת להרפתקאות. אני נהנה לראות את הילדים מתעסקים בספורט, הולכים ללימודים. אני מאוד גאה בהם".
תקופות הקורונה כמובן סייעה לקשר. "למרות שזה קשה להיתקע בבית כשיש לך ילד בן 4, בן 7 וילדה בת 17, אבל מסתדרים איכשהו. זו עקומת למידה. היה לי מזל גדול שיצא לי לעבוד על עצמי ועל מערכות היחסים האישיות שלי לפני שהמגפה הכתה - כך שלמזלנו לא היו לנו יותר מידי טלטלות רגשיות. בתקופת הסגרים התעסקתי הרבה באמנות, גיליתי שיצירה באמת עוזרת למצוא מפלט ומספקת הקלה ללחץ שנלווה להיותנו כלואים בבתים. אמנות ממש הצילה אותי".
ארקט הוא כאמור בן לאם יהודייה, וב-2012 כשביקר בארץ במסגרת צילומי תוכנית טיולים הוא החליט לעשות לעצמו בר מצווה בכותל. "גדלתי במשפחה שכאמור די פתוחה לכל מיני פילוסופיות ואמונות. מאז שנולדתי, ועם איך שההורים גידלו אותי, המורשת היהודית שלי תמיד הייתה קרובה לליבי. אני אוהב את המורשת ואת הצד היהודי במשפחה שלי, ואין ספק שהמסורות זה מה שאני הכי אוהב".
אבל למה החלטת לעשות בר מצווה בגיל 40?
"כשהייתי בן 14 הלכתי לבר מצווה של חבר שלי ושאלתי את אמא למה לי לא הייתה בר מצווה. היא צחקה ואמרה שאני רוצה בר מצווה רק בשביל המתנות. בזמנו, זו הייתה אמירה נכונה למדי. אבל כשהגעתי לגיל 40 כבר רציתי לעשות בר מצווה מסיבות הרבה יותר אישיות, בשביל הפיתוח הרוחני שלי. מאוד נהניתי בטקס בכותל ובכלל יש לי זיכרונות מאוד נעימים מהתקופה שביליתי בארץ. ממש נהניתי פה. ההיסטוריה של המקום הזה כל כך עשירה, ועל מה שראיתי בארץ אני חושב לעיתים תכופות: על האתרים ההיסטוריים השונים, על הכוח שיש לכותל המערבי, על הנדיבות והטוב של אנשי המקום, על החיילים שמגינים על המדינה. יש אצלכם הרבה אנשים טובים. אני מת לחזור והפעם להגיע לפסטיבל קולנוע בישראל".
