מההודעה המנופחת ומלאת החשיבות העצמית לעיתונות שמלווה את "התקווה - HOPE", הביצוע של עומר אדם ונועה קירל להמנון הלאומי, זה נשמע כאילו הרמטכ"ל בעצמו התקשר לשני הסופרסטארים וביקש תגבורת דחוף. בכל זאת, קירל היא עדיין חיילת שלו ואת אדם אפשר לצ'פר בימי מילואים.
מה לא מוטל על כתפי השיר הזה? שנת הקורונה, האסון במירון, ירי הטילים על ישראל, המהומות בערים המעורבות, קריסת הטריבונה בבית הכנסת בגבעת זאב (אגב, זה קרה בערב חג השבועות ולא "בערב שבת" כפי שכתוב בקומוניקט) ואפילו הביקורת החריפה בעולם נגד המבצע בעזה. "העולם, נראה שהוא כולו נגדנו", נכתב בהתבכיינות, "אנטישמיות ברחבי העולם, הפגנות, יהודים מושמצים ומותקפים. קשה לנצח מלחמה ברשתות חברתיות". מוזר ששכחו לנקוב בשמה של דואה ליפה.
אם כן, "התקווה" של אדם וקירל לא מיועד להיות שיר, אלא הגרסה של הפופ לכיפת ברזל: אדם מסלסל את הטקסט של נפתלי הרץ אימבר, קירל תורמת בתים באנגלית (בכל זאת, מכוונת רחוק), יש תוספות טקסט עדכניות ומרימות, מפיקים בינלאומיים בזקו אבקת ליטוש ועכשיו אפשר להסתער על שירותי הסטרימינג והרשתות החברתיות עם האמת שלנו.
אבל גם פופ מגויס רצוי שיהיה קודם כל פופ, ומה שיש פה זאת פרודיה נלעגת עליו. החיבור של הביט ללחן המקורי עובד בערך כמו הדוד שמנסה לרקוד מגניב בחתונה. המאמץ לתעל את הרגש הלאומי העוצמתי והסוחף של "התקווה" לשפה זרה (מבלי להדגיש את הסנטימנט היהודי של המקור) נשמע כמו גיבוב מקלדת אקראי. והקטע שבו אדם וקירל מתפארים בישראליות שלהם (שהיא כמובן קודם כל יהודית) עם שורה כמו "כולם פה אחים" (כן, ראינו) מעוררת געגועים ללהיטים הלאומניים של סאבלימינל והצל: לפחות לא ניתן היה להכחיש שהם נשמעו פגז.
הצורך לבטא את רוח הזמן היא חלק בלתי נפרד וחשוב של האמנות, גם הפופולרית. רק לאחרונה שמענו איך עושים את זה ב"מועבט" של עדן בן זקן, "רק שלא תיפול הרוח" של נינט טייב ו"ככה מיום ליום" של עידן רייכל. אבל "התקווה" מודל אדם וקירל היא לא פיצוח אינטליגנטי ואלגנטי של תחושות עומק, אלא מפגן של ילדותיות ותמונת ראי לאובססיה סביב הפוסטים שגל גדות העלתה או לא.
זה מאכזב שבעתיים כשמדובר בזמר מחונן כמו אדם, שנשמע כאילו הוא מטפל בבעיות היח"צ שלו אחרי כמה וכמה סקנדלים; ובכוכבת מגה-מוכשרת כמו קירל, שכבר התפדחה באופן דומה בפרסומת ל-yes, עם התנשאות דוחה על שפע החיסונים בישראל לעומת מה שהלך באירופה. בסוף, "התקווה" היחידה שיש כאן היא שהשיר יקבל לייקים ואימוג'י של לבבות ממשמרות הפטריוטיות של המדינה, כלומר "ישראל בידור".
