קסטלווניה
במבט ראשון, סדרת האנימציה האמריקנית הזו נראית כמו סדרת אנימה יפנית מן המניין. ולא מפתיע, כיוון ש"קסטלווניה" מבוססת על סדרת משחקי וידאו אהובה מאת חברת קונאמי היפנית, ויוצריה עיצבו אותה באופן מופגן על פי האסתטיקה של האנימה. אבל מה שהופך אותה למאסט עבור חובבי האימה, ולא רק הם, הוא הסיפור המצוין שלה והדמויות הבלתי נשכחות - מעשה ידיו של יוצר הקומיקס האגדי וורן אליס (שפוטר אחרי צאת העונה השלישית בשל האשמות נגדו על הטרדות של מעריצות וקולגות). ראש וראשון לדמויות הללו הוא דרקולה, אשר מאבד את שפיותו אחרי מות אשתו האנושית ומחליט להשמיד את האנושות באמצעות צבא של מפלצות מבעיתות. כנגדו ניצב טרבור בלמונט, לוחם עז נפש בעל הומור יובשני, בן למשפחה עתיקה של לוחמים ברשע, ויחד איתו קוסמת מלאת אטיטיוד בשם סייפה. וישנו גם אחד, אלוקארד, בנו של דרקולה ולוחם אדיר בזכות עצמו, המתחבר אליהם.
"קסטלווניה", עונה 1 - טריילר
(באדיבות נטפליקס)
זה אופראי, אפל ואלים מאוד – אבל גם שנון, מבדר וקולח. ובעיקר, "קסטלווניה" מלאה ברגעים של אנושיות מפתיעה, מחממת לב אפילו; רגעים המתגנבים אליכם מבלי משים, בינות לכל הזוועות. העונה השלישית כבר כוללת רומן רומנטי שובה לב, וכמה רגעים ליריים יפהפיים שמספקת דמותו המיוסרת והבודדה של אלוקארד. ובקיצור, כיף גדול, אל תחמיצו.
(זמינה לצפייה בנטפליקס)
ארץ לאבקראפט
ערך המוסף האירוני של דרמת האימה "ארץ לאבקראפט" (מבית HBO) מתגלם באג'נדה האמיתית שלה: לא רק להפחיד ולהגעיל את צופיה, אלא גם לנבור בפצע המכוער, שטרם הגליד, של הגזענות נגד אפרו-אמריקנים בארצות הברית. והאירוניה נובעת מכך שאת שמה ואת ההשראה שלה קיבלה מכתביו של ה.פ.לאבקראפט, סופר האימה האמריקני המנוח והמשפיע שפעל בתחילת המאה ה-20 והיה גזען מוצהר וחסר בושה (ומיזוגן, ושונא זרים).
"ארץ לאבקראפט" – טריילר
(HBO)
אבל המנדט הכפול הזה של הסדרה מתגלה כחרב פיפיות – מצד אחד, האג'נדה החברתית שלה נוכחת כמעט בכל העת, ובשלב מוקדם יחסית כבר מתחילה להיראות ולהישמע כמו הטפה. מצד שני, האג'נדה הזו גורמת לקטעי האימה לאבד מכוחם, לבלוט כמעט כגימיקים שנועדו למשוך את חובבי הז'אנר רק כדי להעביר להם את המסר. ועדיין, היא מבדרת ועשויה לעילא, נהנית מכמה רגעים קריפיים/מעוררי בחילה במיוחד, ובעיקר, מתגלה כרבת התלהבות ודימיון; מספיק על מנת שאותם חובבי הז'אנר – וגם כאלה שאינם - יבואו על סיפוקם. מה רע?
(זמינה לצפייה ב-yes, HOT וסלקום tv)
דרקולה
העיבוד הנפלא, נפלא, נפלא הזה ל"דרקולה" של בראם סטוקר – בואו נראה, זו כבר הפעם המיליון? עוד לא? אוקיי – מתחיל, ממש כמו בספר, עם הגעתו של הפרקליט הצעיר ג'ונתן הארקר (ג'ון הפרנן) לטירתו של הערפד העתיק בטרנסילבניה. אבל עד מהרה יתחוור לכם שיוצריה של המיני סדרה הזו – מארק גאטיס וסטיבן מופאט ("שרלוק") – ממש לא מעוניינים לספר שוב את סיפורו של סטוקר, אלא לרוץ לכיוונים מקוריים ומפתיעים משלהם. ומה שכל כך מוצלח פה זה שאיכשהו, הכיוונים הללו עושים מודרניזציה לסיפור מבלי לאבד את עיקריו, מחמיאים לו מבלי לפגום במה שהפך אותו לסנסציה בת יותר מ-120 שנים.
"דרקולה" - נטפליקס
(באדיבות נטפליקס)
קחו, למשל, את הטיפול שהם נותנים לדרקולה עצמו, בגילומו של השחקן הדני קלייס באנג, שכמו נולד לתפקיד. הרי כל כך קל להגחיך אותו, את דרקולה, אייקון קשיש שכמותו. כל כך הרבה פעמים כבר עשו זאת. אבל דרקולה של גאטיס, מופאט ובאנג הוא אותו הדרקולה של סטוקר – צ'ארמר, כן, אבל בעיקר מפלצת רצחנית ותאבת דם. האופן שבו באנג נע בין הפסאדה המפתה/ג'נטלמנית/משועשעת לחיה הסאדיסטית והמרושעת שחבויה בקושי מתחת, ובכן, מכניס אותו בגאון לפנתיאון השחקנים שגילמו את הדמות. עוד דבר משמח? בבקשה: "דרקולה" מוגש בפורמט מוצלח ביותר - שלושה פרקים בני כ-90 דקות כל אחד. זאת אומרת, שלושה סרטים באורך מלא. בינג' שלמות, בקיצור.
(זמינה לצפייה בנטפליקס)
המתים המהלכים
היום קל לרדת על "המתים המהלכים", דרמת האימה מבית AMC שמבוססת על סדרת הקומיקס של רוברט קירקמן והניבה עד כה 10 עונות (ועוד צמד סדרות בת - "אימת המתים המהלכים" ו"המתים המהלכים: העולם שמעבר"). קל, ואפילו די נדרש, מאחר ובעונותיה האחרונות והמיותרות "המתים המהלכים" נראית יותר כמו פארודיה על הסדרה שהייתה. העלילות העונתיות הלכו והפכו למגוחכות, התמות והרעיונות החלו לחזור על עצמן, הדמויות האהובות נהרגו/נעלמו ואחרות, מופרכות ועלובות, תפסו את מקומן. אבל אסור לשכוח איזו יצירה אדירה ומצמררת הייתה הסדרה כשיצאה לדרכה, עם הבאת ז'אנר הזומבים למסך הקטן כבר ב-2010, ולא סתם אלא באופן אינטנסיבי, מושקע, קולנועי להפליא ומפחיד לאללה.
"המתים המהלכים", עונה 1 – טריילר
(AMC)
אנחנו לא מדברים פה רק על האיפור והאפקטים המופלאים, אלא גם על המחויבות של "המתים המהלכים" לזעזע את צופיה לפחות פעמיים-שלוש במהלך כל עונה עם סצנות ברוטליות בטירוף, דרמה עזה ומטלטלת, ונכונות לחסל בקצב נטול רחמים את גיבוריה, שמנסים לשרוד אחרי אפוקליפסת זומבים עולמית, ומגלים שהסכנה האמיתית דווקא נשקפת מבני אנוש אחרים. לא בכדי היא הפכה לתופעת תרבות ופצצת רייטינג שנמשכה שנים (בשיאה, הייתה "המתים המהלכים" התוכנית הנצפית ביותר בארצות הברית עם יותר מ-17 מיליון צופים לפרק פתיחת העונה השביעית – נתון מטורף וחסר תקדים לסדרה המשודרת בערוץ כבלים ולא בברודקאסט). וכן, מי שטרם צפה, אם עוד ישנו מישהו כזה, חייב לעצמו את זה - אבל לא את הכל, כמובן. בואו נאמר שמהעונה הראשונה המופתית ועד לעונה השביעית לגמרי אמור להספיק, ואפשר גם לעצור בתום העונה השלישית.
(זמינה לצפייה ב-yes, וב-HOT עונות 3-7 בלבד)
אש נגד כוחות הרשע
הסדרה המהנה והפרועה הזאת, בת שלוש עונות, מהווה המשך טלוויזיוני לעלילותיו הקולנועיות של אש וויליאמס (ברוס קמפבל הדגול) – גיבור טרילוגיית סרטי "מוות אכזרי" (Evil Dead) הפולחניים של סם ריימי, שגם אחראי לגרסה הטלוויזיונית כיוצר. ומקומה של הטרילוגיה הזו חקוק בדברי ימי ז'אנר האימה, בעיקר בשל האנרגיה המאנית המוטרפת, היצירתיות הבלתי נגמרת וההומור החולני שהביא עמו ריימי - אז במאי צעיר וחסר עכבות, ובהמשך יצרן בלוקבאסטרים מיומן ("ספיידרמן").
"אש נגד כוחות הרשע" - טריילר
(starz)
המפתח להנאה שמספקת "אש נגד כוחות הרשע" טמון בכך שריימי הביא גם לכאן את האנרגיה והיצירתיות וההומור החולני, כמעט רבע מאה אחרי שיצא החלק השלישי בטרילוגיה, "צבא האופל". "אש נגד כוחות הרשע" נהנית מאותה רוח שטות מרושעת ומגעילה, אותו סלפסטיק אלים (ריימי הושפע עמוקות מה-Three Stooges, שלישיית הבדרנים האמריקנים שהתמחו בזה), ואותה חיבה מופגנת לנהרות של דם שחור, ג'יפה סמיכה, עריפות, גדיעות וקטיעות - וכמובן, שילוב עולץ של כל אלו. זה אומר שמדובר בכיף טהור עבור חובביו של ריימי וסרטיו המוקדמים, ובכלל, כל מי שחושב שהוא יכול לאהוב אסלות עורפות-ראשים, נסיון לרצח בידי מעי גס אחוז דיבוק וסצנה המתרחשת בבנק הזרע, וכוללת את אש נלחם באחיות וברופאים דמוניים היורים עליו מטחי זרע מתוך מזרקים. כן, קראתם נכון.
(זמינה לצפייה ב-yes ונטפליקס)
דם אמיתי
האמת היא שהדרמה העל טבעית הסליזית של אלן בול (יוצרה של "עמוק באדמה" ומי שכתב את "אמריקן ביוטי") אף פעם לא הצטיינה במיוחד במחלקת האימה. זאת אומרת, הייתה בה אלימות למכביר, אבל "דם אמיתי" אף פעם לא שאפה לאכלס את המחוזות הז'אנריים המפחידים באמת ובתמים. מה שהיא ביקשה לעשות היה להגיש לצופיה מעין סבוניית-ערפדים בניחוח עז של קייג'ון, עם הרבה אנשים יפים ומיוזעים, סקס פוטוגני ומיוזע לא פחות, ופה ושם איזה טבח מדמם, רק כדי לסמן וי במשבצת הז'אנרית. אבל זה עבד די נהדר בהתחלה, בעיקר בזכות המטאפורה המרכזית והתמיד רלוונטית של הסיפור: בעולם של "דם אמיתי", הערפדים "יצאו מהארון" הודות לדם הסינתטי שהומצא ומאפשר להם להתקיים מבלי לנגוס בבני אנוש. ובכל זאת החשדנות והאיבה כלפיהם נמשכת, והנה לכם תמה שניתן לייחס לכל קבוצה מודרת/מוחרגת שבא לכם.
"דם אמיתי", עונה 1 - טריילר
(HBO)
הרומן המרכזי (לפחות בעונות הראשונות) בין המלצרית סוקי סטקהאוס (אנה פקווין) והערפד ביל קומפטון (סטיבן מוייר, בן זוגה של פקווין במציאות) רק הדגיש את הקונפליקט הזה. אלא שככל שהסדרה התקדמה בשבע עונותיה, עוד ועוד יצורים פנטסטיים ומזימות אפלות נכנסו לסיפור; אנשי-זאב, מכשפות, פיות, מה לא. כתוצאה מכך, היא איבדה פוקוס ועניין, החלה מתמסרת לקווי עלילה שהפכו מופרכים יותר ויותר, נכנעה לסנסציוניות, לטעם רע ולטמטום. אבל צפייה מחודשת תמחיש לכם עד כמה עונות 1-3 שמרו על האפיל שלהן. גם שם, בשיאה, "דם אמיתי" לא ממש הצליחה לחמוק מהטראשיות המובנית שלה – אבל לעזאזל, כמה שכיף להתגולל בערימת הזבל הזאת.
(זמינה לצפייה ב-yes, HOT וסלקום tv)
הזר
ההתחלה של "הזר", דרמת האימה של HBO שיצאה בינואר השנה (רגע לפני שהמציאות סיפקה לנו דרמת אימה שגימדה את כל האחרות), רושמת צ'ק שהסוף שלה פשוט לא מצליח לפרוע. ועדיין היא מומלצת מאוד, גם בשל תצוגות המשחק המשובחות של הקאסט המרהיב שקובץ פה, גם בשל הסיפור המקריפ שרקח סטיבן קינג ("הזר" מבוססת על הרומן שלו), וגם בשל מעורבותו של ריצ'רד פרייס – יוצר ותיק ורב הישגים שהתמחה דווקא בגזרת הפשע (כתב ל"הסמויה", יצר את "ליל האירוע"), ופה מפלרטט לראשונה עם העל טבעי.
"הזר" - טריילר
(HBO)
לב העניין הוא המסתורין שבבסיס הסיפור של קינג: מאמן הבייסבול של ילדי עיירה קטנה בג'ורג'יה (ג'ייסון בייטמן) נחשד ברצח מזעזע של ילד צעיר. אלא שהאליבי של המאמן לא ניתן לערעור. כשגופות נוספות מתגלות – ואיתן גם חשודים לא סבירים בעליל – מבין הבלש ראלף אנדרסון (בן מנדלסון האוסטרלי) שמשהו מאוד מוזר קורה פה, ובעזרת בלשית-חובבת אקסצנטרית (סינתיה אריבו האלוהית, זוכת פרסי הטוני, האמי והגראמי, ומועמדת לשני פרסי אוסקר) הוא מתחיל לחבר את החלקים. היגון והאבל עוברים כחוט השני בסדרה טורדת המנוחה הזו, שיותר מכל מצטיינת במחלקת האווירה ותלווה אתכם זמן מה אחרי כל פרק. לא מדובר בצפייה קלילה במיוחד, אבל היא מתגלה כמתגמלת מאוד, גם לאור הסוף המעט רפה.
(זמינה לצפייה ב-yes, HOT וסלקום tv)
מי מתגורר בבית היל
העונה הראשונה של הסדרה של יוצר האימה המוכשר מייק פלנאגן ("דוקטור סליפ") הייתה מהנה מאוד, והיא הייתה כזאת מכיוון שהיה לה מה לספר (זה אומר, אגב, שאתם לגמרי מוזמנים לוותר על העונה השנייה, שמספרת סיפור אחר לגמרי ותשלח אתכם לנמנום נעים תוך פרק וחצי).הסיפור המצמרר והמתעתע שיצר פלנאגן, שמבוסס רק בקושי על הרומן באותו השם של סופרת האימה שירלי ג'קסון, הוא הנכס העיקרי שלה. ואולי נכון יותר לומר שהדמויות בסיפור הן הנכס הזה – וספציפית, חמשת הצאצאים השרוטים לבית משפחת קריין. כולם התמודדו עם ילדות מבעיתה בבית האחוזה שהוריהם (קרלה גוג'ינו והנרי תומאס) ניסו לשפץ, וכעת, 26 שנים אחרי שברחו, הם מוצאים את עצמם חוזרים אליו – ואל הצלקות והזיכרונות המזוויעים. ואל זוועות חדשות לגמרי.
"מי מתגורר בבית היל" - טריילר
(באדיבות נטפליקס)
וזה עובד מצוין. אומנם בכפוף לכל הכללים הז'אנריים הרגילים, דלתות שנסגרות מאליהן ופרצופים מזוויעים המתגלים בחשיכה. אבל יש משהו נוסף ב"בית היל" שמגיע עם היכולת לספר סיפור שכזה, שבקולנוע מוגבל ל-90 דקות פלוס-מינוס, בפורמט ארוך של סדרה. הגיבורים שלה רק מרוויחים מהזמן הזה - הנזק הנפשי הברור שנגרם להם רק מדגיש את שוועתם, והסדרה צוברת כוח דרמטי לא אופייני. כמו יצירות האימה האייקוניות, גם פלאנגן מבין היטב שבסופו של דבר האימה האמיתית נובעת מהמציאות – מטראומות אמיתיות, בחיים האמיתיים, שמסרבות להרפות. כל השדים והרוחות בעולם יכולים לאימה הזאת.
(זמינה לצפייה בנטפליקס)
