השחקנית הישראלית חיה הררית, שנודעה בתפקידה בסרט המיתולוגי "בן חור", נפטרה בשנתה הבוקר (ד') בבאקינגהמשייר שבאנגליה, והיא בת 89. הררית לא הותירה אחריה ילדים.
הררית, שנולדה בחיפה בשם חיה נויברג בשנת 1931, הייתה הבת הבכורה במשפחה שעלתה מפולין לישראל. בזמן מלחמת העצמאות שירתה הררית בלהקת חיל הים.
בגיל 18 היא החלה את עבודתה בתיאטרון הקאמרי כעוזרת במאי ובהמשך כשחקנית, שהשתתפה בהצגות "קרא לי סיומקה" ו"מלכת שבא".
בשנת 1955 לוהקה הררית לתפקיד ראשי בסרט "גבעה 24 אינה עונה", קו-פרודוקציה בריטית-ישראלית בבימויו של תורולד דיקנסון, נשיא האקדמיה הבריטית לסרטים הראשון. הסרט אף היה מועמד לפרס דקל הזהב בפסטיבל הקולנוע בקאן של 1955, שבו גם זכתה בציון לשבח על תפקידה.
בשנת 1956 עברה הררית להתגורר ברומא שבאיטליה, ובשנת 1957 השתתפה בסרט "נערת היום" (La Donna Del Journo) של פרנצ'סקו מזלי. בהמשך גם שיחקה לצד השחקנית האיטלקייה וירנה ליזי, בסרט The Doll that Took the Town, אולם הפריצה הבינלאומית שלה הגיעה ב-1959, עם השתתפותה בסרט "בן חור", בו גילמה את אסתר, מושא אהבתו של צ'רלטון הסטון.
הררית חתמה על חוזה עם MGM ובכך הפכה לשחקנית הישראלית הראשונה שהגיעה להישג בינלאומי מסוג זה. יתר על כן, "בן חור" זכה ב-11 פרסי אוסקר והיווה את נקודת השיא של הקריירה הקולנועית שלה.
בשנת 1961 היא הופיעה בסרטו של אדגר ג'י. אולמר, "מלכת האטלנטיס", לצד השחקן הצרפתי המוערך ז'אן לואי טרנטיניאן, וב"השותף הסודי" של בזיל דירדן. כעבור שנה הופיעה גם ב"המתמחים" של דיוויד סוויפט.
בשנות ה-60 עברה הררית להתגורר באנגליה עם בן זוגה, הבמאי האנגלי ג'ק קלייטון, איתו חיה עד מותו בשנת 1995.
היא השלימה לימודים בבית הספר לכלכלה של לונדון והייתה שותפה בכתיבת התסריט לסרט "בית אמנו" (Our Mother's House) שביים קלייטון ב-1967.
