נעמי שמר שנולדה לפני 90 שנים בדיוק, הייתה גדולה לא רק בכתיבת שירים אלא גם בהמצאת מילים, כינויים, שמות. פעם, באחד הראיונות נשאלה כיצד היא מגדירה את עצמה פזמונאית? משוררת? "אני מזמוראית" אמרה, וכך נולדה ונקבעה מילה חדשה עם ארומה של ספר תהלים. "עברית מדוברת" הייתה בפיה "דיברית" והביטוי שטרחה להשריש בהופעותיה עם הקהל היה "שירת רבים" (חצי נחמה).
כשגילה ואני (הצמד גילה וזיגמן) הופענו איתה, החליטה שעלינו להיקרא "צמד הפרפרים". "אבל נעמי, יש צמד הפרברים". "נכון, אבל אתם הלוא שני פרפרים, לא?!", היא התעקשה על פרפרים ואני התקוממתי: "מה רע בגילה וזיגמן? קחי למשל את סוני ושֶר או סיימון וגרפונקל". שמר נעצה בי מבט קשה כמו חץ מושחז שַלוח שחודר ויוצא מהצד השני - רוצַה לומר אין אומרים "לא" למשוררת והמלחינה הלאומית (בפרט לאחר וסמוך ל"ירושלים של זהב").
למותר לציין שהכינוי שהיא העניקה לנו החזיק מעמד בדיוק ערב אחד. אחרי ההופעה השלנו מעלינו את ה"יציאה" המוזרה הזו וכל צד המשיך להתבצר בעמדתו. לעומת זאת, "האחיות שמר", שכלל לא היו בנות משפחתה וגם לא הייתה זיקה אחרת ביניהן (מלבד שיריה של שמר) שמחו על שנקראו כך משום שהיה יתרון עצום למי שנעמי נתנה לו את שמה וחסותה.
"האחיות שמר" על משקל "האחיות אנדריוז" האמריקניות ואולי בהשראת ה"פרר ז'אק" הצרפתים, הייתה רביעיית בנות, בניסיון (נואש?) לאזן בין שלישיות מפורסמות שהיו מלוהקות בידי גברים בלבד ולהקות מעורבות ששלט בהן המין הזכרי. ואכן שמה של התוכנית הראשונה (והאחרונה) הייתה "איפה הגברים".
חברות הרביעייה היו דינה מנחם (קרובת משפחה של נסים מנחם מצמד הפרברים) מתל אביב, רותי ביקל ממושב אביחיל, אומנה גולדשטיין מקיבוץ מענית, ודליה אורן ילידת ירושלים שגרה וחיה בתל אביב. ארבע בנות, כל אחת מרקע שונה. כיצד התחברו האחת לשנייה? רותי ביקל ודליה אורן שירתו בלהקת הנח"ל. הראשונה הייתה חצוצרנית בתוכנית "שמש במדבר" - מחזמר שכל פזמוניו פרי עטה של שמר, והשנייה שירתה כזמרת וכמצחיקנית בתוכנית שנקראה "בפעם השמונה עשרה". רותי אומנם הייתה נגנית בלהקה אך היה לה גם קול טוב ובעצם רצתה להיות זמרת. עכשיו נקרתה לפניה ההזדמנות לממש את הכישרון הזמרתי והיא עשתה זאת. דינה מנחם נענתה לקול קורא והגיעה עם עוד 163 בחורות למבחן. נעמי אהבה מאוד את שירתה והיא היחידה שהתקבלה מכל הנבחנות. באשר לאומנה, כעוזבת קיבוץ היא מצאה עבודה במשרד אדריכלים שנמצא בסמוך למקום בו נערכו החזרות, הציצה והתקבלה.
- טורים נוספים של אברהם זיגמן:
כבר ב-1962 הופיעה להקת בנות שנקראה "רביעיית בנות מועדון התיאטרון החיפאי" שעיקר עיסוקה היה בסאטירה; אולם מטרת "האחיות שמר" הייתה בראש וראשונה לשיר משיריה של נעמי שמר כפי שנעמי רצתה שיבוצעו - בדגש על שירה תרבותית על סף האמנותית, עם הרמוניה נעימה וטקסט עם תוכן ולאו דווקא עם קטעי משחק. המעבד היה ד"ר צבי קרן, ההדרכה הופקדה בידיה האמונות של בתיה שטראוס, הבמאי היה יוסי בנאי (שנאלץ לעזוב באמצע בגלל השתתפותו בסרט "פורטונה"), ולמזלן של הבנות הצטרף לצוות המוביל גם ניסים אלוני. הן יצאו לדרכן כשהתוכנייה מבטיחה שירי רחל שהולחנו בידי נעמי שמר, מנגינות זרות שהיא כתבה להם טקסט עברי, ושירים חדשים ששמר חתומה עליהם - מילים ולחן.
השירים החדשים שעתידים להיות להיטים רק בעוד שנתיים שלוש כמו "ואלס להגנת הצומח", "בית חלומותיי", "שירו של אבא", "החייל שלי חזר" או "חורשת האקליפטוס" פשוט לא התקבלו. והביקורת? איך נאמר זאת בעדינות, קטלה את המופע. בניסיון היום להסביר את הפלופ אפשר לומר ש"האחיות שמר" הקדימו את זמנן או אולי בעצם עבר זמנן. השנים 1966-1965 היו שנים של "בין ערביים", כבר לא שירים כבדים רומנטיים ועדיין לא רוק מופרע. אלו היו שנים של מעבר. הייתה אווירה של חוסר סבלנות, הכול התחיל להיות קצר, ונמרץ. הביטלס כבר נתנו את הטון ושנה אחרי כן, בקיץ 1967 החלה המהפכה עם יציאת התקליט Sgt. Pepper's Lonely Heart Club Band, היא הושלמה ב-1969, בפסטיבל וודסטוק.
על הרקע הזה עלו לבמה ארבע בנות צעירות, חסרות ניסיון בימתי, עם הרבה רצון להצליח ושרו יפה – בל קאנטו, שירה עדינה כמו רישום בשחור לבן, כמו אקוורלים על נייר דקיק דקיק, משהו שמרחף בין סגריר לאור, או כמו שהתבטא אחד המבקרים "הדבר המקסים בתוכנית זו הוא, שאין בה אף שורה אחת גועלית, והחיסרון של התוכנית הוא שאין בה אף שורה אחת גועלית". ושמר הגיבה: "ומה למדתי במשך הימים האחרונים? שליצור כלי תרבותי שישירו בעדינות זו עבודה הדורשת חצי שנה, אבל להוסיף את הפלפל וללמד את השירים הפרועים זה לוקח שבוע". גם השירים המפולפלים שנוספו בעקבות הביקורת לא עזרו. האוזן הישראלית כבר לא, או עדיין לא (כל אחד בהתאם להשקפתו), הורגלה לסוג כזה של שירה. הוסף לכך את ההרכב הכלי המשונה שכלל נבל, גיטרה חשמלית, בס ותופים, הרכב חד-פעמי בעל צליל מוזר; וגם את המצב הכלכלי והמיתון - והרי לך מתכון מצוין ל"כישלון מפואר" (עוד מטבע לשון מבית מדרשה של שמר). התמימות הסתיימה. ארבע האחיות הלכו לדרכן. דינה מנחם הפכה לדינה גולן, רותי ביקל הפכה לרותי ביקל-שגיא, אומנה גולדשטיין הפכה לאומנה כהן, ודליה אורן הפכה את פניה למזרח וטסה לאוסטרליה.
במהלך עבודתי ברדיו זכיתי לאחד להקות. אם לא להקלטה מחודשת לפחות לפגישה באולפן. אחת הפנטזיות שלי הייתה לאחד לשידור את ה"האחיות שמר". לצורך כך התחלתי לקשור קצוות ואחד הדברים הראשונים שעשיתי היה למצוא את ההקלטות שלהן שנערכו באולפני "קול ישראל". להפתעתי מצאתי את המאסטר שמור ובמצב מצוין ממש כמו ביום ההקלטה. לעומת זאת, את הרביעייה, היה קשה לזמן יחד. דליה הבטיחה להודיע על בואה לארץ ובינתיים לצערנו דינה הלכה לעולמה כך שאת השתיים הנותרות לא היה טעם לזמן. אך השירים נשארו רלוונטיים.
נערכתי לשדר את שירי "האחיות" כשמכר משותף סיפר לי ששמר מתאוששת מניתוח לב וניתן לשוחח איתה בטלפון. אחרי ששאלתי לשלומה סיפרתי לה שהערב אני עומד לשדר את שירי "האחיות שמר" כפי שהוקלטו ב"קול ישראל". היא שמחה וביקשה לדעת איזה שירים מצויים תחת ידי. המשכנו לדבר ופתאום משום מקום הופיעה הבקשה לא לשדר את "פרחי אולי" - שירה של רחל. נדהמתי, הרי שמר גדלה על שירי רחל וזהו אחד השירים היותר ליריים והמוזיקה כל כך "שמרית" אז מה העניין? היא ניסתה להתחמק בכל מיני תירוצים משונים עד שלבסוף התרצתה ואמרה שהיא מבקשת שלא אשדר את "פרחי אולי" כי הפתיחה היא "בדיוק כמו שנפתח השיר 'אליעזר בן יהודה' של מתי כספי".
"אבל נעמי, 'אליעזר בן יהודה' זה שנת 1970 ואילו 'פרחי אולי' זה שנת 1966 ואולי אפילו קודם לכן". "כן, את זה אתה יודע ואני יודעת אבל הקהל לא יודע ויגידו ש'גנבתי' ממתי כספי".
"שיגידו".
"לא. היה לי מספיק עם 'ירושלים של זהב'".
"רצונך כבודך" אמרתי, איחלנו זה לזו ברכות ונפרדנו.
חלפה דקה והטלפון צלצל, שמר על הקו. "זיגמן, יש לך את 'התשמע קולי'?" שוב נדהמתי.
"נעמי, 'התשמע קולי' זה שמוליק קראוס או יוסף מוסטקי". ואז שמעתי מהעבר השני מעין אנחת רווחה ו"אה טוב...".
דינה גולן הסבירה לי למה התכוונה המזמוראית. מסתבר ש"האחיות שמר" שרו את "התשמע קולי". הלחן לשיר לפי מילותיה של רחל הוא אותו לחן ששנים מאוחר יותר הפך ל"שלג על עירי". כשלוהקו השחקנים להצגה "מסעות בנימין השלישי" חיברה נעמי שמר את המילים החדשות ובחרה במיוחד בדינה לבצע אותן והיא זו ששרה לראשונה את השיר.
האם חששה שמר שאגלה ש"שלג על עירי" זהה בלחנו ל"התשמע קולי"? הרי אין זה השיר הראשון ברפרטואר שלה המחליף לבושים? "ספני שלמה המלך" למשל, בביצועה של אילנה רובינא, שונה מהביצוע המקורי של להקת סמבטיון. "מה אמרו הציפורים" זכה לשני לחנים שונים. האם לא רצתה נעמי להכניס אותנו לבית היוצר שלה?
3 צפייה בגלריה
קטע מ"זמר נוגה" בלחן של "שלג על עירי"
(באדיבות ארכיון נעמי שמר, מחלקת המוזיקה, הספרייה הלאומית)
נסו לשיר את "התשמע קולי" בלחן של "שלג על עירי" ותראו מה הפסדנו. ואולי צריך לאמץ את ההצעה שבחורף נשיר את המנגינה לפי המילים של נעמי שמר ובשאר עונות השנה לפי המילים של רחל.
אברהם זיגמן היה חבר קיבוץ נחשון, עורך ושדרן ברשת ג' ובתחנות רשות השידור, וכיום אספן ומשמר של הקלטות נדירות.
