מהדקות הראשונות של "עלייתה ונפילתה של ענבל אור", הסרט התיעודי שחלקו הראשון עלה אתמול (א') ב-yes דוקו, די ברורה האג'נדה של היוצרת: לגרום לנו לחבב את מלכת קבוצות הרכישה. מטרה לגיטימית. כל יוצר תיעודי פועל מתוך פוזיציה, לא משנה כמה ינסה להיות אובייקטיבי, ונילי טל, היוצרת של "עלייתה ונפילתה", גם לא מתיימרת להיות כזאת.
"עלייתה ונפילתה של ענבל אור" - הצצה
(באדיבות yes דוקו)
לטל רקורד עשייה עשיר בתחום הדוקו, בין היתר הסרט "חרוט בגופי" על נשות גואל רצון, "ברונה" על הילדה המאומצת מברזיל שהושבה להוריה ו"כלות מאוקראינה" על הנשים שמתחתנות עם גברים ישראלים כדי להימלט מארץ המוצא שלהן. יש לה נטייה לתעד נשים שנאלצות לשלם מחיר כשהן נדרסות על ידי המערכת. האם ענבל אור עונה לתיאור הזה?
את קווי המתאר הכלליים של המסע שעברה אור רובנו מכירים. הסיקור התקשורתי ליווה אותה כשפרחה כיזמית קבוצות רכישה של קרקעות והבטיחה דירות זולות בעיצומה של מהפכת הנדל"ן. רוכשים עמדו אצלה בתור כדי להיכנס לעסקה. עיתוני הכלכלה וגם מדורי החברה התענגו עליה, אישה צעירה ונאה - מראה חריג בנוף הנדל"ן הגברי והיבשושי בארץ - יחצ"נית בנשמתה, שהאכילה מכף ידה את התקשורת ונהנתה בהתאמה מיחסי ציבור אוהדים. אחר כך הגיעו הטעויות העסקיות, נחשפו הכשלים ומונה מפרק לשלל החברות שלה. ההתדרדרות הנפשית לא איחרה לבוא ואור צנחה לבירא עמיקתא, כולל סרטונים חושפניים ברשת החברתית וראיונות שונים שהבהירו שהקשר של האישה עם המציאות נותק זה מכבר.
ענבל אור של נילי טל היא קורבן טוטאלי. אישה שכל מפלתה נגרמה על ידי גורמים מבחוץ, אנשים שהתנכלו לה, קינאו בה, החליטו להפיל אותה. ענבל אור של נילי טל לא עשתה אף טעות, אינה מתחרטת על דבר. אם רק תיתנו לה זמן היא תוכיח לכם שהיא נקייה. הטענה העיקרית של טל, כמו שהיא עולה מהסרט, היא שאור הייתה בסך הכל גוזל קטן בלהקת נשרים, וככזאת קל יותר להיטפל אליה, בעוד שטייקונים שגרמו נזק הרבה יותר גדול לכספי הציבור כמו נוחי דנקנר או יצחק תשובה, נהנים מתספורות ועיגולי פינות פלוס טיפול עדין יחסית בעיתוני הכלכלה.
יש סיכוי טוב שההנחה הזו נכונה וצודקת. ברור שנפח הסיקור התקשורתי שאור קיבלה חסר פרופורציות לפלח האמיתי שתפסה בעולם הנדל"ן, בין היתר בגלל שידעה למתג את עצמה והשקיעה סכומים עצומים כל כך בפרסום ושיווק (בשלב מסוים אור התניידה עם מאפרת ומעצבת שיער צמודות). אבל יחסי הניצול עם המדיה היו הדדיים ולא יחסי קורבן-עושק כמו הרושם שהסרט מנסה ליצור. ולא רק ביחסיה עם התקשורת אלא בהתנהלות העסקית הכללית שלה.
מוטיב ה"אכלו לי שתו לי" בולט מאוד לאורך כל הסרט, המרואיינים כולם טוענים לטובתה של אור, מקסימום מסבירים שהיא "חלמה קצת יותר מדי רחוק". הטענות שהושמעו נגד אור במהלך הפרשה נעדרות או מוזכרות בחצי פה. המעבר הלא ברור מביקוש מסחרר לכישלון של פרויקט בבלי מטושטש בסרט. המגלומניה, הפזרנות, הרוכשים שהפסידו את כספם, כל אלה כמעט ולא נוכחים בסרט, וזו בעצם נקודת החולשה העיקרית של "עלייתה ונפילתה", שמייצרת חוויית צפייה בסרטון תדמית ולא בדוקו.
הצגה מאוזנת וכנה יותר של ההצלחות, כמו גם של הטעויות והחרטות, הייתה מאירה את הגיבורה של טל באור מורכב ואנושי יותר, כאישה מודעת, ובהתאמה מעורר אמפתיה. ההצגה התמימה והטהורה של אור יוצרת חשדנות אצל הצופה ופועלת למעשה לרעתה. בסופו של יום מדובר באשת עסקים, לא גדולה מדי, שבמשך עשור המריאה עד שעפה קרוב מדי לשמש ונפלה. וכשהיא נפלה זה כאב. לה, אין ספק, אבל גם להרבה אנשים אחרים. המצג החד צדדי של אור משיג את התוצאה ההפוכה.
