הזוכים בפסטיבל הסרטים בברלין, שנערך השנה באופן מקוון, הוכרזו היום (ו'). בפרס דוב הזהב זכה סרטו המצוין של ראדו ג'ודה הרומני, Bad Luck Banging or Loony Porn. הסרט, שכבר התייחסתי אליו בסקירה הקודמת, נדמה כיצירה הקולנועית הראשונה של עידן הקורונה, שכן כל המשתתפים בו מקפידים על ריחוק חברתי, עוטים מסכות, וחלקם, כמה צפוי, אף עושים זאת בצורה לא תקינה (וגם מעירים להם על כך).
אבל זוהי, כמובן, לא הסיבה לזכייתו. איני זוכר עוד סרט שנפתח בסצנה מפורשת של מין אוראלי ומסתיים בהשתוללות אלימה הכוללת דילדו ענק. הסרט מביא את סיפורה של מורה להיסטוריה בתיכון (קטיה פסקריו), שקובץ וידיאו שבו היא ובעלה מקיימים יחסי מין עולה לאינטרנט. בעלה, שצילם את האקט המיני, שלח את המחשב ובו הקובץ לתיקון – ומכאן ועד הפצתו הוויראלית המרחק קצר. ההורים בבית הספר שבו מלמדת המורה תובעים את פיטוריה, ואכן בחלקו השלישי של הסרט נערך לה מעין משפט שדה בחצר בית הספר, שבמהלכו חושף ג'ודה כמה אמיתות מאוד לא נעימות על בני עמו.
מהר מאוד עוברים הדברים מדיון במוסריותה של המורה לעובדה שהיא מלמדת את בניהם ובנותיהם של הנוכחים על השואה, ובמיוחד על הטבח שביצעה רומניה, תחת שלטון אנטונסקו, ביהודי אודסה (נושא שכבר עלה לדיון בסרט קודם של ג'ודה, "לא אכפת לי שההיסטוריה תזכור אותנו כברברים" מ-2018). בדברים שמטיחים ההורים במורה אכן שבה ועולה נימה אנטישמית, כאשר אחד מהם, איש צבא המאמין בתיאוריות קונספירציה, טוען מפורשות שהיטלר היה יהודי שטבח בבני עמו כדי להביא ליסודה של מדינת ישראל. גברת אחרת תוהה מדוע המורה אינה מדברת עם תלמידיה על הפשעים שמבצעת ישראל בשטחים הכבושים. בקיצור, יש מה לעשות עם הסרט הזה, אם וכאשר יגיע לאחד הפסטיבלים בארץ, ולא רק בהקשר הפורנוגרפי.
בפרס הגדול של חבר השופטים זכה הסרט היפני Wheel of Fortune and Fantasy בבימויו של ריוסוקה המאגוצ'י. זהו סרט מקסים המורכב משלושה סיפורים, שכל אחד מהם מתמקד בגיבורה נשית. הסיפור הראשון עוסק בדוגמנית המגלה שחברתה הטובה היא בעצם חברתו החדשה של האקס שלה. החברה עצמה אינה יודעת על הקשר הרומנטי שהיה בין השניים והסתיים זה לא מכבר, והתוצאה מביאה לעימות לילי בין הפרודים, המזכיר את סרטי אריק רוהמר הצרפתי.
הסיפור השני, והיפה מכולם, מפגיש בין אישה נשואה ומרצה לספרות שפרסם זה עתה ספר חדש. מטרתה של האישה, המתייצבת במשרדו של המרצה, היא לפתות אותו ובכך לנקום את השפלתו של מאהבה על-ידי אותו מרצה-סופר כמה חודשים קודם לכן. הסיטואציה טעונה בהקשר אקטואלי של MeToo, בעיקר כיוון שהמרצה מודע לבעייתיות שבהימצאות עם סטודנטים וסטודנטיות לבד במשרדו, ועל כן הוא מקפיד להשאיר את הדלת פתוחה לרווחה (זוהי גם כותרתו של הסיפור).
הסיפור השלישי מספר על אישה בשנות ה-40 לחייה שמגיעה לפגישת מחזור של התיכון שלה, ובדרכה חזרה פוגשת את מי שהיא סבורה שהייתה המאהבת שלה באותה תקופה. הסיפור מתרחש על רקע וירוס מחשבים מסתורי שתוקף את העולם (שמהדהד, אם נרצה בכך ואם לא, את הפנדמיה הנוכחית), ושבגללו התקשורת בין בני אדם חוזרת להתבסס על מכתבים וגלויות. חלקו החותם של הסיפור הזה הוא אחת הסצינות היפות והמרגשות שראיתי בקולנוע (טוב, על גבי מסך המחשב) בשנים האחרונות, ויש לקוות שאחד המפיצים יזדרז וירכוש את היצירה היפהפייה הזו.
עוד בזוכים: פרס המשחק הטוב ביותר הוענק לשחקנית הגרמנייה מארן אגרט, המגלמת בסרט I’m Your Man מדענית שבמסגרת ניסוי עוברת להתגורר עם הומינואיד. לראשונה בתולדות הפסטיבל בוטלה ההבחנה בין פרסי השחקן והשחקנית המצטיינים, כדי להימנע מחלוקות מגדריות מאולצות ובמידה רבה מאוד גם כדי לאתגר אותן. פרס חדש הוענק לשחקנ/ית המשנה הטובים ביותר, וזה נפל בחיקה של לילה קיצלינגר על תפקידה כנערה המאשימה את אביה במות אימה בתאונת דרכים בסרטו המצוין של בנס פליגהאוף ההונגרי, Forest - I See You Everywhere. הסרט מורכב משבעה סיפורים שכולם מעמתים בין בני זוג והורים וילדיהם, באינטנסיביות צילומית ההופכת את הצפייה למאתגרת אך גם מתגמלת. פרס הבימוי הוענק לדנש נאגי ההונגרי על סרטו Natural Light, דרמה המתרחשת בעיצומה של מלחמת העולם השנייה. פרס התסריט ניתן להונג סאנגסו הקוריאני שהציג בברלין את Introduction.
