סאשה ברון כהן הולך לעשות קצר במוחם של לא מעט ישראלים. "בוראט 2" (Borat Subsequent Moviefilm) מחזיר אחרי 14 שנים את דמותו האהובה של עיתונאי הטלוויזיה הקזחי בוראט סגדייב. קזחי אמרתי? על מי אני עובד, הרי בוראט הוא משלנו.
בסרט החדש ברון כהן לא רק שב ומפגין את יכולת האלתור שלו ואת נכונותו להיות קמיקאזה סאטירית, אלא שגם הקזחית המעוברתת שלו מוסיפה עוד שכבה של בידור להנאת הצופים הישראלים. מצד שני, ישראל היא גם המדינה שבה כ-70 אחוז מהאנשים תומכים בדונלד טראמפ לקדנציה שניה. לא משנה מה תחשבו על "בוראט 2" אף אחד לא יטעה לחשוב שברון כהן תומך בו או מחבב את אמריקה הגזענית והנבערת המהווה את בסיס התמיכה של הנשיא.
סיפור המסגרת מתחיל עם בוראט בגולאג קזחי. מתברר שבקזחזסטן לא אהבו את הדרך שבה הוצגה המדינה בסרט הקודם, אבל כעת הוא נקרא לדגל למען שליחות נוספת בארצות הברית. נשיאותו של דונלד טראמפ נראית למנהיג הקזחי כברכה לאחר שמונה שנות אובמה, ובוראט נשלח כדי להביא קוף כמתנה לסגן הנשיא פנס. עם החזרה לכפר בוראט מגלה שבני משפחתו מתנכרים לו, למעט בתו בת ה-15 טוטאר (השחקנית הבולגריה מריה בקאלובה). כזכור "הקזחים", כפי שבוראט מייצגם, אינם עם נאור במיוחד ביחסם לנשים. טוטאר חיה בדיר והיא מחליטה להתגנב למסע של בוראט לאמריקה.
השליש הראשון כולל לא מעט סצנות הקשורות לסיפור המסגרת המכביד. זוהי מתכונת דומה לסרט הקודם שבה הצטרף למסע המפיק אזמאט בגאטוב (קן דוויטיאן). התפתחות היחסים בשני הסרטים דומה: עימות הולך וגובר, פרידה ואז איחוד (אגב, לאזמאט עצמו יש סוג של הופעת אורח מפתיעה בתחילת הסרט). הסיפור בין שתי הדמויות לא ממש מעניין, הרי ברון כהן כבר הוכיח שהוא מסוגל לבצע את הפיגועים הסאטיריים שלו ללא חוט עלילתי מקשר. אם נתייחס לתוכנם של יחסים אלו הרי שזו סוג של פרודיה על תהליכי שינוי, גדילה והעצמה נשית במהפך של טוטאר מנערת דיר חזירים ל"עיתונאית עצמאית ובטוחה בנשיותה".
באינטראקציה בין בוראט וטוטאר אין רגע המשתווה למרדף וההתגוששות בעירום שהיו עם אזמאט בסרט הקודם. השליש הראשון כולל את סיפור הרקע כנקודת מוצא לאינטרקציות עם אמריקנים הנתקלים בהתנהגויות מוזרות וחולניות אך בוחרים להתעלם ממה שלנגד עיניהם. לאחר כשליש מהסרט מתחילה סדרת סצנות שבהן השגעת של ברון כהן מעלה הילוך ופועלת בתוך סיטואציות חברתיות מרובות משתתפים. באחת מהן בוראט מגיע למרחק מטרים ספורים ממייק פנס בדרך שיש בה מידה לא מבוטלת של סיכון ממשי עבור הקומיקאי, ובקאלובה מתגלה כשותפה פרועה לסגנון של הבוס.
ב"בוראט 2" יש לא מעט סצנות מקבילות לאלו שהיו בסרט הקודם. במוקד נמצאת טראמפלנד, עם היחס המפוקפק שלה להפלות, ילדים בכלובים, נשק, גזענות, סלידה "אידיאולוגית" ממסכות וחיבה לא מבוקרת לניתוחים פלסטיים. גם כאשר מוצגים אנשים פשוטים, הנושא הוא תמיד מעשיו וערכיו של טראמפ.
ישנם סגמנטים ספורים שבהם ברון כהן רך יותר, בהציגו דמויות תמימות אך שוחרות טוב. דמות של אישה אפרו-אמריקנית שנשכרת כדי להשגיח על טוטאר ומנסה לעזור לה, ובעיקר שתי ניצולות שואה יהודיות שנתקלות בבית כנסת בבוראט בתחפושת מטורללת של "יהודי כפי שמדמיין אותו אנטישמי קזאחי". בתביעת הפיצויים שעליה דווח השבוע התברר כי העיזבון של אחת הנשים (שמאז הצילומים נפטרה) תבע את ברון כהן על הונאה. המפגש עם הנשים תוכנן כחלק ממה שהן חשבו שהוא סרט תיעודי על השואה. יש כאן טריק קצת מלוכלך, אך בצפייה בסצנה קשה שלא להתרגש מהעדינות וגדלות הנפש של השתיים. כשהן מוצבות מול האשפה האנושית ברוב הסצנות האחרות, המסר האנטי-אנטישמי מהדהד היטב.
אין ספק שהסצנה שתישאר חקוקה בזיכרון הקולקטיבי היא זו שבה מככב רודי ג'וליאני - ראש עיריית ניו יורק לשעבר, ויד ימינו של טראמפ למשימות מלוכלכות. כל מי שקרא אתמול חדשות כבר יודע מה קורה בה, אך לא אקלקל לאלו שאינם יודעים. בסדרה "מי זו אמריקה?" ברון כהן יצר לא מעט סיטואציות מביכות עד השתאות עם חברי קונגרס וסנאט רפובליקנים, ובכל זאת נדמה כי יש כאן שיא חדש. לא רק בגלל שהצפייה בג'וליאני תגרום לצופים רבים לרצות לקרצף את הגוף עם ליפה, אלא גם בגלל העיתוי הקריטי - שבוע וחצי לפני הבחירות. אחרי הצפייה בסצנה קשה שלא להצטמרר מהמחשבה על ג'וליאני נוסע בשליחות טראמפ למזרח אירופה כדי לקבל מסוכנים של המודיעין הרוסי "חומר מפליל" על האנטר ביידן. אם הוא נפל במלכודת של ברון כהן, קשה להאמין שאין למודיעין הרוסי כספות מלאות ב"קומפרומט ג'וליאני" ("חומרים מלוכלכים" למטרות סחיטה). הכתובית המסיימת את הסרט קוראת לצופים ללכת לבחור או להסתכן בעונש מוות. היא מבהירה, אם היה ספק, מהו האימפקט בעולם האמיתי שאותו מבקשת להשיג הסאטירה של ברון כהן.