בין שאר האילוצים שהמציאות הפילה על העונה החמישית של "הטובות לקרב", שעלתה בסוף השבוע האחרון ב-yes, אפשר למצוא את הפרידה מאחת הדמויות הבולטות של הסדרה - לוקה קווין, שמגולמת על ידי השחקנית כוש ג'מבו. קווין, שהיחסים שלה עם "הטובות לקרב" מתחילים אי אז בסדרת האם, "האישה הטובה", הייתה אמורה לסיים את תפקידה בסדרה (עקב בקשתה לפרוש) כשהיא עוזבת לטובת תפקיד מפנק בניהול ריזורט בסנט לוסיה, שעל רכישתו פיקחה עבור ביאנקה, הבוסית החדשה שלה. הסצנה האחרונה שלה הייתה אמורה להתרחש על חופי סנט לוסיה, כשהיא עומדת על החול עם הבן שלה ג'וזף.
הקורונה, שכבר קיפחה שלושה פרקים שלמים מהעונה הרביעית של "הטובות לקרב", אילצה את ג'מבו הבריטית לחזור לכור מחצבתה בלונדון, והתסריט שונה בהתאם - ביאנקה הציעה לקווין הצעה שאי אפשר לסרב לה, לנהל את ענייניה בבירה האנגלית והסצנות האחרונות אכן צולמו בלוקיישן חדש, כשהשחקן שמגלם את ג'וזף הוחלף לטובת הבן האמיתי של ג'מבו. סצנת הפרידה צולמה מרחוק, כשג'מבו מצלמת את הצד שלה בנפרד משאר השחקנים, וסיכוי טוב שהיא לא נזקקה לאמצעים מלאכותיים כדי לדמוע במהלכה.
המציאות, שהיא הפלסטלינה שממנה מעצבים היוצרים רוברט ומישל קינג את "הטובות לקרב", סיפקה להם לא מעט חומרי גלם בזמן שבין העונה הרביעית לחמישית. טראמפ, הנמסיס הנצחי של דיאן לוקהארט (כריסטין ברנסקי) שאחראי על לא מעט מופעי אבסורד ש"הטובות לקרב" עסקה בהם, הוחלף בג'ו ביידן; ה-6 בינואר הצטרף לקאדר התאריכים ההיסטוריים בארצות הברית, כשחבורת רפובליקניים הסתערו על הקפיטול בהפגנה אלימה; ג'ורג' פלויד נרצח על ידי שוטר והוציא לרחובות את Black Lives Matter; וכמובן, הקורונה עצמה, שלהשפעות שלה על העולם של "הטובות לקרב" מן הסתם עוד נתוודע גם בהמשך הסדרה. תוסיפו לזה את הפרידה מג'מבו ומדמות מפתח אחרת, אדריאן בוזמן (דלרוי לינדו, הגרסה הסופית של אלוהים למיתרי קול מושלמים), ותסיקו לבד שלזוג קינג היו הרבה אתגרים על השולחן.
בהתחשב בנסיבות - וגם בלי קשר אליהן, אם להיות כנים - התוצאה היא לא פחות ממושלמת, תענוג אמיתי לחובבי הסדרה. את הפיצוי לצופים על חסרונם של שלושת הפרקים מהעונה הקודמת ממזגים הזוג קינג עם המסורת שהחלו בעונה הקודמת, לכתוב פרק ראשון בפורמט יוצא דופן לפני שהם צוללים לזרם המוכר של הסדרה. בזמנו זאת הייתה דיאן שמתעוררת לעולם שבו הילרי קלינטון ניצחה את הבחירות, והפעם זהו פרק שלם בסגנון "בפרקים הקודמים", שבו נקשרים כל הקצוות מהעונה הקודמת (ממו 618, הפרישה של בוזמן וקווין והקיצוץ המיועד במצבת כוח האדם בחברה), פלוס סקירה זריזה של האירועים שהתרחשו בעולם בזמן שחלף.
בכתיבה שאינה נופלת מפרק רגיל, מצליחה "הטובות לקרב" לזקק התרחשות שמספיקה לחצי עונה לתוך פרק אחד ארוך מהרגיל, שבסופו תרגישו כאילו עברו רק חמש דקות, עם מחווה מצמררת לסצנה מוכרת מ"פרקליטי אל.איי" וקריצה קטנה בסופו: הפתיח של הסדרה, שלרוב מגיע איפשהו בסוף השליש הראשון של הפרק, עבר לסוף - דרכם של הקינגים לסמן לצופה שאחרי שצחקנו ונהנינו, מכאן והלאה נמשיך לצחוק וליהנות במתכונת הרגילה של הסדרה. בהתאמה, החפצים המתפוצצים הוחלפו בחיות פרווה חמודות.
אני לא משלה את עצמי. זה לא הולך להיות קל בלי אדריאן ולוקה, שתי דמויות כריזמטיות שהניעו לא מעט מהעלילה של "הטובות לקרב" (טוב, לוקה קצת פחות בעונה הרביעית, ועדיין), אבל ארבעת הפרקים הראשונים מוכיחים שהגרעין של "הטובות לקרב" כל כך מוצלח שכמעט לא משנה איזה דמויות או שחקנים תניחו בקצוות שלה - היא עדיין תשעט, מלוטשת, חכמה, מעוררת מחשבה ומלאת הומור עצמי. את החלל שמשאירים בוזמן וקווין ממלאות שתי דמויות מצוינות לא פחות - הראשונה היא כרמן מויו (שרמיין בינגווה), שמצטרפת ל"רדיק, בוזמן ולוקהארט" כמתמחה שמוצאת את עצמה מייצגת כמה לקוחות מפוקפקים.
חוץ ממנה, ישנו גם האל ווקנר (מנדי פטינקין, "הומלנד") - בעלים של חנות צילום, שמחליט לפתוח בית משפט אלטרנטיבי בחלק האחורי של החנות שלו כדי לנצל את הביקוש העצום לצדק, זה שמתעכב בעקבות סגירת בתי המשפט בתקופת הקורונה. לווקנר אין כמובן שום רקע משפטי אבל הוא בהחלט מעמיד קונטרה למשרד עורכי הדין ומאלץ אותם להתמודד עם כל מה שכבר שכחו. הנרטיב שלו גם מסמן את כל מה שטוב ובועט ב"הטובות לקרב" - היכולת להתעמת שוב ושוב עם המציאות ועם תפיסות החיים הכי בסיסיות שלנו, מבלי לאבד לרגע את הפרופורציות, המודעות העצמית והאומץ - המיזוג המושלם של אסקפיזם מציאותי.