הזמרת אתי לוי לא תשכח לעולם את המפגש הראשון שלה לפני 30 שנה עם ישראל בונדק, איש הפנתרים השחורים לשעבר, שהפך למנהל האישי שלה. "הוא אמר לי 'תחזיקי לי את התיק רגע' והלך. לפניו אפילו לא חשבתי שאני הולכת להיות זמרת. הוא לימד אותי להחזיק מיקרופון. הוא הכל בשבילי". היא עד כדי כך לא שוכחת, שגם כשבונדק עצמו מדבר על מחשבות פרישה מניהול מוזיקלי, לוי קושרת את עצמה אוטומטית אליו.
"אני לא יכולה לשיר בלעדיו", היא אומרת בנחרצות בריאיון ל-ynet, "כלומר, זה לא שאני יכולה פיזית, אבל בעיני רוחי אני לא רואה את זה קורה בלעדיו. הדמות שלו תמיד תהיה לצידי. אם אגיע למצב שאצטרך לפרוש ממוזיקה, אז אפרוש, מה קרה? נולדתי עם מיקרופון בפה? תבין, זה לא שהוא מדבר על הפרישה מחר וגם לא בעוד שנה, אלה רק מחשבות שעולות לראש שלו".
את מגדירה את עצמך כאישה חזקה. למה את חושבת שאת לא יכולה בלעדיו אחרי כל מה שעברת בחיים?
"אני אישה חזקה מאוד ואני לא יכולה בלעדיו. אין לי תשובה למה. זה עניין של אמון. ישראל בנה אותי מההתחלה במשך 30 שנה. אני מההתחלה איתו, בטוב וברע, בעליות ובמורדות, ואני לא רואה לנכון לעשות את זה בלעדיו".
אבל אפילו את הבית של ההורים עוזבים בשלב מסוים בחיים.
"אני מי שאני היום זה בזכות ישראל. כל מה שאני - זה הוא".
יהיו כאלו שיגידו שזה אובססיבי ותלותי.
"שיגידו. גם כשלא עושים כלום אנשים אומרים. תמיד ידברו. אז הכל בסדר, ממתי מעניין אותי מה יגידו?".
"רציתי לצאת מהשכונה, לראות משהו אחר"
לוי בת ה-52, הידועה גם כאחותה התאומה של זהבה בן (מלבדה יש לה עוד שני אחים ושש אחיות), נולדה וגדלה בבאר שבע, אבל בגיל 13 החליטה לצאת מהבית. "רציתי לנסות דברים", היא נזכרת, "אז עברתי לפנימייה חרדית לגמרי. זה אומר לקום כל בוקר ולהתפלל, אחר כך ללכת לבית הספר ולהתפלל גם שם. זה לשמור שבת כהלכתה בצורה הכי ברורה. לא לעשות כלום. כלום. חרדית לכל דבר. אפילו גרביים שחורים".
מה מוביל ילדה בת 13 לעזוב את הבית של אימא ואבא ולנסוע לעיר אחרת?
"רציתי לצאת קצת מהשכונה ומהבית, לראות משהו אחר. בהתחלה אימא שלי לא הייתה בעד. היא אהבה שהילדים שלה איתה, אבל רצינו לנסות דברים אחרים והיא הסכימה".
כשהגיעה לגיל 18 התגייסה לוי לצה"ל, שם השלימה שירות צבאי מלא ואף השלימה את לימודיה התיכוניים. "הייתי בחיל הרפואה ובחיל החימוש. הייתי מעבדת נתונים בחלקי חילוף של נגמ"שים, זה היה קרבי כזה במחנה נתן בבאר שבע. שנתיים הייתי שם ושנה נוספת השלמתי בגרויות. רציתי להמשיך ללמוד באוניברסיטה".
אז למה לא נרשמת ללימודים?
"המצב בבית לא היה מי יודע מה. אבא שלי נפטר בדום לב בשנתו ואימא שלי סחבה את הכל על הכתפיים שלה. תחשוב - עשרה ילדים. אחרי הצבא גם עזרתי כלכלית במה שיכולתי".
"אני אהיה אימא. אני כבר בתהליכי פונדקאות. אני מוכנה היום יותר מתמיד. פסגת שאיפותיי בחיים זה להביא ילד"
האובדן הפתאומי של אביה לא היה האחרון. מסודי, אחותה הגדולה שהייתה גם חברה טובה, הלכה לעולמה בגיל 26 כשהלכה לישון ולא התעוררה אחרי שלקתה בדום לב. "המוות של מסודי קשה לי עד היום", היא מגלה, "זה היה לפני 28 שנה. אהבתי אותה בצורה שאי אפשר לתאר, היא הייתה בשבילי הכל, עולם ומלואו. היא הייתה אחת ומיוחדת. אני כל הזמן נזכרת בה. אני לוקחת אותה איתי לכל מקום וחולמת עליה הרבה. שתבין, בגיל 26 היא פשוט נפטרה. היא אפילו לא הספיקה להתחתן, לא היו לה ילדים. היא בעצמה הייתה עוד ילדה. המוות שלה היה בשבילי כמו בוקס בבטן".
האבדות המשפחתיות העצובות בחייה של לוי המשיכו גם כשאימה הלכה לעולמה בשנתה, בדיוק כמו אביה ואחותה. אחות נוספת נפטרה לפני כ-7 שנים מזיהום ברגלה. "מאוד קשה להתמודד עם הדברים האלה", משתפת לוי, "הזמן איכשהו מצליח אולי להדחיק. אבל זה קשה מאוד".
הקשר ההדוק של לוי למשפחתה הביא אותה גם לעולם החינות וההופעות במרוקאית שהיא מתמקדת בהן בשנים האחרונות, ומה שגרם לכך שלוי מפרה את ההתחייבות האישית שלה כלפי עצמה - הטבעונות. ב-12 השנים האחרונות לוי מגדירה את עצמה טבעונית לכל דבר ועניין, אבל בחודשים האחרונים החליטה להחריג מאכל אחד, פעם בשבוע: הדג המרוקאי של בית הוריה. "אני שרופה על בעלי חיים", היא מפצירה, "ואני טבעונית ב-90 אחוז. רק ביום שישי אוכלת חתיכת דג. אבל לא תראה אותי אוכלת דברי חלב וביצים".
הדג של ערב שישי שבר אותך?
"זה לא עניין של להישבר. זה משהו שהוא ב-DNA. אי אפשר להסביר את זה. זה מזכיר לי את ההורים. 11 שנים לא נגעתי בדגים, אבל רק בחודשים האחרונים אני אוכלת חתיכת דג ביום שישי. אני לא יכולה לוותר על זה. זה מזכיר לי את הילדות שלי, את ההורים שלי, את הבית שלי".
"בדיעבד, אני יודעת שעשיתי הרבה טעויות בחיים שלי. אחת מהן הייתה הנישואים. אבל הטעות הגדולה יותר היא שלא הבאתי ילדים בגיל מוקדם"
על אף הקשר שלה למשפחתה, לא פעם שמותיהן של לוי ושל בן עלו בהקשר של סכסוך ותקופות ארוכות של נתק. היום, נדמה שכל זה מאחור, ולוי אף עודדה את אחותה התאומה בזמן שהותה בבית "האח הגדול". "זה היה כיף גדול לראות אותה שם, זו הייתה גאווה. היא לא השתנתה במילימטר. בדיוק אותה זהבה שאני מכירה. אחת לאחת".
זאת הפעם הראשונה שאת מחייכת בשיחה.
"כן, עלה לי חיוך כי אני מה זה שמחה בשבילה שהיא הגיעה למקום הראשון. הגיע לה בזכות ולא בחסד. זה מקום שהיא הייתה צריכה להיות בו לפני הרבה מאוד שנים וחבל שזה קרה רק עכשיו, אבל איך אומרים - עדיף מאוחר מאשר אף פעם לא".
במרחק הזמן, יש משהו שאת מצטערת עליו ביחסים איתה?
"לא. קודם כל ולפני הכל, זהבה היא אחותי. אני לא מסתכלת עליה כזמרת. אני אוהבת אותה והיא אחותי בדם, בלב ובנפש. אני מאוד גאה בה ושמחה שהיא זמרת מצליחה. אני גם מאוד קשורה אליה, אנחנו לא אחיות רגילות, אנחנו אחיות תאומות זהות. גם אם לא נהיה בקשר שנים, נדבר בתת מודע. אני ארגיש אותה והיא מרגישה אותי. זה קרה לנו ב'אח הגדול'. היא בכתה, אני לא יודעת אפילו על מה, ולי באותו יום הייתה עצבות כזאת ובכיתי יחד איתה. כשיצאה מהבית שאלתי אותה אם היא הרגישה, והיא אמרה לי שכן, שהיא ידעה שיש לי משהו. כלומר, הרגשנו אחת את השנייה. ושתדע שהיה לי קשה, כי ידעתי שקשה לה כשהיא הייתה סגורה שם בבית".
"אני לא אנונימית, אבל כן מרגישה שיכולתי יותר"
את הקריירה המוזיקלית שלה החלה לוי לגמרי במקרה, כשהתלוותה אל בן לקדם אירוויזיון בשנת 1992. "זה היה גימיק בשביל זהבה", היא מספרת, "ושם ראיתי את ישראל והכל נפתח".
כלומר, לא חשבת שאת רוצה להיות זמרת.
"אף פעם לא הבנתי שאני רוצה להיות זמרת. אמנם שרתי בבית של אבא ומוזיקה זה בדם שלי, אבל רק כשנפגשתי עם ישראל בקדם האירוויזיון זה קרץ לי".
מה ישראל בשבילך מעבר למנהל?
"הוא הכל בשבילי. הוא הבן אדם שאני חיה איתו 30 שנה. הוא יודע עליי הכל ואני יודעת עליו הכל. היום, במבט לאחור, אין לנו את הקשר הזה של מנהל-זמרת, אנחנו ממש חברים. אין לנו אפילו חוזה. הקשר שלנו מתבסס על אמון וכבוד אחד לשנייה".
את שואלת אותו שאלות?
"ברור, לגבי הכל. אם יש שאלות אני שואלת. אין זמר ומנהל שהחזיקו ככה כל כך הרבה שנים. אבי גואטה ושרית חדד התחילו אחרינו".
"היה כיף גדול לראות את זהבה ב'אח הגדול'. היא לא השתנתה במילימטר. זו בדיוק אותה זהבה שאני מכירה. אחת לאחת"
במהלך השיחה, עושה רושם שעל אף הקריירה המוזיקלית הארוכה שלה ומערכת היחסים היציבה עם בונדק, לוי לא הצליחה להגיע לשיאים שהציבה לעצמה.
יכול להיות שהקריירה שלך פספוס?
"מה זה פספוס? אף פעם לא הייתי למעלה למעלה, אבל גם אף פעם לא הייתי למטה למטה. תמיד יזכרו אותי ותמיד ידברו עליי. אני לא אנונימית. אבל אני כן מרגישה שיכולתי יותר. אין לי מושג למה זה לא קרה, אולי בגלל שבשנים האחרונות אני במקום אחר. אולי בגלל שאני מתמקדת היום במוזיקה מרוקאית ועושה הרבה חינות".
פרט למוזיקה המרוקאית, לוי הוציאה לאחרונה שירים שכתב השחקן לשעבר שהורשע באונס וריצה מאסר בפועל, חנן גולדבלט.
לא הייתה לך בעיה לשיר שירים שכתב אנס מורשע?
"חנן שילם את חובו לחברה ואני חייבת להגיד לך שלא כל מי שיושב בבית סוהר הוא אשם באמת. יש גם חפים מפשע".
ומבחינה מוסרית זה עובר לך חלק בגרון? האיש הורשע בשורה של עבירות מין קשות.
"אני לא רוצה לענות על זה. מבחינתי, חנן גולדבלט שילם את חובו לחברה".
"הבדידות היא החברה הכי טובה שלי"
לוי לא מרבה לדבר על טעויות העבר. היא מגדירה את עצמה כבן אדם שלא מתעכב על טעויות. מבחינתה, היא ממשיכה הלאה בחיים וזורמת. אפילו כשאנשים פוגעים בה, היא מסרבת להרחיב את השיחה על כך כדי לתת למי שפגע בה אפשרות להתנצל. מתישהו. אבל מבחינתה, יש טעות אחת בחייה - שלא הביאה ילדים לעולם.
לוי נישאה בתחילת שנות ה-20 לחייה. היא נכנסה להיריון והעובר נפל, וכשנתיים אחרי שהתחתנה היא התגרשה. "זה היה שברון לב. אבל אני לא מתעכבת על זה ולא רוצה עוד זוגיות. הספיקה לי אכזבה אחת. אני לא חוזרת על טעויות פעמיים. טוב לי כשאני חוזרת הביתה מהופעות ואני לבד".
את לא מרגישה בדידות?
"הבדידות היא החברה הכי טובה שלי. אני מאושרת. יכולתי להיות בזוגיות ויכולתי להתחתן עוד פעם, אני בחרתי בזה".
"אף פעם לא הייתי למעלה למעלה, אבל לא למטה למטה. תמיד יזכרו אותי ותמיד ידברו עליי. אני לא אנונימית. אבל אני כן מרגישה שיכולתי יותר"
בדיעבד, מה הייתה הטעות שלך?
"בגיל שאני נמצאת בו היום אני חושבת על החיים יותר ברצינות ממה שחשבתי פעם כשהייתי צעירה. אז רציתי רק לזרום ולרוץ. בדיעבד, אני יודעת שעשיתי הרבה טעויות בחיים שלי. אחת מהן הייתה הנישואים. הטעות הגדולה יותר היא שלא הבאתי ילדים בגיל מוקדם. יש בי על זה צער מאוד עמוק וכשאני מסתכלת אחורה זו הייתה טעות חיי שלא הבאתי ילדים לעולם".
והיום? את מרגישה כבר מוכנה לילדים?
"כן, מאוד. ואני אהיה אימא. אני אביא ילד בפונדקאות. אתה תראה שזה יקרה, אני כבר בתהליך. הלוואי שבעוד שנה יהיה לי ילד. אני מוכנה היום יותר מתמיד. אני כבר בשלה לזה. פסגת שאיפותיי בחיים זה להביא ילד. באמת".
צילום: טל שחר
איפור ושיער: ענבל שומר
סטיילינג: כינרת מנור
