"נקמת היצור" (1955) היה המשכון זניח לסרט האימה המגוחך "היצור מהלגונה השחורה" שביים ג'ק ארנולד ועסק במפלצת פרה-היסטורית השוכנת במעמקי נהר האמזונס. הסרט שצולם בתלת-ממד זכה אומנם להצלחה, אך סביר להניח שאיש מעולם לא היה נזכר בו אלמלא סצינה קצרה אחת, שבה מדען צעיר בשם ג'נינגס תר אחר עכבר מעבדה שהלך לאיבוד בניסוי שבדק מה קורה אם מכניסים חתול רעב לכלוב עם עכברים. "אתה בטוח שהאכלת אותם הבוקר?", שואל אותו הפרופסור, בגילומו של ג'ון אגר. "אני תמיד מאכיל אותם", רוטן ג'נינגס תוך שהוא מכניס את ידיו לכיס חלוקו, ומוצא שם למבוכתו, מה אם לא, את החיה האבודה.
שמו של השחקן שגילם את ג'נינגס, ואפילו לא צוין בקרדיטים, היה קלינט איסטווד, וזה היה תפקידו הקולנועי הראשון. הסרט יצא לאקרנים בניו יורק שבועיים לפני יום הולדתו ה-25 שחל ב-31 במאי. בימים אלו הכוכב חוגג 90 שנה להולדתו ו-65 שנות קריירה קולנועית. ליהוקו האקראי לתפקיד מניח שהיה מי שזיהה בו אז, אולי, כישרון קומי.
איסטווד אומנם כיכב בקומדיות פעולה. למשל, "חזיז ורעם" (1974) של מייקל צ'ימינו, "צרות בצרורות" (1978) של ג'יימס פארגו, ו"עיר לוהטת" (1984) של ריצ'רד בנג'מין לצדו של ברט ריינולדס. אבל עיקר תפקידיו, לפחות הראשונים והמשמעותיים, היו במערבוני הספגטי שבהם גילם דמויות ציניות ומפוקפקות מוסרית (ע"ע "הטוב, הרע והמכוער"), ומערבונים אמריקנים מודרניים שבהם שיחק גיבורים רדופי עבר אלים המלווים בנוכחות מלנכולית ("עיר ושמה גיהינום").
מה לא נאמר או נכתב על איסטווד, שבגיל 89 עוד ביים את "ריצ'רד ג'ול" המשובח? נדמה שכמעט הכל. הוא פרץ לתודעה בסדרת הטלוויזיה המיתולוגית Rawhide שרצה בין השנים 1965-1959 ושיר הנושא שלה Rollin’, Rollin’, Rollin’ בביצועו הבלתי נשכח של פרנקי ליין הפך לקלאסיקה. איסטווד גילם את דמותו של איש המערב הפרוע, רואדי ייטס, שמסייע בהובלת שיירות בקר ומאז הוא מלווה את תולדות הקולנוע האמריקני במעבר מהוליווד הקלאסית, דרך זו החדשה, להוליווד של ימינו.
כשפסע לראשונה אל מתחם אולפני יוניברסל הוא היה בן 23, נשוי למגי ג'ונסון (אישתו הראשונה), ומי שהזמין אותו לשם היה הבמאי ארתור לובין, שהתרשם ממנו כאשר נתקל בו בשירותו הצבאי. איסטווד התקבל לעבודה בשכר שבועי של 75 דולר, ואף שלא ראה את ייעודו במשחק, גם דאג להירשם על חשבונו לשיעורי דרמה. הוא הופיע בתפקידים זניחים ב-14 סרטים, שאותם הגדיר כ"סרטים שיהיה נחמד יותר אם יישכחו". הרשימה הבאה מוקדשת לכמה מהם, באהבה גדולה ובהערצה.
ב-1955, השנה בה הבליח לראשונה על המסך, איסטווד נצפה לרגע גם בסרט אימה נוסף שביים ג'ק ארנולד, "טרנטולה" שמו, שוב בכיכובו של ג'ון אגר, והפעם על עכביש ענק שנמלט ממעבדה שבה נערכים ניסויים רדיואקטיביים ומטיל את אימתו על עיירה מדברית סמוכה. איסטווד זכה שם לשורה אחת בלבד, אך ספק אם מישהו ממילא יכול לזהות אותו בעודו עוטה קסדה ומפציץ ממטוס קרב את המפלצת. באותה שנה הוא גם הופיע כאביר אנגלי בן המאה ה-11 בסרט "ליידי גודייבה מקובנטרי", והפעם התמזל מזלו להשמיע שני משפטים תמימים.
עוד ב-1955, איסטווד גילם מלח בקומדיה "פרנסיס בצי". היה זה הפרק השישי בסדרת הרפתקאותיו של פֶרֶד מדבר שהופך לידידו הטוב של חייל צעיר (בגילומו של דונלד או'קונור). אף שתפקידו של איסטווד היה עתה משמעותי יותר – הוא ממש נדרש לשנן כמה שורות – קשה לומר שזו הייתה פריצת דרך. מצד שני, בריאיון עמו המובא בביוגרפיה שכתב מינטי קלינץ' הוא התוודה: "למדתי המון. כשאתה משחק בסרט של במאי רע, זה מאפשר לך נקודת התייחסות, השוואה, כך שכאשר אתה פוגש במישהו מוכשר יחסית, אתה רואה מה עושה את ההבדל".
איסטווד פוטר מאולפני יוניברסל שלא ממש זיהו את הפוטנציאל שלו, והמשיך את דרכו באולפני RKO, שם קיבל תפקיד בקומדיה "סוכנת המכירות הראשונה" (1956), בכיכובה של ג'ינג'ר רוג'רס - כמעצבת מחוכים היוצאת למסע עסקים בטקסס של ראשית המאה הקודמת. איסטווד גילם שם קצין צעיר וביישן המחזר אחר שותפתה (קרול צ'אנינג), ולראשונה בקריירה שלו זכה לקרדיט בכותרות.
האם בכך החלה קריירה מבטיחה? כלל וכלל לא. בסרטו הבא, "הרפתקה ביפן" (1957), שמו של איסטווד שוב נעדר ממצבת המשתתפים. הסיפור התמקד בתלאותיו של ילד אמריקני שטס לפגוש את הוריו הנמצאים בשליחות דיפלומטית ולאחר שמטוסו מתרסק בים הוא נאסף אל ביתה של משפחת דייגים יפנית. ילד הפלא דאז, ג'ון פרובוסט, כוכב סדרת הטלוויזיה "לאסי", הופיע בתפקיד הראשי ואיסטווד הסתפק בגיחה קצרה כטייס מטוס חילוץ. באותה שנה הוא הופיע גם בסרטו של וויליאם וולמן, Lafayette Escadrille, שבו גילם, בפעם המי-יודע-כמה, טייס קרב, לצדו של הזמר-שחקן טאב האנטר שבדיוק הוציא תקליט מצליח.
הסרט התבסס על חוויותיו של וולמן (שהיה, אגב, הבמאי הראשון שזכה באוסקר) כטייס קרב במלחמת העולם הראשונה, והביא את סיפורם הטראגי של כמה מחבריו שלחמו לצד צרפת, ונהרגו. הגרסה המקורית של הסרט לא התקבלה באהדה בהקרנות המוקדמות משום שבסופה הדמות שגילם האנטר מתה. לכן וולמן נדרש לצלם סוף חלופי, שבו הדמות נשארת בחיים. וולמן הותקף על ידי החיילים ששרדו, התעמת עם בעל האולפנים, ג'ק וורנר ("הממזר המזוהם הזה אנס את הסרט שלי", הכריז), ובסופו של דבר החליט לפרוש מבימוי. זה היה סרטו האחרון של הבמאי האגדי שביים את סרט הגנגסטרים הקלאסי "אויב הציבור" ואת הגרסה הראשונה של "כוכב נולד".
איסטווד הופיע בסרט נוסף, מערבון בשם "מארב במעבר סימרון" (1958), לפני שהבין לאן הרוח נושבת - ושם פעמיו אל הטלוויזיה. הירידה ההדרגתית במספר המבקרים בבתי הקולנוע בעקבות כניסת הטלוויזיה בתחילת שנות ה-50 בישרה את הכיוון. "הטלוויזיה הייתה כמו אח צעיר, או אזרח סוג ב'", מצוטט איסטווד בביוגרפיה, "אבל עבורי זה היה המקום ההגיוני באמת ללמוד את העסק". איסטווד כבר הופיע בתפקידי אורח בסדרת המערבון Death Valley Days ובסדרה המשטרתית Highway Patrol, לפני שזכה בתפקיד החשוב הראשון בקריירה שלו, בסדרה Rawhide שהתבססה, כאמור, על סיפוריהם של מובילי עדרי בקר במערב הפרוע.
אבל דווקא כאן הקריירה של איסטווד הייתה עלולה להסתיים עוד לפני שהחלה. אחרי שצולמו עשרה פרקים, החליטה רשת CBS לגנוז את הסדרה מטעמים כלכליים. "הייתי הכוכב שאיש מעולם לא ראה", אמר איסטווד. קלינץ' כותב שאיסטווד אף שקל לפרוש ממשחק ולעבור ללימודי מנהל עסקים, אבל אז התקבלה ההחלטה להמשיך את צילומי Rawhide, והשאר, כמו שאומרים, היסטוריה. במידה רבה, השתתפותו בסדרה עיצבה לא רק את הדימוי הקולנועי שלו (ואת הזיהוי שלו עם מערבונים), אלא גם ביססה את כישורי המשחק והבימוי-לעתיד שלו, כאשר הוא התבונן בעבודתם של כמה מהשחקנים האורחים בה (בהם ג'ון קסאווטס, ברודריק קרופורד, ברברה סטנוויק ופיטר לורה), והבמאים, חלקם פליטי הוליווד הקלאסית, שהוזמנו לביים פרקים (ג'ורג' שרמן, סטיוארט הייזלר, טיי גארנט).
ואז הגיעה הקריאה מסרג'ו לאונה לשחק בתפקיד הראשי במערבון הספגטי "בעבור חופן דולרים" (1964). איסטווד עזב לאירופה - והאגדה נולדה.
