דוד רויטמן מציג: אמנות עם אש חיה
(כתב: אלי מנדלבאום. צילום: ירון שרון)
ארבעה חודשים אחרי שירות ביחידה מובחרת בצה"ל מצא את עצמו דיוויד רויטמן (כיום בן 41) בלב מחנה הפליטים ג'נין. "חשבתי ליהנות מהאזרחות ומטיול ארוך לדרום אמריקה אבל כשצה"ל קורא לך, אתה מתייצב", הוא מספר. אלו היו ימים מתוחים, אחרי סדרת פיגועים בלב ישראל כשבשיאם הפיגוע במלון פארק בנתניה. ישראל החליטה לפעול במלוא הכוח נגד תשתיות הטרור. רויטמן שירת באותם ימים בגדס"ר בחטיבה 5 שספגה אבדות קשות. הוא מספר: "אין יום שאני לא חושב על אותם אירועים במחנה הפליטים ג'נין. אל אף שעברו כמעט 20 שנה מאז, בשבילי זה כאילו קרה אתמול".
שני עשורים אחרי מבצע חומת מגן, רויטמן הוא איש עסקים מצליח שבבעלותו גם חברת יודאיקה הנושאת את שמו. "הדרך שלי בעולם האומנות התחילה מיודיאקה", הוא אומר. התחלתי מתסכול, ראיתי אנשים שמתלבשים יפה, יש להם טעם טעם אבל לובשים סמרטוט מקומט על הראש וקוראים לזה כיפה. זה אבסורד, חשוב להם שהחליפה שלהם מגוהצת והחולצה מעוצבת אבל על הראש, שכולם רואים כל היום, יש כיפה בדוגמת סמרטוט מקומט".
"החלטתי לשנות את העולם ולעשות אותו טוב יותר. את הדרך שלי התחלתי מכיפות מעוצבות. בהתחלה אנשים צחקו, אבל תוך זמן קצר זה הפך להצלחה עולמית והיום אני כבר עושה קולקציות של כיפות עם מעצבי על מפורסמים מהעולם ". תחת המותג של רויטמן נכללים כיום עשרות מוצרים, מכיפות ועד משקולות לכושר עם אלמנטים יהודיים. "אחד מהדברים שקיבלתי מהשירות הצבא היה להיות קלע מקצועי. בשירות לימדו אותי איך לצלוף במטרות נעות בסיטואציות מורכבות. הרגשתי הוא לא רק כלי טכני אלא חלק מהידיים שלי", הוא אומר.
אבל בכל השנים האלה, הוא גם גילה נטיות אמנותיות. "אני אדם שחי אומנות. כל דבר שאני רואה, בין אם זו נוצה שנופלת על הרצפה או בניין שמתפרק ברחוב, מעלה בי אזיושהי אסוציאציה. הרבה פעמים זה מתפתח לידי רצון לבטא את זה באמנות". את דרכו האמנותית הוא החל כבר בגיל שש, כשהתחיל ללמוד ציור ופיסול באודסה, עיר הולדתו. "תמיד הייתי מצייר. גם בתקופות הכי עמוסות כמו בשירות הצבאי. זאת הייתה תרפיה נפשית", הוא מסביר.
כשהיה בן 36, הוא החליט לממש את הפוטנציאל המסחרי של היצירות שלו. "עברתי תהליך שרבים עוברים בגיל שלי, והחלטתי לצאת לדרך עצמאית כדי למצות את הפוטנציאל שהרגשתי שחבוי בי", הוא מסביר. כיום זה בא לידי ביטוי בפרויקט הבינלאומי Make Art No War, במסגרתו רויטמן מצייר בטכניקה בלתי צפויה: המכחול התחלף בנשק חם.
"הרעיון לצייר באמצעות ירי הגיע באופן טבעי ומוזר. סיימתי את שירות המילואים שלי בדצמבר 2019. באותה תקופה חיפשתי איך לבטא את הרגשות והרעיונות שלי. רציתי דרך משלי להעלות את הרעיונות שלי על קנבס. פתאום הבנתי שבעצם כל חיי הבגירים השתמשתי בנשק בשביל להשיג מטרות, ובאותו רגע נפל לי האסימון. אפשר להשיג מטרה אחרת, באותה דרך".
השלב הבא: לצייר עם תותח
רויטמן לא מכיר אף אמן שעשה לפניו את מה שהוא עושה. "תהליך היצירה הזה מורכב וחדשני. זה משהו שאני המצאתי באמנות המודרנית. אני משתמש בקנבס, מכלים עם צבע וירי בנשק חם. בשלב הראשון אני מוסיף כל מיני צורות על הקנבס. בשלב השני אני בוחר את הצבעים או מערבב אותם. בשלב השלישי אני יורה לתוך שקיות הצבע, ואז מגיע השלב הרביעי והאחרון - הורדת הצורות וחשיפת הציור המושלם".
אתה מגיע למטווח עם רעיון לציור, או פשוט בא ויורה?
"היצירה כוללת תהליך הכנה מאוד מורכב ומדוקדק. כמו בהכנה של כל מבצע צבאי, ברור לי מראש מה הרעיון ואיך אני מיישם אותו: מה תהיה היצירה, אילו צבעים ואיזו כמות צבע מדויקת תישפך על הקנבס. אני צריך להכין את השבלונות לצורות והרבה ציוד נלווה כדי שהתוצאה תהיה מדויקת ומושלמת. יש מורכבויות נוספות, כמו איך לייצב את הקנבס כדי שהירי לא יהרוס את התמונה".
באיזה כלי נשק אתה משתמש ולמה דווקא בו?
"בארץ אני משתמש כרגע באקדח גלוק 9 מילימטר, ואני נמצא בתהליך לקבלת אישורים לשימוש בנשק ארוך, כמו אם-4. במטווח בחו"ל אני משתמש באמ-4 וגם ברובה צלפים, שהוא גדול יותר. הוא משאיר חורים גדולים יותר אבל גם שופך צבע בעוצמה רבה יותר".
ירי בדרך כלל נועד להרוג. זה לא סותר את האומנות?
"ירי בפני עצמו זה דבר מאוד אגרסיבי והמטרות שלו הן תמיד שליליות - להרוג, להשמיד או להרוס. פה אני לוקח את השלילי והופך אותו לחיובי. לכן הפרויקט נקרא Make Art No War. תעשו אמנות, לא מלחמה. זו גם קריאה לעולם, להפוך את השלילי לחיובי". רויטמן מוסיף: "כיום באזור שלנו, אנחנו משלימים עם אויבים שנלחמנו בהם עשרות שנים. תראה את השינוי. אפשר לטוס לדובאי, ללכת שם עם כיפה, לאכול כשר ולהדליק חנוכייה. אותו דבר בבחריין ואולי בקרוב גם בסעודיה".
אם תהיתם, מחירי היצירות נעים סביב 5,000 דולרים, וכשמדובר ביצירות גדולות במיוחד - הם יכולים להגיע גם ל-20 או 30 אלף. "מי שקונה את העבודות הם בעיקר חובבי יודאיקה ואומנות מודרנית בארץ ובחו"ל", אומר רויטמן.
אתה חולם למכור גם לנסיכים מהאמירויות?
"אין לי חלום למכור למישהו ספציפי, אבל כמובן שהייתי שמח אם עבודות שלי ימכרו גם באמירויות. כמו כל אמן, אני מחפש הכרה ומכירה היא ההכרה האמתית. זה אומר שאתה מוצלח והרעיונות שלך ברי קיימא".
מה השלב הבא?
"ירי מתותח של טנק על קנבס של חמישה על חמישה מטרים. אני עומד לבצע את זה בימים הקרובים באוקראינה, שבה אני שוהה כעת".
